גבר ישראלי טיפוסי

רמות הרהב בעיתונות הישראלית כובשות היום שיא קטן חדש, עת עמוס רגב, עורכו הראשי של הגרוע בעיתוני הזרם המרכזי בישראל ומי שדירדר לשפל חסר תקדים את מצבה של העיתונות החופשית בישראל, נוטל לעצמו את הבימה המרכזית בעיתונו (הממומן על-ידי איל קזינו ופטרון של ראש הממשלה ומחולק חינם ברחובות), ושם, על עמוד השער, מתחת לכותרת ראשית יומרנית ("קשה, נועז, אפשרי"), מציג תמונת עולם הפוך על ראשו ומתלונן כי בארה"ב שולט מנהיג מטומטם ש"אפילו לא היה מכונאי בשריון".

כן, העורך הראשי של "ישראל היום" מפקיע כפולת עמודים ואת שער העיתון כדי להגג על מתקפה באיראן ופותח בהאשמה של נשיא ארה"ב שהוא גבר ישראלי טיפוסי (ועוד: "גבר כרסתן". טוב שלא הוסיף "מעשן סיגר"). וכל זה תחת הכותרת (בעמוד הפנימי): "לא להשתחצן ולא להשתפן". אם ל"ישראל היום" היו כללים מנחים, הראשון שבהם היה ודאי "אנו מחויבים לחוסר מוחלט של מודעות עצמית". אה, בעצם יש ל"ישראל היום" כללים מנחים. העיתון היחיד שדאג לצייד את עצמו בכאלה, תחשבו לבד למה.

הסיבה לפרץ ההיבריס של רגב היא פרץ המלים של פוליטיקאי הבית של העיתון, המכהן כיום כראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. בעוד שהעימוד של הנאום הכתוב של רגב משחזר את נאומו הקודם של נתניהו (נאום השואה באיפא"ק; את הכפולה של רגב מעטרים תצלום של אושוויץ ותצלום של כור איראני), נתניהו עצמו התקדם אתמול עוד צעד לקראת שליחת אימייל לאיראנים עם הודעה כי המפציצים יצאו (רגב, עצמו, כמובן, מתלונן על עצם הדיון הציבורי בסוגיית התקיפה, כאילו זה נערך תוך דממת אלחוט של הפוליטיקאים הנוגעים בדבר).

"נתניהו: פעלנו בעבר בלי גיבוי ארה"ב", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "בנאום בכנסת אמר ראש הממשלה כי גם מנחם בגין החליט לתקוף את הכור בעיראק למרות הביקורת הבינלאומית", נכתב בכותרת המשנה. גם כותרת המשנה של הראשית ב"מעריב" עוסקת באותו נושא: "ראש הממשלה נשא אתמול את אחד הנאומים התקיפים והמפורשים ביותר בסוגיה האיראנית. כמה משרי הקבינט אמרו בשיחות פרטיות כי 'זה נשמע כמו נאום ההכנה לתקיפה'". הכותרת הראשית טוענת כי אותם שרים אינם זקוקים להכנה: "הערכה: רוב בקבינט בעד תקיפה באיראן", לשונה, והיא נסמכת על מידע שמביא בן כספית (8:6, הוא טוען).

ב"ידיעות אחרונות", העיתון שנטל מ"הארץ" את שרביט ההתנגדות לתקיפה באיראן, אין זכר לאיראן או לנתניהו על השער. במקום, מודיעה הכותרת הראשית כי "המטרה: פחות בחינות בגרות". "במשרד החינוך מבינים: ציונים זה לא הכל", נכתב בכותרת הגג, ובכותרת המשנה: "משרד החינוך מקים ועדת מומחים כדי לצמצם את מספר הבגרויות ולאפשר לבתי-הספר להיות יותר מ'בתי-חרושת לציונים'" (תמר טרבלסי-חדד).

ובעמ' 12 של "הארץ": "יאיר לפיד: בתור שר החינוך אבטל 262 מבחני בגרות", כותרת ידיעה של אופיר בר-זהר. "לפיד, שאינו מחזיק בתעודת בגרות, אמר את הדברים אתמול בכנס באוניברסיטה העברית", נכתב בכותרת המשנה. "'הילדים שלנו צריכים בגרות באנגלית, במתימטיקה ובהבנת הנקרא. וזהו'". רגע, אם הבנת הנקרא שלי נכונה, הרי ש"ידיעות אחרונות" מקדמים בכותרת הראשית שלהם את האג'נדה של בעל הטור הפופולרי ביותר שלהם, שהכריז כי הוא מתכוון לרוץ לכנסת בבחירות הקרובות? טוב, בשביל זה באמת לא צריך בגרות.

בינתיים, בדרום

"השקט שוב הופר", לשון כותרת מתחת לראשית על שער "מעריב". "בעקבות ירי גראד לבאר-שבע בוטלו היום הלימודים בדרום". ב"ידיעות אחרונות" כותרת בולטת עוד יותר: "135 אלף תלמידים בבית". ב"ישראל היום" כותרת עוד יותר בולטת. באותו מאמר ב"ישראל היום" מאשים רגב את העיתונים המתחרים בתבוסתנות, ובכך שחרף העובדה כי כל תושבי הדרום עומדים באומץ וללא בדל תלונה במציאות החיים שם, כתבי העיתונים מוציאים מהם בכוח תלונות וקובלנות.

לא רק רגב מתעלם מהמציאות. "הנזק לעסקים קטנים בדרום: 33 מיליון שקל", נכתב בכותרת הראשית של "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות". "המצב הבטחוני בדרום נרגע", טוענת כותרת המשנה, "אבל 25 אלף עסקים קטנים נותרו עם הפסדים כבדים שמאיימים על קיומם. בינתיים, אף אחד לא מתכוון לפצות אותם". אם היה לכם ספק באשר לעמדת המוסף ביחס לסוגיית הפיצוי, הרי שכותרת הידיעה עצמה, המתפרשת על פני עמ' 3, היא "לא ייתכן שלא יפצו את העסקים בדרום", ציטוט שלא מצאתי לו מקור בידיעה (גד ליאור מספק ציטוטים ברוח דומה מגורמים בארגוני מסחר שונים).

האם לא קראתם כבר ידיעות כאלה בעבר? כן, לא רק בימים האחרונים ממחזרים ידיעות דומות, אלא גם על פני השנים האחרונות. קראנו על כך במלחמת לבנון השנייה וקראנו על כך בזמן מבצע עופרת-יצוקה וקראנו על כך כל אימת שחילופי האש התמידיים בדרום הידרדרו לסדרה של כמה ימי לחימה. מדוע אין מנגנון קבוע של פיצוי לאומי? "גם במשרד האוצר סבורים שיש לגבש מנגנון קבוע שיעסוק גם בפיצוי לעובדים שנאלצו להיעדר מעבודתם, בין השאר משום שהיה עליהם להישאר עם ילדיהם בשל השבתת מוסדות החינוך, וגם בפיצוי של בעלי העסקים שמפסידים כתוצאה מאירועים בטחוניים", טוען גד ליאור.

ליאור, למרות המקום שניתן לו, לא מציע לקוראים הרבה מעבר לדיוור של מסרי הגורמים המעורבים השונים. שי ניב מ"גלובס" ביאר אתמול את הסיבה לכך שכתבות כמו של ליאור נדפסות מדי עימות: האוצר, אמר ניב בתוכנית "סדר יום" ברשת ב', מעדיף שלא לקבע מנגנון פיצוי סדיר כדי שלא להתחייב להוצאה הכספית המתחייבת מכך, ובוחר להתדיין בכל פעם מחדש על אפשרות הפיצוי וגובהו מעמדת עליונות ובלי שיהיה כבול. זאת למעט, אמר ניב, החזר שכר להורים הנעדרים מהעבודה כתוצאה מכך שנאלצו לשמור על ילדיהם שלימודיהם בוטלו בהוראת הרשויות.

אלא שליאור כותב, כאמור, כי האוצר מתכוון למסד מנגנון פיצוי קבוע גם לבעלי עסקים שנפגעו מאירועי לחימה. מהטור המצורף, של ליאור ושל נעם ברקן, העוסק ביתר פירוט בגיבוש אותו מנגנון, נשמטים בעלי העסקים ונשארים רק ההורים. ניב, ב"גלובס", מפרט: האוצר לא יפצה בעלי עסקים פרטיים. הוא ידון בכך.

השתוללות

אתמול כתבתי כאן על ההתייחסות הבולטת של "דה-מרקר" לחלק מדו"ח בנק ישראל על אודות מעמד הביניים שהתפרסם שלשום. גם ב"גלובס" כתבו על כך בגליון אותו יום: "המחקר שמפרסם היום בנק ישראל מהווה סוג של הצדקה אמפירית לכך שהיציאה לרחובות של מאות אלפי הישראלים היתה מוצדקת", כתב אדריאן פילוט. "התחושה הסובייקטיבית לפיה 'נורא יקר כאן' מקבלת היום גושפנקה אובייקטיבית מהכלכלנים הבכירים במשק. אך חשוב מכך, המסמך הזה מהווה יותר מכל כתב אישום עצמי: כלכלני בנק ישראל נגד מגבשי המדיניות של בנק ישראל, ובראשם הנגיד סטנלי פישר. האישום: שחיקה של הכנסות מעמד הביניים, עמוד תווך של כל חברה מתוקנת, בגלל השתוללות המחירים".

ועוד באותו גיליון של "גלובס": דרור מרמור כותב על "רפורמת המרפסות". היום כותב בעיתון על הרפורמה משה ליכטמן, המסכם בטור נפלא ותמציתי את הסוגיה כולה: "שתי סיבות עיקריות יביאו לנפילתה של רפורמת המרפסות של בנימין נתניהו, שקרב המאסף עליה נערך בימים אלה בכנסת. ראשית, אין ספק שתהיה תקופה של כאוס, כי המערכת לא יכולה לעכל בזמן סביר את היקפו של החוק החדש. [...] הרפורמה צפויה להיכשל גם בגלל הקונספט הבסיסי שלה. מערכת התכנון אמורה לכסות את המדינה ברשת של תוכניות מתאר כוללניות, ואז, כל מה שמצוי במסגרת תוכניות אלה יהיה ניתן לאשר בוועדה אחת, בוועדה המקומית, ובתנאי שהיא 'ועדה מקומית מוסמכת'. [...] הסמכת הוועדות המקומיות בפריפריה בשום פנים ואופן לא תוכל להתבצע בלוח זמנים סביר, מפני שהעניין אינו יעיל מבחינה כלכלית ומפני שאין אפשרות ליצור 120 גופים מקצועיים כאלה [...] הפתרון? במקום 480 מיליון שקל לרפורמה, 48 מיליון שקל לתוספת כוח אדם מקצועי לוועדות התכנון הקיימות, ודיון שקול ושפוי יותר ברפורמה הגדולה".

כלכלת בחירות

"תנאי ההון של הבנקים הוגמשו, המניות קפצו", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". "זקן הקפיץ את אחד-העם", נכתב בכותרת סקירת המסחר של "דה-מרקר". הכותרות מתייחסות להוראות החדשות של דוד זקן, המפקח על הבנקים, ביחס לדרישות הלימות ההון של הבנקים. ראשי הבנקים ציפו לדרישות מחמירות וקיבלו דרישות מקילות, ונדמה שיש לנו כבר תבנית:

מאז ועדת ששינסקי ורפורמת הסלולר של כחלון, שבאופן מפתיע העדיפו בבירור את טובת הציבור על פני זו של בעלי ההון, הפעולות האחרונות של הוועדות הממשלתיות (ועדת הריכוזיות למשל) והגופים הרגולטוריים (המפקח על הבנקים) מצביעות על חזרה לדפוס הישן שבו סדר העדיפויות עומד על ראשו. כלכלת בחירות היא לא רק למצביעים בקלפי, מסתבר.

אגב בנקים: "תרבות רעילה והרסנית של תאוות בצע ועושק הלקוח", נכתב בכותרת ידיעה של דניאל בטיני במוסף "ממון", ציטוט של גרג סמית, "מנהל בכיר בגולדמן-זקס, בנק ההשקעות המוביל בארה"ב", שהתפטר והאשים את הבנק, בראיון ל"ניו-יורק טיימס", ב"ניהול כושל, פגיעה בלקוחות וחמדנות לא מרוסנת".

ענייני תקשורת

גליון "פירמה" של "גלובס" שיצא שלשום (עורך: לי-אור אברבך) מכיל גם הוא התייחסות למאבק בין קשת ל"ידיעות אחרונות": "'אם לא הייתי יודע יותר טוב', אומר עורך באחד מהעיתונים היומיים, 'הייתי חושב ש'ידיעות אחרונות' וקשת משתפים פעולה. כל הפיצוץ הזה רק עושה להם טוב, לפחות בטווח הקצר'". זו המסקנה הפרובוקטיבית, המוגשת בתחילת הכתבה של יובל אביבי (המתבסס על נתונים של חברת יפעת באשר לשווי החשיפה של "האח הגדול" בקבוצת "ידיעות אחרונות", ובכלל, בשל תחקיר הכדורים הפסיכיאטריים).

עוד בגיליון: ראיון עם יוחנן צנגן, מנהל רשת לשעבר ("אני יכול להגיד לך שלאורך תקופה של 18 שנה, רק שנתיים או שלוש לא היינו רווחיים. אבל על פני כל התקופה עצמה בעלי המניות צריכים להיות מאוד מרוצים מההשקעה שלהם. ההשקעה שנדרשה אז, בשנת 93', היתה מאוד נמוכה, יחסית, והרווחים והדיבידנדים היו יפים"); ליאת רון כותבת על לוביסטים ו"הקמפיין המסיבי שהם מנהלים להצלת ענף השתדלנות בכנסת"; טל פרי על האתר "גיבור תרבות"; וליאור פרידמן עם חדשות מהאי.

עוד ב"גלובס": לגיליון האחרון של העיתון צורף מגזין חדש: "גלובס לתעשייה". על השער: "אחריות תאגידית בתעשייה ובאקדמיה", ו"בשיתוף אורט-בראודה, המכללה האקדמית להנדסה". בעמ' 2: מודעה של בז"ן. בעמ' 3: דבר המערכת נכתב על-ידי שני אילני, מנהלת שיווק אורט-בראודה. באף עמוד של הגיליון: כיתוב המורה על כך שמדובר במוצר של המחלקה המסחרית, ולא במגזין עיתונאי.