אולמרט
"כמעט שלוש שנים מאז הודיעו על זיכוי בפרשת טלנסקי, הפכו אתמול שופטי בית-המשפט המחוזי בירושלים את הכרעתם והרשיעו את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בעבירות של מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות", מדווחת על שער "הארץ" כתבת המשפט רויטל חובל. "הכרעת הדין מייחסת לאולמרט קבלת מאות אלפי שקלים במעטפות מזומנים מאיש העסקים היהודי-אמריקאי משה טלנסקי, ללא דיווח ולשימוש לצרכיו האישיים".
הרשעתו של ראש הממשלה לשעבר תופסת הבוקר את כותרותיהם הראשיות של שלושה מבין ארבעת העיתונים המרכזיים בישראל. לצד הקביעות היבשות בנוגע למעשיו המושחתים של אולמרט, שמתמצתות עבור קוראי העיתונים את ההכרעה המשפטית בעניינו, עולה ומבצבץ פן נוסף בהתנהלותו הציבורית של ראש הממשלה לשעבר – זה שניסה לשווק מצג כוזב שלפיו הדברים אף פעם אינם כפי שהם נראים, מצג שהסתייע, בין היתר, בעיתונים ובאנשי תקשורת בכירים ומרכזיים.
הדוגמה הבוטה ביותר של מסע הכזבים של אולמרט היא כמובן ההצהרה השקרית "לא היו מעטפות כסף", שהובאה כמו שהיא על-ידי כמה מכלי התקשורת הגם שכבר במועד הפרחתה היה ברור כי אין בה ממש. אתמול לאחר ההרשעה, כך עולה מטור הפרשנות של חן מענית ב"גלובס", היה נראה לרגע שאולמרט מרחיב את גבולות השקר גם אל תוך תוכו פנימה. לפי מענית, לאחר שמיעת הכרעת הדין, רגע לפני שיצא מהאולם, נצפה אולמרט כשהוא ממלמל שתי מלים: "הכל בסדר, הכל בסדר".
אהוד אולמרט בהגיעו לבית-המשפט המחוזי בירושלים, אתמול (צילום: עמית שאבי)
"כל מעמד הקראת תמצית הכרעת הדין נמשך עשר דקות", כותב גור מגידו באותו עיתון. "אולמרט נשען קדימה והיטה אוזן כל מהלך ההקראה, אך פרט לזה, פניו לא הסגירו מתחושותיו. לאחר מעמד ההכרעה התלחש עם יועציו לכמה שניות, ויצא דרך יציאה צדדית מהאולם".
"קשה לומר אם החיוך שעיטר את פניו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט כשהגיע לבית-המשפט המחוזי בירושלים ביטא את רחשי לבו, או שמא יועד לצוותי התקשורת שהמתינו לו בכניסה", כותב ב"ידיעות אחרונות" תלם יהב בידיעה שלצדה נדפס דווקא תצלום (עמית שאבי) של אולמרט מגיע לדיון בפרצוף תשעה באב. "רמזים לאותו חיוך עדיין נותרו כאשר אולמרט החל להאזין להכרעת הדין בעניינו, בעוד אוחז במכשיר טלפון נייד שעליו מתנוססת הודעת הווטסאפ 'בהצלחה סבא', שלידה סימן של לב. אולם כשנקפו הדקות, החל להתבהר כי איחולי ההצלחה לא הועילו – וגם שרידיו האחרונים של החיוך נמחו מפניו של ראש הממשלה לשעבר".
"אשם", קובעת סטמפה אדומה שהדביק העורך הגרפי על ברכיו של אולמרט. "אולמרט הורשע", קובעת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", גם היא דמוית חותמת. לצדה מתנוססת סטמפה נוספת, צהובה: "כיזב ורימה" – ציטוט מתוך הכרעת הדין. עורך עמוד השער מצא לנכון להדגיש הצהרה שהשמיע אתמול התובע, עו"ד אורי קורב: "אולמרט הכריז שלא היו מעטפות, והוכח שהיו".
"הזיכוי", שער "ידיעות אחרונות", 11.7.12
מבחוץ נראה שהעיתון של המדינה, שעורכיו וכותביו הבכירים עוד לא סיימו למחות משפתותיהם את שאריות הכובעים שנדרשו לאכול עם תום מערכת הבחירות, משלים כעת בהכנעה עם קיומה של מגבעת חדשה ובשרנית המונחת על צלחתו. לא מיותר להזכיר כי היה זה "ידיעות אחרונות" שלמחרת השקר המתוקשר של אולמרט התגייס להפיץ אותו כפשוטו, בגיליון שנשא את הכותרת הראשית "הזיכוי" על אף שאולמרט דווקא הורשע (בפרשת מרכז-ההשקעות) – גיליון שנחקק כאחד מרגעי השפל הבולטים של העיתון בשנים האחרונות.
לפני חודשים אחדים נחשפה בערוץ 10 הקלטה שבה טען אחד ממקורבי אולמרט כי מו"ל "ידיעות אחרונות" והעורך האחראי, ארנון (נוני) מוזס, רקד בחדרו מרוב שמחה כששמע על קיומה של חוות דעת משפטית שמנקה את ראש הממשלה לשעבר מההאשמות נגדו בפרשה שבה הורשע כעת. ההקלטה ההיא בוצעה בקיץ 2011, שנה לפני הזיכוי בפרשת טלנסקי. בשנה האחרונה, ככל שהלך אולמרט והסתבך וככל שהלכה ודעכה עוצמתו הפוליטית – ועימה גם הסיכויים שישוב לחיים הציבוריים – נראה היה שגם "ידיעות אחרונות" הולך ונוטש אותו, גם אם בצעדים קטנים ובליווי הבזקים של חמלה.
הבוקר, לצד הדיווח החדשותי החד-משמעי ב"ידיעות אחרונות", העורכים חשים מספיק בטוחים בעצמם כדי לפרסם בכפולה הפותחת שלהם מאמר התפכחות. למרבה האכזבה, מי שחתום עליו אינו עורך בכיר או אחד מהפובליציסטים הפוליטיים של העיתון שטוריהם קישטו את גליון הזיכוי – נחום ברנע, סימה קדמון, בעז אוקון ושמעון שיפר. במקום טורים מאת ברנע, קדמון, אוקון או שיפר מתפרסם טור מאת בן-דרור ימיני, שהצטרף לעיתון לפני פחות משנה.
ימיני כבר התפכח מאולמרט, וחלק את התפכחותו עם קוראי "מעריב". כעת הוא חוזר על התהליך בפני קוראיו החדשים, שלהם הוא מסביר כי "הטענות נגד אולמרט נראו אז, לפחות בתחילת הדרך, כמו רדיפה אישית. אולי מעידות. לא מעבר לכך. פה ושם, צריך להודות, רבים מחסידיו לקו בתסמונת ההדחקה. מעטפות מזומנים? לא יכול להיות. זה נשמע כמו עלילה. לקינו בעיוורון. אבל ככל שחלף הזמן, ככל שנחשפו עוד פרטים, התמונה הפכה להרבה יותר מטרידה". מאמר פרשנות נוסף על אולמרט, ובו התייחסות ל"תקשורת אינטרסנטית" (יועז הנדל), מתפרסם במדור הדעות.
מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס (צילום: רוני שיצר)
עמ' 4 של "ידיעות אחרונות" מוקדש למערכת אכיפת החוק. "יש לנו מדינת חוק שאפשר להתגאות בה", נכתב בכותרת, בציטוט מפי פרקליט המדינה שי ניצן. "לאחר האשמות על 'רדיפה' והביקורת שספגו על הסדר הטיעון עם זקן, בפרקליטות התקשו להסתיר את החיוכים", נכתב בכותרת המשנה לדיווחם של טובה צימוקי ומאיר תורג'מן.
כפי שבטור של ימיני לא מוסבר לקוראים מי הם אותם חסידים של אולמרט שהעדיפו להדחיק את משמעותם של מעשיו גם לאחר שהתברר מה טיבם, וכפי שבטור של הנדל לא מוסבר מיהי בדיוק אותה "תקשורת אינטרסנטית", גם מהידיעה החדשותית של צימוקי ותורג'מן לא ניתן לפענח מהו אותו מסע רדיפה שנוהל נגד חוקריו ותובעיו של אולמרט, והיכן הוא התבצע. ב"ידיעות אחרונות", כמובן.
תהליך ההלבנה העצמית של "ידיעות אחרונות" לאורך שרשרת ההסתבכויות של אולמרט מזכיר, ולא במקרה, את הטענות המטעות שהשמיעו עורכיו לאחר המתקפה החזיתית של בנימין נתניהו על מוזס ועל קבוצת התקשורת שבשליטתו. בהודעה רשמית מטעם העיתון נטען אז כי אנשיו מקפידים על "מקצועיות עיתונאית ללא פשרות", "אובייקטיביות" ו"שמירה על כל כללי האתיקה המקצועית". כפי שמעידים עובדים ועובדים לשעבר ב"ידיעות אחרונות", מדובר במליצות ריקות.
התפכחות היא תהליך מבורך ורצוי, במיוחד במערכות עיתונאיות, שלהן תפקיד מרכזי בעיצוב התודעה הציבורית. אלא ששלב חשוב בהתפכחות הוא הודאה בטעות. במקרה של "ידיעות אחרונות", ההודאה בטעות חייבת לכלול גם הסבר בנוגע לאינטרסים ולהשחתה המקצועית שהובילו את עורכי העיתון הנמכר בישראל למסור לקוראיו מידע מוטה ומעוקם שקידם מסע יחסי-ציבור מטעה.
אם לשפוט לפי התנהלותם של קברניטי העיתון עד כה, אין למה לצפות מהם. כפי שב"ידיעות אחרונות" נמנעים בעקשנות מלהודות כי בעיתון נהוג לקבל כסף ממושאי סיקור עבור פרסום ידיעות חיוביות על פועלם – אף שקיומה של הפרקטיקה הפסולה זכה שוב ושוב להוכחות חותכות – כך גם נמנעים העורכים והכתבים הבכירים בו מלקיחת אחריות אמיתית על כשלונותיהם המקצועיים, שרק פתי יאמין כי בטעות יסודם. בלי לקיחת אחריות, שתלבין את העיתון אך תשחיר את פרטי המידע הבעייתיים שהגישו עורכיו לקוראים במרוצת השנים, לא ניתן באמת להתנקות.
מהבחינה הזאת, "ידיעות אחרונות" אינו שונה בהרבה מאולמרט. כפי שאולמרט הכחיש כי פעל באופן מושחת – הכחשה שבה הוא נאחז גם לאחר הרשעתו הנוכחית, השלישית במספר, ואינספור הפרטים וההוכחות שנחשפו על מעשיו – כך גם העיתון שחיבק אותו, איתרג אותו ובנה על שובו לחיים הפוליטיים מסרב להיפרד מהמצג. הסיקור הפוליטי של "ידיעות אחרונות" – הבוקר, לאחר הבחירות, ולאחר האשמותיו של נתניהו – הוא ההתגלמות העיתונאית של איש גרום, עצוב ומזדקן שפעם היה אדם חזק והיום יוצא מדלת צדדית וממלמל: "הכל בסדר, הכל בסדר".
פרספקטיבה
"בסופו של דבר, כולנו נהפוך לזבל האורגני של ישראל" (המשורר ארז ביטון בראיון לרגל זכייתו בפרס ישראל, "מעריב").
הערה על בן כספית ו"מעריב"
ב"מעריב" הרשעתו של ראש הממשלה לשעבר בעבירות שחיתות שביצע בעת שכיהן בתפקידים ציבוריים אינה זוכה להגיע לכותרת הראשית, המוקדשת הבוקר לעדכון בדבר שיחות הגרעין בין איראן למעצמות ("שעות של הכרעה"). הפניית השער המוקדשת לאולמרט חלבית במובהק: "הזיכוי בוטל", נכתב בה בגדול, לצד דיוקן מיוסר של הנאשם, במקום, נאמר, "ההרשעה" או "בית-המשפט קבע: מושחת". בכותרת המשנה מודגשת טענת עורכי-הדין של אולמרט: "בית-המשפט טעה כשבחר להתעלם משקריה של זקן. נערער על ההחלטה השגויה הזאת".
"סימנו מטרה". שער "מעריב", 11.7.12
בסיקור הכרעת הדין, הנפרש על פני ארבעה עמודים, בולט בחסרונו מאמר מאת בכיר כותבי העיתון, בן כספית, שבראיון עיתונאי מלפני חודשים אחדים הגדיר עצמו כ"מבוגר האחראי" של "מעריב", הנוהג לעבור על כותרות השערים לפני שליחתם לדפוס. כספית, שנמנה עם קבוצת העיתונאים שהגנה על אולמרט לאחר זיכויו בפרשת מעטפות הכסף וטישטשה את הרשעתו בפרשת מרכז-ההשקעות, טען אז שלראש הממשלה לשעבר נעשה עוול משווע ושהוא נפל קורבן לקונספירציה זדונית מטעם מתנגדיו הפוליטיים.
בסיבוב הקודם של המשפט, זה שבו הוחלט לזכות את אולמרט, הוכח כי האיש קיבל לידיו מעטפות כסף מגורמים בעלי עניין. אף על פי כן, כספית מצא לנכון לטעון אז בפניו קוראיו כי "השופטים קבעו שלא לקח מאום לכיסו, שההחלטות שלו היו נכונות ושלא קיבל טובת הנאה". הקביעה ההיא, שהיתה לא נכונה כבר אז, סייעה בחיזוק התיזה המופרכת שלפיה אולמרט הוא שה תמים שהופל על לא עוול בכפו.
כספית לא רק טעה – הוא גם הטעה, ובכך סייע לקמפיין הבוסר שניסה להכשיר את אולמרט מחדש לחיים פוליטיים על תקן מנהיג פוטנציאלי של מפלגת מרכז-שמאל. "הוא גורש ממשרתו, אליה נבחר כדין, בבושת פנים, כאחרון העבריינים, והיום אנחנו כבר יודעים שהוא גורש לחינם", טען כספית אגב תחזית שלפיה גם ההר של פרשת הולילנד יוליד עכבר – תרחיש שכידוע הופרך גם הוא.
"הפיכה משפטית". בן כספית, 11.7.12
במקום טור ההכאה על חטא המתבקש של כספית מתפרסמים היום ב"מעריב" טור פרשנות מאת הכתב המשפטי אבירם זינו וטור דעה מאת עו"ד יחיאל גוטמן, המעיד על עצמו כי יש לו "יחסים אישיים חבריים" עם אולמרט. עו"ד גוטמן מפקפק בטיבן של הראיות שעליהן מתבססת ההרשעה העכשווית, מעלה סברה שלפיה לחץ ציבורי היטה את הכרעת השופטים ומציע לקוראים לחכות לערעור. זינו, בטור שמנגד, מבהיר: "תסריט של זיכוי אולמרט בבית-המשפט העליון נתפס כלא-ריאלי".
ההשלכות
"בשב"ס נערכים לכליאת ראש ממשלה לשעבר", מדווח ב"הארץ" יניב קובוביץ. "בשירות בתי-הסוהר עוד לא נקטו צעדים בשטח לקראת האפשרות שיקלטו את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט כאסיר. עם זאת, כבר כעת ברור בארגון כי אם כך יקרה, יהיה זה האסיר המאובטח ביותר באחריותם וכי שהותו בבית-כלא תדרוש הכנות יוצאות דופן", מציין כתב הפלילים. "מלבד האפשרות שיהיה קורבן לסחיטה לאור המידע שנחשף אליו כראש ממשלה, התרחיש שמדאיג את שב"ס ושב"כ הוא ניסיון לפגוע באולמרט על רקע לאומני. להערכתם, פגיעה באולמרט, גם בין כותלי הכלא, תיחשב לפעולה איכותית".
השופטת רבקה פרידמן-פלדמן (צילום: אתר הרשות השופטת)
עורכי "הארץ", העיתון שבאופן עקבי חשף מידע חדש על התנהלותו של אולמרט והבליט את התפתחות משפטי השחיתות שלו, מגישים הבוקר לקוראים שלושה טורי ניצחון ומבליטים את השלכותיה החיוביות של ההרשעה. עידו באום, בפרשנות משפטית, משבח את השופטת רבקה פרידמן-פלדמן וקובע כי היא ועמיתיה הציגו "פרשנות חדשה לעבירת הפרת האמונים", העשויה להשפיע (לרעה) על מצבו של השר לשעבר בנימין בן-אליעזר.
גידי וייץ, בטור שכותרתו "אולמרט היה צריך להיות מורשע כבר בסיבוב הראשון", חוזר על מסקנתה של השופטת פרידמן-פלדמן ומפנה שוב זרקור לפסק הדין המזכה מלפני שלוש שנים, "זיכוי שהנמקותיו הותירו גם כמה מתומכיו הקנאים של אולמרט הלומים ופעורי פה". אמיר אורן חוגג את נצחונה של הפרקליטות, ובייחוד את נצחונו של פרקליט המדינה לשעבר משה לדור, מושא ההתקפות המרכזי של אולמרט ומקורביו לאחר הזיכוי ב-2012.
דן מרגלית, חברו לשעבר של אולמרט, מנצל את הבימה שניתנה לו ב"ישראל היום" כדי ללעוג לעיתונאי "ידיעות אחרונות": "האם ברנע, קדמון, אוקון או עוד מישהו מ'ידיעות' מעוניינים במספר הנייד של משה לדור, כדי לבקש ממנו סליחה?", הוא תוהה. כמו מרגלית, גם דרור אידר מזכיר ל"ידיעות אחרונות" את גיליון הזיכוי המפורסם, ששערו נדפס שוב בכפולה הפותחת של החינמון. מרדכי גילת, שטורו נפרש על פני רוב הכפולה, לוקח קרדיט על חשיפת הפרשה (וחולק אותו בנדיבות עם גידי וייץ) וסונט גם הוא בעושי דברו של אולמרט בתקשורת.
פרקליט המדינה לשעבר משה לדור עם מחליפו בתפקיד, שי ניצן. ירושלים, 16.12.13 (צילום: מרים אלסטר)
אמיר אורן ב"הארץ" עושה את מה שכותבי "ישראל היום" לא יעשו: הוא קושר את המקרה הספציפי של אולמרט למציאות העכשווית במערכת אכיפת החוק, שלטענתו קשורה להתנהלותו הפוליטית של בנימין נתניהו. "בחומש האחרון, בתהליך הדרגתי של חיבור ואף כפל מאז קיץ 2013, סוף תקופתם של לדור בפרקליטות וניצב יואב סגלוביץ' במשטרה, מערכת אכיפת החוק היתה לשפחה חרופה של השלטון", כותב אורן.
"מה שעשו מזוז (המנוע מתגובה עכשיו, בשבתו בעליון) ולדור לאולמרט אינו אפשרי כלל ביחסי וינשטיין–נתניהו. אחד הסימנים לכך הוא האיפול שגוזר היועץ בימים אלה ממש על תשאול העדים בפרשת מעונות נתניהו, בהסכמתו האילמת של ראש אח"ם ניצב מני יצחקי. על הסיפוק המוצדק מהרשעת אולמרט מעיבה ההכרה שזאת טעות אופטית – שידור בהווה של אירוע מהעבר, הנראה כאילו הוא מתרחש כיום. הילה של כוכב רחוק, הנקלטת בכדור הארץ לאחר זמן רב, שנות אור, שנות לדור".
צדק פואטי
לפי עמית סגל, מהכרעת דינו של אולמרט עולה כי חלק מהכספים שקיבל במעטפות שימש למימון הגשתה של תביעת דיבה נגד עיתונאי. "באיזו תביעה מדובר? ובכן, מסמיכות הזמנים נראה שזו התביעה נגד מוטי גילת, שהאשים אותו, שימו לב, ביחסי קח-תן עם איל הון", צייץ אתמול.
לקריאת הכרעת הדין
חברה וכלכלה
"רשות ההגירה יוזמת שינוי מדיניות: מבקשי מקלט יגורשו בכפייה", מדווח בשער "הארץ" אילן ליאור. "בצעד שאין לו תקדים בעולם, יגורשו אזרחי אריתריאה וסודאן למדינות אחרות באפריקה גם בלי הסכמה. משרד המשפטים צפוי להכשיר את הסעד", מפרטת כותרת המשנה. ליאור מציין כי ברשות האוכלוסין וההגירה סירבו להגיב על הדברים. כל העיתונים מדווחים על הזנחה ותת-פיקוח בגנים של קהילות מבקשי המקלט בישראל, בעקבות מותו של פעוט חמישי בתוך חודשיים.
כל העיתונים מדווחים גם על השלמת עסקת העברת השליטה בחברת תנובה לידי התאגיד הסיני הממשלתי ברייטפוד. ב"ממון", המוסף שנערך על-ידי בן-זוגה של העורכת הקודמת, המועסקת כעת כיחצנית בשירות ברייטפוד, מבליטים את המסר המרכזי שהפיצו הצדדים לעסקה: "ההנהלה והעובדים של תנובה יישארו ישראליים", נכתב בכותרת הידיעה, ציטוט מפי זהבית כהן, יו"ר קרן אייפקס בישראל.
ב"כלכליסט", שם מדווח על המכירה גולן חזני, מובהר בפתיח כי הרוכשת "לא חשפה עד היום את התוכניות האמיתיות שלה לגבי החברה שרכשה". בידיעה נלווית (רחל בית-אריה והדס גליקו) מובאות הצהרות מפי בעלי תפקידים בכירים בתאגיד הסיני. "עדיין לא הוחלט היכן ימוקמו הנכסים של החברה לאחר הרכישה", נכתב מפי דובר ברייטפוד, שצוטט באתר כלכלה סיני. "חברת תנובה יוצאת היום לתקופה חדשה שבה למעשה רב הנסתר על הגלוי", כותב חזני.
בכל העיתונים מעדכנים את הקוראים כי שכר המינימום יעלה מחר מ-4,300 ל-4,650 שקל. על-פי סיכום שהושג בין ההסתדרות והתאחדות התעשיינים, שדורש אישור של הממשלה, עד סוף 2017 יעלה שכר המינימום ל-5,300 שקל.
בציטוטים מפי יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, מודגש האופן שבו העלאת השכר תסייע ל"משפחות חלשות" ותפחית את העוני. חרף תיוגו של המהלך ככזה שיועיל בעיקר לעובדים החלשים ביותר, קבוצה העשויה להידמות לרגע כמיעוט נחשל, ראוי לזכור כי שכרם החודשי של כחצי מהעובדים בישראל אינו עולה על 5,493 שקל, השכר החציוני במשק נכון לסוף השנה שעברה.
בין העובדים שייהנו מהעלאת השכר יהיו גם עיתונאים, עורכים ואנשי תוכן אחרים, שרבים מהם התרגלו בשנים האחרונות למשכורות נמוכות עד עלבון: השכר הנמוך, שהוא תופעה ותיקה בתחום, מוצמד כעת לעבודה שמטלותיה נעשות יותר ויותר מלוכלכות, ולמען תכלית ההופכת יותר ויותר מניפולטיבית ונטולת גאווה מקצועית.
ענייני תקשורת
יהונתן גפן (צילום: איה אפרים, הטלוויזיה החינוכית)
יהונתן גפן. כל העיתונים למעט "מעריב" מעדכנים את הקוראים בדבר מעצרו של חשוד בתקיפת יהונתן גפן. "בשלב זה עדיין לא ברור מה היה המניע לתקיפה", מציין ב"הארץ" יניב קובוביץ, המוסיף כי החשוד יישלח לבדיקה פסיכיאטרית.
"החשוד, שעל פרטיו המזהים הוצא צו איסור פרסום, אינו מוכר למשטרה כפעיל ימין, ולכן נבדקים גם כיוונים שונים למניע לתקיפה מלבד האפשרות שבוצעה על רקע אידיאולוגי", מוסיף קובוביץ. ב"ידיעות אחרונות" האפשרות שטרם הוכחה מתפרסמת כקביעה מוחלטת: "יהונתן גפן לא הותקף על רקע אידיאולוגי", מוסרים העורכים לקוראיהם בכותרת.
טלוויזיה מסחרית. נתי טוקר ב"דה-מרקר" ולי-אור אברבך ב"גלובס" חושפים נתונים על מאזניהם הכספיים של שניים מגופי השידור המרכזיים בישראל: זכיינית ערוץ 2 רשת, וערוץ 10. לפי טוקר, הנסמך על מידע שמסרה רשת לוועדת שכטר, הזכיינית רשמה הפסד מצטבר בסך 227 מיליון שקל בשנים 2006–2013. "בעלי רשת הזרימו לחברה 410 מיליון שקל בשמונה שנים", נכתב בכותרת.
לפי אברבך, שאינו מציין מהיכן הנתונים שבידיו ומציע להתייחס אליהם בזהירות, ערוץ 10 הצליח ברבעון הראשון של 2015 לרשום רווח תפעולי של 11.3 מיליון שקל, לפני קיזוז עלויות מימון ופחת. "השאלה הגדולה, לצד הנתונים המעודדים הללו על מצבו של הערוץ, היא שאלת התזרים", כותב אברבך. "בתוך הרווח התפעולי מגולמות אמנם גם ההוצאות הפוטנציאליות, אך משכורות, חובות וצ'קים מוציאים מתוך תזרים המזומנים השוטף".
נאמני "מעריב". במדור המשפט של "כלכליסט" מדווחת ענת רואה כי נאמני החברה שהחזיקה בעבר ב"מעריב" וב"מקור ראשון", עורכי-הדין שלמה נס וירון ארבל, מבקשים לקבל תוספת של כ-5 מיליון שקל לשכר טרחתם. "השניים כבר קיבלו 3 מיליון שקל, וצפויים לבקש שכר שיסתכם ב-12.5 מיליון שקל ומע"מ", נכתב בכותרת המשנה. "מי שיישא בנטל הם הנושים הרגילים, שספגו בינתיים תספורת של 76%".
"ויקיפדיה". איציק אדרי, יו"ר ויקימדיה ישראל, מפרסם במדור המאמרים האחורי של "הארץ" מאמר הקורא לנשים לתרום להרחבת האנציקלופדיה החופשית "ויקיפדיה". "זה לא סוד שהנשים הן מיעוט בקרב העורכים ב'ויקיפדיה' – 23% לפי סקר שלנו", הוא מפרט. "נתון זה אינו ייחודי לישראל, ותנועת ויקימדיה ברחבי העולם עושה מאמצים כדי להביא עוד נשים לערוך".
לשון בגרון זה ללא קלון. בעיתון "דה-מרקר" מתפרסמת הבוקר התנצלות בעקבות מסגור שגוי של כתבה מלפני כחודשיים, שבה נטען כי חיים רמון קיבל מהמדינה כספים שאינו זכאי להם, ובניגוד לחוק. "בית-המשפט קבע כי הרשעתו של חיים רמון היא ללא קלון. לפיכך הכספים שקיבל שולמו לו בהתאם לחוק. אנו מצטערים על הטעות", מובהר בהתנצלות.