היו"ר הזמני של מפלגת העבודה, מיכה חריש, בישיבת הסיעה בכנסת (צילום: דוד ועקנין)

עבודה לא קלה

היום ייערכו הבחירות לראשות מפלגת העבודה, והמציאות הפוליטית הישראלית שוב מוכיחה דלות דמיון. אחרי שהיתה מפלגת השלטון הבלתי מעורערת, ואחרי שהספידו אותה חזור והספד כמומיה חנוטה שתיכף תתפורר, כובשות היום הבחירות הפנימיות של המפלגה את הכותרות הראשיות בכל העיתונים, למעט "הארץ" (גם הוא מקדיש להן מקום של כבוד בשער). זאת אף שאין, באמת, הרבה לכתוב על הנושא (הדיווח עצמו אכן נדחק בכמה מן העיתונים לעמודים הפנימיים ומחזיק טקסטים קצרים למדי). כבר נאמר שאין חדש תחת השמש, והדברים כנראה נכונים שבעתיים באור השמש העזה שלנו.

"העבודה בוחרת", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". כותרת ההפניה לטורו של דן מרגלית, הפרשן הבכיר של העיתון ומי שכבר כיסה פריימריס בעבודה יותר משמישהו בעבודה זוכר, היא "בחירות גורליות" (לעתידה על המפלגה, לא של המדינה). כותרת המשנה של העיתון, המזוהה עם מנהיג הליכוד, בוחרת לצטט רק אחת מארבעת המועמדים, שלי יחימוביץ', מי שקמפיין הבחירות שלה כלל התרחקות מזיהוי עם עמדות שמאל מדיני ודגש על עניינים אזרחיים; "זה אני או פרץ", היא אומרת. בסופו של הדיווח של מתי טוכפלד (עמ' 9) נכתב: "ההערכה היא כי יחימוביץ' יכולה לשאוב קולות מקדימה בחזרה לעבודה, בעוד פרץ עשוי לקחת תומכים מהליכוד ואף נמצא בקשרים חמים עם יו"ר קדימה ציפי לבני".

"הקרב על העבודה" היא הכותרת הראשית המיליטנטית של "ידיעות אחרונות" (שכותרתו אתמול היתה "6 ישראלים מול אלפים" וביום שישי "משיבים מלחמה". אולי צריך להכניס קצת סודה לשתייה לצנרת במערכת). "ההערכה היא כי יתקשו להגיע ל-40% תמיכה – וההכרעה תידחה לסיבוב השני", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לדיווח של יובל קרני. "הכל פתוח" היא כותרת ההפניה לטור הפרשנות של סימה קדמון, הכותבת כי השאלה הגדולה היא לא מי ייבחר, אלא אם חבריו יישארו במפלגה או שזו תתפצל ותיעלם ("כפי שנגזר עליה פעמים רבות כל-כך").

ב"מעריב" מחליף איור של ארבעת המתמודדים (מושיק) את התצלום המשעמם שבשערי העיתונים האחרים, לצד הכותרת הראשית "מפלגת העבודה בוחרת", המפנה לידיעה של מזל מועלם. זו, כמדומני, הופעת הבכורה בראש סדר היום של העיתון של מי שהיתה כתבת "הארץ" עד לאחרונה (בן כספית, מי שחלש באופן כמעט בלעדי על המשבצת הזו בשנים האחרונות, חתום היום על הידיעה השנייה בשער: "לראשונה מאז רצח רבין: העצרת המרכזית לא תתקיים"). מועלם מצביעה גם על התמיהה בכך שהעניין שהיא מדווחת עליו נבחר לעמוד בראש סדר היום ("בכל פעם מחדש מפתיע לגלות כיצד מפלגת שמונת המנדטים מצליחה לעורר עניין תקשורתי יחסית לגודלה, אבל לא רק עניין תקשורתי"). כמו קדמון, גם מועלם מדגישה את ההשפעה הצפויה של המחאה החברתית על תוצאות הפריימריס (בכך שתגדיל את סיכוייה של יחימוביץ') ואת הסכנה האורבת למפלגה מתוכה פנימה.

"מפלגת העבודה בוחרת מנהיג", נכתב בכותרת על שער "הארץ", המודפסת על רקע תכול חגיגי – הד לתוכנה, שבניגוד לנהוג ב"הארץ", מכיל לא רק מידע או אפילו דעה, אלא משאלת לב וכמיהה. למנהיג, ולא רק לעוד יו"ר. "על אף שכיום היא מפלגת אופוזיציה קטנה, הפריימריס הללו עשויים להיות בעלי חשיבות רבה", נכתב בכותרת המשנה המפנה לטור פרשנות של יוסי ורטר. כמו מועלם, גם הוא כותב כי "יו"ר הליכוד בנימין נתניהו ויו"ר קדימה ציפי לבני עוקבים מקרוב". כמו טוכפלד, גם הוא מצביע על האפקט של נצחון מועמד זה או אחר על המפלגות היריבות. שלא כמו ב"ישראל היום", הדברים נכתבים ללא כחל ושרק: "נתניהו מייחל לנצחונה של שלי יחימוביץ': סקרים שהגיעו לידיו מלמדים כי היא מסוגלת לכרסם בכוחה של קדימה ולאיים על ההגמוניה של ציפי לבני כמועמדת של נשים". לבני, כותב ורטר, תומכת בפרץ – מהסיבה ההפוכה.

ריכוזיות עיתונאית חדשה

שני אנשי עסקים מוזכרים היום, ותצלומם מופיע על שער "ישראל היום". "איש העסקים יולי עופר נפטר בגיל 87", נכתב בכותרת אחת. "פרטנר תפטר כ-150 עובדים אחרי החגים", נכתב בכותרת אחרת, לצד תצלום של אילן בן-דב, בעל ההון שרכש את החברה מהסינים. "בין הסיבות", נכתב בכותרת המשנה, "ירידה ברווחי החברה בעקבות הורדת דמי הקישוריות וביטול קנסות היציאה".

בעוד תצלומו של עופר והודעה על מותו מופיעים על שערי כל העיתונים, ידיעה על מהלך הפיטורים שמתכנן בן-דב מופיעה רק על זה של "ישראל היום". ידיעה כזו חריגה גם לגבי "ישראל היום" עצמו, שאינו מרבה לדווח על ענייני כלכלה, ודאי שלא על תנודות תעסוקתיות בחברה זו או אחרת, ואינו שש אלי קרב באופן כללי. מדוע בכל זאת? אולי סתם; אולי כדי לחזק את יחימוביץ', שהרבתה להתבטא בנוגע למהלך דומה של בן-דב מיד לאחר רכישת החברה (גם אז היה מספר המפוטרים 150); אולי היא מכוונת לשר משה כחלון (שהעביר את הרפורמה של הורדת דמי הקישוריות וביטול קנסות היציאה), ואולי יש כאן המשך למגמה שנולדה בתחילתה של המחאה, כאשר נתניהו החליט להילחם במחאה (או לנצל אותה) בהפניית האש לאלה המכונים "טייקונים" (מגמה ש"ישראל היום" נותן לה, מן הסתם, במה נרחבת).

מחלק עיתונים של "ישראל היום", ביום שישי האחרון בשכונת רמת-אשכול בירושלים (צילום: אורן נחשון)

בשנים האחרונות נוצר מערך כוחות מוזר בעיתונות הישראלית. "מעריב" ו"ידיעות אחרונות", היריבים המרים ההיסטוריים, התקרבו זה לזה על רקע התחרות המסחרית והמלחמה מאחורי הקלעים ב"ישראל היום", ואילו "הארץ", הניצב בקצה האידיאולוגי הקוטבי ל"ישראל היום", מצא את עצמו תלוי כלכלית בעיתון של שלדון אדלסון, המודפס בבית-הדפוס של "הארץ" ומכניס לו ממון רב. המחאה בילבלה לכאורה שוב את היוצרות המבולבלות הללו, וחידדה שוב את ההבדל בין "הארץ" (התומך הנלהב ביותר של המחאה) ובין "ישראל היום" (המתנגד הגדול שלה) ובין "ידיעות אחרונות" (המסקר הנלהב ביותר של המחאה) ובין "מעריב" (שהציג את הקולות הביקורתיים ביותר נגדה).

אבל הסדר הישן-חדש חוזר. "ידיעות אחרונות" שינה כיוון בסיקור המחאה והתקרב עוד יותר ל"מעריב" שבבעלותו של נוחי דנקנר, שאינו זר למו"ל ארנון מוזס, ובעריכתו של ניר חפץ, מי שהיה מקורבו של מוזס ועורך בכיר ב"ידיעות". "הארץ", שמוספו הכלכלי "דה-מרקר" מנהל קמפיין ממושך ואגרסיבי נגד ה"ריכוזיות" במשק, שנמעניו הם ה"טייקונים", משתף פעולה באופן נלהב עם מה שנראה כמו קמפיין סמוי-גלוי של נתניהו ועיתונו נגד אותם בעלי הון.

היום בכפולה הפותחת של "דה-מרקר" מודפס דיווח על דברים שאמר בכנס פרופ' מנואל טרכטנברג, יו"ר הוועדה שמינה נתניהו בעקבות המחאה: "אני חושש מהריכוזיות המופרזת בישראל", לשון הציטוט בכותרת הידיעה. מתחת לה, ידיעה נוספת: "פרטנר תפטר כ-150 עובדים לקראת החגים".

סדר חברתי ישן

"מגעים בין עיריית תל-אביב לפעילים על פינוי אוהלים", נכתב בכותרת גדולה בעמ' 6 של "הארץ". "בכירים בעירייה נפגשו עם מנהיגי המחאה בניסיון להגיע לפשרה על פינוי האוהלים מרצון, אך הצדדים טרם הצליחו לגשר על הפערים", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של אילן ליאור ואסף שטול-טראורינג. "אנחנו משתוקקים לערכים של סולידריות וצדק שחשבנו שנמחקו מהלקסיקון של המדינה", מצטטים השניים את פרופ' טרכטנברג. "מי שחושב שאפשר איכשהו למסמס, לחכות שהגשם הראשון ישטוף את זה מהרחובות, טועה טעות מרה".

"תושבי רוטשילד: המאהל מאוכלס בנרקומנים ובתמהונים", נכתב בכותרת דיווח של צבי הראל ב"ישראל היום". "השינוי לא יהיה מיידי", נכתב בכותרת ידיעה אחרת, של דן לביא ויהודה שלזינגר, מתחת לכותרת הגג "טרכטנברג מבקש לא לפתח אשליות".

"לא רק בישראל", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של נעם בן-זאב במוסף "גלריה" של "הארץ", "גם בגרמניה, ערש התרבות המוזיקלית, מקצצים בתקציבי התזמורות, בתי-האופרה והחינוך המוזיקלי".

גיבור ישראלי

"יריות לעבר צה"ל בגבול מצרים", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום". "התקרית: באזור נטפים, סמוך לפיגוע הקודם. הכוח לא השיב אש; לא היו נפגעים. היום: ראש ממשלת טורקיה מבקר במצרים", נכתב בכותרת המשנה. אבל אלו חדשות מאתמול, וב"ישראל היום" עדיין לא השתחררו מהרושם של החדשות משלשום.

"נתניהו לראש צוות האבטחה: 'הרגשתי כמו אבא שלכם'", נכתב בכותרת הידיעה הראשית, של שלמה צזנה, בעמ' 7 של "ישראל היום", תחת הלוגו "דרמה בשגרירות". "יונתן, גיבור החילוץ מהשגרירות, זכה לקבלת פנים חגיגית מרה"מ והשיב: 'בלעדיך לא היינו כאן'. אשתו: כשהוא כתב 'אני אוהב אותך' הבנתי שמשהו לא בסדר", נכתב בכותרת המשנה. תתעלמו לרגע מהציטוט בסופה של הכותרת, שאני אישית הייתי בוחר לככב במצעד הציטוטים של העשור, ונסו לענות על השאלה: מי באמת כאן הגיבור לפי "ישראל היום".

הכותרת היא רק ההתחלה. אם נדמה היה שמבחינה אנטומית אי-אפשר יהיה להתעלות על עומק החדירה הלשונית של הכתב המדיני של "ישראל היום" בדיווחיו אתמול על הדרמה – לא בשגרירות, אלא בחדר המצב בישראל – הנה בא יום חדש ואיתו גיליון חדש של "ישראל היום" ושיאים חדשים בתחום החנופה והמבוכה. בתפריט: חיבוקים, נשיקות ודברי הערצה למנהיג, במלים ובתמונה, ואם הדבר היה אפשרי טכנית, בוודאי גם בשיר וזמר.

האם מדובר בעיתונות חדשה? בעיתונאים שפשוט אוהבים פוליטיקאים ושונאים ציניות? "ח"כ אופיר אקוניס: 'לבני מאבדת קשר עם המציאות'", נכתב בכותרת דיווח בעמ' 5 של העיתון. "יו"ר האופוזיציה ציפי לבני רמזה אתמול כי האירועים במצרים קשורים לעובדה שאין מו"מ מדיני עם הפלסטינים. לדבריה, 'אירועי הימים האחרונים והתהליכים שקורים הם יותר מקריאת השכמה. אסור לאפשר להוביל אותנו למצדה ללא סיבה. ושרידות פוליטית היא לא סיבה'. ח"כ אופיר אקוניס (ליכוד) תקף את לבני: 'לבני מאבדת קשר עם המציאות. הניתוק שלה מטיל צל כבד על הבנתה את אזורנו וכשירותה לתפקידים ממלכתיים'". ככה, ללא נימוק, ללא הסבר, סתם גידוף אקראי של יריב פוליטי, מפי מי שעד לא מזמן היה בכלל יחצן של נתניהו.

תוכן ה"רמז" של לבני, המקבל במה צדדית ב"ישראל היום" וגם זאת רק כדי לטעון שהיא רפת שכל, מגיע לכותרת הראשית של "הארץ". אין בכך פלא, האדיקות של "ישראל היום" בפולחן נתניהו דומה לזו של "הארץ" באמונה בתהליך מדיני. אולם בכל זאת יש הבדל בין השניים: זו של "הארץ" מגובה פעמים רבות בעבודה עיתונאית. מאחר שהן "הארץ" והן "ישראל היום" פועלים בתחום העיתונות, להבדל זה יש משמעות גדולה.

"גופי המודיעין: מו"מ מדיני יוריד המתיחות באזור", נכתב בכותרת, המובילה לידיעה של ברק רביד. "משרד החוץ, אמ"ן, השב"כ והמוסד הפיצו בשבועות האחרונים לדרג המדיני שורה של מסמכים, שמנתחים את ההתפתחויות המדיניות באזור – בכולם חזרה הקביעה כי תהליך מדיני בין ישראל לפלסטינים יוריד את המתיחות באזור ואת היחס העוין כלפי ישראל".

המלחמה בטרור

כל העיתונים מקדישים מקום נרחב בשערים ובעמודים הפנימיים ליום השנה לפיגועי ה-11 בספטמבר, שצוין אתמול בארה"ב. ב"הארץ", בכפולת העמודים המוקדשת לסיקור הנושא, נדפסת גם ידיעה ללא קרדיט שכותרתה: "80 חיילים אמריקאים נפצעו בפיגוע בבסיס צבאי באפגניסטן".

ב"מעריב" מנצלים את האירוע כדי לקשור אותו לאירועים אקטואליים ולנסות להגיש תמונת מצב כוללת של המצב במרחב. "מצרים לא משתלטת על האספסוף ברחוב. טורקיה מעמיקה את הקרע. סוריה שקועה במלחמת אזרחים. ובתווך ישראל, בבידוד מזהיר, תלויה בארצות-הברית", נכתב בכותרת המשנה. "אמריקה נחלשת, ישראל מסתבכת", היא הכותרת עצמה.נדב איל כותב כי מרבים לשכוח שפיגוע כמו זה שאירע ב-11 בספטמבר לא חזר על עצמו מאז בארה"ב, וכי הוא סימן את שיאה של הרדיקליות האסלאמית, ולא את התעצמותה.

"החברות הערביות, כולן ללא חריג, נעדרות מודעות עצמית, פרועות, טופלות את צרותיהן על ישויות שטניות ומחפשות ישועות בקרטוע לאחור, לאיזה עבר מפואר מדומיין", כותב ירון לונדון במדור הדעות של "ידיעות אחרונות", "החברות הערביות הן סחי ומיאוס".

תחזית מזג האוויר

"היום – עלייה קלה בטמפ'. מחר ללא שינוי" (שער "ישראל היום").

"וול-סטריט ומצרים הובילו לירידות חדות באחד-העם" (כותרת מוסף נתוני הבורסה של "דה-מרקר").

ידיעת תקשורת אחת

"היום שימוע למנהלי ערוץ 10 ברשות השנייה", נכתב בכותרת הידיעה הראשית בעמוד 13 של "הארץ", המוקדש ל"חדשות תרבות ובידור". "לשימוע הבהול זומנו יוסי מימן ויוסי ורשבסקי. חברת החדשות של ערוץ 2 פרסמה אתמול הודעת תמיכה בחברת החדשות המתחרה".