על זה לא מדברים
כשמארק רגב, דובר ראש ממשלת ישראל, הסביר השבוע לצופי אל-ג'זירה באנגלית את ההבדל בין עיתונאים העובדים בערוצים של חמאס ל"עיתונאים לגיטימיים", הוא שיבח כבדרך אגב את חופשיותה של התקשורת הישראלית. "העיתונות [בישראל] מאוד אגרסיבית", אמר, "ואנחנו מכבדים את חופש העיתונות".
אכן, לעיתונאי ישראלי חופש פעולה נרחב יותר מאשר לעיתונאי ערוצי אל-אקצא ואל-קודס, שנפצעו ונהרגו בימים האחרונים מאש צה"ל. אל חופש הפעולה הזה נלווית אחריות מקצועית. מעיתונאי העובד עבור כלי תקשורת בשליטת ארגון טרור רצחני אי-אפשר לבוא בטענות כשהוא מספק תמונה חד-צדדית, תעמולתית, של עימות המתנהל בין בעלי השליטה בערוץ לבין צבא אויב. מעיתונאי חופשי במדינה דמוקרטית מצופה יותר. אין משמעות למידת החופש שהמדינה מעניקה לעיתונות אם העיתונאים אינם מנצלים את החופש הזה כדי למלא את משימתם.
למעשה, תמונת מציאות מעוותת המופצת על-ידי עיתונות חופשית מזיקה הרבה יותר מתמונת מציאות מעוותת המופצת על-ידי עיתונות מטעם שלטון טוטליטרי. תושבי דיקטטורות, להבדיל מדמוקרטיות, יודעים שהם מקבלים מכלי התקשורת שלהם מידע חלקי ומוטה, ועל כן הם משתדלים לקרוא בין השורות או לצרוך עיתונות זרה. רבים בישראל בטוחים שהעיתונות המקומית מתירנית מדי בדיווחיה וכלל אינם רוצים לדעת מה מופץ בעיתונות הזרה.
כרגיל בימי לחימה, העיתונות בישראל, שמתרפסת דרך קבע בפני צרכניה ומקורותיה, הגיעה בימים אחרונים לכמה שיאי שפל מקצועיים. ביום ראשון האחרון הרג פגז צה"ל 11 בני משפחה אחת בעזה, ארבע מהם נשים וארבעה ילדים. היה זה האירוע הבולט ביום הלחימה, אך למחרת לא היה לו כל זכר על שער "ידיעות אחרונות" (אפילו לא מלה או חצי משפט, כמו בטבלואידים האחרים). בידיעה שהופיעה בפנים העיתון (עמ' 12) נכתב כי בתקשורת הפלסטינית קפצו על המציאה ושידרו ללא הרף את תמונות הילדים המתים. הביקורת הזו הופיעה בעיתון שכמה ימים קודם לכן הציב בראש עמוד השער שלו תצלום של תינוק ישראלי מדמם, שנפצע מירי חמאס. גם לקורא הישראלי הימני ביותר שמורה הזכות לקבל מהעיתונים את העובדות המרכזיות על המתרחש בעזה. אך כולם, למעט "הארץ", שוללים ממנו זכות זו.
הבוקר העז "ידיעות אחרונות" לבקר את התקשורת העולמית על התעלמותה ממאות ההרוגים בסוריה בשבוע האחרון. תחת הכותרת "על זה לא מדברים: 850 הרוגים בסוריה השבוע", מדווחים גואל בנו ובנימין טוביאס כי בעוד שבעזה נהרגו מאז תחילת המבצע כמה עשרות אזרחים בלבד, בסוריה נהרגו בפרק הזמן הזה 360 אזרחים לא חמושים, מהם עשרות ילדים. הביקורת נכונה, אך אינה במקומה. כש"ידיעות אחרונות" שולל מקוראיו את הזכות לדעת כמה אזרחים פלסטינים נהרגים מירי צה"ל בעזה, הוא שולל מעצמו את הזכות לבוא בטענות לכלי תקשורת זרים על התעלמותם ממותם של סורים.
המוסף "ספרים" של "הארץ" מוקדש כולו לפרסום התרגום לעברית של הספר פורץ הדרך מאת ראול הילברג "חורבן יהודי אירופה", יובל שנים אחרי צאתו לאור. הגיליון נפתח ברשימה קצרה מאת העורך שגיא גרין (שעליו דווח לפני כחודש כי פוטר מעבודתו בעיתון). גרין מסיים את רשימתו בציטוט מאת הפרשן והמבקר האמריקאי פרנק ריץ', שכתב בשבוע שעבר: "היום לכל אחד יש לא רק מערכת של דעות משלו, אלא גם מערכת של עובדות משל עצמו".
על זה מדברים
כותרות העיתונים מוקדשות גם הבוקר להפסקת אש, שעדיין לא הגיעה. "הפסקת האש מתעכבת; 2 הרוגים בדרום", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "על סף הפסקת אש", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", שחלקה השני קורא: "היום הכי קשה". ב"ישראל היום" נבחר הביטוי "הקרב על השקט" לכותרת המרכזית בשער העיתון. הכותרת הראשית ב"מעריב" מבשרת כי "צה"ל השמיד תשתיות חמאס ברצועת עזה".
בניין בראשון-לציון שנפגע מאש חמאס (צילום: מרים אלסטר)
שטח נרחב מוקדש גם הבוקר לטורי פרשנות, המסכמים את הלחימה עד כה וצופים פני עתיד. אם מי מכם מוצא בהם רעיון או עמדה שלא הובעו כבר עשרות פעמים בימים האחרונים, אנא שלחו מסר לכתובת הדוא"ל the7eye@idi.org.il.
בעמודי הפנים מדווח על שני ההרוגים אתמול בצד הישראלי – רב"ט יוסף פרטוק, שנהרג מפגיעת מרגמה בעת שעסק באבטחת יישוב סמוך לרצועת עזה, ועליאן סאלם אנבארי, שנפצע אף הוא מפגיעת רקטה ומת מפצעיו. ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת מסגרת נפרדת על חייו ואופיו של רב"ט פרטוק ("נתן את הנשמה שלו"). עובדת מותו של אנבארי מוזכרת בידיעה הכללית בלבד.
אורי בינדר מדווח בכפולה השנייה של "מעריב" על הפגנות שהתקיימו אתמול בערי הדרום במחאה על כוונת ממשלת ישראל להגיע להפסקת אש עם חמאס. לא פורסמה ידיעה דומה בעיתון זה כאשר נציגי השוליים השמאליים במדינה הפגינו בימים האחרונים נגד המשך הלחימה.
גם בכפולה השנייה של "ידיעות אחרונות" מתפרסם תצלום מהפגנה נגד המגעים עם חמאס. בעיתון זה מובלטת הביקורת האישית שמוטחת מצד ימין של המפה הפוליטית בראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. "נתניהו מאכזב", נכתב בראש כותרת המסתמכת על דבריהם של חברי-כנסת מהליכוד ותושבי הדרום. גם בכותרת המשנה לראשית נכתב כי מפגינים מחו על כך ש"נתניהו התקפל". ב"ישראל היום" הביקורת מוצנעת יותר. כשידיעה בנושא מזכירה במשפט אחד דברי ביקורת על ראש הממשלה, הם יוצאים מפיו של יו"ר האיחוד-הלאומי, לא חברי-כנסת מהליכוד.
בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מתפרסמת אינפוגרפיקה תחת הכותרת "המבצע במספרים". לצד הכותרת כוכבית קטנה. מי שיתבונן בתחתית העמוד יראה כי הכוכבית מסמנת לקורא שהנתונים נכונים למועד סגירת הגיליון, הערת אזהרה מקובלת וראויה מצד כלי תקשורת השואף לדיוק מרבי. מי שיתבונן בכלל הנתונים של "המבצע במספרים" יסיק כי ניתן היה לפרסם לצד הכוכבית את הערת האזהרה "קורבנות ישראלים בלבד", שכן סיכום המבצע ב"ישראל היום", נכון למועד סגירת הגיליון, לא כולל למעלה מ-100 הרוגים פלסטינים, עשרות מהם אזרחים.
בכפולה השנייה של "ישראל היום" מבססים את ההנחה השגויה כי חיי אדם ניצלו ביממה האחרונה כתוצאה מאיזו השגחה פרטית. בצד עמ' 4 מתפרסמת הכותרת "נס בבאר-שבע". לפי דיווחם של גדי גולן ויעל ברנובסקי, נוסעי קו אוטובוס של אגד בבאר-שבע לא נפגעו מרקטת גראד שנחתה לידו. "בעת הישמע האזעקה פעל נהג האוטובוס על-פי ההוראות, עצר בקור רוח, והנוסעים ירדו לתפוס מחסה", הם מדווחים. במלים אחרות, ההפך הגמור מהתערבות אלוהית למען צאן מרעיתו.
"נס גדול היה כאן", מצוטטת בכותרת המופיעה באותו העמוד דיירת בבניין בראשון-לציון, שנפגע ישירות מטיל פאג'ר. לפי גוף הידיעה, עם הישמע האזעקה התמקמו תושבי הבניין בממ"ד וכך לא נפגעו, כך שגם במקרה הזה לא היה כל נס, אלא ההפך הגמור: מערכת התראה שעבדה כראוי, בנייה ממוגנת בבתי-המגורים כהגנה מאפשרות של התקפת טילים על שכונות אזרחיות והיצמדות ראויה לשבח של התושבים להוראות פיקוד העורף.
"דבר אחד בוודאי הרווחנו מהנפילות הללו. הם הזכירו לנו כי למרות העבודה המצוינת שעושים החיילים המפעילים את כיפת-הברזל, ושבזכותם נמנעו מאיתנו הרבה מאוד נפילות ופגיעות, אחוזי ההצלחה אינם מושלמים, ועדיין יש צורך חיוני להתמגן בכל פעם שבו נשמעת אזעקה. וכמובן, להגיד פרקי תהילים", מסכם יעקב א. לוסטיגמן את טורו "נס גדול באשדוד", המתפרסם הבוקר בעיתון החרדי "המבשר".
לאחר המשבר הפיננסי
במוסף "השקעות" של "כלכליסט" מתפרסם הבוקר פרק מספרו החדש של ג'וזף שטיגליץ, "מחיר האי-שוויון". הנה פסקת הפתיחה: "אדם סמית, אבי הכלכלה המודרנית, טען כי רדיפה אישית אחר אינטרסים פרטיים משמשת כמעין יד נעלמה המובילה לרווחת הכלל. כיום, בתקופה שלאחר המשבר הפיננסי, איש לא יטען כי רדיפתם של הבנקאים אחר האינטרסים האישיים שלהם הובילה לרווחת הכלל. במקרה הטוב היא קידמה את רווחת הבנקאים עצמם, בעוד ששאר האוכלוסייה משלמת את המחיר. אי-אפשר אפילו לומר כי מדובר היה במשחק-סכום-אפס, שבו הרווח של אדם אחד זהה לגמרי להפסד של האחרים. זה היה למעשה משחק-תוצאה-שלילית, משחק שבו הרווחים של המנצחים היו נמוכים מההפסדים של הצד שמנגד. ההפסד של שאר האוכלוסייה היה גבוה בהרבה מהרווח שקצרו הבנקאים".
בהמשך מסביר שטיגליץ כך: "לחברות יש אינטרס לפעול להפחתת התחרותיות בשוק. יתרה מזו, החברות שואפות להבטיח את העדרה של רגולציה חזקה, שתמנע מהן לפעול בצורה אנטי-תחרותית, ובמקרים שבהם כן קיימים חוקים מסוג זה – החברות שואפות לוודא שאכיפתם אינה מתבצעת כראוי. אנשי עסקים אינם מתמקדים כמובן בהגברת הרווחה הכללית, או אפילו בהפיכת השווקים לתחרותיים יותר. המטרה שלהם היא פשוט לגרום לשווקים לעבוד עבורם, להפוך אותם לרווחיים יותר. ואולם, לעתים קרובות השגת המטרה הזאת מסתכמת בכלכלה אפקטיבית פחות, שבאה לידי ביטוי בהתרחבות חוסר השוויון".
שטיגליץ כותב בפרק זה בהרחבה על פיננסיירים ובעלי מונופולים העוסקים ב-Rent Seeking, חיפוש אחר תשואות שאינן מתקבלות כתוצאה מעבודה. לטענתו, "הצורה הבולטת ביותר שבה Rent Seeking בא לכדי ביטוי – ובשנים האחרונות שוכללה לכדי שלמות – היא היכולת של הסקטור הפיננסי לנצל את העניים והלא מעודכנים ולעשות כמויות עצומות של כסף על-ידי ניצול הקבוצות הללו באמצעות הלוואות טורפניות ומדיניות כרטיסי אשראי נצלנית".
על התקשורת החופשית מוטלת האחריות להפוך את הלא-מעודכנים למעודכנים, אך בדרך כלל כלי תקשורת כלכליים פועלים דווקא בשירות הפיננסיירים והמונופולים. שטיגליץ אינו מתייחס לכך בפרק שפורסם ב"כלכליסט", אך פרק נפרד בספר,
בשם "is Upon Us 1984", מוקדש לאופן שבו המאיון העליון ממסגר את התפיסה הכלכלית של כל יתר המאיונים על-פי צרכיו. הקריאה מומלצת.
"את התקציב ל'עמוד ענן' תצטרך לחפש הממשלה הבאה", נכתב לרוחב הכפולה הפותחת של "דה-מרקר". לפי מוטי בסוק, "[...] כאב הראש האמיתי יתגלגל לממשלה החדשה, שתקום לאחר הבחירות בינואר. היא תצטרך להצביע על מקורות המימון ל'עמוד ענן', במצב של מצוקה תקציבית כמעט חסרת תקדים. הממשלה החדשה תצטרך לאשר את תקציב המדינה ל-2013 מיד עם הקמתה, כשהאישור כולל קיצוץ של 13–15 מיליארד שקל בצד ההוצאות, והגדלת נטל המס ב-3 מיליארד שקל. שר הביטחון, החדש או הישן, צפוי לדרוש את הגדלת תקציב הביטחון ל-2013 בעוד 5 מיליארד שקל כדי לעמוד במשימות המערכת. אז מהיכן יבואו 3 מיליארד שקל למימון 'עמוד ענן'? ככל הנראה מעוד הגדלה בנטל המסים. למשל, אחת האפשרויות היא העלאת המע"מ ב-1% נוסף, מ-17% ל-18%, כאשר כל עלייה של 1% במע"מ שווה לאוצר 4 מיליארד שקל".
ענייני תקשורת
לי-אור אברבך דיווח אמש ב"גלובס" כי קבוצת "הארץ" שוקלת למכור את בית המערכת ברחוב שוקן בתל-אביב.
במדור חדשות החוץ של "הארץ" מדווח ["גרדיאן"] כי התביעה הבריטית הודיעה על כוונתה להגיש כתבי אישום פליליים נגד מנהלת חטיבת התקשורת בבריטניה של תאגיד ניוז-קורפ, רבקה ברוקס, ונגד עורך הצהובון "ניוז אוף דה-וורלד" לשעבר, אנדי קולסון, בגין מתן שוחד.