עוד יום ללא אסון עבר על המדינה, ואפילו ההפחדות מפני פיגוע נקמה על חיסולו של מורנייה כבר אינן בגדר "חדשות". משום כך פונים הבוקר העיתונים לסיקור סוגיות פחות דרמטיות.
ילדים בנמל עזה, אתמול (צילום: פלאש 90)
גילת פורח
במרכז שערו של "ישראל היום" מופיעה כותרת המדור השבועי של מרדכי גילת: "יש ראיות, אבל במשטרה מנסים למרוח את תיק אולמרט". במדור, שמתפרש על פני כפולת עמודים בעיתון, פותח גילת בסימון מטרות נמרץ: היועץ מני מזוז, ראש יאח"ה שלומי איילון, ראש אגף החקירות יוחנן דנינו. השלושה, לדבריו, הם האחראים להתמסמסות של תיקי חקירה נגד ראש הממשלה.
גילת חושף: "ברוח הטירוף והכאוס השלטוני הזה, נגלה כאן לראשונה, מחפשים עכשיו חוקרי יאח"ה דרכים למסמס ולקבור סופית גם את תיקי מרכז-ההשקעות". תזכורת: זו החקירה הבודקת אם אהוד אולמרט, כשר התמ"ת, סייע לחברו, אורי מסר, לקבל עבור אנשי עסקים שונים מענקי מדינה ממרכז-ההשקעות. גילת מצטט "משפטן המצוי בסוד התיק" המדבר על "מחסור במוטיבציה" של המשטרה והפרקליטות, המונע חקירה של התיק גם בחזית משמעותית "מעבר לים".
בהמשך עובר גילת לטפל בחיים רמון, שאותו הוא מכנה "קופת השרצים הציבורית הזאת". גילת מייעץ לחבריו של רמון לייעץ לו: "חיימקה, תירגע. אתה פשוט ממאיס את עצמך. היללות שלך לא יטהרו אותך לעולם. אתה יורה לעצמך ברגליים בעידוד עיתונאים ויועצי צללים שלא עושים לך טוב". לדברי גילת, האזנות הסתר שרמון טוען כי יש בהן עדויות לחפותו דווקא מאששות את אשמתו. "הן מוכיחות שהמתלוננת דיברה אמת, שהיא פחדה מרמון, שהיא לא חיפשה את ראשו".
ועוד במדור, גילת מציג את שר המשפטים כ"מגן השחיתות" ומביא את אביגדור ליברמן כדוגמה לאדם שמענה את הדין ולא הדין מענה אותו.
אביגדור ליברמן מדבר במסיבת עיתונאים, 16 בינואר (צילום: פלאש 90)
שיפר חושף
הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" היא ציטוט שמביא שמעון שיפר: "המבקר יטרפד שחרור פולארד". לפי הידיעה, מבקר המדינה יגיש בקרוב דו"ח על מאמצי המדינה לשחרור המרגל, שיכלול פרטים שעלולים להביא לכך שכל המאמצים הללו יהיו לשווא.
בידיעה עצמה, בעמ' 2, כותב שיפר כי המבקר החל לבחון את מאמצי שחרור פולארד "בהוראת הכנסת", וכי בדצמבר האחרון פנתה הוועדה לביקורת המדינה בכנסת אל המבקר לינדנשטראוס כדי שיכין "חוות דעת" בנושא. אף על פי כן, הטענות ב"ידיעות אחרונות" מופנות כלפי המבקר אישית ולא נגד חברי הוועדה בכנסת.
המחאה שהגיעה עתה לשיפר, וממנו לעיתון, באה מטעם "בכירים במערכת הביטחון", שטוענים כי "רק מדינה שיצאה מדעתה מוכנה למסור נושא כל-כך רגיש לבדיקה של המבקר".
לצד הידיעה פותח איתן הבר את טור הפרשנות שלו במלים: "כשהתבקשתי לכתוב רשימה זו, סירבתי. 'זה לא ייתכן', אמרתי, 'זה נשמע כמו בדיחה גרועה'". בסופו של דבר, כמובן, ניאות לכתוב. לדבריו, "רק אחרי שהסבירו לי פעם, ופעמיים, הסכמתי להאמין".
הבר מדגיש את הנזק שעלול להיגרם מדו"ח שכזה: "כל מהומה תקשורתית, פומבית, 'תוקעת' את פולארד לעוד כמה שנים". מהומה תקשורתית כמו זו שמעורר הבוקר "ידיעות אחרונות", עם כותרת ראשית וכפולה ראשונה המוקדשות לנושא, היא בעצם מהומה קטנה שנועדה להשתקת מהומות תקשורתיות גדולות יותר בעתיד.
אסתר פולארד, 5 בספטמבר 2005 (צילום: פלאש 90)
עדויות ואינטואיציה
ב"מעריב" הכותרת הראשית מזרה אימה: "הולכים לקראת הפלסטינים". אם הטקסט נראה לכם דווקא אופטימי, באה התמונה ומזכירה כי התוצאה עלולה להיות קטלנית. נראים בה כמה אנשי ביטחון פלסטינים המרימים קלצ'ניקובים מעל ראשיהם תוך כדי מצעד. הם לא עושים רושם של שוחרי שלום גדולים. גם המסגרת לידיעה הראשית [עמיר רפפורט] אדומה כדם, ולא תכולה כשמים.
אבל הסיפור הבלעדי בעיתון מופיע בחציו התחתון של השער, כהפניה לכתבה שתודפס במוסף "סופשבוע". בכתבה נחשפים פרטים אפלים מעברו של יוסי שדה, אחד ממדליקי משואות יום העצמאות ה-60 למדינה, שהקים במדבר יהודה חווה לטיפול בבני נוער שנפלטו ממסגרות אחרות.
הקדימון לכתבה ממשיך בעמ' 8 [קלמן ליבסקינד, יובל גורן ומרב דוד], שם מתברר כי לשדה מיוחסים מעשים מגונים ו"התעללויות מזוויעות בחיות". חניכיו לשעבר מפרטים שורה של מעשים מגונים שביצע בהם, לדבריהם, וטוענים כי דרש מהם בין היתר גם להתעלל בבעלי-חיים "כהכנה להרג ערבים". לפי הידיעה, "כלבים נורו למוות, נשחטו בסכין וחוסלו במכות מעדר. ראשי תרנגולות נמלקו". היה גם מקרה של צעיר שהתבקש "לבלוע את לבה החי של יונה שניצודה". נראה כי לא קל להיות מדליק משואה. לפני שאתה מספיק לחגוג כראוי, חופרים העיתונאים בעברך בחיפוש אחר לכלוך. מזלו של אלי ויזל שהיו לו שתי הרצאות לשאת בערב יום העצמאות.
יוסי שדה, אגב, מכחיש מכל וכל. לצד הידיעה מובאת גם תגובתו של האלוף במיל' אודי אדם, היוצא להגנתו. "הוא ראוי וזכאי לכל שלהבת במשואה שידליק", קובע אדם. כיצד הגיע אדם למסקנה חד-משמעית שכזו? ובכן, אדם מודה כי "אני גר בחווה ולא חי שם", אבל מיד מוסיף כי "מהאינטואיציה אני יכול לומר שמדובר בקשקוש".
אמנם באותה מסגרת שבה מופיעה תגובת אדם מובאים גם דברי "גורם באגף הרווחה בעיריית ירושלים", שאומר כי עובדים סוציאליים שביקרו בחווה "ראו התעללות בבעלי-חיים" (וגורם אחר בעירייה מספר כי שמע על המעשים המגונים), אבל מה הן עדויות ראייה של עובדים סוציאליים לעומת האינטואיציה של אלוף במילואים?
מובארכ מקרב את איראן
הכותרת הראשית ב"הארץ" מעודדת ומפחידה בו בזמן: "מובארכ: בגלל המצב ברצועה, יש לנו בפועל גבול עם איראן". [ברק רביד, אבי יששכרוף ויואב שטרן]. לפי הידיעה, נשיא מצרים אמר את הדברים לאחרונה לדיפלומט אירופי. מצד אחד, מצרים פוסעת עוד צעד לכיוון עמדת ישראל נגד חמאס. מצד אחר, זה רק מחזק את החשש הישראלי מהשלטון ברצועה.
צבי בראל מסביר בטור פרשנות כי מובראכ אינו חושש רק מהיכולת הצבאית של חמאס, אלא "מתוסכל בעיקר מן החשש שהשליטה על 'המדיניות הערבית', שבאופן מסורתי הוכתבה על-ידי מצרים וסעודיה, תגלוש לידיה של איראן".
מימין: חוסני מובארכ ואהוד ברק בפגישה בשארם א-שייח, 26 בדצמבר 2006 (צילום: פלאש 90)
דחיית משפט קצב
כל העיתונים מדווחים על הנושא, וב"מעריב" התצלום שנבחר [אילן אסייג] פשוט מבריק: קצב נראה בו כשהוא מחייך, אך חלק מפניו מושחר על-ידי צלו של אדם העומד לצדו. בעוד החלק העליון של פניו מוצלל, חיוכו הגדול גלוי ובולט לעין. גם כיתוב התמונה קורץ לתוכן הוויזואלי: "הוא מרגיש מתוסכל מכך שלא הכל גלוי".
ב"הארץ", במסגרת קטנה לצד הידיעה בנושא, מדווח תומר זרחין כי "בג"ץ לא אישר לפרסם חומר חסוי על המתלוננות". מדובר בחלק מהודעת המדינה, שניתנה בתגובה לשש העתירות לביטול עסקת הטיעון עם קצב. בית-המשפט קבע כי יש להותיר על כנו את צו איסור הפרסום כדי "להגן על פרטיותן של המתלוננות".
(חייל נפצע אנוש) – הרופא המטפל מפורסם!
ידיעה על חייל שפלט כדור ופצע אנושות את חברו מקבלת ב"ידיעות אחרונות" את הכותרת "המנתח של שרון הוטס כדי להציל את הלוחם" [איתן גליקמן ויוסי יהושוע]. במי מדובר? בד"ר חוסה כהן, מבכירי הנוירוכירורגים בישראל, שבעבר ניתח את ראש הממשלה שרון. לפי הידיעה, לבקשת הורי החייל הפצוע הוטס ד"ר כהן לבית-החולים רמב"ם כדי לטפל בבנם. יש גם תמונה גדולה של כהן "בדרך לחדר הניתוחים", גורר מאחוריו מזוודונת. הידיעה, אגב, מוגשת במיקום בולט, על פני מרבית עמ' 6.
חייל נאבק על חייו, וב"ידיעות אחרונות" מתמקדים בידועני ענף הרפואה בישראל. האם העורך באמת ובתמים חשב כי זהות המנתח היא העובדה החשובה בסיפור, או אולי גברה כאן רדיפת הבלעדיות על העבודה העיתונאית? ב"מעריב", למשל, לא מוזכר חוסה כהן, לא מופיעה תמונה שלו, אבל הכותרת לידיעה עניינית בהרבה: "החייל נפצע אנוש מכדור שפלט חברו". מכל מקום, לפי הידיעה, הניתוח של ד"ר כהן, למרבה הצער, לא עזר.
בשולי העיתונים
לילך שובל מדווחת ב"ישראל היום" כי עו"ד יעקב ברדוגו החליט לצאת לחופשה מתוכנית ביקורת עיתוני יום השישי "ברדוגו את ליפשיץ מחשבות בע"מ", שאותה הגיש בגלי צה"ל יחד עם איתן ליפשיץ.
אבי אשכנזי מדווח ב"מעריב" על מהפכה בשירות הקדם-טיסה בנתב"ג, שאמורה לכווץ את כל תהליכי הבדיקה לפחות משעה. אף מלה על זמן הבדיקות הצפוי לאזרחים ערבים המבקשים לצאת את הארץ.
אסף כרמל מדווח ב"הארץ" על פרסי תקשורת שניתנו מטעם הארגון בני-ברית. הכותרת מלמדת כי עיתונאי "הארץ" שמואל רוזנר ואור קשתי זכו בפרסי מצוינות בסיקור התפוצות. מהכתוב בהמשך הידיעה עולה כי שניהם זכו בציון לשבח, בעוד שהפרס המרכזי לעיתונות מודפסת הוענק לרב אליהו בירנבוים על פרסומיו ב"מקור ראשון". מלבדם זכו תמר איש-שלום וישראל רוזנר בפרס התקשורת האלקטרונית, ושלום רוזנפלד, עורך "מעריב" לשעבר, זכה באות מפעל חיים.
במוסף היומי של "גלובס" מתראיינת רינת קליין, מנכ"ל ערוץ HOT בידור ישראלי [יעל גאוני]. בין היתר שימשה קליין יועצת תוכן במכרזי הרדיו האזוריים שנערכו לאחרונה. בתשובה לשאלה בנושא היא מציינת, באגביות, כי "כמאזינה אני לא מכירה את הרדיו האזורי".
ב"כלכליסט" מתראיין יורם לוי, סמנכ"ל הקריאייטיב של משרד הפרסום שלמור-אבנון-עמיחי [מיטל זדה]. כשנשאל על רגשות אשם שהוא חש אומר לוי: "כפרסומאי אני קם בבוקר ומסתכל על עצמי במראה ולפעמים יש לי רגשות אשם על כך שאני גורם להורים לקנות לילדים שלהם דברים שאולי הם לא תמיד צריכים. אבל אין לי בעיה מוסרית עם המקצוע".
נורית פלתר מדווחת ב"ממון" כי ועדת הכלכלה אישרה לקריאה שנייה ושלישית הצעת חוק האוסרת "משלוח הודעות פרסומת בלי הסכמת הנמען" (ספאם). על-פי ההצעה, יוטל קנס של עד 202 אלף שקל על מפרסמים באינטרנט, SMS, פקס ומענה טלפוני אוטומטי שישדרו הודעת פרסום בלא הסכמת הנמען.
ב"24 שעות" מספר רז שכניק כי עמנואל רוזן יגיש הבוקר תביעה בסך מיליון שקל נגד ראש אגף כוח אדם בצה"ל, אלוף אלעזר שטרן, שטען כי רוזן ביקש ממנו לסדר לבנו תפקיד ביחידת דובר צה"ל.
ב"דה-מרקר" ממשיך אמיתי זיו בסדרת הכתבות על התקשורת וממשיך להציג את המצב מנקודת המבט העסקית של החברות, ולא זו של הצרכן. הכותרת הפעם, בכתבה המוקדשת לטלוויזיה הרב-ערוצית, היא "דווקא כש-HOT ו-yes מתחילות לראות רווחים, גרונאו מאיים לטרוף את הקלפים".
פרופסור ראובן גרונאו (משמאל) מוסר את המלצות הועדה בראשותו לשר התקשורת אריאל אטיאס (באמצע) ולמנכ"ל משרד התקשורת מרדכי מרדכי, 12 במרץ (צילום: פלאש 90)
במה מדובר? ובכן, ועדת גרונאו המליצה לחייב את חברות הכבלים והלוויין לספק חבילת ערוצים מצומצמת בעלות נמוכה ולאפשר לכל אדם לרכוש בעלות חד-פעמית ממיר שבאמצעותו יקלוט חמישה ערוצים. שני צעדים שיפעלו במובהק לטובת הצרכן.
לאחר שזיו מציג את השירות היקר שמציעות החברות כיום, הוא קובע כי "לא צריך למהר ולקלל את החברות מתחת לשפם. מדובר בחברות חלשות יחסית בשוק התקשורת". אולי צריך לרחם עליהן, הוא לא כותב.