אשר ידלין, עסקן בכיר במפלגת מפא"י, מילא שורה של תפקידים במוסדות ההסתדרות. ב-1976, בעת שכיהן כמנכ"ל קופת-חולים כללית, כתב העיתונאי יגאל לביב בשבועון "העולם הזה" כי ידלין נטל שוחד, ואף הגיש נגדו תלונה במשטרה.

בספטמבר אותה שנה החליטה הממשלה למנות את ידלין לנגיד בנק ישראל. היועץ המשפטי לממשלה, אהרן ברק, הורה על פתיחה בחקירה משטרתית נגד ידלין. הוא נעצר בחשד לקבלת שוחד, הודה בקבלת חלק מהכספים, אולם טען כי לא לקח אותם לכיסו אלא העביר אותם לקופת המפלגה. בפברואר 1977 הורשע בשוחד על-פי הודאתו, ונידון לחמש שנות מאסר וקנס של רבע מיליון לירות. עורך "ידיעות אחרונות" דב יודקובסקי יזם את הברחת כתב-היד של ידלין, ששהה במאסר, והעיתונאי זאב גלילי ערך אותו לספר "עדות", שהתפרסם ב-1980. בספר הציג ידלין את גרסתו לאירועים. ב-1981, לאחר שריצה שלוש וחצי שנות מאסר, שוחרר ידלין ועזב את הארץ לארה"ב, אולם חזר ארצה כעבור כמה שנים.

החקירות בנושא השחיתות השלטונית שנערכו בעקבות החשיפות נזקפות לזכותם של היועצים המשפטיים לממשלה מאיר שמגר ואחריו ברק. הפרשות הללו הן ציון דרך גם מבחינה עיתונאית, מאחר שעד לאותה תקופה נמנעה העיתונות מלעסוק בהיבטים של שחיתות במוסדות השלטון.

קישורים

"היום בו התחוללה מהפכת אהרן ברק", זאב גלילי, "היגיון בשיגעון", 7.10.2005

"פרשת ידלין, 1975 – השחיתות יוצאת מהארון", אברהם תירוש, "מעריב", 16.4.2002

ביבליוגרפיה

"ראיתי אותם", דן מרגלית, הוצאת זמורה-ביתן, 1997