במסגרת תוכנית מיוחדת של "קול העין" שהוקדשה לכנס מועדון העיתונאים הבינלאומי בירושלים שוחח מגיש התוכנית אורן פרסיקו עם אלכסנדרה גובסקיה, עיתונאית עצמאית ומתאמת הפעולות במועדון העיתונאים של בלארוס. להלן גרסה ערוכה של השיחה ביניהם.

בפתח השיחה מספרת גובסקיה על ההידרדרות האחרונה בחופש העיתונות במדינה בחודשים האחרונים, בעקבות הפגנות שמחו על מיסוי מובטלים ובעלי הכנסה חלקית.

"המצב של החברה האזרחית והקהילה העיתונאית העצמאית בבלארוס יודע עליות ומורדות", אומרת גובסקיה. לדבריה, כשהשליט אלכסנדר לוקשנקו תפס את השלטון בשנת 1994 הוא ביקש לחדש קשרים עם מדינות אירופיות אחרות, ולכן נמנע מלפגוע בעיתונאים, אולם מאז השתנתה המגמה.

בחודש פברואר האחרון חלה הרעה בעקבות מחאה עממית שפרצה ברחבי המדינה. "עיתונאים שסיקרו בהרחבה את הנושא נעצרו ונקנסו. נפגעו זכויותיהם של למעלה ממאה עיתונאים ובלוגרים שהעבירו בשידור חי את האירועים".

מה יכול מועדון עיתונאים לעשות במצב שכזה?

"מועדון העיתונאים שלנו החל את דרכו בוורשה, פולין, בשנת 2013, כשהמצב בבלארוס לא היה טוב. הוא עבר לבלארוס, וכעת יש לנו מבנה במינסק. כרגע המשימה שלנו היא להכין כלים לדיאלוג עתידי. זה כמו מרתון ארוך, אנחנו מנסים לתמוך בעיתונאים וללמד את הערכים של עיתונות עצמאית, אבל היכולת שלנו מוגבלת. המשימה שלנו אינה להגן ישירות על עיתונאים, אלא לעבוד, צעד אחר צעד, עם גורמים רשמיים ודיפלומטיים ועם עמותות, ולספק להם כלים".

אלכסנדרה גובסקיה, 9.5.2017 (צילום: מיכל פתאל)

האם אתם כעת בסכנת סגירה, לאור ההידרדרות האחרונה?

"אנחנו משתדלים לשמור על עמדה ניטרלית, כיוון שכמובן שישנם סיכונים ולא ברור לנו כמה זמן נוכל להמשיך לפעול כפי שאנו פועלים. כשפתחנו תערוכת צילומים ב-3 במאי, יום חופש העיתונות הבינלאומי, אני הייתי אחראית על האירוע ולא ידעתי האם שירותי הביטחון יבואו ויסגרו את המקום לחלוטין. אנחנו לא חשים סיכון ישיר או איום באלימות, אבל אנחנו מנסים שלא לעצבן, בעיקר את המשטרה ואת שירותי הביטחון". אגב, גובסקיה מציינת כי שירותי הביטחון בבלארוס שמרו על השם הסובייטי KGB, מה שמוסיף הילה של אימה לפעולותיהם.

מלבד עבודתה במועדון העיתונאים במינסק, גובסקיה עובדת כעיתונאית פרילנסרית. העובדה שאינה בעלת משרה קבועה, היא מספרת, משפיעה באופן דרמטי על יכולתה לבצע את עבודתה. היא אינה מוכרת על-ידי המדינה כעיתונאית, ועבודתה העיתונאית נחשבת כ"תחביב" שלה, על כל המשתמע מכך. כך, לדוגמה, היא אינה יכולה לפנות לגורמים רשמיים בבקשות תגובה עיתונאיות. היא יכולה, לכל היותר, לפנות כאזרחית, מבלי לציין כי בכוונתה להכין ידיעה על הנושא לפרסום. "חשוב מאוד לא לעבור את הגבול, כך שהמאמרים שלי עוסקים יותר בחברה האזרחית, בתרבות ובנושאים חברתיים", אומרת גובסקיה. "אני מודעת לחלוטין לעובדה שאיני יכולה לעבוד על תחקיר בנושאי שחיתות".

לא רק העיתונות המודפסת והמשודרת נתונה לפיקוח הדוק בבלארוס, מוסיפה גובסקיה. לממשלה יש מונופול על תשתית האינטרנט במדינה, ולכן היא יכולה לחסום את הגישה לאתרים שמפרסמים דיווחים שאינם נוחים לה. חסימות שכאלה מתרחשות בעיקר בתקופות שלפני בחירות. "יש לנו את משרד המידע, שיכול לתת שתי אזהרות לכלי תקשורת, ולאחר מכן לחסום את הגישה אליו בלי כל פיקוח שיפוטי. בתחילת כל שנה משרד המידע שולח מכתבי אזהרה ראשונים לכלי התקשורת המקוונים העצמאיים מדי, ומאותו הרגע, במערכות של כלי התקשורת הללו יושבים העיתונאים מפוחדים וחוששים מפני המכתב השני, שעלול להוביל לחסימה".

כשאת עובדת במועדון העיתונאים, את חושבת על העתיד ומכינה את הקרקע לימים טובים יותר. במלים אחרות, את אופטימית?

"כן, הייתי אומרת שאני מאוד אופטימית. יש הרבה צעירים שחוזרים לבלארוס ומחפשים הזדמנות לעבוד במדינה. יש לנו סיפוק גדול מלעבוד קשה ולראות את התוצאות, ולהאמין שהעבודה שלנו משנה איכשהו את העתיד. נכון שהמצב מאוד בלתי צפוי, אבל אני מקווה שיהיה די כוח, גם מצד הממשלה, לבנות ביחד דו-שיח משותף".

• את התוכנית המלאה ניתן להוריד כאן

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". ניתן גם להתחבר לפיד ה-RSS של "קול העין" באתר icast. עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.