אבסולוט פשע

שום אירוע פלילי בולט לא התרחש אתמול, ובכל זאת נושא הפלילים מוביל הבוקר בכל העיתונים, למעט ב"הארץ" (שם עולה לכותרת הראשית הצהרה של נשיא מצרים מראיון שהעניק לרשת האמריקאית PBS). תיקון – אף אירוע פלילי בולט לא התרחש אתמול, אך התרחש שחזור של אירוע פלילי בולט: רצח אריק קרפ על טיילת חוף הים בתל-אביב. העיתונים, המורגלים ממילא לשעתק רגעי אימה שוב ושוב עד שאלה מאבדים מכוחם לזעזע, מתמסרים לדיווח על שחזור הרצח.

ב"מעריב", למשל, רוב השער מוקדש לתצלומים משחזור רצח קרפ, המשמשים רקע לכותרת "כך רצחנו אותו". דיווחים שונים על המעשה ומעשים פליליים אחרים מופיעים כשהם מלווים בלוגו המיזם החדש של אתר העיתון, "די לאלימות – זה בידיים שלכם", וממשיכים ברצף עד עמ' 8. עמוד אחר עמוד נתקל הקורא בטביעת כף היד המגואלת בדם, סמליל המיזם החדש, עד שמתעוררת התחושה כי העיתון נהנה מהתירוץ החדש שמצא לרכז בעמודיו הראשונים את דיווחי הסנסציה הפליליים ולהאביס את קוראיו בדיווחים מזעזעים, בלי להרגיש טיפת בושה או אשמה על דרדור השיח הציבורי (להפך – תוך תחושה של תרומה חשובה למען החברה בישראל).

ב"ישראל היום" המצב דומה. תצלום משחזור הרצח כשהכותרת הראשית היא ציטוט ישיר מפי המשחזר: "הוא שכב, בעטתי בו". הדיווחים על מעשים פליליים, המלווים בסיסמה "קיץ של אכזריות", ממשיכים עד עמ' 7.

ב"ידיעות אחרונות" נמצא האשם (הזמני) באלימות הפושה ברחובות – אלכוהול. הכותרת הראשית של העיתון, "מכת וודקה", מפנה את הקורא לכפולת עמודים המופיעה תחת כותרת הגג "קניית אלכוהול בישראל עלתה השנה ב-15%. אז מה הפלא שהאלימות ברחובות שוברת שיאים".

נווית זומר, ניר גונטז' ואמיר זוהר מדווחים על מה שמכונה בכותרת "הרוצח המר". "קודם כל העדויות בשטח", הם כותבים ומפרטים, "מאות בקבוקי וודקה ועראק שזרוקים על הכביש מחוץ למועדוני הריקודים לכל אורך השבוע". לכך הם מצרפים את הנתונים הסטטיסטיים על עלייה של 15% במכירת אלכוהול (מקור הנתונים אינו מצוין). נעם ברקן מלקט חמישה אירועים פליליים בולטים מהשנה האחרונה שבהם היה מעורב אלכוהול, תמר טרבלסי-חדד מביאה במסגרת נפרדת מדברי מומחה על השפעות המשקה, וניצב דוד צור מציע בטור אישי להגביל את שעות המכירה.

האם האלימות אכן שוברת שיאים? לאו דווקא. מכל מקום, בכפולת העמודים המוקדשת לנושא זה אין כל נתונים על עלייה יחסית במקרי האלימות. נראה כי העיתון מסתמך בדיווחו לא על עלייה שכזו, אלא על התחושה שיש עלייה שכזו. תחושה שהוא עצמו, ומתחריו, מייצרים במרץ רב.

ב"הארץ" מדווח פאדי עיאדאת על אחת התגובות לעלייה הדרמטית במקרי הפשע החמורים בישראל, או לפחות לתחושה כי קיימת עלייה כזו. בשנה האחרונה הוכפל מספר הפונים למשרד הפנים בבקשה לקבלת רשיון נשק, וחלה "עלייה דרסטית" במספר המערערים על דחיית בקשתם.

וילה (ספרטנית) בג'ונגל

במדור המאמרים של "הארץ" מציע הבוקר יאיר שלג תשובה לפתרון בעיית האלימות בחברה בישראל. לא תוספת שוטרים או הגבלה על שעות מכירה של משקאות אלכוהוליים, אלא "חינוך לערכים". שלג מאבחן את הקבוצות האלימות בחברה וכותב כי "כל הרעיונות החשובים על חיזוק מערכת אכיפת החוק אינם מספיקים. היעד צריך להיות הבתים שבהם גדל הדור הבא". לדבריו, חשוב להשקיע במערכת החינוך. הוא קורא ל"הגדרה מחודשת של יעדי המערכת: הקניית 'כישורי חיים' במובנם הרחב, ולא רק כישורי השתכרות: כישורי יחסים בין אנושיים, כישורי הורות ואיזון בין כלל היעדים בחיים".

למשרד החינוך יש רעיונות משלו באשר לערכים שיש להקנות לתלמידי ישראל. הם לאו דווקא עולים בקנה אחד עם הקניית "'כישורי חיים' במובנם הרחב".

"משרד החינוך מגייס את בתי-הספר לקרבי", מבשרת הבוקר כותרת על שער "ישראל היום". ליאת עזר, כתבת העיתון לענייני חינוך, מדווחת בעמוד 15 של הגיליון על "יוזמה חדשה של משרד החינוך לעידוד הגיוס לצה"ל". לפי יוזמה זו, "התיכונים יילחמו על המקום הראשון במספר התלמידים המתגייסים לקרבי", כאשר שני בתי-הספר שיובילו באחוזי הגיוס ליחידות קרביות יזכו בפרס כספי – 10,000 שקל. שמונה בתי-הספר שידורגו אחריהם יקבלו 8,000 שקל כל אחד.

מה זאת אומרת "התיכונים יילחמו"? למה לא "התיכונים יתחרו" על הפרוטות שזורק לעברם משרד החינוך? כיוון שאנחנו בישראל, אדון פציפיסט מתחסד, וכאן אין די בתחרות נטולת מעצורים. כאן מי שלא נלחם לא קיים.

תוכנית ה"פרוטות תמורת גולגלות" (גילוי נאות: ניסוח זה אינו מופיע ב"ישראל היום") היא, לפי דיווחה של עזר, חלק מ"תוכנית היעדים של משרד החינוך, הכוללת את העלאת אחוזי הגיוס לצה"ל ולשירות לאומי בכלל ואת העלאת אחוזי הגיוס לשירות קרבי בפרט". עזר מסבירה כי "מטרת העל של סער ומנכ"ל משרדו, שמשון שושני, היא לחזק את החינוך לערכים ציוניים יהודיים דמוקרטיים וחברתיים במערכת החינוך". שר החינוך גדעון סער אף מצוטט בידיעה כקובע ששיעור גיוס גבוה לצה"ל וליחידות הקרביות הוא "אות לחינוך ערכי" בבית-הספר.

הידיעה נקראת כקומוניקט לכל דבר. הכותרת מופיעה על רקע ירוק חאקי, ומתחתה תצלום די מדהים [עומר עובדיה] של "תלמידים באימון כושר לקראת הגיוס". נראית בו חבורה של כעשרים צעירים, עירומים למחצה, מסתערים קדימה מבעד לשלולית בוץ, תוך שאגות קרב. ברקע ניצב מבוגר, ככל הנראה מדריך, המתבונן בהם בסיפוק.

לידיעה לא מתלווה כל פרשנות עצמאית לערכים שהתוכנית מקנה לתלמידים, לא מבחינת הענקת פרס כספי עבור מה שאמור להיות תרומה רצונית למדינה, לא מבחינת החינוך להישגיות מעל לכל, ולא מבחינת הדגש על הקרבת החיים למען המדינה. מובן שהעיתון גם לא מציג לקורא כל קישור בין החינוך ללחימה ובין רצף עמודי "קיץ של אכזריות" הפותחים אותו.

בעוד תוכנית "פרוטות תמורת גולגלות" מאושרת ועיקריה מופצים לעיתונים (ידיעה עליה מופיעה הבוקר גם ב"מעריב"), ב"הארץ" מדווח אור קשתי על תוכנית שונה, שטרם אושרה במשרד החינוך – הוספת מרכיב חדש לקביעת ציוני התלמידים בתיכון, לפי השקעת התלמיד בלימודיו בלי קשר להישגיו במבחנים.

תוכנית זו, מדווח קשתי, תיצור מקצוע חדש, "תלמידאות", שיכלול מרכיבים כגון הכנת שיעורי בית, השתתפות בשיעורים ועמידה במטלות. גם אם התוכנית לא תאושר, נראה שמישהו במשרד החינוך יודע כיצד לעשות שימוש בתקשורת ולהעניק לכל אחד מנציגיה את הסיפור שימוסגר בו באופן המועיל ביותר למשרד.

תגלית: לדו"ח יש ממצאים, לא רק מחברים

במדור חדשות החוץ של "ישראל היום" מופיעה היום ידיעה חריגה למדי [ליאור יעקבי וסוכנויות הידיעות]. עניינה דו"ח חדש של ארגון זכויות האדם Human Rights Watch הקובע כי בשנים האחרונות חלה עלייה חדה ברצח הומוסקסואלים בעיראק. החריגות נובעת לא מעצם סיקור דו"ח של ארגון HRW, אלא מסגנון סיקורו. הידיעה, בת שמונה פסקאות, מתייחסת לממצאי הדו"ח כאל ממצאים אמינים ואינה כוללת כל ביקורת על הארגון ועל מניעיו לפרסום.

בשבוע שעבר, כשהארגון פירסם דו"ח שקבע כי חיילי צה"ל הרגו בעזה 11 אזרחים שהניפו דגל לבן, ביניהם חמש נשים וארבעה ילדים, הופיעה ב"ישראל היום" ידיעה קצרצרה בת פסקה אחת בטור צד של העיתון.

ב"מעריב" התקבל הדו"ח האחרון שפירסם הארגון על פעילות חיילי צה"ל בעזה, במתקפת נגד. העיתון, בראשות בן-דרור ימיני, הוביל דיון על הדו"ח. ביתר דיוק, על מחברי הדו"ח ומממני הארגון.

ימיני הקדיש טור לדו"ח תוך שהוא שם את הדגש לא על המעשים שביצעו כביכול חיילי צה"ל, אלא על מעשיהם של ראשי הארגון: גיוס כספים בסעודיה, מדינה שאינה ידועה כמכבדת בולטת של זכויות אדם (גם על-פי דו"ח של HRW שאותו לא הזכיר ימיני).

שלשום פירסם ימיני ב"מעריב" ידיעה על פני כמעט עמוד שלם שחשפה כי בכיר בארגון HRW הוא "תומך פנאטי בחיסול ישראל" ו"היה מחסידיו של סדאם חוסיין".

הבוקר "מעריב" ממשיך במגמה, עם ידיעה מאת מיה בנגל על מסע גיוס הכספים של ראשי הארגון בסעודיה, כשהמקור הפעם הוא לא טורו של ימיני, אלא משרד החוץ. "כעת מתברר", היא כותבת כאילו ימיני מעולם לא פירסם בעיתונה את טורו מהשבוע שעבר, "כי חלק מכספי הארגון הגיע מסעודיה".

הבהרה

לפני כמה ימים נכתב כאן על נטייתו של איתמר אייכנר, כתב "ידיעות אחרונות", לפרסם ידיעות מחניפות לבנימין נתניהו. מתברר שיש צורך בתיקון קל: אייכנר נוטה לפרסם ידיעות המחניפות לבנימין נתניהו ולמקורביו, לא רק לנתניהו עצמו. הבוקר מופיעה, בכפולת העמודים האחרונה של "ידיעות אחרונות", ידיעה מאת אייכנר תחת הכותרת "27 שנה אחרי פציעתו פגש שטייניץ במחלצו", ובה מדווח על פגישה מפתיעה שנזדמנה לשר האוצר בעת ביקור שגרתי בנגב המערבי, עם החייל שחילץ אותו כשנפצע על כביש ביירות-דמשק במלחמת לבנון הראשונה. ידעתם ששטייניץ נפצע בקרב? עכשיו אתם יודעים.

ספיחי קינן

במדור המכתבים למערכת של "הארץ" כותב עו"ד ברוך גרוס, אחיינו של השר לשעבר דוד צבי פנקס, על היחס הסלחני של העיתון לנסיון הפגיעה של עמוס קינן בדודו באמצעות הנחת פצצה בביתו. "נראה לי שלא הודגשה די ההשלכה של המעשה על החיים הציבוריים בישראל", כותב גרוס. "אני רואה קשר בין אירוע זה לבין הרצח הפוליטי של יצחק רבין".

באותו מדור מבהיר אורי אבנרי שלהבדיל מהציטוט מפיו, שהופיע בשבוע שעבר בידיעה מאת מיה סלע על מות קינן, כאילו הוא מצדיק את הנחת הפצצה בבית השר פנקס, ההפך הוא הנכון. "נראה שלא הצלחתי להביע את דעתי בדייקנות", כותב אבנרי.

ענייני תקשורת

יו"ר מועצת הרשות השנייה, נורית דאבוש, העניקה ראיון פרישה ל"גלובס" [יעל גאוני]. דאבוש מתארת את הישגיה לאורך השנים, מתייחסת באריכות לערוץ 10, ומשתמשת כמה פעמים בביטוי "גמישות חוקתית". מדבריה ניתן להבין כי חוק הרשות השנייה הגביל מאוד את יכולות התמרון של הרשות. "לו היתה ניתנת למועצה גמישות חוקתית, מועצת הרשות לא היתה מפרסמת מכרז חדש לערוץ 10", היא אומרת, ובהמשך הראיון קובעת: "במקום שהיתה לנו גמישות חוקתית יכולנו להעביר מדיניות לרמה של ביצוע ובמקומות בהם נידרש שינוי חקיקה, שם לא הצלחנו". במלים אחרות, החוק הגביל את התחשבות הרשות בעבריינים כרוניים.

באותו עיתון מנצל מתי גולן את טורו לביקורת נוספת על ההתנהלות סביב ערוץ 10, הפעם בעקבות החלטתו של מודי פרידמן, סגן יו"ר הדירקטוריון, לעזוב את הערוץ.

מיטל זדה מדווחת ב"כלכליסט" על תקדים בשידורי הכבלים והלוויין. מועצת הכבלים והלוויין תצא בשימוע לשילוב חסויות במשדרי כדורגל כדי לעזור במימון שידורם. "מבחינת זכייניות הטלוויזיה מדובר בפרצה שעשויה ליהפך לרפורמה כוללת", כותבת זדה.

לי-אור אברבך מדווח במוסף "עסקים" של "מעריב" כי תסריטאי סרט התגובה של האחים עופר הוא בן זוגה של אחת התחקירניות בסרט "שיטת השקשוקה" שיצרו מיקי רוזנטל ואילן עבודי. הקשר בין השניים פורסם אתמול, באתר "העוקץ".

בפינה העליונה של שער "גלובס" מובטח כי בגיליון "פירמה" שיופץ הערב למנויי העיתון תופיע כתבת פרופיל על יועץ התקשורת של ראש הממשלה ועורך "7 ימים" לשעבר ניר חפץ.