שמו של ולדימיר פוטין נחרט לא רק בהיסטוריה של הפוליטיקה העולמית, הוא גם חלק בלתי נפרד מתולדות הציונות, ולא משום שגילה יחס נדיב במיוחד לעם ישראל. על שמו של הנשיא הרוסי נקרא גל העלייה שמגיע אלינו מרוסיה בשנים האחרונות – "עליית פוטין". העולים, לרוב אנשים משכילים ומבוססים, אינם בהכרח פעילים נגד המשטר, אך בכל זאת יש ביניהם כאלה שהחליטו לעזוב את מולדתם בעקבות המדיניות הנוקשה של פוטין, הן כלפי חוץ והן כלפי פנים.

הם לא רצו להיות חלק ממדינה שרואה את עצמה כאומה במצור, שדורשת מאזרחיה להתלכד סביב המנהיגים החכמים והאמיצים ומדביקה למי שחושבים אחרת כינויים דוגמת "גיס חמישי". דוגמה קטנה אחת: רק לפני חודש כינה המנחה הפופולרי של ערוץ הטלוויזיה הממלכתי את המפגינים נגד שחיתות שלטונית "נבזים מגעילים" והכריז שהם רק "שני אחוז של חרא" מתוך האוכלוסייה הכללית.

אנשי "עליית פוטין" רגישים להטחות ולהטפות מסוג זה, מסבירה אולגה בקושינסקיה, עיתונאית שעלתה לישראל ממוסקבה לפני שלוש שנים. "גם חלק מהתקשורת הישראלית בשפה הרוסית מנסה ללמד את כולם איך לאהוב את המולדת. זה מאוד מלחיץ אותנו, האנשים שעלו לארץ בשנים אחרונות. הרי גם שם ניסו ללמד אותנו איך לאהוב את המולדת. עזבנו את רוסיה בגלל זה, והנה כאן – אתה פותח את העיתון וקורא אותו דבר. רק שמה של המדינה השתנה".

בקושינסקיה מספרת כי היא מרגישה את הפער הקיים בין אנשי "העלייה הגדולה" של תחילת שנות ה-90 לבין אנשי "עליית פוטין". "יש אנשים שעדיין לא קלטו איזה שינוי חל בברית-המועצות לשעבר מאז שהם עזבו", היא אומרת, "מהבחינה הזאת הם כאילו סגורים בקופסאות שימורים. כדי להסביר למה אני מתכוונת אספר סיפור. בסוף הלימודים באולפן באה אלינו נציגת משרד הקליטה, 'רוסייה ותיקה'. כשאחד מהעולים שאל אותה משהו היא ענתה: 'תחפש בגוגל. היה לכם גוגל באוקראינה?'. אחר-כך היא שאלה האם השתמשנו פעם בכרטיסי אשראי. אנשים כאלה סבורים ששום דבר בעולם לא השתנה מאז תחילת שנות ה-90. ואם בן אדם כזה הוא עיתונאי, זה בא לידי ביטוי במה שהוא כותב".

בקושינסקיה מנחה את התוכנית "על החיים" בערוץ T.V.C (צילום מסך)

בקושינסקיה מנחה את התוכנית "על החיים" (או "בעד החיים") בערוץ T.V.C (צילום מסך)

בקושינסקיה החלה את הקריירה העיתונאית שלה בתחילת שנות ה-90, למרות שלמדה דווקא תעשייה וניהול. "ההורים רצו שתהיה לי דיפלומה", היא מסבירה, "אבל אני תמיד אהבתי לכתוב. לכן אחרי סיום הלימודים מיד פניתי לעיתונות. זאת היתה תקופה מאוד מרתקת – מיד אחרי התפרקות ברית-המועצות, כל הזמן הופיעו כלי תקשורת חדשים ומעניינים". בקושינסקיה עבדה בעיתונים ובטלוויזיה. במשך כמה שנים הנחתה טוק-שואו פופולרי, ושלטי חוצות עם תמונתה התנוססו מעל כבישים מרכזיים במוסקבה.

אבל אחרי עלייתו של פוטין לשלטון האווירה במדינה הפכה לקודרת יותר ויותר. אחרי פרסומים ביקורתיים כלפי נציגי השלטון נחקרה בקושינסקיה פעמיים במשטרה, והחליטה לעזוב את רוסיה. לדבריה, אפילו לא חלמה על המשך הקריירה העיתונאית בארץ. לא היו לה שום אשליות לגבי התקשורת בשפה הרוסית בישראל. "עיתונות של מהגרים מוגבלת בהגדרה", היא אומרת, "קשה לשמור בהגירה על השפה, על סגנון הכתיבה שכל הזמן משתנה בארץ המוצא. בסופו של דבר, עיתונות כזו משקפת בעיקר את השיח הפנימי בקבוצת המהגרים. אי-אפשר לצפות ממנה לרמה גבוהה באמת".

אבל בכל זאת, גם בין כלי התקשורת הרוסיים בישראל יש לבקושינסקיה פייבוריטים. במקום הראשון – האתר "ניוזרו", בעריכתו של יבגני פינקל. "אצל פינקל מרגישים את האסכולה הישנה", היא מסבירה, "הכל ברור, מדויק ואמין. מהכותרת של הידיעה אני תמיד יכולה להבין מה קרה באמת. גם האתר החדש שהשיק לאחרונה ליאוניד נבזלין, 'דטאלי', נראה לי טוב. הרבה מידע ומעט פרשנות. רמה מקצועית גבוהה וסגנון טוב".

האי הרוסי שהפך לאי בודד

למרות הציפיות הנמוכות, גם בקושינסקיה עצמה עברה בארץ חוויה מקצועית חיובית. זאת היתה הזדמנות חד-פעמית. שנה אחרי שעלתה נוסד כאן ערוץ הטלוויזיה המקוון "איילנד" והמנכ"לית, טניה קיסילבסקי, הציעה לה לגבש ולהנחות תוכנית משלה. כך חזרה בקושינסקיה אל המסך כמנחת התוכנית "האי הרוסי", שהוקדשה לסיפורי הצלחה של עולים בתחומים שונים – אמנים, מדענים, שחקנים וסופרים.

טניה קיסילבסקי (צילום מסך)

טניה קיסילבסקי (צילום מסך)

גם התוכנית זכתה להצלחה. "זאת היתה חוויה מרתקת, ואז הבנתי עד כמה התגעגעתי למצלמה. והעיקר – נחשפתי להמון אנשים מדהימים. העולים עצמם לא תמיד מודעים לרבים מתוכם שממש הצליחו בארץ. עוד מה שהיה מפליא היתה האווירה בערוץ, הרי זאת טלוויזיה, במוסקבה התרגלתי ליחסים מתוחים, שם כל הזמן היה צריך להיות בהיכון. וכאן – ממש אידיליה, כולם אהבו את כולם, עבודה למען התענוג. חבל שזה נגמר כל כך מהר".

אכן – חבל. קיסילבסקי, שב-2001 הקימה את השלוחה הישראלית של ערוץ RTVI וניהלה אותה במשך עשור, ניסתה ב-2015 לחולל שוב מהפכה בטלוויזיה הרוסית בישראל. למעשה – להחזיר עטרה ליושנה ולהקים טלוויזיה כמו פעם, כזו שמפיקה תוכניות מקור ולא רק משדרת סדרות רכש ותוכניות אולפן. תוך שנה הפיק הערוץ החדש כ-15 תוכניות מקוריות (קיסילבסקי גם הנחתה בעצמה את אחת התוכניות).

אבל להפיק תוכניות, גם אם מדובר בתוכניות תרבות, זה בכל זאת יקר יותר מלשדר דיונים אקטואליים מאולפן בשידור חי. באוקטובר אשתקד קיסילבסקי פוטרה, הערוץ עבר למתכונת חדשה והפקת תוכניות המקור הופסקה כמעט לגמרי. רוב המנחים פוטרו, ביניהם גם בקושינסקיה. האי הרוסי, המלא באנשים מעניינים ומגוונים, שפרח במשך שנה שלמה, שוב הפך לאי בודד.

"זה הזמן להצטרף אלינו"

מאז צופה בקושינסקיה במתרחש בתקשורת הרוסית בישראל בעיקר מהצד. שם עסקים כרגיל, למרות שמדי פעם קורה משהו יוצא מן הכלל. למשל, ביום הפיגוע הרצחני בחלמיש, "וסטי", העיתון והאתר ברוסית מבית "ידיעות אחרונות", פרסם בפייסבוק מודעה: "דווקא היום, כאשר המחבל שחט את המשפחה היהודית לעיני הילדים ונשמעות קריאות 'לצאת למלחמה נגד הישראלים' – זה הזמן להצטרף אלינו: חברים של ישראל ואתר www.vesty.co.il".

קשה להבין למה דווקא זה הזמן המתאים למסע שיווק, אבל בקושינסקיה מפגינה סלחנות כלפי הקולגות: "אני מבינה אותם, גם אם לא אוהבת את זה. הם רוצים לקדם את העיתון, אבל לא כל דבר כשר. אסור לעשות יחסי-ציבור על הדם. אסור לעורר יצרים אפלים. אסור לעורר שנאה, לאומנות, הומופוביה. אגב, דווקא ב'וסטי' הופיעו לאחרונה כמה כתבות נגד הומופוביה. הם זכו למספר תגובות זועמות בפייסבוק, אבל זה הקהל שלהם. ככה זה. בתקשורת הרוסית בארץ יש לא רק כותבים מעניינים אלא גם קוראים מעניינים. לפעמים אני קוראת את מה שמישהו כתב וחושבת: וואו, הוא מחיפה! הוא מסתובב בעיר שלי, זה יכול להיות מסוכן, הרי בן אדם כזה יכול אפילו לנשוך!".

מודעת השיווק של "וסטי" המשתמשת בפיגוע לקידום מכירות (צילום מסך)

מודעת השיווק של "וסטי" המשתמשת בפיגוע לקידום מכירות (צילום מסך)

על המשך הקריירה העיתונאית בארץ בקושינסקיה בינתיים לא חושבת. על השאלה אם היתה רוצה בעתיד לנסות לכתוב בעברית היא עונה: "כמובן, זה היה יכול להיות אתגר וכיף, אבל אני מבינה שזה לא יקרה. אני מכירה עולים שיש להם עברית נהדרת אבל הם עדיין לא יכולים להתחרות עם אלה שעברית בשבילם היא שפת אם. כמובן, יש יוצאים מן הכלל. כולם יודעים למשל, שהסופר הרוסי הגדול ולדימיר נבוקוב כתב באנגלית ועשה את זה לא פחות טוב מאשר ברוסית. אבל זאת נחלתם של יחידים. אני לא מאמינה שזה יקרה לי. למרות שלמדתי עברית באולפן והתקדמתי לא רע. אבל מאז אני עובדת בעיקר עם רוסים, ואפילו הישראלים לפעמים מנסים לדבר איתי רוסית...".

למרות הקשיים, בקושינסקיה שוללת את האפשרות של חזרה לרוסיה. "לעתים קרובות אומרים עלינו, אנשי 'עליית פוטין', שאנחנו תושבים ארעיים, שאנחנו רק מחכים עד שהזמנים הקשים ברוסיה יסתיימו ואז נחזור. אבל זה לא נכון. אני משוכנעת שרוב העולים מרוסיה שהגיעו בשנים האחרונות יישארו כאן. אנחנו מכים שורשים, ויש מי שמצליחים מאוד, גם בתחום העיתונות. אלינה רבל, עיתונאית ממוסקבה, הקימה כאן את האתר שקשוקה.רו, ואני מאוד אוהבת את מה שהיא עושה. כל עלייה תרמה משהו להתפתחות המדינה, העלייה הגדולה בכלל שינתה את פניה. אנחנו מעטים, אבל גם אנחנו נעשה משהו. בכל מקרה, מה שאנחנו רוצים לעשות – נעשה כאן. לא שם".