נוסד על-ידי ליאון טרוצקי ב-3 באוקטובר 1908 כעיתון סוציאל-דמוקרטי ברוסית. יצא לאור מחוץ לרוסיה והוברח אליה בחשאי, מאימת שלטון הצאר. ב-1910 התאחדו הסיעות השונות בתנועה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, והעיתון, שקרא לאיחוד כזה, הוכרז כעיתון הרשמי של התנועה ומומן על-ידיה. גליונו האחרון של העיתון במתכונת זו יצא לאור ב-22 באפריל 1912.

גלגולו השני של העיתון התרחש בסט. פטרבורג, שם יצא לאור על-ידי הסיעה הבולשביקית הפורשת בראשות לנין, עד שנסגר על-ידי השלטונות ביולי 1914. אופיו של העיתון לא היה אינטלקטואלי במופגן, וכיוון שהוצא לאור ברוסיה עצמה, יכול היה לקיים קשר בלתי אמצעי עם קהל קוראיו המיועד – הפועלים הרוסים – ולפרסם את מכתביהם. העיתון נתקל בצעדים מגבילים מצד השלטון, אולם תפוצתו עלתה והגיעה עד ל-60 אלף גליונות. באותה תקופה שלח טרוצקי מכתב מחאה נגד השימוש בשם "פראבדה". המכתב שימש שנים אחר-כך את אויביו של טרוצקי להוכחה כי הוא עוין את לנין. את העיתון ערכו ויאסצ'לב מולוטוב ואלכסנדר שליאפניקוב.

אחרי המהפכה הבולשביקית ב-1917 חזר העיתון לצאת לאור, בעריכתם של יוסף סטלין, מאטווי מוראנוב ולייב קאמנב. את הקו המערכתי קבע לנין. העיתון הופץ באותה תקופה ב-100 אלף עותקים, וב-3 במרץ 1918 עברה המערכת למוסקבה, שנקבעה כבירת המדינה. העיתון היה לפרסום רשמי של המפלגה הקומוניסטית ובמה לפרסום הודעות מטעם השלטון, והעובדים במפעלים מולאמים ובכוחות הביטחון היו חייבים להיות מנויים עליו. לאחר מותו של לנין ולאחר מותו של סטלין שימש העיתון זירת מאבקים בין בכירי המפלגה על כס השלטון.

ב-1991 הורה הנשיא ילצין לסגור את העיתון, כחלק מסגירתה וביטולה של המפלגה הקומוניסטית. כמה מחברי המערכת המשיכו להוציא את העיתון, שהפך לטבלואיד חדשותי מהזן הנפוץ במערב. קבוצה אחרת מחברי המערכת הקימה עיתון מקוון בשם "פראבדה", שהיה לעיתון המקוון הראשון בשפה הרוסית.

העיתון נודע במערב כשופרו של השלטון הקומוניסטי הרוסי, והפך בעולם, וישראל בכלל זה, כינוי לעיתונות "מטעם", הטוענת לאובייקטיביות ולחתירה אחרי האמת, אולם למעשה מגויסת לאידיאולוגיה מסוימת ואינה מתחשבת בעובדות הסותרות את מטרותיה.

ראו גם "פראבדה (ביטוי)"