גזר-הדין במשפטם של עופר נמרודי ודוד רונן משתרע על פני שלושים עמודים. בגלל עסקת הטיעון שאליה הגיעו המדינה והסניגוריה לא נכתב פסק-דין, אלא השופט גזר את דינם של הנאשמים כשהוא מאשר את העסקה וקוצב את העונש לפי דרישת התביעה. רובו של גזר-הדין פורש את הבסיס המשפטי להצדקת עסקת הטיעון ושוקל את טענות הצדדים לגבי חומרת העונש. אנחנו מביאים להלן את תמליל עשרת העמודים האחרונים של גזר-הדין, שבו מתמצת השופט, ג'ורג' קרא, את עבירות שני הנאשמים.

1. בענייננו אף שמדובר בכתב-אישום המכיל 8 אישומים, שעניינם עבירות על חוק "האזנת סתר" - מקופלת בכל אישום כמעט, מסכת של האזנות סתר למשך תקופות זמן ארוכות ורצופות, שחלקן אף היו במשך למעלה משנה. כך שריבוין של העבירות, שיטתיות ורצף הביצוע הינה נסיבה שראויה להתחשבות בפני החומרא.

2. "האתר המוזמן" - בחלק גדול מהמקרים כאן מדובר בבתים פרטיים שהואזנו תוך פגיעה בפרטיות יושביהם - ואילו המקרים שפורטו, עניין רובם האזנה לעסקים ומשרדים.

3. זהותו של המזמין - וזהותו של המואזן - הנאשם 1 בעת ביצוע העבירות היה מו"ל ועורך עיתון שמעשיו הנ"ל כוונו כלפי בכירים בעולם העיתונות, אנשים ועסקים הקשורים אליהם, כך שבנוסף לפגיעה בפרטיותם נפגע גם הדימוי העיתונאי.

4. כריכתה של עבירת השיבוש עם עבירות ההאזנה - כרכיב חומרא נוסף המחייב התייחסות עונשית נוספת - להזכיר כי באף לא אחד מן המקרים שפורטו לעיל לא נכרכה עבירת האזנה בעבירה של שיבוש הליכי משפט. כאשר מטרתו של השיבוש היתה שאנשי אג"ם ימשיכו לשמור על זכות השתיקה ולא יחשפו בחקירתם את זהותם של הנאשמים כאן כמי שהזמינו באמצעותם האזנות סתר אסורות, כל זאת כשחקירה משטרתית שריכזה ומיקדה אליה את תשומת הלב הציבורית מתנהלת ומושקעים בה משאבים אנושיים וכלכליים רבים. להזכיר עוד, כי הנאשם 1 הצליח לאורך תקופה ממושכת "לחזק" את "זכות השתיקה" אותה נקטו אנשי אג"ם תוך שימוש במנוף של איתנות כלכלית, ובכך "לתקוע" את החקירה במשך חודשים רבים, דבר שאילץ את המשטרה בסופו של דבר לגייס "עד מדינה" על כל המשתמע מכך, ובמיוחד תוך תשלום סכום כסף תקדימי בגובהו, על מנת להשיג ראיות נגד המבצעים והמזמינים כאחד.

ההתייחסות העונשית הראויה למקרה שבפנינו, כפי שרואה אותה התביעה, מתבטאת במסגרת העונשית המוצעת על-ידה בהסדר הטיעון. כך שעל נאשם 1 יוטל עונש מאסר לתקופה של 18 חודשים, שמתוכו 8 חודשים בפועל. היתרה - על תנאי, וכן, קנס מקסימלי על-סך של 1,100,600 ש" ח.
לגבי נאשם 2 מאסר בן 12 חודשים שמחציתו בפועל שירוצה בעבודות שירות ומחציתו על תנאי, וקנס על-סך 100,000 ש"ח.
בא-כוח הנאשם 1 ביקש לאמץ את "המסגרת העונשית" ועד כמה שמתייחסת היא לנאשם 1, כשלדבריו, בשל נסיבות מיוחדות, הקשורות בנסיבות ביצוע העבירות, המצב המשפטי המעורפל ששרר בזמן ביצוען, היותו של נאשם 1 מודח לביצוע העבירות על-ידי אנשי אג"ם שפיתו אותו לכך בהיותו נתון במצב של מצוקה ותחושת מצור, ואף אם אלו הן תחושות סובייקטיביות, הביאו אותו להיכשל בעבירות אלו, שההתייחסות אליהן היום הינה בחומרה, דבר שלא היה נכון בעת ביצוען בשעתו.

בשל כל אלו, עברו הנקי, נסיבותיו האישיות, המשפחתיות והרפואיות, ביקש כי יוטלו על הנאשם 1 שישה חודשי מאסר בפועל, כך שיוכל לשאת את עונשו בעבודות שירות, כאשר גם בעונש זה יש כדי להשיג את מטרות הענישה, שכן בעצם הטלתו של עונש מאסר, ולו כזה שיומר לאחר מכן בעבודות שירות, יש כדי לתייג את הנאשם כמי שמוטבע בו חותם הפליליות כמי שהוטל עליו עונש מאסר, על כל המשתמע מכך, מפגיעות נלוות בנאשם ובבני משפחתו שבמשך תקופה ארוכה הוקע, הושפל ובוזה בשל מעורבותו בפרשה נשוא תיק זה, כאשר פרשה זו זוכה לסיקור נרחב בכלי התקשורת שלחלקים ממנה היתה נגיעה, שבלשון המעטה לא ניתן להגדירה כאובייקטיבית, זאת בסיקור הנרחב, צורתו, תוכנו ובשל היותם שותפים לאותו מאבק בתוך "משפחת התקשורת", כאשר גם אליהם כיוון אצבע מאשימה כמי שלא טמנו את ידם בצלחת והיה להם חלק נכבד ביצירת אותם מניעים ואווירה שהביאו לכדי הסתבכותו של הנאשם 1 כאן.
באשר לנאשם 2, היתה בין התביעה לנאשם הסכמה באשר ל"מסגרת הענישה" המוצעת שאותה ביקשו הם מבית-המשפט לאשר.
האבחנה בין שני הסדרי הטיעון כפי שהוצג הדבר נובעת מעצם חלקו הגדול יותר של הנאשם 1 בייזום, מימון וביצוע העבירות, כאשר נאשם 2 הינו אך "זרועו הארוכה" לצורך העניין, וכמי שאין לו רצון ועניין משלו בביצוע העבירות, ועשאן כמי שהתבקש לכך על-ידי הנאשם 1 שכאמור, ולאחר שעמד על "כישורי וכשרונות" חברת אג"ם, ויכולתם לספק לו קלטות של שיחות שהיה לו בהן עניין, ביקש והזמין קלטות כנ"ל לאורך תקופה ממושכת לאחר שגורם "ההשאה וההדחה" פג, והכול ממניעים אינטרסנטיים גרידא.

זאת ועוד, "משקלו הסגולי" של נאשם 1 בביצוע עבירת השיבוש הינו גדול יותר בהיותו האיש שהחזיק וריכז בידו את היכולת הכלכלית ש"חיזקה" את שתיקתם של המעורבים האחרים, ולמשך תקופה של שנה כאמור, כאשר גם לצורך ביצוע עבירות השיבוש לא היה נאשם 2 אלא עושה דברו והמוציא לפועל מטעמו של נאשם 1.

בא-כוח הנאשם 1 ביקש להעמיד את עונשו של נאשם 1 ועד כמה שנוגע הדבר למאסר בפועל על שישה חודשי מאסר בדומה לעונשו של נאשם 2. שכן, לטענתו, הנזקים הצפויים כתוצאה מעצם הרשעתו של נאשם 1, הצעיר בשנים רבות מנאשם 2, שלהבדיל מנאשם 1 נמצא היום בשלהי חייו, הסטיגמה בה יישא נאשם 1 והצטברותם של כל אלה יחדיו, ביחד עם קנס כספי שהינו מן הגבוהים שיוטלו בגין עבירות מסוג זה, צריכים לאזן את הכף לטובת הנאשם 1 כך שיוטל על הנאשם 1 אותו עונש מאסר שצריך להיות מוטל על נאשם 2.

סיכום

לאחר ששקלתי אפוא בדבר העונש הראוי וההולם שצריך להיות מוטל על כל אחד מהנאשמים, זאת תוך שמירה והקפדה על "מתחם הסבירות", החלטתי לכבד את הסדר הטיעון בין הצדדים, וככל שהינו נוגע למסגרת הענישה המוצעת לשני הנאשמים. לאחר שלא מצאתי עילה וסיבה חריגה ויוצאת דופן כדי לסטות ממנה.

עונשם של שני הנאשמים וכפי שזה הוצע במסגרת הענישה בהסדר הטיעון, בהשוואה לעונשם של שאר "מזמיני האזנות" וכפי שפירטתי בסקירת הענישה לעניין האזנות סתר, יוצא כי הינו חמור יותר כאשר חומרא זו מתחייבת מנסיבות השוני כפי שעמדתי עליהן קודם לכן, כאשר התביעה בהמלצתה העונשית, הנוטה לרף העליון שבה, עד כמה שנוגעת היא לנאשם 1, והסכמתה שנוגעת לעונשו של נאשם 2, מדדה לשני הנאשמים את מידת עונשם במשורה, תוך התחשבות ראויה הן במידת הדין מחד, ומידת הרחמים מאידך - הכול תוך התחשבות בשיקולי החומרא והקולא וכפי שעמדתי עליהם בהרחבה קודם לכן, ומבלי שאלו פגעו במידת ההרתעה הכרוכה בעצם הטלתו של עונש מאסר בפועל.

ההבחנה בענישה בין עונשו של נאשם 1 לעונשו של נאשם 2, וככל שנעשתה על-ידי התביעה, הן בהסדר הטיעון הכתוב והן במהלך הטיעונים לעונש, מקובלת עלי בהיותה צודקת והוגנת בהתחשב בנימוקים שהובאו על-ידה לחלקו היחסי של כל אחד מן הנאשמים בביצוע העבירות שבהן הורשעו, כך שהפער העונשי הולם ומשקף נאמנה את חלקו של כל אחד מהם בביצוע העבירות.

"תקרת עונשו" של נאשם 1, וכפי שנקבעה בהסדר הטיעון, נגזרת ומדודה במידה ראויה ומוקפדת להלום את נסיבות ביצוע העבירות ושאר נסיבות החומרא שפורטו ושנמצאו לו בכף חובה. כאשר אף ראוי וצודק הוא כי עונשו של נאשם 1 יהיה שונה וחמור יותר מעונשו של נאשם 2, שאליבא דכולי עלמא חלקו בביצוע העבירות היה משני, וכעושה דברו של נאשם 1.

חרף היותו של ההפרש בין שני העונשים קטן יחסית (2 חודשים) קיימת אבחנה והבדל משמעותיים, באשר לאופיו ודרך ריצויו של העונש, כאשר אין דומה מאסר בפועל ולו לתקופה קצרה ביותר למאסר שמומר לאחר מכן בעבודות שירות.

משקלו הסגולי של הנאשם 1 בביצוע העבירות וביצועה של עבירת שיבוש מהלכי משפט; כאשר לא מקובלת עלי הטענה שהרקע לביצועה היה מערכת סחיטה שהופעלה כביכול על-ידי אנשי אג"ם כלפי נאשם 1, כאשר לטעמי, ביצוע עבירת השיבוש על-ידי נאשם 1, ועל-פי המיוחס לו בעובדה מספר 2 בכתב-האישום המתוקן, שבה הודה הנאשם, מצביעה בעליל כי יותר משאנשי אג"ם רצו לשמור על "זכות השתיקה", רצה הנאשם 1 בה "מחוזקת" עוד יותר.

בנוסף לחומרתן של עבירות, על חוק האזנת הסתר וכפי שעמדתי על כך קודם לכן, מתווסף כאן פן חומרא נוסף הנובע מביצועה של עבירת השיבוש, עבירה שמעצם אופיה חותרת תחת אושיות שלטון החוק וגילוי האמת, ופוגעת פגיעה קשה בציפור נפשה של כל מערכת אכיפת חוק וסדר ציבורי.

לנאשם 2 עבר מפואר ו"זכויות עבר" הרבה מעבר לאלה שיש לנאשם 1 להציג לצורך התחשבות בו בגזירת הדין. בית-המשפט העליון התייחס לסוג מסוים זה של "זכויות עבר", בצורה מפורשת וברורה בע.פ. 3002/97 + 2921/97 + 2754/97, כך:

"בין נסיבותיו האישיות של נאשם, בהן רשאי בית-המשפט להתחשב בבואו לגזור את הדין, נכללים גם עברו ומעשיו של הנאשם. אם לחיוב ואם לשלילה. אלה יכולים להיות שיקולים בקביעת עונשו, מי שרשם לעצמו זכויות מיוחדות, יוצאות דופן, במעשים לטובת החברה והכלל, זכאי לכך שזכויותיו יעמדו לנגד עיני בית-המשפט ביום שבו עליו לתת את הדין, כשם שמחמירים עם מי שעברו מכביד וכבר פגע בעבר בזולתו, או בציבור, כך עומדת מידה של זכות למי שעברו מפואר והציבור חב לו טובה. אף שפעולותיו בעבר נעשו שלא על מנת לקבל פרס, בבוא יום עליו ליתן את הדין, יכול שאלו יעמדו לו כנימוק לקולא... המשקל שצריך לתת לנסיבות אלה בגזירת הדין... תיגזר מטיבם, אופיים וייחודם של אותם מעשים או התנהגות שבהם מבקשים לראות כנימוק לקולא... גם המדינה סבורה שבנסיבותיהם האישיות, יוצאות הדופן, מדובר במי שנטלו על עצמם הרבה מעבר לחובת מילוי התפקיד, והיו למופת. לכך יש לתת משקל. כך ראו זאת גם כל מי שהיו צד לעסקת הטיעון..."
אינני מתעלם מעשייתו של נאשם 1 בתחומים שעליהם העידה עדת האופי גב' שושנה נסים וממכתביהם של העמותה לילדים בסיכון, הקרן לקידום החינוך ליוצאי עיראק בישראל, ובעברו הצבאי של נאשם זה. אך אין הם משתווים לאלו של נאשם 2. מאידך, הדברים שצוטטו לעיל הולמים היטב את עניינו של הנאשם 2 ואין חולק על כך כי מעשיו, ייחודם ותרומתם הרבה למדינה ותושביה, צריכים לעמוד לו כעת ביום פקודה. וטוב עשתה התביעה שלא התכחשה להם והביאה אותם במסגרת שיקוליה לעונש, וכך עושה אני וזוקפם לטובתו לכף זכות.

בקשתו של בא-כוח נאשם 1, כי דין מרשו צריך להיגזר לשישה חודשי מאסר, כך שיוכל לרצות את עונשו בעבודות שירות כפי שנעשה הדבר עם נאשם 2, ולאחר שאבחנתי את חלקו של הנאשם 2 מחלקו של הנאשם 1, נופלת היא אפוא בגדר בקשה ל"עשיית חסד" עם הנאשם. ועל זה כבר נאמר מפי כב' השופט אלון ב-ע.פ. 870/85 ציון תוהמי נ. מ" י, פד" י מ(1) עמ' 737:

"כשופטים, מצווים אנו להחליט מהו העונש על-פי מידת הדין. ומידה זו יכול שתהא מהולה במידה מסוימת של מידת הרחמים. את השימוש במידת החסד הפקיד המחוקק בידיה של הרשות החוננת ואל לנו לערב שיקוליה של זו בשיקולנו שלנו".
באשר לטענתו האחרת של בא-כוח הנאשם 1, כי "התוספות העונשיות האחרות", שנענש בהן נאשם 1, ושלא נענש בהן נאשם 2, צריכות לגרום להשוואת עונשו של נאשם 1 לעונשו של נאשם 2. בדבריו אלו כיוון הוא לקנס הגבוה שיוטל על נאשם 1 במסגרת הסדר טיעון, לנזק הגדול שנגרם לנאשם 1 ועתידו, כאשר אלו בעניינו של נאשם 2, מוחלשים הרבה יותר.

בחנתי טענה זו ולא מצאתי בה נימוק שיש בו כדי לתמוך בהטיית הכף לכיוון השוואת עונשי המאסר של שני הנאשמים; "משוואת הענישה הכוללת" כפי שהוצגה על-ידי התביעה, בהתייחס לשני הנאשמים, הציגה רף ענישה המאבחן את חלקו של כל אחד מן הנאשמים, כאשר עניין הקנס הכספי הגבוה שנקבע באותה משוואה בא להמחיש את ההתייחסות הראויה בדבר הצורך בהטלתם של עונשים מרתיעים ומכבידים על מי ששלחו ידם בעבירות מסוג זה, תוך הבעת סלידתה ושאט נפשה של החברה ממעשים אלו, כאשר הפגיעה הכלכלית המתווספת לעונש המאסר יש בה כדי לשקף נכונה את הענישה הראויה תוך איזון העונשים בין שני הנאשמים.

באשר לפגיעה ולנזקים שייגרמו לנאשמים; לטעמי, הפגיעה בשמו הטוב של נאשם 2, שבלתו אין לו כמעט מאומה, משנים רבות של עשייה בתחום הציבורי, קשה וכואבת, אם לא יותר אזי באותה מידה שהינה פוגעת בנאשם 1.

בחנתי את טענותיו של הנאשם 1 ובא-כוחו בדבר המצב המשפטי ששרר בעת ביצוען של העבירות הנוגעות לפלאפון ולפקסימיליה, כמו גם הטענה בדבר התחושה הסובייקטיבית שבה היה נתון הנאשם, אלו שהביאו להסתבכותו בעבירות כאן; התקשיתי לראות בדברים הצדקה או אף הבנה לעשייתם, במיוחד משבאים הם מפיו של אדם במעמדו, השכלתו ותבונתו של נאשם זה, ומי שהיה בעת ביצוע העבירות מו"ל ועורך עיתון.

בחנתי את המסמכים הרפואיים ושאר מסמכים נלווים ולא מצאתי בהם נסיבות חשובות ויוצאות דופן במידה שיהא בהם כדי להצדיק סטייה מן הרף העליון שבענישה המוסכמת שבהסדר הטיעון.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לכבד את הסדר הטיעון ולדון את הנאשמים לעונשים הבאים :
לנאשם 1 :
18 חודשי מאסר, מתוכם 8 חודשים לריצוי בפועל, היתרה -- 10 חודשים -- תהיה על תנאי, והתנאי שבמשך תקופה של 8 שנים לא יעבור הנאשם על עבירה מאלו שהורשע בהן כאן .
מתוך עונש המאסר בפועל ינוכו 7 ימי מעצר.
הנאשם 1 ישלם קנס בסך של 1,100,600 ש"ח (מיליון מאה אלף ושש מאות ש"ח) או 6 חודשי מאסר תמורתם. הקנס ישולם עד ולא יאוחר מיום 7.7.98.
לנאשם 2 :
12 חודשי מאסר, מחציתם בפועל, ואשר ניתן יהיה להמירם בעבודות שירות על-פי חוות דעתו של הממונה על עבודות שירות. המחצית הנותרת - 6 חודשים - תהיה על תנאי, והתנאי שבמשך תקופה של 3 שנים מהיום, לא יעבור הנאשם על עבירה מאלו שהורשע בהן כאן.
מתוך עונש המאסר בפועל ינוכו 18 ימי מעצר.

הנאשם 2 ישלם קנס בסך של 100,000 ש"ח (מאה אלף ש"ח) או 90 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב5- תשלומים שווים ורצופים שהראשון בהם יהיה ביום 15.7.98 ובכל 15 בחודש שלאחריו.
חותם אני על גזר-הדין כאן, בתקווה כי הוא שם סוף ומסיים פרק מכוער של מה שכונה "מלחמת התקשורת", מלחמה שלתוכה נשאבו עיתונאים ועורכים מן השורה, מי כנחקר, מי כחשוד, ומי כנאשם. מלחמה שאין בה מנצחים ומנוצחים, כי אם מוכפשים בלבד. ויפים וראויים לציטוט דברים שנאמרו רק לאחרונה על-ידי בית-המשפט העליון, מפי כב' השופט זמיר בד.נ.א. 725/95 שניתן ביום 29/6/98 (טרם פורסם):

"...העיתונות שינתה פניה בעת האחרונה. היא נעשתה ריכוזית יותר, מסחרית יותר ותחרותית יותר. התחרות בין העיתונים שוחקת את האתיקה של כל העיתונים. שחיקת האתיקה מובילה, קודם כול, לפגיעה באנשים ובגופים מסוימים. מעבר לכך היא עלולה לפגוע גם באינטרסים ציבוריים חשובים. הדברים הם, כמדומה, מן המפורסמות שאינם צריכים ראיה".

הודעה זכות ערעור לנאשמים תוך 45 יום לבית-המשפט המחוזי.

ניתן והודע היום 7.2.98

ג'. קרא, שופט

גיליון מיוחד, אוגוסט 1998

את גזר הדין המלא ניתן לקרוא כאן.