בשעות שלפני שידור כתבתה של נעם עמית על "תופעת הטוויטר בישראל" ב"אולפן שישי" של חדשות ערוץ 2, התמלא האוויר באינסוף ציוצים מצפים. אחרי הכל, לא בכל יום הבמה המרכזית של האקטואליה הטלוויזיונית מתפנה כדי לעסוק בתופעה טכנולוגית ש-13% מאוכלוסיית הגולשים בארה"ב כבר משתמשת בה (עלייה של יותר מ-50% בהשוואה לנובמבר 2010).
הסיקור של נושאים טכנולוגיים בערוצי הטלוויזיה המרכזיים היה מאז ומעולם אחת מנקודות התורפה שלהם. מצד אחד, טכנולוגיה זה סקסי, וגם פופולרית מכדי שאפשר יהיה להתעלם ממנה (נניח: משחק האייפון אנגרי-בירדס); מצד שני, טכנולוגיה יכולה להיות כל-כך מעיקה, קשה להסבר, בלתי מצטלמת ובעיקר – היא כל-כך לא מסעודה משדרות. למסעודה יש אייפון, אבל טוויטר?
ג'ודי שלום-ניר-מוזס, מתוך הכתבה (צילום מסך)
מה עושים בדרך כלל עם מסעודה כשהדברים מגיעים לסיקור תחום הטכנולוגיה והאינטרנט? משדרים סרט פרסומת קליל, או כותבים טקסטים מתלקקים ומעריצים, או מרדדים את הסיקור עד כדי גיחוך. נכון, סיקור של עולם הטכנולוגיה לקהל רחב מחייב פשרות מסוימות, השאלה היא עד כמה הפשרה עמוקה (כלומר רדודה). דווקא כיוון שמדובר בנושא מושך אך בעייתי, הסיקור חייב להיעשות עם קורטוב של מקוריות, מעט תעוזה וחשיבה שאינה נקלעת לנוסחאות טלוויזיוניות שחוקות.
קשה לחשוב על כתבה שמייצגת את ההפך הכל-כך מוחלט מדרישות אלו כמו כתבתה של עמית. הנחות המוצא של הכתבה ברורות: קהל הצופים לא מבין בטכנולוגיה, הוא לא יודע מה זו טכנולוגיה, אי-אפשר להסביר לו טכנולוגיה כי ממילא הוא לא יבין. בקיצור: הקהל קצת סתום. כיוון שכך, הדרך היחידה להכין כתבה שעוסקת בטכנולוגיה היא לעבור דרך הדבר היחיד שצופי ערוץ 2 מבינים בו, אוהבים ומוכנים לקבל אותו: סלבריטאים.
"כתבת הטוויטר" ב"אולפן שישי" לא היתה על טוויטר. היא היתה על שלושה סלבריטאים בגרוש, מקסימום גרוש וחצי. הראשונה היא ג'ודי שלום-ניר-מוזס, אשתו של "סטיב", סילבן שלום, לשעבר שר החוץ של מדינת ישראל. הנוכחות של שלום-ניר-מוזס בטוויטר היא סוג של אתנחתא קומית שאפשר לסכם במשפט: "אנחנו לא צוחקים איתך, אנחנו צוחקים עלייך". גם בכתבה שלום-ניר-מוזס לא איכזבה (לכן פונים אליה כנראה) והפגינה אותה עילגות שמאפיינת את הציוצים שלה.
הכתבה באתר "מקו" של קשת, זכיינית ערוץ 2 (צילום מסך)
לצד מוזס הופיעה ח"כ אנסטסיה מיכאלי, פוליטיקאית מהשורה השלישית שלא הוסיפה לכתבה שום דבר שקשור לטוויטר (או בכלל), וכן אסי עזר, שהיה מקסים כהרגלו, והסביר שבניגוד לכתבה, בטוויטר אף אחד לא יכול לערוך אותו. זה כמובן נכון, אלא שכדי לשמוע תובנות בנות שנתיים של אשטון קוצ'ר, אפשר לעקוב אחרי אשטון קוצ'ר.
אה כן, והיתה דמות נוספת בכתבה, שאינה סלבריטאית: עינת מירון, יחצנית. שלום-ניר-מוזס עוקבת אחריה והיא "קפצה לבקר" בעת שמצלמות ערוץ 2 היו בביתה של מוזס. היא גם הביאה עוגה. במקרה. לעולם, כנראה, לא נדע מה חשבה לעצמה מירון כאשר הגיעה לצילומים, אבל לא יהיה מוגזם להניח שהיא לא שיערה בנפשה שתתואר בכתבה כך: "עינת מרום [הטעות במקור] – בעלת חשבון טוויטר שאחריו עוקבת מוזס".
כך זה בעולם של ערוץ 2: יש סלבריטאים, כמו שלום-ניר-מוזס, וישנו שאר העולם. אלה שקיומם בערוץ 2 מוצדק אך ורק בשל העובדה שסלבריטאים מתייחסים אליהם, והסטטוס היחיד שלהם נגזר, לדוגמה, מכך שג'ודי החליטה לעקוב אחר חשבון הטוויטר שלהם (בקרוב אייטם בתוכנית הבוקר: "מה הרגשת בפעם הראשונה שהבנת שג'ודי עוקבת אחרייך?", "האם בגלל שג'ודי עוקבת אחרייך את מצייצת בסגנון שונה?", "האם עוקבים אחרייך אנשים מפורסמים אחרים?").
כתבתה של נעם עמית היא כתבה נלעגת, פרודיה על כתבות בערוץ 2 שאינן מסוגלות לומר שום דבר רציני, עמוק, שקשור איכשהו לחיים האמיתיים, בלי לדחוף לשם איזשהו סלבריטאי דמיקולו. הדרך היחידה לתאר את טוויטר על-פי ערוץ 2 היא דרך ג'ודי והאופן שבו היא מדווחת על הלק המתקלף מציפורניה. בואו, אומרים בערוץ, ניקח את אחת התופעות המסקרנות באינטרנט (לחיוב ולשלילה), ונגרום לכם לפהק מול המסך.
זה לא שבעולם מתנהל דיון מרתק סביב שאלת תפקידה של המדיה החברתית בכלל, וטוויטר בפרט, במהפכות שמשנות את פני המזרח התיכון (הזווית הבינלאומית). זה לא שמדובר בחברה שיש לה יותר מ-200 מיליון משתמשים והיא ניצבת על סף החלטה לצאת להנפקה על-פי שווי עצום (הזווית הכלכלית). זה לא שמדובר באתר שהעורך הראשי היוצא של "הניו-יורק טיימס", ביל קלר, כינה ממש באחרונה "מלכודת" ועורר סערה בארה"ב (הזווית התקשורתית).
הכתבה של עמית מסתיימת כך: "אם אתה לא סלב, בעל עסק, איש מצחיק במיוחד או אחד שמוכן לייצר פרובוקציות – אין לך שום סיכוי אמיתי. אין לך באמת מה לחפש בעולם התחרותי הזה של הטוויטר". אין לי ספק שהטקסט הזה לא הוכתב לעמית על-ידי קברניטי הערוץ, אבל זה בדיוק מה שבערוץ 2 רוצים שנחשוב על טוויטר: אין לכם בעצם מה לחפש שם, זו לא דרך תקשורת חלופית, חתרנית או סתם חדשה ומעניינת. מה שיש בטוויטר הוא עולם ראי למה שאתם רואים בערוץ 2: סלבס, אנשי עסקים, קומיקאים או יצרני פרובוקציות מקצועיים. אז למה לכם טוויטר? בואו לראות את הדבר האמיתי, כאן, בערוץ 2.