מפה לאוזן

ביום ראשון שעבר הקדיש "ידיעות אחרונות" את העמודים הראשונים למבצע של משרד הבריאות לחיסון נגד פוליו. אחד העמודים הוקדש להתלבטות "לחסן או לא". שרית רוזנבלום וירון קלנר הציגו, זה לצד זה, שתי עמדות: אחת תומכת בחיסון, ואחרת מתנגדת לו. בכך העניקו לגיטימציה זהה לשני הצדדים בדיון. בעד: "אין ברירה אחרת", "הנגיף עדיין כאן", "סיכון מזערי", "נסיון העבר", "החיסון בטוח יותר מבעבר", "המצב במצרים" ו"סיכון מבוקר". נגד: "אין הצדקה", "הסיכון שבחיסון", "חשש ממוטציות", "אין שליטה", "הסיכון הסביבתי", "ו"עבר בעייתי".

הבוקר משנה "ידיעות אחרונות" את הגישה ונרתם למבצע של משרד הבריאות. "מדינת ישראל נגד הפוליו", קוראת הכותרת המתנוססת לרוחב הכפולה הפותחת של העיתון, ובתחתית הכפולה מתפרסם מדריך מעודכן להורה המתלבט, וזאת תחת הכותרת "החיסון: המיתוס והמציאות". המסר העולה ממנו: יש להתחסן.

"בחודשים האחרונים, מאז שהוחלט על מבצע חיסון לעצירת התפשטותה של מגפת הפוליו, הסתובבו שמועות סביב החיסון ועברו במהירות מפה לאוזן וברשתות החברתיות", נכתב בכותרת המשנה לידיעה מאת שרית רוזנבלום וירון קלנר. כדי להשיב את הסדר על כנו, העיתון מציע לקוראים "פרויקט מיוחד: השקרים והאמיתות בשמועות על החיסון". כמה מהטענות נגד החיסון מופרכות כשקרים, אחרות מוצגות כאמיתות חלקיות ולא משכנעות.

ילד מקבל חיסון לפוליו, 5.8.13 (צילום: דודו גרינשפן)

ילד מקבל חיסון לפוליו, 5.8.13 (צילום: דודו גרינשפן)

למרבה המבוכה, שקר אחד וכמה מהאמיתות החלקיות, שכביכול עברו מפה לאוזן ברשתות החברתיות, נכללו בשבוע שעבר בידיעה של אותם כתבי "ידיעות אחרונות", במסגרת הטור שהסביר מדוע לא כדאי לחסן מפני פוליו.

"החיסון הוצא משימוש בישראל בשנת 2005 משום שהוא מסוכן – לא נכון", מובהר הבוקר ב"ידיעות אחרונות". "החיסון הוצא משימוש בהנחיית ארגון הבריאות העולמי בראש ובראשונה משום שהמחלה הודברה במרבית מדינות העולם – כולל ישראל – ולכן לא היה בו עוד צורך. גם הסכנה הקלושה לפגיעה כתוצאה מהחיסון היתה מיותרת". אך בשבוע שעבר, תחת הכותרת "עבר בעייתי", נכתב ב"ידיעות אחרונות" כך: "התפרצויות שמקורן בנגיף החיסוני נרשמו בשנים האחרונות בסומליה, בתימן, במדגסקר ובניגריה, חלקן באוכלוסיות שנחשבו מחוסנות. זו הסיבה לכך שהשימוש בו הופסק בשורה ארוכה של מדינות מערביות ולמעשה אינו נמצא עוד בשימוש שגרתי ברוב מדינות העולם. גם בישראל הוצא החיסון משימוש ב-2005 מתוך הנחה שהוא אינו בטוח דיו".

"ברגע שיחזרו הילדים המחוסנים למערכת החינוך, הנגיף יסתובב בלי שום בקרה, וייתכן שיגיע גם למי שנמצא בסיכון בעת מפגש עימו: חולי איידס, חולי סרטן שעברו טיפולים כימותרפיים, מושתלי איברים ועוד", נכתב בשבוע שעבר ב"ידיעות אחרונות". "קחו למשל ילד של אב שעבר השתלת כליה. אותו הילד לא יחוסן, אבל חבריו שיבואו לבקר בביתו ויבקרו בשירותים יפרישו את הנגיף החי גם בביתו. לא מן הנמנע שאותו אב, שמקבל תרופות לדיכוי המערכת החיסונית כדי למנוע את דחיית הכליה המושתלת, יפגוש את הנגיף שלא במתכוון ויחלה כתוצאה מהמגע עימו. לכן הטענה כי הסיכון בשימוש בנגיף החי אפסי אינה מדויקת".

הבוקר מובהר בעיתון כי "התפתחות מחלה כתוצאה מהנגיף החי היא בין השאר תוצאה של ריכוז גבוה של הנגיף, ולכן במשפחה שבה ישנם אנשים עם מערכת חיסונית חלשה, לא ייתנו את החיסון. הסיכון להעברת הנגיף כך שיגרום מחלה אצל אדם שלישי, שנחשף אליו בריכוז נמוך, הוא נמוך ביותר".

במחוז קמרובו

המדור "עולמי" במוסף "המגזין" של "מעריב" הוא חבל ארץ עם חוקים משלו. דיווחים שלא יעלה על הדעת לשלב בעמודי החדשות של העיתון – חסרי חשיבות, טיפשיים, היתוליים – משמשים אבן בנייה בסיסית במדור זה.

לכאורה יש לקיומו יתרון: המדור מאפשר ניקיון יחסי של עמודי החדשות. באמצעותו אפשר לדחוף לפינה די נסתרת את הסיפורים שלא נאה לפרסם בעמודי החדשות המרכזיים. בפועל, עצם הנכונות לפרסם סיפורי קש וגבבה משפיעה גם על עמודי החדשות, שהולכים ומיטפשים.

"עולמי" מספק הצצה לשלב הבא של העיתונות הישראלית, אם תבחר להידרדר אליו. מה שהיום מתפרסם במדור "עולמי", ומקבילו "מסביב לעולם" של "ידיעות אחרונות", יכול להתפרסם מחר בעמודי החדשות של העיתונים. תחילה באזורים מועדים לפורענות (כפולת האמצע או העמוד האחורי), ובהמשך גם בעמוד השער והכותרת הראשית. ואם מחר לא יהיו עיתונים כלל, אפשר שהסיפורים יפתחו את המהדורה המרכזית של ערוצי הטלוויזיה.

הבוקר מפרסם ניסן צור במדור "עולמי" של "מעריב" ידיעה תחת הכותרת "לא בטוח שהוא קיים, אבל כביש הגישה לבית של ביגפוט כבר מוכן". צור מביא את סיפורם של תושבי מחוז קאמרובו בסיביר, שסללו כביש אל מערה שבה כביכול מתגורר ביגפוט. הדיווח לועג לתושבים הרוסים, אף כי מבין השורות עולה שמדובר ביוזמה עם פן תיירותי, שנועדה להגדיל את הכנסות התושבים ונסמכת על טיפשותם של אחרים.

במסגרת הלעג תופס העיתון את עמדת המדען הספקן. עד היום היו שמועות על "יצור ענק המתגורר על-פי האגדות במרחבי הטבע", אך לא התקבלו כל הוכחות לקיומו. למרות זאת, תושבי מחוז קאמרובו "בטוחים שביגפוט קיים". עובדה: הם אפילו סללו כביש גישה למערה שבה הוא אמור להתגורר.

עמדת הספקן חיונית לכלי תקשורת המבקש למלא את ייעודו. משום מה, היא נעדרת הבוקר מעמודי החדשות של "מעריב". בראש שער העיתון מתפרסמת הפניה לידיעה כי ה-CIA חשף לראשונה מה מתרחש ב"אזור 51" שבמדבר נבאדה. כותרת ההפניה היא "צלחת מעופפת או מטוס ביון?" (נחשו מה התשובה של ה-CIA), ולצדה מופיע תצלום של חייזר. בעצם, תצלום של "חייזר", כי עד היום לא פורסם תצלום אחד מאומת של חייזר, ממש כמו שלא נמצאה הוכחה לקיומו של ביגפוט. בכל זאת, כולנו יודעים איך נראה חייזר: ראש גדול ונטול שיערות, שבמרכזו עיני ענק שחורות.

עוד שלושה "חייזרים" מופיעים בתצלום שמתפרסם בכפולה המרכזית של "מעריב", מעל הידיעה מאת צח יוקד על גילויי ה-CIA. התצלום מלווה בקרדיט (שאטרסטוק), אך לא בהבהרה כי מדובר באילוסטרציה ליצור שקיומו לא הוכח מעולם. במחוז קאמרובו של "מעריב" בטוחים, כך נראה, בקיומם של חייזרים. ואולי זו בסך-הכל יוזמה שנועדה להגדיל את ההכנסות.

"חייזר" נוסף מציץ אל קוראי "ישראל היום" מראש עמוד השער של העיתון. כותרת ההפניה בעיתון זה מטעה עוד יותר: "ה-CIA מודה לראשונה: ערכנו ניסויים סודיים ב'אזור 51'". תעלול דומה נכלל בכותרת המשנה לידיעה, מאת אלי לאון וסוכנויות הידיעות. מצד אחד מוזכר בה כי נפוצו שמועות שבאזור "מסתובבים חייזרים". מנגד ה-CIA "אישר" כי האזור קיים. אמנם הארגון הכחיש כל קשר לחייזרים, אולם פרט זה אינו נמסר בכותרת הידיעה, בכותרת המשנה או בפסקה הפותחת. למעשה, פרט זה אינו נמסר כלל בידיעה החדשותית. אלי לאון (ואולי אלו דווקא סוכנויות הידיעות הממזריות?) מתעלם משום-מה לחלוטין מהמסר העיקרי של ארגון הביון האמריקאי.

רק בטור נלווה, שבו כותב מבקר הקולנוע ישי קיצ'לס על חלקו של האזור הסודי בתרבות הפופולרית, מוזכר כי ה-CIA "אישר כעת את קיומו של האתר הסודי, תוך שהוא מכחיש כל קשר בין המתקן לבין פעילות חייזרית כלשהי". קיצ'לס מעריך כי ההכחשה "אינה צפויה לגרום לאנשים שמאמינים בחייזרים או בקונספירציות להפסיק להאמין בדברים האלה". "ישראל היום" מסייע לנבואה זו להתממש.

בריחה לגיהנום

כותרות כל עיתוני הבוקר, למעט "ידיעות אחרונות", מופנות דרומה, למצרים. ארבעה ימים חלפו מאז פרץ העימות האלים במצרים בין רשויות הביטחון לתומכי האחים-המוסלמים, ועדיין אין עיתון ישראלי אחד המפרסם דיווח של כתב הנמצא במצרים מטעמו.

כרזת תמיכה באחים-המוסלמים שהונפה בהפגנה בירושלים. 16.8.13 (צילום: סלימאן חאדר)

כרזת תמיכה באחים-המוסלמים שהונפה בהפגנה בירושלים. 16.8.13 (צילום: סלימאן חאדר)

ב"ידיעות אחרונות" מדפיסים רשימה של הבלוגר המצרי יאסר מוחמד חסאן מרזוק, המפרסם את דעותיו בעברית בפייסבוק תחת הכינוי "המקליד המהיר מקהיר". הרעיון להביא קול אותנטי ממצרים ראוי להערכה, אולם לא בטוח שמרזוק הוא הבחירה הנכונה ושהטיפול בטקסט שהעביר ראוי לכלי תקשורת רציני. מרזוק מביע עמדה המתנגדת לאחים-המוסלמים במידה קיצונית. הוא מתאר אותה כ"תנועה טרוריסטית" וטוען כי "רוב מוחץ בעם המצרי שונא את תנועת האחים".

יתר על כן, מרזוק מדווח על אירועים שנשמעים דמיוניים: "'האחים' שיכנעו אנשים תמימים להצטרף אליהם תמורת כסף או אוכל לעצרת המרכזית שערכו ביום רביעי בקהיר, ואז רצחו אותם והציגו את גופותיהם כאילו הצבא הוא שירה בהם". לכל הפחות היה ראוי לסייג את דיווחו.

מתחת לדיווח של הבלוגר המצרי מתפרסמים שלושה תצלומים שמתעדים את מותו של מפגין תומך האחים-המוסלמים, שנעמד מול טנק מצרי ונורה. בדיווח החדשותי על הנעשה במצרים, מאת כתב ynet רועי קייס, לא מדווח כלל על תיאוריות הרצח המפליל שמפרסם הבלוגר עמוד אחד קודם לכן. עוד ב"ידיעות אחרונות": הפרשן הבטחוני אלכס פישמן מבקר בחריפות את התנהלותה של ארצות-הברית במשבר הנוכחי. חששו: ישראל היא זו שתשלם את המחיר על טעויות האמריקאים.

"האחים-המוסלמים – ארגון טרור", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". הכותרת נתונה בין מרכאות, ובכותרת המשנה מובהר כי "כך שוקלת להכריז ממשלת מצרים על הארגון". גם בעיתון זה בולטות הביקורת החריפה על ממשל ארה"ב והדאגה להשלכות על ישראל.

נוסף לכך מפרסם "ישראל היום" ידיעה בלעדית מאת יוסי ביילין, פרשן קבוע בעיתון. "אישיות בממשל המצרי הודתה בפני כי הצבא זייף את תוצאות הבחירות לנשיאות ביוני 2012, מחשש למהומות לאחר תבוסת מוחמד מורסי, מועמד האחים-המוסלמים", כותב ביילין. "לדברי האיש, אחמד שפיק, מפקד חיל האוויר לשעבר וראש ממשלתו האחרון של חוסני מובארכ, הוא שזכה בבחירות ברוב קטן, אולם ראשי הצבא – אשר רצו להבטיח שהחוק והסדר יישמרו לאחר הבחירות – חששו שאם מורסי יובס, לא יכירו בכך האחים-המוסלמים ויתנהלו כפי שהם מתנהלים כעת בעקבות הדחתו".

"המאבק [של האחים-המוסלמים] הוא על כל הקופה, ועם כל הכוח, גם הצבאי, שהם יכולים להפעיל", כותב ד"ר מרדכי קידר בטור המתפרסם ב"מקור ראשון" וב"מעריב". "במדינות הסמוכות, לוב וסודאן, ובמדבר סיני ממתין להם נשק לרוב: מרובי סער קלצ'ניקוב, דרך מטולי אר.פי.ג'י וכלה בטילי גראד – הכל יכול להגיע אל זירות הקרב ברחובות מצרים בתוך זמן קצר ולהפוך את המדינה לגיהנום".

"המערכה שמקיפה את מצרים איננה עוד רק מאבק כוח פוליטי אלים בין האחים-המוסלמים לבין הצבא, או בין תנועות המחאה לבין האחים", כותב צבי בראל ב"הארץ". "היא מפגינה סימנים של מלחמת כנופיות מסוכנת שבה, אם להאמין לדיווחי הצבא, שותפים מתנדבים מאפגניסטן, פקיסטן ומדינות ערביות אחרות לצד פעילים חמושים של האחים-המוסלמים. השאלה העקרונית שליוותה את תפיסת השלטון בידי הצבא בתחילת חודש יולי, האם זוהי מהפכה או הפיכה, נדחקה לאחורי השיח הציבורי, ואת מקומה תופס הפחד שמא מצרים עומדת בפני מלחמת אזרחים".

בינתיים, בעיתונות החרדית

"שערורייה: משרד הבריאות פירסם הודעה לעיתונות בעיצומה של השבת", נכתב הבוקר בראש שער "המבשר". יעקב א' לוסטיגמן מדווח כי מחלקת הדוברות של משרד הבריאות "ביצעה מעשה חמור מאוד" ושלחה הודעה רשמית לעיתונות בישראל (על החיסון נגד פוליו) בעיצומו של יום השבת.

"חשוב לציין כי ההודעה לא היתה דחופה כלל וכלל, ולא זו בלבד, אלא שהיא כללה חתימת אמברגו שאוסר לפרסם את תוכנה לפני היום בבוקר. בנוסף לא הכילה ההודעה שום מידע חשוב שלא היה ידוע קודם לכן, וב'המבשר', דרך משל, נכתבה הודעה מקבילה בעלת תוכן דומה מאוד כבר ביום שישי בבוקר. לדוברות המשרד היתה אפשרות לשלוח אותה הודעה בדיוק ביום שישי, או לחלופין לאחר צאת השבת, ובכך לא היתה ההסברה באשר למבצע החיסונים נפגעת כמלוא נימה.

"בעקבות הפגיעה החמורה בקדושת השבת, שיגר 'המבשר' מחאה חריפה לדוברות משרד הבריאות, תוך בקשה לקבל תגובה רשמית בנושא. זאת, תוך הדגשה ברורה כי על אף ששלחנו בקשה לקבל תגובה רשמית, הרי שום הסבר אינו יכול להצדיק פגיעה חמורה כל-כך בקדושת השבת. נכון למועד ירידת הגיליון לדפוס עדיין לא התקבלה תגובת משרד הבריאות, ולכשתגיע תגובתו היא תפורסם".

בהמשך הידיעה מזכיר העיתון כי שרת הבריאות ("הגב' גרמן", היא מכונה, בלי להזכיר את שמה פרטי) מגיעה מסיעת יש-עתיד, "שחרטה על דגלה את המאבק בתורה ובשומרי המצוות".

אוטו של בני-אדם עשירים

במסגרת הכנתו למעבר מעולם העיתונות לפוליטיקה, התראיין לפני כשנתיים יאיר לפיד אצל עמיתו דאז לעיתון "ידיעות אחרונות", רז שכניק. העילה הרשמית היתה צאתו לאור של ספר חדש מאת לפיד, אולם העיתונאי ניצל את ההזדמנות כדי להסביר כיצד, בעקבות המחאה החברתית, הפך מ"פוץ שמחזיק ויסקי ביד אחת וסיגר ביד השנייה" לאדם ש"מנסה לחיות יותר פשוט ויותר נקי". כדוגמה לכך הזכיר לפיד שמכר את ה-BMW שלו ובמקומה החליט "לנסוע באוטו של בני-אדם". "קניתי ניסאן מצוינת", אמר לפיד לשכניק, ולא הזכיר שמדובר בג'יפ שעלותו כ-350 אלף שקל.

הבוקר קורס אל תוך עצמו הדימוי של לפיד כאדם מן השורה הדואג לבני מעמד הביניים וסולד ממנהגי העשירים. "לא בכל יום קם שר האוצר ומכריז על עצמו קבל עם ומס יוקרה כאיש עשיר", כותב אודי עציון במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". עציון מדווח כי האוצר קבע מס יוקרה מיוחד של 20% על כל הרכבים שעלותם לצרכן למעלה מ-300 אלף שקל, כולל דגם הרכב שברשות לפיד.

הידעתם?

"ראש הממשלה נחשף", נכתב בכותרת בראש מדור הרכילות של "ישראל היום", "סויסה כבר יודע" מאת ערן סויסה. מה אפשר לחשוף על ראש הממשלה במדור הרכילות של "ישראל היום"? ובכן, בעוד אתם מסתובבים בימים אלה נבערים והלומי חום, סויסה כבר יודע ש"במסגרת ערב שידורים מיוחד של רשת, שיעסוק בחינוך, התלוו קבוצת בני נוער [כך במקור] ליום עבודה טיפוסי בחייו של ראש הממשלה בנימין נתניהו". הדיווח מופיע בפתח מדור הרכילות, ומלווה בתצלום של בני הזוג בנימין ושרה נתניהו בחברת משתתפי התוכנית. כעת לא רק סויסה כבר יודע, גם אתם.

ענייני תקשורת

אופיר דור מדווח ב"כלכליסט" על פרטי "המסמך שגרם לשר האוצר ולשר התקשורת להקפיא את הרפורמה ברשות השידור". זהו דו"ח שהכינה חברת ניתוח חיצונית שבחנה את היתכנות הרפורמה ברשות ואת תוצאותיה הצפויות. מסקנתה, מדווח דור, היא ש"רשות השידור נמצאת לקראת חתימה על 'חצי רפורמה' שתחולל שינויים קוסמטיים בלבד ולא תשנה מהותית את פעילותה". לפי מחברי הדו"ח, "המשך במתווה הרפורמה הנוכחי אינו צפוי לשנות מהותית את התנהלותה של הרשות ואינו מבטיח איזון כלכלי בטווח הארוך".

דור מונה את צעדי הרפורמה המקורית, שנוסחו לפני כשש שנים, ומבהיר כי רק אחד מהם (שדרוג המערך הטכנולוגי ברשות) בוצע, בעוד שהיתר נזנחו או נזנחו חלקית ברפורמה בגרסתה העדכנית.