השבוע, אחרי התפוצצות פרשת המשא-ומתן המושחת בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ומו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס, נקלעו בכירי עיתונאי "ידיעות" למבוכה שברגע הראשון באה לידי ביטוי בהשתתקות. כעבור שלושה ימים החלה חומת השתיקה להיסדק, עם מאמר ניקוי עצמי תמוה של בכיר הכותבים, נחום ברנע, שאחריו החלו נציגי המערכת לצאת לתקשורת ולנסות לספק הסברים.

ואולם, לעסקה שנדונה בין ביבי לנוני היו שני צדדים: נוני יעניק לביבי סיקור מגויס, יצמצם את הביקורת עליו ואפילו ישכור עיתונאים לפי בחירתו ל"ידיעות אחרונות" – וביבי מצדו יסייע להצר את צעדיו של המתחרה, "ישראל היום", באמצעים העומדים לרשותו.

אל מול השתיקה של כתבי "ידיעות אחרונות" עמדה שתיקתם של כתבי ופרשני "ישראל היום", שביומיום מתחרים ביניהם מי ישפוך את המלים הרותחות ביותר על התקשורת העוינת, מבחינתם. מה יש להם לומר על האפשרות שמושא הקיום של עיתונם הביע נכונות למכור אותם תמורת סיקור נוח אצל העיתון של הרעים?

הפנינו את השאלה הזאת לארבעה מהם: הפרשן ועורך חדשות החוץ בועז ביסמוט, הפובליציסטים חיים שיין ודרור אידר, והכתב הפוליטי מתי טוכפלד. התוצאות לפניכם.

• מתוך "קול העין", תוכנית הרדיו של "העין השביעית" וקול-הקמפוס