קסאם, שדרות, ילדים
היום אין ספק מי הם גיבורי היום. הילדים בני ה-8 וה-10 משדרות, מריה ויוסי חיימוב, שהונצחו אתמול בתמונות מזעזעות רגע אחרי שטיל קסאם קרע את כתפו של האח, הם גיבורים בעל-כורחם. הנשיא לשעבר משה קצב, בן 63, שעומד הבוקר בפני הכרעת בג"ץ בעניין ביטול הסדר הטיעון בתיק העבירות המיניות שלו, היה, כנראה, גיבור לרגע. עכשיו תמונות שלושתם מתנוססות על שערי כל העיתונים, ללא יוצא מן הכלל.
האירוע האלים בשדרות זכה לתיעוד מצמרר ששודר אתמול בערוץ 10, והעיתונים עטו על הסרט כדי לפרק אותו לפריימים בודדים ולתקוע אותם על השער: ילד קטן שרוע על גבו, בין ארגזי בקבוקים, רגליו עודן באוויר וראשו מונח בחיקה של אחותו הקטנה. בכמה מן התמונות פניו של האח מעוותות בכאב, באחרות פניה של הילדה בוכיות. "הארץ" אינו מסתפק בתמונה אחת, ומביא שני צילומי מסך על השער ואחד בעמודים הפנימיים, כולל כיתוביות: "איפה אמא שלי?", בתמונה אחת, ו"אתה אל תדאג" בשנייה. הכותרת, "בסוף, התמונות הקשות הגיעו משדרות", מתייחסת באופן ישיר לשימוש הציני-אידיאולוגי שנעשה תדיר בתמונות כאלו על-ידי פוליטיקאים בגרוש ועיתונים שמחפשים ריגוש.
בידיעה עצמה מתייחסים עמוס הראל ואבי יששכרוף לרקע האקטואלי של פגיעת הקסאם: הפגנת הענק של החמאס, שהתקיימה בעיקר בכותרות העיתונים של אתמול ולא בשטחים הפתוחים שמדרום למחסום ארז (במקום עשרות אלפים הגיעו רק כמה אלפים). "'האין-סיפור' בארז התחלף עד מהרה בתמונות המזעזעות משדרות ובעקבותיו פנה גם הקשב התקשורתי: ממצוקת ילדי עזה תחת המצור הכלכלי לסבלם של ילדי שדרות... האם התקרית הזאת מזרזת מבצע צבאי? ...התשובה היא שעדיין לא".
ה"אין סיפור". נשים פלשתיניות אתמול בעזה (צילום: פלאש 90)
ב"ישראל היום" לא חשבו שהתמונות דווקא מזעזעות, אלא יותר מרגשות. "התיעוד המרגש" נכתב על הצילום. בניגוד למקובל בתמונות שער, הוסיפו ב"ישראל היום" גם כיתוב תמונה, שיסביר מה בדיוק מרגש כאן: "יוסי בן ה-10 מתפתל מכאבים, אחותו מריה מנסה להרגיעו". עוד על השער מביא העיתון את דבריה של איריס טויטו, אמו של אושר טויטו, שנפצע לפני שבועיים באורח קשה מפגיעת קסאם, המעודדת את הורי הפצוע הטרי וקוראת לממשלה "לנקוט פעולה משמעותית נגד אותם גורמים". לא נאמר בבירור מי הם אותם גורמים, אבל כנראה שהכוונה לפלסטינים.
גם ב"ידיעות אחרונות" התמונה הראשית היא של הילדים הפגועים: "התמונה שקורעת את הלב". הכותרת מקומונית משהו: "קסאם על ילדים". לידה מובא תחילתו של מאמר של ענת מידן, הכוהנת הנוכחית של מאמרי ההתרגשות, כיווץ הבטן והדמעות בעיניים של "ידיעות אחרונות". ציטוטים נבחרים: "כמו כל ילד בן 10 שבשעת צרה רוצה את אמא הוא שאל איפה היא, אבל הבין שכרגע אמא לא בסביבה", "הוא הבין שרק אחותו הקטנה לידו, וכמו תמיד הוא צריך לשמור עליה, ובכוחות עילאיים החניק את כאביו בתוכו". ועוד ציטוט, ארס-פואטי: "כל-כך בנאלי, כל-כך מובן מאליו...".
העיתון היחיד שהתאפק הוא "מעריב", שהציג על השער תמונה גדולה של מריה חיימוב המביטה, מהורהרת, למצלמה, אצבעה בפיה. זו תמונה שהיתה יכולה בקלות לשמש אילוסטרציה לידיעה סתמית על פתיחת שנת הלימודים. אפשר להגיד שדווקא התמונה הזו מזעזעת הרבה יותר מתמונות הסנאף שעל שערי העיתונים האחרים, אבל זה יהיה שקר. "מעריב" פשוט בחר לא לזעזע אותנו. תמונת הילדים הפגועים מובאת בעמודים הפנימיים, וגם אז "מעריב" שומר על איפוק ומביא עותק דהוי וחלקי שלה. "מעריב" הוא גם היחיד שמקדיש כפולה שלמה לסיפור, כולל סיקור מפורט של מצב הילדים בשדרות.
עוד בנושא מהעיתונים: ידו של יוסי, הילד הפצוע, ניצלה, למרות הפגיעה הקשה, אולם הוא יסבול מ"מגבלה ניכרת בתפקוד היד", לדברי הרופאים. הילד שנפצע קשה לפני שבועיים, אושר טויטו, נותח אתמול שוב ברגלו הימנית בניסיון נוסף להצילה אחרי שרגלו השמאלית נכרתה. בסך-הכל נפלו אתמול בדרום 12 קסאמים.
בייניש, מזוז, קצב
היום, למעשה ממש עכשיו, אמורה להימסר הכרעת הדין בעניין עסקת הטיעון עם קצב (הופה, רגע, לוחשים לי באוזנייה שהעסקה אושרה). העיתונים מתייחסים כולם לסיפור עצמו, ומדגישים את הזווית שאינה קשורה לקצב, זו של מאבק היוקרה/חילוקי הדעות הלגיטימיים בין דורית בייניש למני מזוז; יתפטר או לא יתפטר? קודם כל, מבט לכותרות: "ידיעות אחרונות" יורה בתותחים הכבדים, עם לא פחות מ"יום הדין". "מעריב" לא מתנהג כטבלואיד ישראלי טיפוסי ובוחר בכותרת עם קריצה: "עסקת חייהם". ב"ישראל היום" ענייניים: "מזוז במבחן בג"ץ", וב"הארץ" יבשים, יבשים מאוד: "חשש בפרקליטות מביקורת בג"ץ".
ב"ידיעות אחרונות" ממשיכים עם כותרות בומבסטיות גם בעמודים הפנימיים: "מזוז יחטוף בכל מקרה". טובה צימוקי מדווחת כי "לדברי גורמים משפטיים בכירים, מזוז לא יתפטר" בכל מקרה. גם ב"הארץ" הכותרת הפנימית היא "הערכה: מזוז לא יתפטר, גם אם בג"ץ ידחה את עסקת הטיעון" (תומר זרחין). גם שני מזרחי ושמואל מיטלמן מ"מעריב" מדווחים כי "מזוז לא ימהר להתפטר". גם ב"ישראל היום" אומרים "גורמים משפטיים" כי "גם אם העסקה תידחה - היועמ"ש מזוז לא יתפטר" (עדנה אדטו). בקיצור, לא יתפטר.
שני מזרחי מ"מעריב" מביאה התייחסות של "מקורבים לנשיא לשעבר" לסקופ של ברוך קרא בערוץ 10 ביום ראשון, שהביא את דעותיהם החלוקות של השופטים בהרכב: "לא ייתכן שהתקשורת יודעת את מהות הההחלטה הכתובה לפני שהצדדים יודעים".
נזוז, מר מזוז? דורית בייניש, אתמול (צילום: פלאש 90)
ועוד ענייני משפט ופלילים: "פרקליט המדינה, משה לדור, תקף בחריפות את חוות הדעת שחיבר השופט בדימוס ורדי זיילר בפרשת האזנות הסתר בחקירתו של השר חיים רמון, ואמר כי מדובר בחוות דעת חד-צדדית ולא מאוזנת" (עדנה אדטו, "ישראל היום". גם שני מזרחי מ"מעריב" מביאה את הסיפור).
ומה היה אתמול בעזה?
נחזור לכתבה של הראל ויששכרוף שהזכרנו קודם, ולתיאור שלהם את מאורעות אתמול ברצועת עזה: "...העימות המובטח בארז נראה אתמול בצהריים כמעט כפארסה. עשרות צלמים על הגבעה בקצה הדרומי של מושב נתיב-העשרה ומולם, באופק, עשן מיתמר מהצמיגים שהבעירו המפגינים הפלסטינים". אז למרות הבטחות העיתונים מאתמול, לא היתה לנו הפגנת ענק. מי שלא התרגש מהכותרות הבומבסטיות אתמול הוא ראש הממשלה שלנו, שעליו כותב היום ברק רביד ב"הארץ" כי הוא יצר קשר עם הארץ מהמטוס בדרכו ליפן בעיקר כדי להתעניין בתוצאות המשחק בית"ר-נתניה. "רק עם הנחיתה בטוקיו הבינו אולמרט, יועציו והכתבים, איזו מהומה תקשורתית התרחשה בישראל כשהם היו באוויר". בכתבה מצוטט "גורם בפמליה" המאשים את התקשורת בניפוח הסיפור.
גם ב"מעריב" מדווח אורי יבלונקה כי ראש הממשלה לא ידע על המצב בעזה בזמן אמת: "לבני פעלה לעצירת הצעדה - בלי ליידע את אולמרט". הכותרת הגדולה בעמוד הפנימי היא "המצעד שלא צעד". כותרת המשנה: "הוועדה המארגנת וחמאס הבטיחו לפחות 40 אלף משתתפים בשרשרת האנושית; אבל ההמון בעזה העדיף להישאר בבית". באמת לא בסדר, שמבטיחים ולא מקיימים.
ועוד עניינים
אבישי בן חיים מדווח ב"מעריב" כי השר אריאל אטיאס מש"ס מותקף על-ידי גורמים בציבור החרדי ובימין, ובכיר בלשכתו מצוטט כמי שאמר: "מצדנו שיחזירו גם את הכותל המערבי, אנחנו לא פורשים מהקואליציה".
עוד ב"מעריב": עו"ד ישראל פרי, שהורשע בגניבה מניצולי שואה ונשפט ל-12 שנות מאסר, אישפז את עצמו בבית-החולים עם לחץ דם גבוה (דורית גבאי). בתוך הכתבה מופיעה מודעת פרסומת למשרד עורכי-דין המטפל בהוצאת דרכונים גרמניים ל"צאצאי הייקים".
אליק מרגלית מדווח כי מרדכי יונה, ההוא מחפציבה (אבא של בועז), פנה לעיריית ירושלים בבקשה שיקראו רחוב בעיר של שם אביו, "אחד מבוניה של ירושלים". ראש העיר כינה את הבקשה "חוצפה". ועדת השמות החליטה שלא לאשר את הבקשה.
וב"הארץ": "מתרחבת ההתנגדות להצעת הרצוג. דורנר על הרחבת סמכויות בתי-הדין הרבניים: זה יהיה נורא" (יאיר אטינגר). וכתבה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס" מספרת על סגירת רובע החלונות האדומים באמסטרדם.
אה, והנגיד הוריד את הריבית בחצי אחוז. זה הזמן לקחת משכנתא. ויש גם כתבה רכילותית שנראית מעניינת על ארקדי גאידמק ב"המגזין" של "מעריב". לא הספקתי.
חדשות תקשורת
"ישראל היום" מחליט היום, באופן תמוה, להקדיש הפניה נכבדת בשער, כולל תמונה פוטוגנית, למנחם הורוביץ, כתב חדשות ערוץ 2 שנפצע אתמול בתאונת דרכים. כותרת המשנה היא כמעט פמיליארית: "הורוביץ יצא עם משפחתו לים המלח, לצפות בשטפונות; נפגע באורח בינוני בהתנגשות עם משאית". הנה זה קרה: כתבנו בצפון זוכה למקום של כבוד כמושא סיקור לצד ילדי שדרות הפגועים, הנגיד פישר, המועמד ברק אובמה, בייניש ומזוז. ב"מעריב" הורוביץ זוכה רק לחצי עמוד פלוס שתי תמונות. זכות הדיבור לחברים הכתבים אורי בינדר ושמעון איפרגן: "אנחנו רגילים לראות אותו בטלוויזיה על רקע נופי הצפון ולשמוע את תיאוריו הפיוטיים. אבל אתמול זכה מנחם הורוביץ, כתב חדשות ערוץ 2 וגלי צה"ל, לחוויה קשה במיוחד בנופי הארץ - והפעם בדרום". בכל מקרה, רפואה שלמה.