שר הרווחה יצחק הרצוג (מימין) מקבל את דו"ח הוועדה בראשות השופט בדימוס חיים פיזם שהוקמה לאחר רצח ילדי משפחת בן-דרור בידי אביהם. אתמול בירושלים (צילום: דוד ועקנין)

שר הרווחה יצחק הרצוג (מימין) מקבל את דו"ח הוועדה בראשות השופט בדימוס חיים פיזם שהוקמה לאחר רצח ילדי משפחת בן-דרור בידי אביהם. אתמול בירושלים (צילום: דוד ועקנין)

14 שעות עבודה

למרות שמחאת החקלאים, שהצהירו כי יפסיקו להעביר תוצרת חקלאית לשווקים כל עוד לא יוגדלו מכסות מהגרי העבודה, נוגעת לחיי כל קוראי העיתונים באופן מיידי וישיר, היא נדחקת למקום יחסית נמוך בסדר היום של העיתונים, שמעדיפים לנבור עוד ועוד בפרשת ההטרדה המינית בצמרת המשטרה ובעניינים לא הרי-גורל אחרים.

לא שלא נכתב כלום. "שביתת העגבניות" היא הכותרת האדיוטית משהו על שער "ידיעות אחרונות". כפולת העמודים העוסקת בנושא מתמקדת בהשפעה הישירה והמיידית על ציבור הצרכנים (יהיו ירקות בדוכנים או לא). הדיווח ב"מעריב" זהה, אותה משבצת באותו מיקום על השער, אותה אדיוטיות בכותרת ("השוק בשוק"), אותם דיווחים שמתמקדים בהשפעות קצרות הטווח ולא במחאה ובסיבותיה.

ב"ישראל היום" דיווח לקוני, המצטט את טענות החקלאים ואת טענות האוצר. על הדיווח חתומים שלושה כתבים, בעוד שלהפקתו היתה מספיקה מזכירה בלבד. לא חובה דוברת עברית.

"הארץ" הוא העיתון היחיד שמציע מבט בוגר על ההתרחשות. הכותרת על השער עוסקת בשביתה, אולם הדיווח עצמו, של חיים ביאור ואלי אשכנזי, מאיר בפני הקוראים את הסיבות לכך שיהיו, או לא יהיו, עגבניות על שולחנו. אל הדיווח מוצמד דיווח אחר, של דנה ווילר-פולק, לפיו "החל מ-2011: העסקת מבקש מקלט מדיני תיחשב להעסקת עובד לא חוקי". בטור פרשנות שואל ביאור, "מדוע לא לחייב את החקלאים להעסיק את העובדים האפריקאים שכבר מצויים בישראל, במקום להביא עובדים מתאילנד?".

את הפרשנות הבהירה ביותר מציע שי ניב ב"גלובס". בעוד הממשלה אימצה החלטות ועדה שהמליצה לצמצם בהדרגה את מספר העובדים הזרים בחקלאות, עד ל-7,000 בלבד בשנת 2015, "ארגוני החקלאים, בזכות לובי יוצא דופן שכולל חברי כנסת ממר"צ ועד האיחוד הלאומי, הצליחו לטרפד את יישום ההחלטה ובמקומה חתמו על הסכם נוח בהרבה מול משרדי האוצר והחקלאות: במקום 7,000 עובדים, יישארו 18 אלף". אלא שכעת דורשים החקלאים שהמספר יגדל ל-26 אלף.

"הייתם מצפים שמישהו בממשלה יסתכל לחקלאים בעיניים ויגיד להם שהסכמים צריך לכבד", כותב ניב, ומצטט בלעג את קריאתו של שר הרווחה להיענות לדרישות החקלאים משום ששביתה תהווה "פגיעה בביטחון התזונתי המינימלי של ילדים, קשישים ומשפחות במצוקה". גם אותם 7,000 עובדים שועדת אקשטיין המליצה להשאיר, נועדו לאזורים מרוחקים. "באזור הצפון או באזורי המרכז והשרון, לעומת זאת, יש מספיק עובדות מהמגזר הערבי שמוכנות לעבוד", כותב ניב, "לראיה, ארגון בשם 'מען' מחזיק רשימות של אלפי עובדות ערביות בעלות ניסיון בעבודה חקלאית, שרק מבקשות לעבוד".

"איפה הבעיה? החקלאים, או בעלי השדות (רבים בענף כבר מזמן לא מעבדים בעצמם את האדמות), רוצים ששכר המינימום שהם משלמים יאפשר להם להעסיק עובדים במשך 12-14 שעות ביום, ושהעובד יישאר ללון בצמוד לשדה - חלילה שלא יילך הביתה. 'הערבייה רוצה ללכת הביתה אחרי 8-9 שעות עבודה', מספרים לנו החקלאים. באמת, איזו חוצפה מצד הערביות. מזל שיש תאילנדים, מזל שיש את שר הרווחה בוז'י הרצוג שיעשה להם חיים קלים".

"באוצר טוענים כי על החקלאים להעלות את השכר ולהעסיק עובדים ישראלים", נכתב בדיווח ב"דה מרקר". רעיון.

א'

זה כבר באמת נהיה פאתטי. שערי העיתונים כולם נכבשים, גם היום, על ידי ניצב אורי בר לב וא', העובדת הבכירה במשרד לביטחון פנים המאשימה אותו כי הטריד אותה מינית. "ניצב בר לב שב ארצה כדי להיחקר; א', שהעידה נגדו, נבדקה בפוליגרף", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ" שמעניק לידיעה בעניין ולהפניות לשלושה מאמרי פרשנות את כל המחצית העליונה של עמוד השער. כותרת המשנה: "בעלה של א' ל'הארץ': 'היא חשפה את התקיפה דווקא כעת כי חשבה שמי שעושה דברים כאלה לא יכול להיות מפכ"ל".

בכל העיתונים האחרים ההפנייה לדיווחים על הפרשה תופסים את רוב עמוד השער (במיוחד ב"ידיעות אחרונות"). "בדרך לעימות" היא הכותרת של "ישראל היום", "הפוליגרף: א' אומרת אמת" ב"ידיעות", וב"מעריב" זה ציטוט מקושקש (גרפית) של השאלות שנשאלה א' בבדיקת הפוליגרף והתשובות שנתנה ("כן" ו"כן"). בקיצור, חדשות היום בפרשת א' וב': א' נמצאה דוברת אמת בפוליגרף.

"מאז ומתמיד ביקשו אנשי המשפט למצוא מכשיר פלא שיסייע לבית המשפט לגלות מהי האמת ויפטור אותו מהצורך להתחבט בסוגיה זו", כותב ד"ר אביעד הכהן ב"ישראל היום", ומזכיר לכולנו כי בדיקות פוליגרף אינן קבילות כראיות בהליך פלילי וכי "מכשיר הפוליגרף התגלה כגלאי שקר בעירבון מוגבל, מוגבל מאוד". אלא שאם אנשי המשפט ביקשו מכשיר שימנע אותם מהתחבטויות, אנשי התקשורת מעוניינים בפוליגרף כמכשיר עזר להלהיט את הדיווח על סנסציות, וטרם נחקק החוק האוסר על שימוש בפוליגרף כראיה בהליך סנסציונליזציה.

אגב "ישראל היום", זה אותו עיתון שבכתבה במוסף השבועי שלו ביום שישי שעבר, עליה היו חתומים איציק סבן והדס שטייף, טען שהכל "בלוף" ושפרשת ההטרדה המינית היא עורבא פרח שמישהו המציא כדי לתפור תיק לאורי בר לב. בגישה זו היה "ישראל היום" קיצוני אפילו יותר מ"מעריב", ששמר את ההטיה לטובת בר לב לטורי הפרשנות של בן כספית, ונתן לה לצבוע רק את מסגור הדיווח החדשותי בעניין ולא את הדיווח עצמו. מאז יום שישי ואותה כתבה אומללה ב"ישראל היום" קרו שני דברים בעיתון: הדיווח הפך מאוזן יותר, והדס שטייף פינתה את הבמה לאיציק סבן.

ובכל זאת, ישנם עוד כמה פרטים חדשים למי שלא התעדכן באינטרנט, בטלוויזיה או ברדיו (ומי שלא התעדכן, האם הפרשה הזו מעניינת אותו בכלל?): מי שתומך בגרסתה של א' ומספר כי שמע ממנה את תלונתה עוד סמוך לאירוע (שאירע, לכאורה כמובן, לפני שנתיים וחצי), הוא ראש עיריית אילת, שבעירו נערך הכנס שבו אירעה ההטרדה, ועוד שתי עובדות בעירייה.

ב"מעריב" מציין אבי אשכנזי כי "במשטרה מסתייגים בשל היכרות מוקדמת בינו [ראש העיר] לבין א'" וכותב כי "עד משמעותי הרבה יותר הוא מפכ"ל המשטרה רב ניצב דודי כהן", אולם לא מפרט מה בדיוק הוא תוכנה של  עדותו.

"יש לי סיבה להאמין שפרשת א' מהמשרד לביטחון פנים מכניסה כמה נשים לתחושת דז'ה וו מפחידה", כותב במדור הדעות של "מעריב" שלום ירושלמי, שחווה בעצמו דז'ה וו מפחיד: "בימים האחרונים העיתונים מלאים ברמיזות מיניות, השמצות חבויות, ביטויים גסים, סיפורים מחדרי מיטות שנועדו להשחיר את פניה של א', גיבורת הפרשה שמטלטלת את צמרת המשטרה. אין כאן שום דבר חדש. הכל חוזר על עצמו כמו שעון: השיטה, הדרך ומסלול ההכפשה שלא השתנו. א' מלשכת הנשיא וא' ממשרד התיירות, שתיים מגיבורות פרשת קצב, עברו את הסרט הזה".

יתכן שיש משהו בהאשמות נגד א', כותב ירושלמי וייתכן שלקולגות המאשימים "יש חומר טוב למבקר המדינה", אבל, הוא ממשיך, "פרשיות האהבים של א' לא יכולות למנוע ממנה להתלונן על הטרדה מינית או ניסיון אונס, גם אם יש מאחוריהם מניע נסתר. הטרדה מינית היא הטרדה, ולא משנה מיהו הקורבן ולמה הוא מתלונן. צריך לחקור את הפרשה הזו עד הסוף, להניח את ההכפשות בצד, ואם מדובר בשקר אפשר תמיד לתבוע את א' על תלונת שווא. יש סעיף מפורש כזה בחוק".

נחום ברנע סבור אחרת. "אין מקום לחרוץ דין, אבל יש מקום לפתוח את השיח הציבורי לנושא טעון:", הוא כותב במדור הדעות של "ידיעות אחרונות", "מה משקלה של הטרדה מינית כאשר בשני הצדדים יש נשים וגברים עתירי כוח. א' היא בעלת תואר ד"ר לקרימינולוגיה, מקורבת למפכ"ל המשטרה, שנשכרה לעבוד בתפקיד בכיר, עתיר שכר ויוקרה, במשרד לביטחון פנים. היא בת 46, גיל שבתקופות מנומסות פחות כונה גיל העמידה. היו לה, על פי גרסתה, יחסים אינטימיים ארוכים עם ניצב אחד, יחסים אינטימיים קצרים עם מנכ"ל המשרד, ותקרית קשה עם ניצב שני". ובלשון אחר, מנוסחת פחות: אין דין שרלילה עשירה כדין פקידה ענייה. קונספט מעניין, שנאמר: לא כולם שווים בפני החוק.

"פקודת המשטרה עושה את השר, לא את המפכ"ל, למפקד האמיתי של "החיל", כפי שנהגו לקרוא למשטרה בשנותיה הראשונות. ברצותו, ממנה את הקצונה הבכירה, ולא בהכרח מתוך המשטרה. ברצותו, מפטר או מקפיא מינויים ומקיים מאזן אימה עם המפכ"ל המכהן ועם מי שחותרים לרשת אותו", כותב אמיר אורן במדור הדעות של "הארץ".

"הערבוב שבין פוליטיקה לשיטור, המעניק לשר השפעה מסוימת על ראשי הערים, אינו טוב למערכת אכיפת החוק", הוא מוסיף, ומקנח בביקורת על כוחה העולה של מערכת המשפט: "רק אדם אחד חזק במערכת יותר מהשר - מי שמגביל אותו במינוי המפכ"ל, כפי שהגביל את שר הביטחון במינוי הרמטכ"ל. המפכ"ל האמיתי של ישראל הוא היועץ המשפטי לממשלה, וראש אגף החקירות הוא פרקליט המדינה. לשיטתו, צדק אותו שר חשוד ששאף בעשור שעבר להכתיב לראש הממשלה אז, בנימין נתניהו, מי יהיה היועץ המשפטי. כל השאר כבר יזרום מאליו".

"משטרת ישראל תמיד היתה האח החורג, הקטן והדפוק של צה"ל - כמעט בכל ההיבטים. והנה נתקנא האח הקטן בשערוריית האח הגדול, 'פרשת גלנט'. אלא שזו נראית מהודרת משהו מול שערוריית האח הקטן וטעון הטיפוח. כל כך נמוך, כל כך צהוב ומביש. לעזאזל, גם פרשה ראויה לשמה אי אפשר היה להפיק?", כותב ניצב בדימוס משה מזרחי ב"ישראל היום". "זה הרחיק לכת הרבה מעבר לעניין תלונה כזו או אחרת. די לראות את שפע הפרטים (חלקם חסרי שחר וערך) שבעלי עניין משליכים למדורת התקשורת. אותה תקשורת השרויה לאחרונה בעונת המלפפונים. הרי כמה אפשר לדוש בהקפאת הבנייה?".

שוחד

במדור הדעות של "מעריב" מודפס מאמר מתורגם מה"וושינגטון פוסט" של דן קרצר, לשעבר שגריר ארה"ב בישראל, המכנה את עסקת המטוסים תמורת הקפאה "שוחד". "רשימת הבעיות כה ארוכה שלא יהא זה מפתיע אם הממשל כבר מתחרט על הקנייה", כותב קרצר, "אבל לשוחד הזה יש השלכה ארוכת טווח רצינית, שתגרום גם לישראל להתחרט על קבלתו. אם תאושר, העסקה תזעזע את בסיס השותפות האסטרטגית בין המדינות. [...] המחויבות הזו היתה נטולת חישובים פוליטיים [...] אבל לא זה המצב שישרור אם תתממש עסקת ההקפאה".

עוד במדור הדעות של "מעריב" מצטט שמואל רוזנר את שר ההגנה של ארה"ב, שמנה בראיון טענות שונות נגד תקיפה של מתקני הגרעין של איראן. "כל אלה הן, כמובן, טענות ראויות. אלא שמרגע שמי שמשמיע אותן הוא שר ההגנה האמריקאי הן מקבלות משמעות אחרת. שהרי השאלה איננה מה עדיף: סנקציות או תקיפה. ברור שאם אפשר להשיג את המטרה באמצעות הפעלת סנקציות - זו הדרך המועדפת. השאלה היא אם בעצם הסרת האיום מן השולחן, בהודעתו שאיננו מאמין בתקיפה, גייטס תורם לסיכוייהן של הסנקציות להצליח, או אולי פוגע בהם. עד כה, נראה היה שהתשובה ברורה. עכשיו פחות".

העולם מסתדר מחדש

נעם ברקן ודוד רגב מראיינים במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" את עובדי הרווחה שטיפלו במשפחתו של איתי בן דרור, רוצח שלושת ילדיו. "החוויה שאני זוכרת הכי חזק היא שבתוך הסיטואציה המזעזעת הזאת, בתוך ההלם והכאב, אומרים בטלוויזיה וברדיו כל הזמן שהרווחה אשמה", אומרת נורית ברקן, עובדת סוציאלית בכפר יונה.

בעקבות הרצח הוקמה ועדה על ידי שר הרווחה, שקבעה בשבוע שעבר כי "שירותי הרווחה ובריאות הנפש טיפלו במשפחת בן דרור באורח סביר ואינטנסיבי, כמקובל בשירותים אלה. לא היתה הזנחה ולא התעלמות מהבעיות. [...] בהתחשב בהתרשמות של הגורמים המטפלים, ובהתחשב בכך כי היחסים של איתי עם ילדיו נשאו אופי חם, לא ניתן היה להניח שאיתי יפגע בילדיו". "אף פעם לא נדע מה עובר בראשו של כל אדם ואדם", אומרת ל"ידיעות אחרונות" עובדת סוציאלית נוספת, רותי דגן-פורת.

נשארנו, אם כן, ללא אשמים, רק עם רוצח ללא פשר. עד הרצח הבא, וההאשמה הבאה, והוועדה הבאה. "כשקורה רצח נוראי כזה", אומר איציק פרי, יושב ראש ארגון העובדים הסוציאליים, "הדבר הראשון שהציבור מבקש לעשות הוא לחפש אשמים, כי כשיש אשמים העולם כאילו מסתדר מחדש".

דברו חלש

ה-OECD מספק את הכותרות הראשיות של "דה מרקר" ו"כלכליסט", שבחרו כל אחד כותרת שנראית מתאימה יותר דווקא לקו הסיקור השוטף של העיתון המתחרה. "התערבות בשוק המט"ח - מדיניות הרסנית ומדאיגה", נכתב בזו של "דה מרקר", ציטוט של מזכ"ל ה-OECD אנחל גוריה ב"מסר לא דיפלומטי" המכוון כלפי סטנלי פישר, הנגיד הישראל המקבל בדרך כלל סיקור אוהד בכלכלון של רחוב שוקן.

"תעריפי הסלולר בישראל מהיקרים ב-OECD" נכתב בזו של "כלכליסט", המצטט ("בלעדי") מדו"ח של ה-OECD על חבילות סלולר שדירג את ישראל כאחת מחמש המדינות היקרות ביותר. הקמפיין נגד תעריפי הסלולר (וחברות הסלולר בכלל), מתנהל באופן עקבי ותקיף דווקא ב"דה מרקר". כך או כך, מרענן לראות כי העיתונים אינם כובלים את עצמם לעצמם.

"בסוף השבוע התבשרנו על ספין חדש מבית היוצר של משרד התקשורת - להכריז על חברות הסלולר כקבוצת ריכוז, כדי שלרשות ההגבלים העסקיים תהיה סמכות לפעול נגדן. ובכן, בואו נתקן כמה דברים קטנים בדרך. הבעיה האחרונה של שר התקשורת משה כחלון היא היעדר סמכויות", כותב גד פרץ ב"גלובס".

"קן מתנגדת לפיקוח על חברות הסלולר" נכתב בכותרת על שער "עסקים" של "מעריב". "רשות ההגבלים צפויה להכריז על חברות הסלולר כקבוצות ריכוז", מדווחת אורה קורן ב"דה מרקר" ומספקת מכתב ברוח זו מהרשות.

לנדאו מפסיק את הפיתוח ב"תמר"

"מסקנה מפתיעה מדו"ח ששינסקי: הציבור ייפגע, תשובה פחות", נכתב על שער "כלכליסט" ובפתח מוסף שוק ההון שלו. "מסקנות הביניים של ועדת ששינסקי לא פוגעות בתמלוגים המשולמים לבעלי השליטה בחברות הגז", נכתב בכותרת המשנה על השער, "המשמעות: הרווח היחסי של בעלי יחידות ההשתתפות מקרב הציבור עלול להתכווץ".

וב"עסקים": "שותפויות הגז מגבירות לחץ: עוצרים את הפעילות בתמר" נכתב בכותרת הידיעה הראשית בכפולה הפותחת, "לטענת השותפויות 'עקב אי הוודאות - לא נחתמים הסכמים עם לקוחות'. לנדאו דורש את התערבות נתניהו: 'עבודות הפיתוח בתמר הוקפאו לאחר פרסום ההמלצות'". "תמר בהקפאה" לשון כותרת על שער "ממון" של "ידיעות אחרונות". בעמוד 4 ב"דה מרקר" כותרת הדיווח היא "לנדאו: הפיתוח של תמר הוקפא - החברות: הקפאנו רק את המכירות". פשר הבדלי הגרסאות: החברה מחויבת בדיווח לבורסה ולא יכולה להרשות לעצמה להפריח גוזמאות כמו שר בממשלת ישראל.

הידיעה הצמודה ב"עסקים" לדיווח על דברי לנדאו, מוכתרת בכותרות "מזכ"ל ה-OECD תומך בעמדת האוצר במיסוי הגז והנפט", "תושבי המדינה צריכים ליהנות מתגליות הגז והנפט". טור הפרשנות של הדר חורש מוכתר בכותרת "איומי סרק", "טוב שהעובדים על אסדות החיפושים הם עובדים זרים", הוא כותב, "אחרת כבר היינו מקבלים הודעות על פיטורים המוניים הצפויים בענף".

ותומר אביטל, ב"כלכליסט", שואל בטור "הנה הכסף" ("לאן מועברים כספי המדינה"), "תמיכה בספנות או במשפחת עופר?". "משפחת עופר זוכה לקבל מהמדינה הטבות מס מפליגות לצד הנחות בתשלומים ונכסים במחירי רצפה", כותב אביטל. החשיפה הנוכחית שלו נוגעת ל-60 מיליון שקל שהועברו לחברת צים שבבעלות משפחת עופר, מכספי משרד התחבורה כ"תמיכה בספנות". תגובת אנשי עופר היתה כי קציני ים ישראלים עולים יותר מאירופים ולכן המדינה מסבסדת אותם. במילים אחרות - משפחת עופר ניאותה לקבל את כספי משלם המיסים כדי להציל אותנו מהצפה של חובלים אירופאים.

ענייני תקשורת

"הניסיון האחרון להגדיר מדיניות בנושא ניטרליות הרשת בישראל נעשה בחוק ההסדרים, שם נקבע סעיף כללי לגבי ניטרליות בסלולר, אך לא בשוק הנייח", כותב גד פרץ ב"גלובס", "[...] חשיבות הנושא תלך ותגבר בקרוב, משום שלמפעילות התקשורת יש אינטרס מובהק לתעדף תנועה ולהפלות גולשים. המעבר לארבע קבוצות בשוק התקשורת הישראלי מסוכנת מההיבט הזה, משום שכל קבוצה תזהה את הלקוחות שלה ותוכל לתמוך בהם ולתעדף אותם".

"בשלב כלשהו בחייה", כותב דרור פויר ב"גלובס", "הופכת כל טכנולוגיה לטבעית". "בזק תשלם 2 מיליון שקל עבור החסות על 'האח הגדול'", נכתב בכותרת דיווח של חני יודל ב"עסקים" של "מעריב".

הסערות הלא מטאורולוגיות שעורכי "מעריב" אוהבים לדווח עליהן לובשות היום גוון נוסף: לא רק סערות עכשוויות או סערות בהתהוות, אלא גם סערות לעתיד: "בקרוב בירושלים: סערת צ'רצ'יל". מהי סערת צ'רצ'יל, תרצו ודאי לדעת (או שלא, אפשר לדלג לפסקה הבאה): "העירייה מתכוונת להציב את פסלו של המנהיג הבריטי. החרדים כבר זועמים". אגב, הכותרת הצמודה היא "בקרוב בנתיבות: היכל התרבות" ("עיירת הבאבות הדרומית זוכה סוף סוף להיכל תרבות משלה"). ללמדך שהיכן ששוכנת עילגות וסנסציה מאולצת, יימצאו גם דעות קדומות.

"ערוץ 2 מיהר להצמיד לפרשה את השם המעורר 'סערה במשטרה'", מלגלג אייל לוי בטור ביקורת הטלוויזיה ב"מעריב".

"הציעו לי, ובסופו של דבר אמרתי לא כי אני שחקנית, ואם יראו אותי בהכי סחלה של הסחלה של הבית שלי, מי כבר יאמין לי כשאני אעשה תפקידים אחר כך?", מספרת נטע גרטי למלי זיידמן בגיליון "את" על הפנייה אליה מתוכנית הטלוויזיה "מחוברים". "אני מכורה", היא מעידה על עצמה, "[...] למרות שפייר, לי אישית קשה עכשיו לאהוב את זה בגלל כל מה שקרה עם רן שריג ודנה ספקטור. [...] אם כבר הכנסת את עצמך לריאליטי, לא משנה כמה סוגה עילית, אתה לא יכול להגיד אחר כך מה אתם נכנסים לי לחיים. דורון צברי [...] מוכשר ברמות בעיניי [...] זה עשוי מדהים וזו סדרה שווה ביותר בעיניי, אבל בסופו של דבר, זה להקריב את התחת שלך על מזבח הטלוויזיה. זה לכרות ברית עם השטן".