"לחסן או לא", שאלה הכותרת שהופיעה אתמול (11.8.13) בעמ' 4 של "ידיעות אחרונות". כמיטב המסורת של העיתון, העמוד התחלק לשניים: בעד ("למה כן") ונגד ("למה לא"). אלא שהפעם, בצד הנגד ניתן פתחון פה לטענות לא רציונליות של מתנגדי חיסונים, כמה מהן של "הורים מודאגים" (ועל כך בהמשך) ואחרות משקפות ויכוח בקרב המומחים, שהוכרע לנוכח השיקולים כבדי המשקל בעד מבצע החיסונים – לבלום את התפשטות נגיף זן הפרא של הפוליו שעשרות ישראלים כבר הפכו נשאים שלו.

אי-אפשר לעסוק בסוגיית החיסונים, גם בכיסוי התקשורתי שלה, בלי להבין שמדובר בסיכוי מול סיכון. לפי התגובות הרבות של מתנגדי החיסונים, נראה שמבצע החיסונים הנוכחי נגד נגיף הפוליו עלול לגרום למאות מתים ולהשאיר אלפי נכים קשים, והכל בגלל כמה נגיפים "פראיים" בביוב, שאינם מזיקים לאף אחד. המציאות, כמובן, הפוכה.

שאלתי את ד"ר קרן לנדסמן, בעלת הבלוג העוסק באפידמיולוגיה "סוף העולם – מבט מהיציע (על מציאות ומחלות אחרות)", מהו הסיכון בנטילת החיסון הנוכחי לעומת הנזק שעלול להיגרם בעקבות הידבקות בנגיף. "הסיכון מהמחלה הוא שאחד מאלף ילדים יהיה משותק, ואחד מחמישה משותקים מת", אומרת לנדסמן. "לעומת זאת, החיסון המוחלש, אם נותנים אותו בלי להזריק קודם לכן את החיסון המומת, גורם לשיתוק אצל אחד מבין 1–2.5 מיליון בני-אדם. עד כה לא נרשמו נתוני תמותה. אמנם אין להסיק מכך שאין חלילה סיכון כזה, אבל מדובר באירוע נדיר. יתרה מכך, אם נותנים את החיסון המכיל את הנגיף המוחלש אחרי חיסון של הנגיף המומת, הסיכון יורד כמעט לאפס: לא דווח ולו על מקרה אחד של שיתוק בישראל או בארה"ב ב-15 השנים שבהן נתנו כך את החיסון".

במלים אחרות, הסיכון באי-חיסון גדול פי אלף לפחות מהסיכון שבחיסון. על כל אלף חולים (ומהם 200 מתים) בהעדר חיסון, 999 יוכלו להמשיך לחיות, בריאים ושלמים עד 120, בהינתן החיסון.

לטענות שמעלים שרית רוזנבלום וירון קלנר בטור ה"למה לא" ב"ידיעות אחרונות" יש תשובות מן המוכן. למרות זאת בוחרים בעיתון להתעלם מהן ולהשאיר את הטענות כשאלות פתוחות. הנה התשובות, בקיצור, על-פי טורה של לנדסמן שהתפרסם גם באתר "הידען":

לפני חודשיים טענו מומחים בוועדת הבריאות של הכנסת כי שימוש בחיסון החי עלול לגרום בעיות ארוכות טווח, ולכן אין לו הצדקה, נכתב ב"ידיעות אחרונות". ובכן, מאז שאותם מומחים דיברו בכנסת, התגלו שרידי הנגיף במערכות ביוב של עוד יישובים – וגם אותם מומחים שינו את דעתם.

באשר לסיכון שבחיסון החי לגרום לשיתוק אצל אחד למיליון ממקבליו, הסיכון שבנגיף החי הוא אחד לאלף, מה גם שכאמור, חיסון מוחלש שניתן לאחר חיסון המכיל נגיף מומת בטוח אפילו יותר. כך גם בנוגע לחשש ממוטציה שתהפוך את הנגיף המוחלש לנגיף מסוכן: ובכן, זו הסיבה לכך שעדיין יש סיכון של אחד למיליון, אבל כאמור, מדובר בסיכון זניח יחסית לווירוס הפראי.

חשש אחר שהעלו ב"ידיעות אחרונות" הוא זה של הסיכון הסביבתי – הדבקת קרובים עם מערכת חיסון ירודה בנגיף המוחלש על-ידי הילד שחוסן. את הבעיה הזו פותרים במשרד הבריאות בדרך פשוטה: לא מחסנים בני משפחה של חולי סרטן, מושתלי אברים וכדומה.

באשר לטענה כי השימוש בחיסון הופסק בישראל ובמדינות אחרות משום שהוא אינו בטוח דיו – כשאין מגפה, החיסון מבוסס הווירוס המומת מספיק, אולם כשיש מגפה, אין ברירה אלא לחזור ולהשתמש בחיסון המוחלש.

"הורים מודאגים"

חיסונים בכלל הם בעלי מוניטין רעים. מאז שהאנושות הצליחה להדביר, לפחות במדינות המפותחות, מחלות היסטוריות קשות, הולך ופוחת מספרם של אלה הזוכרים את אימת המחלות הללו. רבים רואים בהן מחלות ילדים שעדיף לחלות בהן וכל להתחסן מפניהן. נוסיף לכך את ההיסטריה השגויה מאז 1998, אז הודיע רופא בריטי בשם אנדרו וייקפילד כי מצא לכאורה קשר בין החיסונים השגרתיים לבין אוטיזם. מיד לאחר פרסום זה חלה ירידה במספר הילדים שהוריהם חיסנו אותם בחיסונים השגרתיים ברחבי העולם, וכתוצאה מכך חל גידול בתמותה ממחלות שניתן היה להתחסן מפניהן.

האפקט ההרסני ממשיך להתגלגל בפורומי "הורים מודאגים" למיניהם, ומהדהד מעת לעת גם בתקשורת. ועדה שמינתה לפני כשנתיים מועצת המנהלים של ה-BBC מצאה כי מתן זמן תגובה שווה למתנגדי החיסונים, בדומה לדרך שבה נהגו אתמול ב"ידיעות אחרונות", פוגע בציבור כי הוא נותן לגיטימציה לטענות השקריות. משרד הבריאות מנסה להעביר את המסר הזה זה שבוע בכלי התקשורת הקונבנציונליים. הצלחתו בכך מכונה על-ידי דבורה לדרמן-דניאלי "מגפת קונפורמיות".

ואכן, בשבוע שעבר מלאה התקשורת הכתובה והמקוונת כתבות בסגנון שאלה-תשובה, כשעל התשובות אמונים אנשי משרד הבריאות. כך לדוגמה דן אבן ב"הארץ", "מה הסיכוי להתפרצות מחלת הפוליו?", או "מבצע החיסון נגד פוליו יצא לדרך – המדריך המלא" ב"מעריב", שהציע שאלות ותשובות בשיתוף משרד הבריאות. דוגמה נוספת לפרסום התדריך של משרד הבריאות היא כתבתו של ד"ר איתי גל ב-ynet, "מחסנים לפוליו בכל הארץ: החיסון החי מסוכן?".

גם אתרי הבריאות שיתפו פעולה. אתר "דוקטורס" הציע את השאלות והתשובות הללו כסדרה של סרטונים תחת הכותרת "וידיאו: כל מה שצריך לדעת על פוליו, מומחי משרד הבריאות מסבירים בסדרת סרטונים על מבצע '2 טיפות' – מבצע השלמת חיסונים נגד פוליו באזור הדרום".

מתוך קבוצת הפייסבוק "אמהות אומרות לא לחיסון הפוליו המוחלש"

נראה לכאורה שהתקשורת נשלטה על-ידי משרד הבריאות, ששאל אותן שאלות וגם ענה אותן תשובות מעל הבימות העיתונאיות השונות. אבל בעוד ש"דברור" הוא מונח שנתפס כשלילי, בוודאי ביחס לרשויות שלטוניות, הרי שלאור מצב החירום האמיתי שהתברר עם חשיפתם של עשרות נשאים של וירוס הפרא, דווקא מי שלא גילו קונפורמיות והזדהות עם מסרי הממסד יכולים להיות מואשמים בהתנהלות תקשורתית שלילית.

כך, בניגוד להתנהגות האחראית בדרך כלל של כלי התקשורת, הופקרה זירת האינטרנט בכלל, ופורומים ועמודים בפייסבוק בפרט, לטובת "הורים מודאגים" למיניהם. דוגמה לפורום כזה היא "אמהות אומרות לא לחיסון הפוליו המוחלש". גם אתרי תקשורת אלטרנטיביים קפצו על המציאה. אלה אתרים שלא חשוב מה הממשלה תעשה, היא תמיד תהיה חשודה באינטרסים. הד ל"דאגות" הללו ניתן למצוא גם בתקשורת המרכזית, למשל בכתבה "המידע על החיסון לא מלא" ב"מאקו".

אתמול בישרו ערוצי הטלוויזיה כי משרד הבריאות לקח את העניינים לידיים והפעיל עשרה מומחים שעברו בין הפורומים השונים של הורים המתנגדים לחיסון. כמו שזה נראה למשל בקבוצת הפייסבוק "חיסונים בע"מ" – היוזמה לא כל-כך מצליחה. באותו פורום כנראה לא ישקטו ולא ינוחו עד שבנות צעירות ימותו מוות מיותר מסרטן צוואר הרחם בגלל העצה שהם מפיצים שלא להתחסן.

אבי בליזובסקי הוא עורך אתר "הידען"