העבודה שהנאצים התחילו
מהפסיפס שמרכיב את שער "ישראל היום" הבוקר עולה תמונה עדכנית של הישראליאנה כפי שהיא נתפסת (ונוצרת) על-ידי עורכי העיתון הנפוץ במדינה. המוטיב החוזר, הרגש השזור שתי וערב בהפניות השער, הוא קורבניות.
אפשר להתחיל דווקא מהתחתית, שם, מעל מודעה למזרנים, מתפרסמות שתי הפניות בין פסי תיל דוקרניים. בשבוע הבא תציין מדינת ישראל את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, וידיעות שואה וגבורה החלו לצוץ בכלי התקשורת כבר לפני כמה ימים. ככל שיום הזיכרון מתקרב, תופסים מדורי השואה והגבורה נפח הולך וגדל. ככל שהעיתון טבלואידי יותר, שכלו של הקורא נדרש לפחות מאמץ.
הבוקר, בין גדרות התיל שנמתחו לרוחב שער "ישראל היום", מתפרסם תצלום [קוקו] של הרמטכ"ל בני גנץ לצד ניצולת השואה אסתר פרידמן, "שאותה הצילה אמו כששלפה אותה מתוך ערימת גופות", לשון כיתוב התמונה. הם יושבים זה לצד זו, המפקד העליון של הצבא הישראלי (קרי: יהודי) וניצולת השואה שנשלפה מערימת גופות, ומתבוננים בדבר מה שמחזיק רב-אלוף גנץ בידו. אולי תצלום ישן, אולי מכתב. הוא לבוש מדי צה"ל, היא סוודר.
התצלום מוכתר במלים "סגר מעגל", ביטוי שמקשר בין גבורתו שלו לגבורת אמו ובין המפגש של גנץ עם ניצולת השואה פרידמן למטס של להק מטוסי חיל האוויר מעל למחנה ההשמדה אושוויץ. המסר המשתמע דומה: אילו רק היה אז צבא ליהודים.
הכתבת לענייני צבא, לילך שובל, מדווחת בפנים העיתון כי פרידמן אמרה לגנץ: "זה היה החלום של אמך, שבנה יהיה רמטכ"ל". הוא השיב: "הסיפור הזה מלמד מהי גבורה". הכתבת הצבאית מציינת דרך אגב כי "הקשר בין אסתר פרידמן לאמו של הרמטכ"ל התגלה במקרה על-ידי דובר צה"ל, תא"ל יואב (פולי) מרדכי". כיצד? מתי? למה? באמת?
ההפניה השנייה שנתונה בשער העיתון בין גדרות תיל נושאת את הכותרת "פגע וברח בהרצליה: ניצול שואה בן 90 נדרס למוות". מה בין מותו של הולך רגל קשיש, אתמול בהרצליה, לשרידתו את שואת יהודי אירופה לפני 70 שנה? "סבא שרד את השואה, אבל לא את הנהג הזה", מצוטט משפט בכותרת המשנה של ההפניה. זו גם הכותרת לידיעה בפנים העיתון, שמתפרסמת במסגרת מדור השואה והגבורה היומי. מקריאת הידיעה עולה שאמרה זאת נכדתו, אפרת ברודט.
כל מה שעשה הסב בעשרות השנים האחרונות נעלם עם מותו. החיים החדשים שהחל לאחר השואה, בת הזוג, הילדים, הנכדים. הכל פג. הוא שב להיות "ניצול שואה" שבעה עשורים אחרי שניצל. האם הנכדה יזמה את הקישור לשואה, ימים אחדים לפני יום הזיכרון לשואה ולגבורה, או שמא עלה הרעיון מקרב עדת העיתונאים שיצרה עימה קשר? אין לדעת, אולם לפי מסגור הידיעה ב"ישראל היום" ניתן להבין שהנהג שפגע אתמול בקשיש והרגו השלים את העבודה שהנאצים התחילו.
הכותרת הראשית של "ישראל היום" מכינה את הקוראים לאיום מקיף יותר לעם היהודי מאשר נהגי משאיות ניאו-נאצים. "היום: כוננות למהומות ביו"ש", נכתב בלב השער. מכותרת המשנה עולה כי חייל ירה והרג אתמול פלסטיני בן 17, שתקף עמדת צה"ל ליד טול-כרם.
הידיעה שאליה מובילה הכותרת הראשית של העיתון, על עימותים בשטחים שגבו הרוג ופצוע פלסטיני, נכתבה על-ידי חמישה עיתונאים [לילך שובל, דניאל סיריוטי, איציק סבן ויוני הרש], אולם כל כולה 231 מלים (אף אחת מהן אינה שמו של ההרוג). ההפניה אליה בעמוד השער מובלטת, ו"פרשת עמירה הס" נדחקת הצדה, אולם בפנים העיתון ניכר סדר עדיפויות שונה. הידיעה הקצרה מתפרסמת בטור צד של עמ' 5, כמו סרח עודף לעיקר – מידע ופרשנות על מאמר של הס שהתפרסם אתמול בעיתון "הארץ".
יורי ילון ועדנה אדטו מדווחים בראש עמ' 5 כי הס כתבה אתמול במאמרה: "יידוי אבנים הוא זכות וחובה מולדות של מי שנמצא תחת שלטון זר". לפי הידיעה, בעקבות הפרסום הגישה מועצת-יש"ע תלונה למשטרת ישראל בגין הסתה לאלימות, ואילו הפורום המשפטי למען ארץ ישראל פנה ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בבקשה שיורה למשטרה לפתוח בחקירה נגד הס ו"הארץ" בחשד להסתה.
לידיעה נלווים שני תצלומים ובהם קורבנות יהודים של יידויי אבנים – הפעוט יהונתן פלמר, שמת כתוצאה מפגיעת אבן שהשליך פלסטיני על מכונית שבה נסע, ואדל ביטון, שנפצעה אנושות בתאונה שנגרמה מיידוי אבנים על מכוניתה. הס סייגה במאמרה וציינה כי לדעתה יש ללמד את המתקוממים נגד שלטון זר "הבחנה בין אזרחים לנושאי נשק, בין ילדים ללובשי מדים", אולם זהו פרט שולי. מבחינת "ישראל היום", ומרבית הישראלים, לפלסטינים ממילא אין זכות להתנגד לכיבוש (שקיומו מוכחש), לא באלימות ולא באמצעים בלתי אלימים כגון פנייה לאו"ם או עידוד חרמות בינלאומיים.
כמו כן נלווים לידיעה ב"ישראל היום" שני מאמרי דעה, מאת שני פובליציסטים קבועים של העיתון: מימין דרור אידר ומשמאל יוסי ביילין. שניהם בדעה אחת, אם כי הדגשים שונים. "לא חופש ביטוי – הפקרות", מתומצתת עמדת אידר בשער העיתון. "לא רשאית להטיף לאלימות", פוסק ביילין.
"רבות שונאות עַמָן עשו חיל, והֶס עלתה על כולנה", כותב אידר בטורו (כולל הניקוד השגוי, צ"ל הַס). לדעת אידר, הגיע הזמן שהיועץ המשפטי לממשלה "יטפל בהפקרות הבוגדנית הזאת". אידר תופס את ההצדקה של הס להתנגדות אלימה כלפי שלטון זר כאנטישמית. הוא מגדיר זאת "צדקת 'הזכות והחובה' לפגוע ביהודים", ולא, נניח, בחיילי מדינה כובשת.
"כל זה נכתב בעיתון דובר עברית ערב ימי השואה והזיכרון", מציין אידר בטורו, ובכך, בדומה לרב-אלוף בני גנץ, גם הוא סוגר מעגל. הַס, מבחינתו, היא ממשיכת דרכו של הֶס, רודולף הס.
אין שום סיבה
"מעריב" מחרה מחזיק אחר "ישראל היום" ומציב במרכז שערו הבוקר את תצלום אדווה ביטון ובתה אדל. בכפולה השלישית, שכולה מוקדשת למאמרה של הס, מתפרסמת רשימה מאת אדווה ביטון, הפונה ישירות לעיתונאית "הארץ".
"אין שום סיבה בעולם שאדל, הילדה שלי בת השלוש, צריכה לשכב עכשיו במחלקה לטיפול נמרץ, מחוברת לצינורות ולהילחם על החיים שלה, ואין שום סיבה, עמירה, שאת תעודדי את זה", כותבת ביטון. "[...] המלים שלך, עמירה, הן מלות הסתה נוראיות. מלים שמעודדות גדיעת חיים".
בלב הכפולה מדווחים עמיחי אתאלי ואריק בנדר על המאמר של הס והתגובות לו. שני פובליציסטים קבועים של העיתון, אראל סג"ל מימין ואודי הירש משמאל, מגיבים ברשימות משלהם. שניהם מגנים את הס.
"עבור עיתונאית 'הארץ' עמירה הס, יהונתן פלמר הוא מטרה ראויה", כותב סג"ל וטוען כי מאמרה של הס הוא בגדר "התנהלות בלתי חוקית בעליל". סג"ל מכנה את המאמר "תשפוכת מוגלתית של שנאה עצמית המתערסלת בלוליינות מוסרית צבועה", וקורא לגופי אכיפת החוק לפעול.
הירש, על תקן השמאלני, מביע דאגה בעיקר למה שהמאמר של הס עלול לחולל לשמאל הישראלי ולתדמית של הפלסטינים. כמו אידר ב"ישראל היום", גם הירש מחליף בין ישראלי-כובש, שלא לומר ציוני, ל"יהודי", והופך במשתמע את הס לאנטישמית. "מבחינתה של הס כל יהודי, ויהיו השקפותיו אשר יהיו, הוא שותף כמעט שווה בכיבוש ובעוולותיו", הוא כותב.
ב"ידיעות אחרונות" וב"הארץ" אין התייחסות למאמר של הס. מדורו הקבוע של מתי גולן לא פורסם אתמול ב"גלובס".
אמצעים מיוחדים
"דריכות בגדה: נער נהרג מירי צה"ל סמוך לטול-כרם", נכתב בראש עמ' 4 של "הארץ" (אין זכר להרוג בשער העיתון). גילי כהן, דן אבן ויניר יגנה מדווחים כי עמאר נסאר, בן 17, נהרג אמש מאש צה"ל במחסום ענאב ליד טול-כרם. "צה"ל: הנער התקרב לעמדה צבאית והשליך בקבוק תבערה בטרם נפגע", נכתב בכותרת המשנה, המדגישה את מקור הגרסה. בגוף הידיעה מצוין כי הפלסטינים דיווחו שארבעה צעירים נוספים נפצעו באירוע.
הידיעה ב"הארץ" מקיפה בהרבה מזו של "ישראל היום", וכוללת גם מידע על פגיעת חיילי צה"ל אתמול מידי הפלסטינים וגם על ירי רקטה מעזה לאזור שדרות וירי של חיל האוויר על מטרות בעזה. הידיעה מלווה במאמר פרשנות מאת עמוס הראל, שכותב: "החמאס אינו מחפש כעת עימות חזיתי נוסף עם צה"ל. אבל בפועל, הישגי המבצע האחרון מתחילים להישחק".
ידיעות אחרות בעמוד מוקדשות אף הן לנעשה בכיבוש. חיים לוינסון מדווח כי חסן ברהוש, פלסטיני בן 80 מהכפר א-לאבד, הוכה ביום שישי סמוך להתנחלות אבני-חפץ שליד טול-כרם. לפי דיווחו, ברהוש "הוכה בכל חלקי גופו עם מקלות עד שאיבד את הכרתו". הוא סובל משלושה שברים ביד שמאל, שבר ביד ימין, שבר בצלע, שבר בעצמות הבריח וחבלה ברגל שמאל.
עמירה הס מוסיפה ידיעה משלה ולפיה במסגרת עתירת עציר פלסטיני לבג"ץ התברר כי שירות הביטחון הכללי השתמש בשיטות חקירה שנאסרו בעבר על-ידי בית-המשפט העליון. לפי הידיעה, בא-כוחו של העציר הורשה לראות את תרשומת השב"כ המפרטת את שיטות העינויים שננקטו, והפרקליטות הצבאית אישרה כי במהלך כשתי יממות של חקירה נעשה שימוש "באמצעים מיוחדים", כולל "כריעות מלאות", "מספר הרמות ידיים לאחור", "מספר העמדות" ו"מספר ברכיות".
הס מפרשת: "כריעות מלאות" הן מצב שבו הנחקר נדרש לכרוע בתנוחת צפרדע. "הרמות ידיים לאחור" הן מצב שבו הנחקר נדרש לעמוד זמן רב בידיים מורמות. "העמדות" פירושן הוראות לנחקר לשבת ולעמוד לסירוגין. לטענת בא-כוחו של העציר, הוא נחקר במשך חמישה ימים לפחות כ-18 שעות ביום.
מטרת ההתנפלות
"המדינה טיפלה היטב בבעיית היצע הדירות – מעבר לקו הירוק", לשון הכותרת הראשית של "דה-מרקר". אריק מירובסקי מדווח כי לפי מחקר שערך המכון הישראלי לתכנון כלכלי, מספר הדירות שנבנו בגדה זהה לזה שבתל-אביב, אף שהגידול באוכלוסייה היה נמוך בכ-50%.
"רמת החיים בהתנחלויות רבות עלתה, הערבים והפריפריה נותרו מאחור", נכתב בכותרת ידיעה מאת ליאור דטל ב"דה-מרקר", המסכמת את ממצאי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו אתמול. "בעוד שברוב יישובי הפריפריה רמת החיים ירדה, ברשימת היישובים ששיפרו את מעמדם הכלכלי בולטות כמה התנחלויות", כותב דטל. "[...] אחד ההסברים לשיפור במצבן נובע ממדיניות הממשלה בשנים האחרונות".
דטל מציין כי ממצאי הלמ"ס נושאים בחובם "בשורות רעות לריקי כהן מחדרה". "אם גברת כהן של שר האוצר, יאיר לפיד, היתה קיימת", הוא כותב, "היא היתה משתכרת בערך פי שניים מהממוצע בעיר שלה – ואולי היתה מעדיפה לעבור לכוכב-יאיר, שם השכר הממוצע לנפש גבוה מ-10,000 שקל בחודש".
"שר האוצר של האשכולון העליון", מכנה רותם שטרקמן את יאיר לפיד, לאור התבטאויותיו האחרונות וממצאי הלמ"ס. לפי הניתוח של שטרקמן, "לפיד ניצח כמעט בכל היישובים שנכללים בשלושת האשכולות העליונים", ובכלל, הקואליציה הנוכחית מורכבת מנציגי האשכולות העליונים, בעוד שנציגי האשכולות התחתונים (ערבים וחרדים) נותרו באופוזיציה.
"ההתנפלות על לפיד נלעגת. הוא בינתיים רק דיבר בפייסבוק, לא עשה שום דבר רע", נכתב בכותרת הראשית של גליון "גלובס" שחולק אמש למנויים. זהו ציטוט מדבריו של רם בלינקוב, לשעבר ראש אגף התקציבים במשרד האוצר, שהתראיין לסטלה קורין-ליבר. בכותרת המשנה נכתב: "נכון שהמגזרים החלשים חשובים מאוד, אבל עיקר התרומה להכנסות המדינה הוא של המגזרים החזקים יותר, כלומר מעמד הביניים ומעלה [...] צריך לראות איך לא סוחטים את הלימון הזה יותר מדי, כי הוא כבר סחוט".
("גם אני ריקי כהן", נכתב הבוקר בשער "ידיעות אחרונות" ליד תצלום של דנה ספקטור, לקראת פרסום טורה בגליון מחר.)
הנה משפט נוסף שאמר בלינקוב בראיון, אבל לא הפך לכותרת ראשית, כותרת משנה, ליד או כיתוב תצלום: "אני גם לא בדיוק יודע מה זה אומר לדבר בשם עשירונים נמוכים, ואם הם לא מנוצלים למטרות התנפלות".
ברור? מי שטוען כי על שר האוצר לפעול למען שיפור מצבם של העניים ולא (או לא בעיקר) למען שיפור מצבם של בני העשירונים העליונים אינו אלא מנצל את העניים "למטרת התנפלות". מדוע? בלינקוב לא מפרט, אבל אפשר לנחש: רוע, נקמנות, קנאה אישית בלפיד.
"14 מיליון שקל לעזריאלי זה גם יותר מדי", נכתב בשער "כלכליסט". נעמה סיקולר טוענת כי עלות שכרו של דוד עזריאלי, יו"ר קבוצת עזריאלי, שצפויה להצטמצם בשנה הבאה מ-23.1 מיליון שקל ל-14 מיליון שקל בלבד, עודנה גבוהה מדי. "אין שום מנהל בישראל שמצדיק תגמולים בסדר גודל שכזה", היא כותבת.
רויטל חובל מדווחת ב"הארץ" כי בעלת השליטה בבנק הפועלים, שרי אריסון, הביעה חרטה על הגיבוי שנתנה לדני דנקנר כשכיהן כיו"ר הבנק. בחקירתה במשטרה באוגוסט 2010 התנערה אריסון מדנקנר, כך לפי מזכר שכתב חוקר המשטרה: "הגברת אריסון אמרה לי כי היא שמחה מאוד שדני דנקנר כבר לא עובד באריסון-השקעות, שכן לאחר החקירה שלה ולאור העובדות שהוצגו בפניה, אין לה כל אמון בו והיא רק מצטערת שהיא נלחמה למענו מול בנק ישראל ומול הנגיד סטנלי פישר".
עוד כותרות ראשיות
"חרפת הניצולים", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", מתחת לתצלום של שני ניצולי שואה עניים. "קרי מקדם מהלך מדיני, הרשות מנסה לרסן את הרחוב הפלסטיני", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "מסמך מקיף ממפה את המורדים באסד: רוב מתן נגד מיעוט אסלאמי קיצוני", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ".
ענייני תקשורת
במדור הדעות של "מעריב" מגיב אנדרו סטנדלי, שגריר האיחוד-האירופי למדינת ישראל, לקריקטורה שפורסמה במדור יום קודם לכן, ובה נראו פלסטינים מציתים גפרור מקופסה שעליה כתוב "גפרורי אל-אקצה, מדליקים מהומות בשניות במימון האיחוד-האירופי".
ב"דה-מרקר" סוקר נתי טוקר הצעות חוק שהוגשו לכנסת ונוגעות לעיתונות, בדומה לסקירה שכתב איתמר ב"ז בחודש שעבר והתפרסמה באתר זה.