נולדה ב-15 ביוני 1972, בחיפה. ב-1978 עקרה משפחתה לבת-ים, שם למדה בבית-הספר העממי הנשיא ובבית-הספר התיכון שז"ר. ב-1990 התגייסה לגלי-צה"ל, שם היתה כתבת כללית ולאחר מכן כתבת לענייני משפט. בהמשך שירותה נמנתה עם צוות כתבי הדסק הפוליטי שבראשו עמד הכתב ירון דקל, וערכה והגישה מבזקי ויומני חדשות.

ב-1993 התפרסם המכרז לערוץ הטלוויזיה המסחרי הראשון, ערוץ 2, שהחל לפעול בנובמבר אותה שנה. אבן היתה אמורה להגיש את תוכנית הבוקר של חברת קשת, אולם לאחר שמימוש המכרז התעכב, בחרה להצטרף למערכת החדשות של הערוץ הראשון, שבראשה עמד אז ישראל סגל.

בראשית דרכה בערוץ הראשון ערכה וכתבה כתבות בנושאים כלליים, ובמקביל הגישה מבזקי חדשות. לאחר מכן ערכה והגישה כתבות בתוכנית "יומן", ובהמשך היתה שותפה להגשת התוכנית עצמה. עסקה גם בסיקור תחום הספורט בערוץ הראשון. היתה שדרית קווים, ריאיינה שחקנים, מאמנים ופרשנים והגישה תוכניות ספורט.

ב-1997, עם עזיבתו של חיים יבין לערוץ 2, מינה אותה רפיק חלבי, עורך "מבט לראשון", למגישת המהדורה. אבן היתה אז בת 25. המהדורה הראשונה בהגשתה שודרה ביום ראשון, ה-5 באוקטובר 1997. מינוי זה, שנעשה בתקופת כהונתו של מוטי קירשנבאום כמנכ"ל רשות השידור, עורר הד ציבורי והיווה נקודת ציון בשילובן של נשים בתפקידי מפתח בערוץ הממלכתי ובתקשורת הישראלית בכלל.

מקץ עונת שידורים אחת, עת שב חיים יבין לערוץ הראשון, החליט אורי פורת, מנכ"ל רשות השידור, שהחליף את קירשנבאום בתפקידו, להחזיר את יבין להגשת "מבט" במקום אבן. ב-2007, ערב פרישתו, אמר יבין בראיון כי לאבן נגרם עוול. היא התפטרה מן הערוץ הראשון וזמן קצר לאחר מכן עברה לטלוויזיה החינוכית, שם הגישה את "ערב חדש" לסירוגין עם דן מרגלית.

ב-2002 שבה אל מערכת החדשות של הערוץ הראשון ואל הגשת "יומן". מאז עוסקת בהגשת תוכניות ראיונות ואקטואליה שונות, ביניהן "על הקווים", תוכנית אולפן עם גוון בטחוני; "שבע וחצי", ששינתה את שמה ל"היום בחדשות"; ותוכניות מיוחדות שונות, ביניהן "חצי שנה למלחמת לבנון".

באוגוסט 2007 הודיעה הנהלת רשות השידור כי אבן תחליף את חיים יבין לאחר שהלה הודיע שוב על פרישתו מהגשת המהדורה. בתחילת 2008 הודיע מנכ"ל רשות השידור, מוטי שקלאר, כי אבן לא תגיש את המהדורה, כנראה על רקע חילוקי דעות בדבר גובה שכרה.

במהלך שנות עבודתה כמגישה בערוץ הראשון יצאו לאבן מוניטין של מראיינת קשוחה, "הסדין האדום של הפוליטיקאים", כפי שכינה אותה פעם דובר רשות השידור. ב-1 באוקטובר 2004, לאחר ששאלה בתוכנית "יומן" אם פוליטיקאים אינם מעלים הצעות בטחוניות רק כדי "להאדיר את עצמם", הטיח בה שר המשפטים דאז, יוסף לפיד, שכיהן לפני כן גם כמנכ"ל רשות השידור: "את חושבת ששאלות כאלה עושות לך או לצופים טוב? למה את שואלת שאלות מחוצפות סתם? בושה וחרפה שאת יושבת באולפן הזה ושואלת שאלה כזו".

פעילה במשך שנים רבות בעמותת A.V.I, העוסקת בקידום, תמיכה ושילוב נאות של ילדים לקויי שמיעה במערכת החינוך.

נשואה לעמית אוברקוביץ' ואם לשלושה.