מי צודק
"ישראל היום" הוא העיתון היחיד הבוקר שמקדיש מקום בשערו לכותרת הראשית שפירסם אתמול "הארץ" – שר הביטחון אהוד ברק הצהיר בפני בית-המשפט כי הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי ומקורביו פעלו נגד הדרג המדיני. גם בפנים העיתון מתפרסם סיקור נרחב, על פני שני עמודים, של ההתפתחות האחרונה בספיח של "פרשת הרפז", שהפכה בעיתון זה באופן רשמי ל"פרשת אשכנזי".
הפרשן הבכיר דן מרגלית משווה את פרשת אשכנזי לפרשת ווטרגייט האמריקאית, בשל הדמיון בין אוסף הקלטות המפלילות (לכאורה) שנמצאו בלשכת הרמטכ"ל לשעבר ונשיא ארה"ב לשעבר. מרגלית משבח את ברק וכותב על דבריו כי "עוצמתם מרשימה וחשיבותם רבה, ובעיקר צריך לקוות כי יעודדו אחרים, המכירים את הפרשה ממקור ראשון, ללכת בדרך זאת ולהביא את חקר האמת למיצוי".
דן מרגלית ואבי בניהו (צילום: משה שי)
בשולי רשימתו נותן מרגלית גילוי נאות ולפיו נתבע יחד עם ד"ר רונן ברגמן בתביעת דיבה על -ידי בועז הרפז בשל פרסום הספר "הבור". יחד עם זאת, מרגלית אינו מציין כי התצהיר של ברק שהוגש שלשום לבית-המשפט נועד לשרת גם אותו. על התצהיר נכתב במפורש כי ניתן לא רק עבור הנתבעים במסגרת תביעת הדיבה שהגיש בניהו נגד מקאן-אריקסון בשל מודעת הפוטש, אלא גם בהקשר לתביעת הדיבה שהגיש הרפז נגד מרגלית וברגמן.
עמוד אחר ב"ישראל היום" מוקדש לתצהיר השני, שהגיש פרשן "ידיעות אחרונות" אלכס פישמן, ולזווית התקשורתית ההולכת ומתרחבת בפרשת אשכנזי. גונן גינת, עורך המוסף המדיני של "ישראל היום" ופרשן-על לענייני "ידיעות אחרונות", כותב כך: "אין זה סוד כי מי שהתייצב לצדו של הציר אשכנזי-בניהו היה 'ידיעות אחרונות' תחת נוני מוזס. לאור התצהיר של פישמן יהיה מעניין לבדוק את התדריכים שניתנו לכאורה לכתבים נגד הדרג המדיני".
פישמן צירף לתצהיר שהגיש שלשום לבית-המשפט העתק ממאמר שפירסם באפריל 2010, ובו כתב: "בכלל לא משנה מי התחיל, מי צודק ומי העליב ראשון. הדרג הצבאי כפוף במדינה דמוקרטית, כולל ישראל, לדרג האזרחי. נקודה. [...] גם אם הרמטכ"ל חושב שלשכת שר הביטחון היא קן צפעים, הוא לא יכול להרשות לעצמו, כלובש מדים, לצאת בביקורת פומבית על הממונה האזרחי שמעליו".
המאמר של פישמן פורסם ב"ידיעות אחרונות", או כפי שגינת היה כותב – "ב'ידיעות אחרונות' תחת נוני מוזס", אולם גינת מתעלם מכך וצובע את העיתון המתחרה כולו בצבע אחיד של תומכי אשכנזי-בניהו.
יש בכך מידה רבה של צדק. אין דין טקסט פרשנות, המתפרסם בעמודים פנימיים של מוסף שבועי, כדין מסגור הפרשה בעמודי החדשות של העיתון. הבוקר, לדוגמה, "ידיעות אחרונות" מקפיד בסיקורו לשמור על איזון בין ההאשמות שנכללו בתצהיר ברק נגד אשכנזי לבין התגובה של הרמטכ"ל לשעבר. בראש העמוד המוקדש לדיווח על ההתפתחות האחרונה בפרשה מתנוססים שני ציטוטים, האחד מפי ברק והאחר מפי אשכנזי, על אף שהיחס ביניהם אינו סימטרי. האחד מסר עדות לבית-המשפט, האחר הגיב באמצעות עורכי-דינו ואמור להיחקר בקרוב בחקירה פלילית (ב"מעריב", לשם השוואה, התגובה של אשכנזי נדחקת לאמצע כותרת המשנה של הידיעה).
בולטת עוד יותר ההתעלמות של "ידיעות אחרונות" מהתצהיר שמסר פרשנו אלכס פישמן. בידיעה מאת ראובן וייס על תצהיר ברק אין אפילו מלה אחת על חלקו של עמיתו לעיתון.
זהו ביטוי להבדל עקרוני בין "ידיעות אחרונות" ל"ישראל היום". בעוד שהראשון רואה את עצמו נעלה על מה שנדמה לו כסכסוכי ברנז'ה ומתעלם מהנעשה בתקשורת הישראלית באופן עקבי – העיתון האחר נולד כחלק מסכסוך תקשורתי.
נחשים על מטוס
אתמול נהרגו כמה מאות בני-אדם במצרים, בעימותים בין כוחות הביטחון למפגינים תומכי האחים-המוסלמים, אחרי שהצבא הדיח את הנשיא הנבחר מוחמד מורסי. כך נראה מרד קולונלים אמיתי. רוב ההרוגים אתמול היו מפגינים וכמה עשרות שוטרים שניסו לפזרם. כותרות כל עיתוני הבוקר מוקדשות לכך. בולטת לרעה זו של "ישראל היום": "דם על הנילוס". כלל אצבע לניסוח כותרת ראשית: לנסות למצוא כותרת שלא תוכל להופיע בכרזה של סרט אקשן הוליוודי.
"מרכז קהיר נראה כמו אזור מלחמה", מדווח רזא סאיה, שליח CNN לבירת מצרים, בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". "[...] עשרות נפגעו כאן, ככל הנראה אפילו מאות, ובעוד חלקם עדיין שוכבים על הרצפה מגואלים בדם, אחרים מסייעים בפינוי גופות חבריהם, מחניקים את בכיים".
"ידיעות אחרונות" הוא היחיד שמפרסם דיווח מאת עיתונאי שנמצא בקהיר. ב"הארץ" שוחח ג'קי חורי עם תושב העיר. "ישראל היום" ו"מעריב" מסתמכים על מידע שהפיצו סוכנויות הידיעות.
הכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לדיווחים מנקודת מבט אישית. סאיה מספק את הזווית של האחים-המוסלמים, שמוצגים כקורבנות: "כשהחושך יורד, מכריזים כוחות הביטחון בגאווה כי השטח פונה ממפגינים. הנשים הבוכות מוברחות מהרחוב, המפגינים האוחזים במסכות גז מאולתרות מסולקים באיומים, והממשל הזמני מכריז על מצב חירום למשך חודש".
לצד דיווחו, מתפרסם טור מאת מוניר מחמוד, מורה לעברית מגיזה, המבטא את עמדת המתנגדים לאחים-המוסלמים. "במערב דיברו על הפתעה, אבל כאן במצרים איש לא הופתע. כבר 45 יום אנחנו מחכים לרגע הזה, ויודעים שברגע שיסתיים הרמדאן – הצבא יעשה את מה שהוא צריך, ויפנה את מעוזי האחים-המוסלמים", כותב מחמוד. "[...] לפני שנתיים, אחרי מהפכת ינואר 2011, הם הצליחו בפעם הראשונה לחטוף את המהפכה. עכשיו הם מנסים לחטוף אותה שוב".
מחמוד מדבר בשם "הצעירים מתנועת 'המרד'", אולם אינו רואה בצבא ובמשטרה המצרית גורמים שחטפו ממנו את המהפכה הליברלית. מנגד, ב"ישראל היום", המהלך האחרון מתואר על-ידי בועז ביסמוט כ"התגוששות אלימה בין מדים לזקָנים" וצעד נוסף בדרך לשלטון אנטי-דמוקרטי במצרים.
ביסמוט רואה בפינוי האלים של תומכי האחים-המוסלמים הוכחה כי התקוות שתלו ליברלים במצרים (ובעולם המערבי) במהפכה המצרית היו מופרזות, שלא לומר תמימות. "הטרגדיה של מצרים היא כפולה: נצחונו של מורסי היה בלם לחלום הדמוקרטי, אבל גם הדחתו", כותב ביסמוט, ומזהיר כי דווקא הפינוי האלים של תומכי האחים-המוסלמים עשוי לשרת אותם.
פרופ' אייל זיסר, החתום על טור פרשנות נוסף ב"ישראל היום", חולק על דעתו. לדברי זיסר, המהלך לפינוי מפגיני האחים-המוסלמים, שגבה מאות הרוגים ולפחות 2,000 פצועים, "עבר בקלות יחסית". "כל עוד ימשיכו צעירי כיכר תחריר שהפילו את מובארכ לתמוך בצבא תמיכה שבשתיקה", כותב זיסר, "הוא יוכל לדכא, גם אם יידרש לכך זמן-מה, את האחים-המוסלמים, פופולריים ככל שיהיו".
פרשן "הארץ" צבי בראל נוטה יותר לתחזית אימה. בראל מגדיר את האירועים אתמול "מאבק פוליטי-צבאי אדיר על השליטה במדינה" ומסביר כי התנועות הליברליות במצרים נתונות כעת בדילמה: "הן אינן יכולות להתנגד למאבקו של הצבא נגד האחים-המוסלמים, שכן הן היו אלה שיזמו את המהפכה השנייה נגד מורסי ונזקקו לצבא כדי להכריעה. עם זאת, הן גם אינן יכולות להסכים עם שליטה דיקטטורית של הצבא ועם החלטותיו השלטוניות שאינן נשענות על הליכים דמוקרטיים". החשש, מוסיף בראל, הוא מפני הידרדרות "למלחמת גרילה עירונית בין הצבא לפעילי האחים".
"מה שהתרחש אתמול בקהיר לא היה קרב, אלא מרחץ דמים, קרוב הרבה יותר לטבח מאשר למאבק בין שני צדדים חמושים", כותב ב"מעריב" נדב איל, עורך חדשות החוץ של ערוץ 10. בשונה מביסמוט, המצפה מקוראיו להתפכח מאשליות בדבר "האביב הערבי" בכלל והמהפכה במצרים בפרט, איל טוען כי יש להצטייד באורך רוח. "מהפכה היא תהליך ארוך ורב דמים", הוא כותב. "היא נמשכת שנים. יש בה הפוגות, לעתים הפיכות, תמיד הפגנות המוניות וגם מעשי הרג רבים".
דובר צה"ל מודיע
ברוב העיתונים מדווח על מבצע להבאתם של 17 יהודים מתימן וארגנטינה לישראל. ב"ישראל היום" מאחדים לידיעה אחת שני אירועי הגירה. אחרי כ-70 מלים על המבצע החשאי להטסת היהודים מתימן לישראל, נכתב "ועוד בענייני עלייה", ומיד אחר-כך מוקדש מספר כפול של מלים למבצע הטסה של צעירים שבאו לישראל כדי להתגייס לצבא. המבצע נערך על-ידי גרעין צבר של תנועת הצופים וקיבל סיוע ממשרד הקליטה וארגון נפש-בנפש. לידיעה בעיתון המודפס נלווים שני תצלומים, של העולים מתימן ושל שרה נתניהו לוחצת את ידו של שאול מופז בטקס למען המתגייסים.
מהגרים מצפון אמריקה מגיעים לישראל כדי להתגייס לצה"ל (צילום: יוסי זליגר)
ועוד בענייני צבא: ב"ידיעות אחרונות" מדווח יוסי יהושוע כי הסתיימה הכשרת צוות חיילי מילואים שיפעיל סוללה נוספת במערכת כיפת-ברזל. ידיעה זו מתפרסמת בראש עמ' 24, על רקע ירוק-זית. יהושוע מצטט את מפקד הסוללה, רב-סרן איתמר עבו, שאומר על החיילים: "הם מגיעים עם מורל גבוה מאוד, מוטיבציה בשמים ורצון להצליח ולשמור על כשירות גבוהה". מפקד כנף ההגנה האקטיבית, אל"מ צביקה חיימוביץ', מוסיף: "המילואימניקים שהגיעו עד כה הם בעלי מוטיבציה גבוהה מאוד, ולא מעט מהם התנדבו אף שלא עבר הזמן הנדרש בין השירות הסדיר שלהם למילואים".
ידיעה נפרדת המתפרסמת באותו עמוד, מאת גואל בנו, מוקדשת לסגן סלאח משלב, שסיים בימים האחרונים קורס קציני רפואה. "בקרוב יגשים את חלומו", כותב בנו, "הוא יתחיל לשרת כרופא קרבי באחת החטיבות הקרביות בצה"ל". לפי הידיעה, סלאח הוא דרוזי מהכפר אבו-סנאן. אביו יוסף שירת 38 שנה בצבא עד שהגיע לדרגת אלוף ופיקד על פיקוד העורף.
כמה עמודים אחר-כך, תחת הכותרת "לצה"ל באהבה", מדווח ראובן וייס על טקס קבלת הפנים שנערך אתמול לצעירים שהגיעו לישראל כדי להתגייס לצבא במסגרת המבצע של תנועת הצופים, המשרד לקליטת עלייה וארגון נפש-בנפש.
במוסף "שישבת", המצורף ל"ישראל היום", מתפרסמת כתבה מאת ערן נבון על בר טור-צור, ששבה לישראל מטורקיה כדי להתגייס לצבא. "מאוד בא לי לתרום למדינה", היא אומרת.
בשיחה המעניינת שקיים אתמול בגלי-צה"ל רזי ברקאי עם ארי שביט טען פרשן "הארץ" כי בתקופת אשכנזי-בניהו היו חלקים נרחבים מהתקשורת בישראל נתונים לשליטת הצבא. שביט התכוון לגיוסם של כלי תקשורת לטובת המאבק של הרמטכ"ל ולשכתו בשר הביטחון ולשכתו. הגיוס של חלקים נרחבים מהתקשורת בישראל למערכת יחסי-הציבור של הצבא אינו קשור לכך. הוא היה לפני בניהו וממשיך אחריו. באופן טבעי, עיתונאים ועורכים המורגלים לשרת דרך קבע את מערך יחסי-הציבור של הצבא יתקשו יותר במקרה הצורך לסקר בביקורתיות את קציניו הבכירים.
עם הבטן ועם הברכה של הרבי
במדור הרכילות של "ממון" מדווח עופר פטרסבורג כי בנו של נוחי דנקנר, הדירקטור לשעבר ב"מעריב" עומר דנקנר, יתחתן בתחילת החודש הבא עם זוגתו לי גרבנאו. "מסיבה נוצצת בסגנון הישן לא תהיה שם", מדווח פטרסבורג. "במקום נשף ראוותני מתוכננת, בהתאם לנסיבות, חתונה חמימה וסגורה בחיק המשפחה בווילה הפרטית של דנקנר בהרצליה-פיתוח, שם יש מקום לכ-150 איש". יומיים אחר-כך תיערך חתונה לחברים. לפי מקורבים, חגיגה זו תתקיים "בצניעות".
"הטיול של כלל-ביטוח לתאילנד בוטל", נכתב אתמול בכותרת מוסף "שוק ההון" של "גלובס". קבוצת CP התאילנדית נסוגה מכוונתה לרכוש את כלל-ביטוח. "על סף שבוע של הכרעה מנסה דנקנר לקדם מהלך שסיכוייו נראים קלושים, להכנסת קבוצת BGI של גרנובסקי לגרעין השליטה באי.די.בי", נמסר בכותרת המשנה.
לפי הדיווח של אפרת פרץ, אלכסנדר גרנובסקי, מיליונר אוקראיני ששולט בקבוצת BGI, רכש נתח משמעותי ממניות אמבלייז, במטרה להשתמש במזומני החברה כדי להשקיע במניות אי.די.בי. "במלים אחרות, גרנובסקי מקים פירמידה של חברות החזקה ציבוריות מעל פירמידת אי.די.בי, ובסך-הכל הוא מתכנן ליצור 6–7 קומות של חברות ציבוריות". "זו לא פירמידה, זו עוגת קרמשניט", כותב שי שלו בטור פרשנות נלווה. שניהם מתארים את הסיכוי למימוש העסקה כקלוש.
"אני חייב להישאר אופטימי, אין לי ברירה", מצוטט נוחי דנקנר בשער "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות". בידיעה מאת נווית זומר וליטל דוברוביצקי נכלל משפט נוסף שאמר איש העסקים: "אני פשוט ממשיך לעבוד מתוך תקווה לא להגיע לבית-המשפט בידיים ריקות".
ב"כלכליסט" מדווח גולן חזני כי לפי הסכם השליטה בין גרנובסקי לדנקנר, יוחלף מנכ"ל התאגיד באדם שייבחר על-ידי ועדת איתור שתכלול נציגים של גרנובסקי ודנקנר. "הדומיננטיות בניהול תהיה של גרנובסקי עצמו, שנחשב ריכוזי ודומיננטי", מציין חזני.
בידיעה נפרדת, המוקדשת לדמותו של גרנובסקי, מציין חזני כי אחת לכמה שבועות מגיע איש העסקים לקברו של הרבי מלובביץ' כדי "לקבל את ברכתו". מקורבו צביקה בארינבוים מתאר אותו כאדם ש"עובד עם הבטן. עם הראש והבטן". לדבריו, לפני שהחליט להיכנס לאי.די.בי בדק וניתח את המצב ארוכות, "אבל בסוף הוא הולך עם הבטן ועם הברכה של הרבי, על הקבר. הוא אומר – קיבלתי את הברכה של הרבי. אתה תראה שכולם יאכלו פה את הכובע ויצטערו שלא הם עשו את העסקה הזו אלא אני".
ענייני תקשורת
שני עיתונאים נורו למוות במצרים ולפחות עשרה נפצעו, כך מדווח הבוקר בתחתית עמ' 4 של "מעריב". לפי הדיווח, אחד ההרוגים הוא מייק דין, צלם רשת סקיי הבריטית, שהיה בעלה של דניאלה דין, עיתונאית המתגוררת בירושלים. הרוגה אחרת היא חביבה אחמד עבד אל-עזיז, שכתבה עבור העיתון "Xpress" מדובאי. צלמת רויטרס אסמה וואגיה נורתה ברגלה. "נראה שמדובר במאמץ מכוון של כוחות הביטחון המצריים למנוע מעיתונאים לסקר את האירועים ולהראות לעולם את המתרחש בשטח", נכתב בידיעה. כתבת ה"וושינגטון פוסט" אביגיל האוסלונר סיפרה שהמשטרה המצרית שברה מצלמות ומחקה תמונות מטלפונים של עיתונאים.
ברק רביד מדווח ב"הארץ" כי הוקפאה פעילותו של דני סימן במערך ההסברה הלאומי, זאת בעקבות הדיווח על סטטוסים פוגעניים שפירסם סימן בעמוד הפייסבוק הפרטי שלו. גם מאמר המערכת של העיתון מוקדש לסימן ולפרסומיו.
אמיר טייג ונתי טוקר מראיינים עבור "דה-מרקר" את אילן ישועה, מנכ"ל אתר "וואלה". הנה ראיון שערכנו כאן עם ישועה בחודש שעבר.