שפנים

כותרות עיתוני הבוקר מתפזרות לכיוונים שונים. בשער "מעריב" הכותרת הבולטת ביותר היא "מנהלת הקמפיין", כותרת שמופיעה מעל תצלום של רעיית ראש הממשלה שרה נתניהו. בן כספית מביא על פני הכפולה השנייה בעיתון "גילויים חדשים" על המעורבות של שרה נתניהו בהחלטות של בנימין נתניהו וצוותו. "כך החליטה שרה נתניהו לשנות את כיוון מסע הבחירות של הליכוד ב-2009 והורתה על קמפיין אישי ואגרסיבי נגד ציפי לבני", נכתב.

הסיפור עצמו אינו חדש ממש. למעשה, חלק ממנו פורסם אתמול בטור של כספית ב"מעריב", שם גילה על "הסקנדל שהיא הקימה כשעלה הקמפיין הנגטיבי שהכפיש את ציפי לבני. 'זה גדול עליה', זוכרים? ובכן, מה שעיניין את הגברת נתניהו היה התמונה של לבני באותם שלטי חוצות. היא הוציאה את לבני, לדבריה, 'יפה מדי'. גם את זה שמעו וראו כולם. הם, השפנים, שומרים את זה לעצמם. לדעתם, הפיגוע הזה שמתחולל מדי יום בסביבה הכי רגישה במדינת ישראל יכול להישאר סוד כמוס. העיקר שיהיה שקט".

מטור ההמשך של כספית הבוקר עולה כי רעיית ראש הממשלה לא רק כעסה על התצלום של לבני שנכלל בקמפיין הנגטיבי, אלא יזמה את הקמפיין הזה מלכתחילה, וזאת בניגוד לדעת אנשי המקצוע.

יתר על כן, כספית מתאר כיצד בשעה שהתנהלה בבית סונול ישיבה מכרעת לגבי הקמפיין נגד לבני, ועלה הצורך לבחור בין ההצעה של הצוות המקצועי להצעה של "המשפחה", המתינה נתניהו בלובי הבניין ומשכה משם בחוטים, כדי שההצעה שלה תתקבל. התוצאה לפי כספית: איבוד קולות רבים, "בין מנדט לארבעה מנדטים".
"פרטי הסיפור הזה נבדקו והוצלבו מכל הכיוונים", כותב כספית. "האנשים לא מוכנים לדבר בפומבי, צריך להבין אותם, אבל הפרטים מדויקים. אגב, זה לא הסיפור הכי קשה שקרה שם במהלך הקמפיין הזה, או הקמפיין שעבד ב-2006. רוב האנשים מעדיפים לשמור את הפרטים לעצמם, כדי לא להסתבך".

לשכת נתניהו מכחישה מכל וכל את האירועים שמתוארים על-ידי כספית. "הדברים לא היו ולא נבראו", טענה אתמול ושבה וטוענת הבוקר. מובן שזו אינה התגובה היחידה לפרסומים. ב"ישראל היום", עיתון הבית של "המשפחה", מגיעה הבוקר תגובה נוספת: רון בריימן מפרסם בעמודי הדעה מאמר על התקשורת בישראל, "מאתרגת ומצהיבה", כהגדרתו.

בריימן מייחס את הביקורת על רעיית ראש הממשלה לחלק ממסע לחצים תקשורתי בלתי לגיטימי שנועד להשפיע על ראש ממשלת ישראל לאמץ מדיניות שמאלית בכל הקשור לסכסוך עם הפלסטינים. "כאשר המטרה היא להשיג יעד זה, כל האמצעים כשרים, לרבות עיסוק במתרחש בבית משפחת נתניהו", כותב בריימן.
"לא זכור שעיתונאים אלה ואחרים עסקו ברכילות או בביקורת על הנעשה בביתו של ראש הממשלה אהוד אולמרט ועל מידת השפעתה של אשתו עליזה באשר להיגררותו למחוזות השמאל הקיצוני", מציין בריימן, ומוסיף מלים דומות גם על שרון ובניו שהסתבכו בפרשות פליליות, ורבין ואשתו לאה.

יתר הכותרות הראשיות

ב"ישראל היום" הכותרת הראשית קוראת "ממתינים למפכ"ל". בכותרת המשנה לידיעה בכפולה הפותחת [איציק סבן] נכתב כך: "מסתמן: אהרונוביץ יבחר בשחר איילון בעל הניסיון הרב, או שיפתיע עם יוחנן דנינו, שעמד בראש חקירת השר ליברמן". דן מרגלית מספק טור פרשנות תחת הכותרת "בחירה בין טובים".

"ידיעות אחרונות" מקדיש את כותרתו הראשית לשביתת עובדי הפרקליטות, שהחלה לפני כשבועיים, תוך דגש על הנזק שהיא גורמת ("עבריינים חוגגים"). בכפולה הפותחת של העיתון מציגים כתביו ארבע דוגמאות למקרים שבהם "הפושעים חוזרים לרחובות".

טובה צימוקי וגד ליאור מזכירים בידיעה נפרדת את הדרישה של הפרקליטים – 9 מיליון שקל כדי לשפר את תנאי שכרם. באוצר "מסרבים להשתכנע", ונראה שגם בעיתון. במרכז הידיעה טבלה השוואתית בין שכר עורך-דין בפרקליטות המדינה לשכרו של עורך-דין ב"משרד מסחרי גדול", ועולה ממנה כי אין הבדל משמעותי בשכר בדרגים הנמוכים ובדרגי הביניים.

כותרת "הארץ" נסמכת על סקר "מדד הדמוקרטיה", שפירסם אתמול המכון הישראלי לדמוקרטיה (מו"ל אתר זה), וקוראת: "רוב הציבור תומך בהצהרת נאמנות למדינה יהודית כתנאי להצבעה". עפרה אידלמן מציגה סיכום של תוצאות הסקר, התופס חלק משער העיתון וחלק מעמ' 2.

הכותרת בעמוד השני קוראת: "33% מהציבור בעד מחנות הסגר לערבים בעת מלחמה". פרופ' תמר הרמן, עמיתה בכירה במכון לדמוקרטיה, מסבירה את הנתון כך: "ערבים לא נתפסים כחלק מהקולקטיב הרלבנטי למחשבות על נושאים פוליטיים, יש הדרה שלהם, הם נתפסים כגיס חמישי [...] היום אומרים דברים שפעם היו מתביישים להגיד. זה הפך להיות לגיטימי להגיד דברים שפעם לחשו מפה לאוזן רק בחוגים מסוימים".

נתונים נוספים מהסקר: "55% מהיהודים ענו כי מקובל עליהם שישראל תזרים יותר תקציבים ליישובים יהודיים מאשר ליישובים ערביים. 70% מהנשאלים היהודים בסקר התנגדו למינוי יותר ערבים לתפקידים בכירים במדינה. 67% התנגדו לצירוף מפלגות ערביות ושרים ערבים לממשלה".

ועוד נתונים: 81% הביעו אמון בצה"ל, עלייה של 2% לעומת השנה שעברה ו-10% לעומת התוצאות לפני שנתיים. בתקשורת הביעו אמון השנה 34% מהמשיבים לסקר (נתון דומה לשנה שעברה, אך ירידה משמעותית לעומת השנים 2003–2005, אז זכתה התקשורת לאמון של 49%–50% מהמשיבים לסקר).

קסדה בראש טוב

בשער עיתון "הארץ" מדווח יניב קובוביץ כי שני פלסטינים בני 16 נעצרו בתחילת השבוע בחשד שגנבו שלושה זוגות אופניים ושתי קסדות. "כוחות צה"ל והמשטרה פשטו בלילה שבין ראשון לשני על בתיהם של השניים, שלפו אותם ממיטותיהם והביאו אותם לחקירה בתחנת כפר-סבא", מדווח קובוביץ. "הנערים נחקרו במשך שעות, ללא ליווי מבוגר וללא עורך-דין, בניגוד לחוק. אתמול בבוקר הם שוחררו על-ידי השופט, שמתח ביקורת חריפה על התנהלות המשטרה". דובר מרחב שרון מסר ל"הארץ" את התגובה הבאה: "אם אכן נעשו טעויות במקרה הנ"ל, אנחנו נפיק את הלקחים ונלמד מהם לעתיד".

אבי יששכרוף מדווח באותו עיתון כי "המשטרה פתחה השנה תיקים נגד אלף קטינים ממזרח ירושלים". על-פי דיווחו, יש "עדויות גוברות בדבר נהלי מעצר וחקירה לא-חוקיים המופעלים כלפי נערים וילדים פלסטינים במזרח העיר, כחלק מהמאבק המשטרתי בזריקות האבנים". יששכרוף כולל בדיווחו עדות מפי ילד בן שבע, אדם רישק מהכפר סילואן, על מעצרו: "ביום רביעי בשעה 12 בצהריים יצאתי מבית-הספר ואז ראיתי את הילדים רצים. נכנסתי למכולת של אבו-איסמעיל ואז 'הם' באו. הם היו שלושה, אחד מהם ערבי [...] הם נתנו לי בעיטות ברגל ומכה בכתף וגם סטירה. לאחר מכן הם שאלו אותי מה שמי ומה שם אבא שלי". על-פי יששכרוף, "רישק יצא מהמכולת והחל לצעוד לעבר ביתו, אולם כאשר ראה שוב את השוטרים, נמלט לעבר כפר ג'בל-מוכאבר הסמוך. הוא הסתתר שם בחורשה במשך כשעה עד שאמו הגיעה למקום".

כמה מהנתונים בדיווח של יששכרוף נסמכים על מידע שקיבל מארגון בצלם. עדותו של הילד רישק נגבתה על-ידי נציג של האגודה לזכויות האזרח. על-פי מדד הדמוקרטיה שפורסם אתמול, כ-50% מכלל הציבור הסכימו עם האמירה כי "ארגוני זכויות האדם והאזרח, כמו האגודה לזכויות האדם ובצלם, גורמים נזק למדינה".
עדכון, 1.12: עדותו של הילד רישק נגבתה על ידי יששכרוף עצמו. הילד להסכים לדבר בעקבות הפצרת נציגת האגודה לזכויות האזרח.

אין במה להתבייש

בשאלון הלא-מייצג שמתפרסם מדי בוקר במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" התבקש אתמול ציבור הקוראים להכריע אם הוא מסכים לדעה שתומכת בפעילות אתר ההדלפות ויקיליקס [יקיר אלקריב], או לדעה שמתנגדת לו [איתן הבר]. התוצאות מתפרסמות הבוקר – 81% הסכימו עם הבר.

"אין לישראל במה להתבייש על מה שדלף עד כה", כותב הבוקר יעקב עמידרור במדור הדעות של "ישראל היום". "תמונת המודיעין שהוצגה למקבלי ההחלטות במדינה תואמת במידה רבה את הדברים העולים במפורש, או במובלע, מהמסמכים".

"מה באמת למדנו מההדלפות?", שואל אבי שילון, עורך מדור הדעות של "ישראל היום", וטוען כי ההדלפה היא מכה שלישית שחוטפת ארה"ב בעשור האחרון (לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר והמשבר הכלכלי). "במצטבר, שלוש המכות האלה מחשלות את התחושה שקרנה של ארה"ב הועמה, והיא מאיימת פחות. אמריקה אמנם עדיין חזקה מספיק כדי לשרוד כל מכה בנפרד, אבל אם ארה"ב תתחיל – מתישהו בעתיד – לדדות כמעצמה נחלשת, העשור הזה מציין את תחילת הסוף".

"מעבר לרכילות, לחוסר הדיסקרטיות ולשקרים הקטנים, מברקי ויקיליקס מספרים סיפור עצוב", כותב אלוף בן, עורך מדור הדעות של "הארץ". "הם מתארים את שקיעת האימפריה האמריקאית, את דעיכתה של מעצמת-העל ששלטה בעולם בכוח עליונותה הצבאית והכלכלית".

ב"ידיעות אחרונות" מצטטים איתמר אייכנר ויניב חלילי "עיתונאי בריטי המקורב למייסד האתר", שאמר כי "ישראל היא הקורבן הבא של הדלפת המסמכים של ויקיליקס. מסמכים סודיים רבים הקשורים לישראל עתידים להתפרסם בשבועות הקרובים".

במדור התרבות של "ישראל היום" כותב יונתן אמיר על הספר "הבלדה של אבו-גרייב", על ההתעללות של חיילי צבא ארה"ב בעצירים עיראקים. "בסוף פרשת אבו-גרייב", מציין אמיר, "אף לא חייל אחד מעל לדרגת סמל הוכנס לכלא, ואיש לא הואשם בעינויים ובביצוע פשעי מלחמה. אחת החיילות הואשמה בכך שצילמה את גופת הנרצח שמת בזמן חקירה. העובדה שצילום הפשע הפך לסעיף אישום בעוד הפשע עצמו הושכח מצביעה על עמדתה האמיתית של אמריקה ביחס למקרה: לא ההתעללות הממוסדת הדירה שינה מעיני מנהיגי הדמוקרטיה הגדולה בעולם, אלא עצם החשיפה של מעשים אלו והמבוכה הכרוכה בדבר".

יחסי ציבור

גיא ליברמן מדווח הבוקר ב"ידיעות אחרונות" כי משרד הבריאות פשט שלשום על מחסן שבו רוכזו מוצרי הדיאטה של רוקח-מעבדות, מסר צו תפיסה ובפועל מנע את הפצת המוצרים. דיווח זה בא בעקבות כתבת תחקיר גדולה מאת ליברמן שפורסמה לפני כשבועיים וחצי במוסף "7 ימים".

ליברמן מוסיף ומדווח כי יבואן המוצר, שביק מזון בינלאומי בע"מ, הודיע על הפסקת ההתקשרות עם חברת הדיאטות וכי הוגשה בקשה לביטול רשיון הייבוא של המוצר. מחברת רוקח נמסר לעיתון בתגובה כי המוצר מיוצר במפעל מאושר FDA, כי "על משרד הבריאות להתרכז בעבודה אמיתית שדואגת לבריאות הציבור ולא בעבודת יחסי-ציבור", וכי החברה תגיש בקשה מחודשת לרישיון, "ומשרד הבריאות יאשר אותה כחלק מחובתו לציבור".

כזכור, על-פי התחקיר של ליברמן ב"7 ימים", מאחורי המוצר עומד עדי ז'ורבין, שהורשע בעבר בהטעיית צרכנים. בתגובה לפרסום התחקיר הביקורתי, שלף אתר רוקח-מעבדות ציטוט סלקטיבי מתוך דברי התגובה לתחקיר והפך אותו למודעת פרסום למוצר, בחסות כביכול של עיתון "ידיעות אחרונות". המודעה עודנה מתנוססת באתר.

במקביל הקים ז'ורבין אתר אינטרנט בשם "אוסף האמת על 'ידיעות אחרונות', YNET, נוני מוזס". האתר, המתנגח בעיתון "ידיעות אחרונות", עודכן מאז דווח עליו לראשונה לפני כשבועיים וכיום מציג שלל נתונים וכתבות על העיתון ובעליו, כולל פסקי דין מבית-משפט בארה"ב שדן בסכסוך שנתגלע בין ארנון (נוני) מוזס לאשתו לשעבר, מיכל, לגבי שהות ילדיהם בארה"ב. האתר של ז'ורבין אינו כולל עוד את האזהרה כי הוא "אינו פתוח לציבור בשלב זה ומשרת רק את צוות העבודה", אך מצוין בו כך: "האתר בעריכה-מידע מתווסף".

התפתחות נוספת אירעה אתמול כשחנה איסלר, אחת המרואיינות בכתבה של ליברמן ומי שכותבת תדיר בגנות הדיאטה בכלל וז'ורבין בפרט, גילתה כי הבלוג שלה, שנמחק בעבר מקפה דה-מרקר ואתרים אחרים, נמחק עתה גם מרשת "מקושרים" של האתר וואלה.

לעשות כאילו

כותרות כל העיתונים הכלכליים עוסקות ברפורמה להגברת התחרות בשוק הפנסיוני, שעליה הכריז אתמול האוצר. בעיתון "גלובס", שעקב באופן מתמשך ובולט אחר מה שהגדיר "עושק דמי הניהול", צוין אתמול בכותרת הגג: "עכשיו מחכים לחקיקה".

רון שטיין פירסם ב"גלובס" טור פרשנות ובו טען כי "מדובר בצעד שייטיב עם חלק מהלקוחות – אלה שיש להם צבירה נמוכה ואינם מאוגדים. דמי הניהול שלהם ייחתכו מיידית ובאופן ברור, אבל לאוכלוסייה רחבה הם עלולים להוביל דווקא לייקור דמי הניהול מאחר שהסבסוד הצולב בין העמיתים יגבר".

הכותרת הראשית ב"דה-מרקר" מסכמת את הרפורמה כך: "הבנקים ירוויחו, הסוכנים יפסידו והצרכנים ישלמו קצת פחות". בטור פרשנות המתפרסם במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" כותב גדעון עשת: "אל תבנו על הכסף הזה". לדבריו, "גם אם משרד האוצר יודע לעשות חשבון, הכסף הזה יהיה זמין לכל המוקדם בעוד שנה ומשהו. עד אז יהיו ניירות, טיוטות, השגות, התנגדויות ואולי גם בתי-משפט".

בהמשך כותב עשת: "אלא שמשרד האוצר לא יודע חשבון. כדי להוכיח את 'הרווח' הוא מתחיל עם שיעור דמי הניהול המרביים הקיימים היום, 2%, ומשווה אותם לשיעור דמי הניהול המרביים העתידיים. אלא שכמעט אין מי שמשלם היום את דמי הניהול המרביים הלאה [...] לכן, מה שהוצע אינו הגברת התחרותיות אלא ניסיון, לא הכי מוצלח, לעשות כאילו [...] אם רצו להוריד את דמי הניהול הכי פשוט זה לקבוע כי הם לא יעלו על 0.5%, ולא חשובה החלוקה בין הסכום הנגבה מהחיסכון כולו או מההפקדות החודשיות".

מה זאת אהבה

צבי בראל כותב בחלק ב' של "הארץ" על העיתונאי הטורקי רסים אוזאן קותהיאלי, שפירסם סדרת מאמרים ביקורתית על הצבא הטורקי. בתגובה דרש הצבא את העמדתו לדין על יסוד סעיף 301 לחוק הפלילי, האוסר על העלבת הצבא. "נגד העיתונאי נפתחה חקירה והוא עתיד לעמוד לדין", מציין בראל.

"כמאליזם או דת, אהבת הצבא או בגידה במולדת, בין הקטבים הללו מתנהל השיח הציבורי בטורקיה, והוא איננו שונה בהרבה מזה הישראלי סביב השאלה 'מיהו פטריוט'", כותב בראל. "העלבת הצבא אמנם אינה סעיף בחוק הפלילי בישראל, אבל 'פגיעה בעקרונות הציונות' היא סיבה מקובלת להוקעה בראש חוצות, ואולי, כמו פגיעה בעקרונות הכמאליזם, תהפוך גם היא לעבירה".

"לאחר התלבטות רבה, החלטתי שאני בעצם אוהב את כל יחידות צה"ל", מצוטט הבוקר הזמר צביקה פיק בעיתון "ידיעות אחרונות", וזאת במסגרת ידיעה מאת צחי קומה העוסקת בהמשך מבצע "את היחידה שלי" של העיתון, גלי-צה"ל, בנק הפועלים, אתר ynet והאגודה למען החייל בישראל.

פיק מסביר את עמדתו כך: "לא יכולנו בלי כל היחידות בנפרד וביחד. במלחמות הרבות שמדינת ישראל עברה, יכולנו לראות את ההשפעה של כל יחידה על המשימות השונות ובהשפעה בשיתוף הפעולה בין יחידה ליחידה".

כדי ללכת לקראת פיק, וציבור קוראי "ידיעות אחרונות" שחש כמותו, מדווח קומה כי מעתה ניתן להביע אהבה כלפי כל יחידות צה"ל באופן שוויוני על-ידי שליחת מסרון המכיל את המלה "חייל" למספר 8855. חשבונו של מי שיעשה זאת, מדווח, יחויב ב-10 שקלים, שייתרמו "לכל החיילים". בסיום הידיעה מצוין שוב, כפי שצוין בעבר, כי הכספים שייתרמו למבצע "יחולקו באופן שווה בין כל היחידות הקרביות בצה"ל".

ב"הארץ" מדווח רועי צ'יקי ארד על רשמיו מביקור הרמטכ"ל גבי אשכנזי בבסיס הקליטה והמיון של צה"ל. "הרמטכ"ל מספר שביקר בתיכון", כותב ארד ומצטט את אשכנזי: "ואני חייב להגיד לכם שהנוער עם הפירסינג והטאטו, כשמדברים איתם על מהות, הם רוצים להתגייס".

ענייני תקשורת

ב"ישראל היום" מדווח איציק סבן כי אורלי אינס הגישה תלונה במשטרה נגד האתר NEWS1, ובעליו, יואב יצחק, ונגד האתר "חשופים בניידת", וזאת בטענה כי האתרים הפרו את תנאי פרטיותה. יצחק מסר ל"ישראל היום" את התגובה הבאה: "מאחר שאיני רץ למפכ"לות המשטרה, התלונה מיותרת ומופרכת".

דנה הרמן מדווחת ב"הארץ" בהרחבה על העימות בין התקשורת הצרפתית לנשיא ניקולא סרקוזי.

אתי אברמוב מדווחת ב"ידיעות אחרונות" כי המאייר אסף חנוכה זכה בפרס בתחרות של איגוד המאיירים האמריקאים, בזכות סדרת קומיקס שהוא מפרסם בעיתון "כלכליסט". ארי ליבסקר משוחח עם חנוכה בעיתון "כלכליסט". "אני במקצוע האיורי כבר יותר מ-20 שנה, ומעולם לא עברתי חוויה רגשית כמו בעת העבודה על הטור הזה", אומר חנוכה ובהמשך מוסיף: "אני אסיר תודה על כך שב'מוסף כלכליסט' מאפשרים לי להתבטא מדי שבוע על פני עמוד שלם באופן אישי כל-כך וללא מגבלות".

רון מיברג מפרסם הבוקר באתר "אחר" רשימה על העיתונות הישראלית. "אין דומה הצפרדע החיה בבצה לצפרדע שנמלטה ממנה בדילוג ואינה מביטה לאחור", הוא כותב, לאחר וידוי כי חלפו חמש שנים מאז החזיק עיתון ישראלי ביד. "אני יודע לפענח מה קרה לעיתונות הישראלית בחמש השנים האחרונות מבלי להחזיק אותה ביד", טוען מיברג על סמך גלישתו באתרי חדשות ישראליים, ובהמשך מאבחן: "לא נותר לעיתונים על מה לכתוב. קל וחומר להדפיס".

לדעת מיברג, "אין יותר סיפורים. יש אפיזודות. יש פדיחות. יש הדלפות מגמתיות. מעט מאוד תחקירים עצמאיים מגיעים לדפוס. התפלגות פוליטית בדיוק כפי שהיתה לפני 40 שנה בין 'דבר' ל'על המשמר'. כותבים רעים. עורכים בורים המסתובבים סביב הנושאים שהם מכירים ונעולים הרמטית בפני נושאים אחרים. ככתב, אתה יושב מולם, מורח את הפיץ' שלך עבה וסמיך, ואתה רואה בעיניהם שאין להם מושג ירוק מיהם טום וולף, הנטר תומפסון, נורמן מיילר, ג'ימי ברסלין, פיט המיל, אי.בי. וייט, ויליאם פוקנר, טד סורנסון, פגי נונאן, ג'ימי הופה ומיקי מנטל, והם גם לא רוצים לדעת. הם רוצים שתכתבו ותקראו על אנשים ונושאים שאתם מכירים. הם נטולי סקרנות אינטלקטואלית בריאה. והם אטומים. לכן סובבת העיתונות סביב עצמה כמו סביבון שיכול ליפול על ארבע מלים בלבד".