ירושלים, אתמול (צילום: נתי שוחט)

בינתיים, בוושינגטון

איך מתקדמים העניינים בוושינגטון? לא משהו. לא משהו בכלל, נאנחים כמה מהעיתונים, או צוהלים, תלוי את מי אתם שואלים. "עם הגב לקיר" היא הכותרת הראשית של "מעריב", "לחץ" של "ידיעות אחרונות", ואפילו ב"ישראל היום" נכתב בכותרת הגג לראשית ש"העימות נמשך: נתניהו חוזר בלי הסכמה של אובמה".

הקריקטורה המודפסת כתמונה המרכזית על שער "הארץ" מראה את נתניהו פוסע אל קבלת הפנים של אובמה וקלינטון כשהוא חבוש קסדת בנייה ואוחז מריצה עמוסת לבנים. "החרפה במשבר עם ארה"ב", נכתב בכותרת הראשית של העיתון, "אובמה דורש מנתניהו התחייבות בכתב לצעדים בוני אמון". "טירון שהתרשל" היא כותרת הטור של אלוף בן שנדפס על השער בתמצות. "המידע שיוצא מביקור ראש הממשלה בוושינגטון חלקי, אבל ניתן להסתכן בהערכה שנתניהו שגה בהחלטתו לנסוע לארה"ב". לצד בן, מודפסת תמצית מאמר של ארי שביט המאשים את "האמריקאים והישראלים" בחוסר בגרות ואחריות שהביאו ל"משבר מטופש, חמור ומסוכן".

"אובמה הציג דרישות שישראל תתקשה לקבל", נכתב על שער "ידיעות", המפרט את הדרישות: "ישראל לא תבנה בהתנחלויות גם אחרי סוף תקופת ההקפאה בספטמבר", "שטחים בגדה יועברו לפלסטינים כפי שהוסכם לפני תקופת האינתיפאדה", "ישוחררו עוד מאות אסירים פלסטינים כמחווה לאבו-מאזן", "ישראל תפרט בקרוב את עמדותיה לגבי גבולות, פליטים וירושלים", "ישראל תסכים שהמו"מ על הסדר הקבע יושלם בתוך שנתיים מתחילתו".

"עם הגב לקיר" היא כותרת הטקסט של שמעון שיפר, והמלה "לחץ" חוזרת שוב בכפולה הפותחת, ומודפסות בה בכותרות גם המלים "המכבש הנשיאותי". "סוגר עלינו" היא כותרת טורו של איתן הבר. ב"מעריב" כותרת הטור של בן כספית היא "אמבוש". ב"ישראל היום" נכתב שנתניהו "סירב" לדרישת אובמה להקפיא את הבנייה בירושלים, אבל "הסכים" להעבירה להחלטת הקבינט. חלק גדול מהשער ומהדיווח על נתניהו-אובמה מתובל בידיעה של מתי טוכפלד שלפיה "רמון מייעץ לפלסטינים לטרפד המו"מ, ולהמתין שממשלת נתניהו תיפול". הכותרת מובאת במרכאות ומיוחסת ל"מידע שהגיע לאחרונה לזרועות המודיעין", וזו הזדמנות לכתוב שהנוהג של "ישראל היום" להקיף כל כותרת במרכאות, גם כשאין בטקסט מי שייקח אחריות על הציטוט, היא הסרת אחריות פחדנית מצד העיתון עצמו.

"התקשורת נותרה בעמדת נבדל", כותב דן מרגלית ב"ישראל היום" כשהוא מתאר את ההאפלה התקשורתית על המתרחש כעת בוושינגטון. נבדל או לא, העיתונים אינם חוסכים בדיו כדי לכתוב על מה ששרוי בעלטה, ונראה כי האירועים האחרונים מוכיחים כי המאמינים צדקו והפרשנים טעו. מי שניסה, ברצונו או בעל כורחו, לנתח מדי יום או מדי כמה ימים את תוצאות התנהלותו של נתניהו מול אובמה ולהפך, בדרך כלל טעה לפחות חלק מהזמן. מי שצדק הם המאמינים משני הצדדים; אלה מימין שהאמינו כי אובמה הוא מנהיג נחוש שמטרתו לחסל את ההתנחלויות ונתניהו הוא מנהיג נרפה שיסכים לכך, ואלה משמאל שהאמינו באותו דבר, או לפחות בחלקו הראשון. מובן שהניתוח הזה שלי שייך לצד הפרשני, לא המאמין, וממילא ערכו ידוע.

על קברים וגיבורים

ישראל הראל, פובליציסט דתי וימני, חתום היום על טור בעמוד הדעות של "הארץ" המביע התנגדות לעמדה החרדית בפרשת הקברים בבית-החולים ברזילי וקורא "לשים מחסום לשאפתנות החרדית". הראל משווה את החרדים לשמאל הקיצוני ול"מרכיבים בחברה הערבית" משום שאינם מכירים במדינת ישראל, וקורא לשים מחסום גם לשאפתנותם של אלה.

"הפנטזיות החיוביות על מושא הגזענות שלנו הן למעשה חלק אינטגרלי מהחשיבה הסטריאוטיפית", כותבת עמליה רוזנבלום באותו עמוד, בטור המוקדש לתוכנית הבישול שעתידה להנחות בערוץ 2 פותנה ג'אבר, ערבייה ומי שהשתתפה בתוכנית הטלוויזיה "האח הגדול". רוזנבלום מתנגדת להחלטה להעניק לג'אבר תוכנית, ורואה בה אמצעי של קולקטיב מדומיין (על-ידיה של רוזנבלום) להתמודד עם חוסר המוסריות הגזעני שלו.

"דומה שהמעשה בסגן השר ליצמן ובחדר המיון של בית-החולים באשקלון מהווה תפנית מהפכנית בהלכה ובתיאולוגיה היהודית, בוודאי בזו החרדית", כותב במדור הדעות של "מעריב" אראל סג"ל, המאשים את החרדים בפגאניות ובחילול השם ואף מספק פלפול הלכתי שלפיו הדרישה להעתיק את הקברים פסולה. אבל עיקר הטור מוקדש לגיחוך על החרדים ועל דרישותיהם, ברוח מימרת חז"ל, "כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דעבודה זרה".

"חרדים לוחצים לבטל את פרויקט המסכים שיעזור לנכים בקווי אגד", נכתב בכותרת על שער "הארץ". "רבנים מתנגדים להמשך התקנת מסכי הטלוויזיה שמסייעים למעקב אחר מסלול האוטובוס, מחשש שישמשו לתוכן לא ראוי" (ברק שר ויאיר אטינגר).

חבר העמים הבריטי

אתמול תפס גלגול של פרשת מבחוח את כותרות העיתונים, כששר החוץ הבריטי הטיל על ישראל את האחריות לחיסולו של המחבל החמאסניקי ונציג המוסד בשגרירות ישראל בבריטניה גורש. מה נשאר היום מ"גירוש בריטניה", כדבר הכותרת הראשית האווילית של "מעריב" אתמול? [תיקון טעות טפשית שלי: הכותרת היתה של "ישראל היום"]

"גורמי ביטחון בריטיים הסתייגו מגירוש נציג המוסד", נכתב בכותרת ידיעה בעמ' 2 של "הארץ", שעליה חתומים אנשיל פפר מהארץ ואורי בלאו ודנה הרמן מלונדון. לפי בועז ביסמוט ב"ישראל היום", "אפקט הדומינו מתממש" וכעת "חשש", כך כותרת ידיעה בעמ' 7, כי "גם אוסטרליה תגרש דיפלומט ישראלי". ב"ידיעות אחרונות", שהפגין אתמול שאננות באשר להתרחשות בבריטניה, נכתב בכותרת ענק בעמ' 6, המובאת במרכאות: "אוסטרליה תגרש את נציג המוסד". דיווח דומה מופיע גם ב"מעריב", וגם שם הוא חתום על-ידי "סוכנויות הידיעות" ומיוחס ל"דיווחים בסידני".

מגה-סלב

תקראו לי לא מעודכן, תאשימו אותי שאני לא מחובר, יסרו אותי בשוטים ובטיפשים, אבל טל ברודי, עם כל הכבוד, הוא לא מגה-סלב, גם אם היתה מלה כזאת. לידיעת עורכי "סופשבוע" של "מעריב", שהדפיסו על השער את כותרת המשנה "טל ברודי דווקא נהנה מהמעמד המחודש כמגה-סלב. רק חבל שבממשלה לא נותנים לו לשים את המדינה שוב על המפה".

(ואם לפרסם ככתבת שער ראיון עם טל ברודי כמגה-סלב מעיד על חיים הנטועים בעבר הרחוק, הרי שלפרסם כהפניה השנייה על השער ראיון עם עמי אילון ולכנות אותו "האלטרנטיבה של האלטרנטיבה" פירושו לשכוח לגמרי את העבר הקרוב).

אגב, במוסף מסתתרות כתבת תחקיר של קלמן ליבסקינד על התנהלות מרתיחה של ראש עיר (יצחק עידן, ראש העיר אלעד); כתבה של צח יוקד על מטיף אוונגליסטי בשם טד הגארד, שהתגלה כהומוסקסואל, מקרה שמזכיר מאוד את פרשת הרב מוטי אלון אצלנו; כתבה של ליאת שלזינגר על פרויקט אמנותי מצחיק מאין כמוהו; וראיון של אלון הדר עם תמר גטר.

על רגל אחת

ראיון השער של מוסף "מרקר ויק" הוא עם ענבל אור, ש"תוך חמש שנים", כשהיא "רק בת 33, הצליחה להרוויח מיליונים מארגון קבוצות רכישה". "אמא שלי אמרה שהיא ידעה שאצליח כבר מגיל צעיר", מספרת אור לאפרת נוימן ורותם שטרקמן, "כי הייתי ראשונה בכל דבר ודחפתי ילדים בגן כדי להגיע לאן שרציתי".

בעמוד הנגדי מתפרסמת מודעה של חנות רהיטים, ובה נראה אדריכל בשם רון גרינברג יושב על כיסא כשמעליו מתנוססות המלים הבאות: "בעיני כיסא טוב הוא כמו בת זוג – מחבק, תומך בשעות הקשות של היום, גמיש כשצריך ותמיד שם לצדך".

הייתי רוצה לדעת אם רון גרינברג חושב שכיסא הוא אכן כמו בת זוג, אם היחסים החד-סטריים שהוא מתאר תואמים את הדרך שבה הוא מתנהל בזוגיות שלו או למצער את השקפתו בדבר הדרך הנכונה להתנהל בזוגיות, ואם הוא מבין שהמשוואה שהוא משנן כמוטו נקראת למעשה הפוך, כלומר, שבת זוג היא כמו כיסא. הייתי רוצה לדעת גם מה הרגישו הילדים שדחפה ענבל אור בגן הילדים, מה חשבו על כך הוריהם, ומה עושים היום אותם ילדים, ואם הם מצאו עבודה ככתבים בעיתון, אולי אפילו עיתון כלכלי.

קחו סיכון

"הדירקטוריון פחד, אקירוב קנה", קובעת בגאווה בלתי מסותרת כותרת הגג לראשית על שער "כלכליסט". הכותרת הראשית היא "הקופון הגדול של אקירוב בלאומי". לצדה מודפסות בגדול המלים "100 מיליון שקל", ולצדן הכיתוב "הרווח האישי של אלפרד אקירוב ממכירת מניות בנק לאומי". כותרת המשנה מזכירה שוב את ההחלטה של אקירוב בניגוד להחלטת הדירקטוריון. במקום להטריח אתכם בהערה הברורה מאליה על הריח המסוים העולה מעיתונות כזו (ריח של תאוות בצע, של עיניים דלוקות, של אותה "זוהמת עשירים" של המכתם האנגלי), אזכיר כאן רק מה שכתב גיא רולניק לפני שבועיים ב"דה-מרקר":

"בפעם הבאה שאתם קוראים על עוד אחד מה'נועזים' – יזמים, מנהלים ואנשי עסקים – שנטל סיכונים אדירים והצליח בגדול, הניחו שיש סיכוי קלוש שזהו הסיפור האמיתי. יש שתי אפשרויות אחרות, סבירות יותר: או שהיו שם מעט מזל, מעט סיכונים והרבה שיעורי בית, מיומנות, יכולות, קשרים ועבודה קשה – או שיש שם חלק שאי-אפשר לגלות, והסיפור על נטילת סיכון הוא הדרך היחידה לשווק אותו להמונים".

ענייני תקשורת

מוסף "הארץ" יפרסם מחר, כנראה, את הכתבה המתורגמת הזו מה"ניו-יורק מגזין" על איל התקשורת רופרט מרדוק. נעה פרג כתבה ב"גלובס" על היוזמה המתוקשרת של מרדוק לחסל את "תרבות החינם" המקוונת.

"2009 היתה שנה מצוינת עבור חברות הסלולר, הרבה חברות במשק רוצות לנגוס מהעוגה", נכתב בכותרת המשנה בכפולה הפותחת של "דה-מרקר". "במשך שנים שאיפה כזו היתה רק בגדר חלום – אבל רפורמת המפעילים הווירטואליים עשויה לשנות זאת. הצלחת התחרות תלויה בהחלטת שר התקשורת על הורדת דמי הקישוריות. האם משה כחלון יעמוד בלחצי הטייקונים?". כותרת הכתבה, של אמיתי זיו, היא "בקרוב נדבר בזול? 7 חברות סלולר חדשות בדרך".

אגב, דו"ח ועדת גרונאו, שהוגש, אם אני זוכר נכון, בקדנציה של שר התקשורת הקודם, טען שמחירי הסלולר בישראל הם מהנמוכים בעולם. מצד שני, זיו כותב בטור פרשנות כי המחירים שמשלם לקוח פרטי בישראל גבוהים עד פי שניים מאלו של לקוח עסקי.

ב"גלובס" מקדישים כמה ידיעות לנעשה בחברת הוט. "הוט ממשיכה לאבד מנויים", מדווח גד פרץ, והדיווח ראוי לציון משום שהבעלים של העיתון הוא בעל מניות בהוט. "בוטלה בקשת הוט לקבלת רשיון ISP", מדווח עוד פרץ, שגם מותח ביקורת על ההתנהלות של משרד התקשורת.

לא צפיתי בסרט שהכינה שרון כידון על ה"רנטגן" (יעקב איפרגן). אם הייתי צריך לנחש, הייתי אומר שמדובר בסרט מתחנף, עבש, המהלל תופעה שנויה במחלוקת באופן חלקלק ומעורר דחייה. נוסף לכך הייתי חותם על הניחוש בשמי. לא ברור מדוע האנונימי שמתח את הביקורת, המוצדקת, על הסרט של כידון, בכפולה הפותחת של מוסף "כלכליסט", לא נהג כך, ומדוע אמיר זיו, העורך, הדפיס זאת. מנגד, כל הכבוד לזיו, שכן חתם בשמו על על טורו השבועי, ובו מתח ביקורת על נוחי דנקנר, ראש וראשון לסלבריטאי העושר של העיתונות הכלכלית הישראלית ולקוח של אותו "רנטגן", על שהוא מסתתר מאחורי מסך של יחצנים ואנשי סוד ואינו חושף את דעותיו והשקפותיו. כעת נותר רק לחכות לכתבה במוסף "כלכליסט" שתחשוף באופן אמיץ ולא מתחנף את מאחורי הקלעים של נוחי דנקנר.