"אני יודע – להיות מפוטר זו חוויה קשה, אבל גם לפטר עובדים זה קשה", אמר העורך הראשי של "מעריב", ניר חפץ, בישיבה שקיים לפני שלושה שבועות עם נציגי ועד העיתונאים בעיתון.
"הקיצוץ מתבצע עד הקו שבו ניתן להמשיך לייצר מוצר עיתונאי ראוי. יש פה גם שליחות לאומית, לא רק ביזנס", הוסיף חפץ באותה פגישה ."[...] הייתי 20 שנה בקבוצת 'ידיעות אחרונות', והייתי שם בתהליכי התערבות של הוועדים. 'מעריב' תלוי היום לחלוטין בהזרמת כספים מלמעלה. החברה-האם של 'מעריב' היא חברה ציבורית. להם גם קשה, למרות רצונם לתמוך בעיתון; יש להם דח"צים, יש גופים מוסדיים וכד'. הם צריכים להחליט מה הם כן יכולים לתת ומה לא. ברור ש'מעריב' תלוי לחלוטין בהזרמות שלהם – מה ששונה מהמצב שהיה ב'ידיעות אחרונות'.
עורך "מעריב" ניר חפץ נואם בכנס למען תקשורת חופשית, נובמבר 2011 (צילום: מתניה טאוסיג)
"'מעריב' היום עיתון רזה", הסביר חפץ לנציגי הוועד בחלק אחר של הפגישה. "בגל הפיטורים הנוכחי אין עובד אחד שאם היתה ברירה כלשהי, היה הולך הביתה. הולכים הביתה רק אנשים טובים. [...] החברה הפסידה 120 מיליון שקל ב-2011, והמצב ב-2012 לא יהיה הרבה יותר טוב. לאור מה שקורה בענף הפרינט בארץ ובעולם, כניסתו של 'ישראל היום', המצב במשק הישראלי והמצב בשוק הפרסום שמשתנה – אני מעריך שכל העיתונים יצטרכו לצמצם כוח אדם לרוחב הארגון".
התבטאויות אלו מופיעות בזכרון-דברים של הפגישה, שצורף כנספח לתשובה שהגישה אתמול חברת מעריב לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב–יפו לקראת דיון שיתקיים היום על פניית הסתדרות העובדים בבקשה לקבל צו שיקפיא את הליכי הפיטורים בעיתון.
באותה פגישה ביקשו נציגי ועד העובדים, ובהם עו"ד אמיר בשה ועו"ד ענת גוטמן, להקפיא את הליכי הפיטורים ולשתף את ועד העובדים בנעשה כדי לנסות למצוא פתרונות אחרים למצוקה. "אנחנו נבדוק את כל הנושאים שעלו בשיחה ונחזור אליכם עם תשובות", אמר חפץ. "[...] אני לא מבטיח דבר לגבי ההחלטות של 'מעריב', אבל מבטיח שתהיה תקשורת".
לפי הנהלת העיתון, לאחר הישיבה "השהה 'מעריב' את הליך הפיטורים למשך כשבוע ימים, זאת חרף העובדה שהדבר היה מנוגד לכל היגיון כלכלי ומעשי במצב שנוצר". כשבוע לאחר הפגישה שלח חפץ מכתב לעיתונאי חגי מטר ולצלם אריק סולטן, נציגי העובדים שהשתתפו בישיבה. גם מכתב זה צורף כנספח לתשובת מעריב שהוגשה לבית-הדין האזורי לעבודה.
"לצערי הרב מאוד", כתב חפץ, "לא נוכל להקפיא את הליכי הפיטורים, משום שאין אנו רואים פתרון ממשי אחר בטווח הקצר והמיידי, שבו אנו נדרשים להקטין את העלויות באופן משמעותי. עם זאת, אשמח לשמוע כל רעיון שיש למי מכם, דלתי פתוחה, ואשקול את הדברים בכובד ראש, כפי שעשיתי גם לאחר פגישתנו בשבוע שעבר. התהליך שאנו עוברים קשה מאוד לכולנו, ודווקא משום כך אני מצפה מכם לשיתוף פעולה, הבנה וגילוי אחריות. צר לי כי אלו הם פני הדברים, אך מוטל עלינו להתמודד עם המציאות בעיניים פקוחות, על מנת לעשות כמיטב יכולתנו להצלת 'מעריב' מפני סכנת סגירה, שכידוע ריחפה מעליו בעבר הלא רחוק" [ההדגשות במקור].
לטענת מעריב, "בכל השבועות הרבים שחלפו מאז החל הליך הפיטורים, והגם שהמבקשת יודעת והובהר לה כי החברה פתוחה לשמיעת כל הצעה חלופית – לא הועלו הצעות קונקרטיות, אמיתיות ורציניות". לפי נתוני הנהלת העיתון, בשלושת השבועות האחרונים נערכו 22 שימועים ופוטרו 16 עובדים.
בשל הפיטורים פנתה בשבוע שעבר הסתדרות העובדים, באמצעות עו"ד ענת גוטמן, עו"ד אלי כהן ועו"ד אמיר בשה, לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב–יפו בבקשה לקבל צווים שיקפיאו את המהלך.
הנהלת העיתון, כך נטען בבקשה, "מבקשת להיפרד ממספר רב של עובדים תוך רמיסת ההסכמים הקיבוציים ביד אחת ורמיסת התארגנות העובדים אצלה ביד שנייה". לטענת ההסתדרות, על אף פניות חוזרות ונשנות מצדה, הנהלת העיתון אינה מוכנה לקיים עימה משא-ומתן על הצעדים שבכוונתה לנקוט במסגרת תוכנית ההתייעלות.
"אינם עוסקים בעבודה עיתונאית כלשהי"
מכתבו של חפץ נשלח למטר וסולטן אישית, ולא להסתדרות הכללית שבמסגרתה קם ארגון העיתונאים בישראל, משום שחברת מעריב מסרבת עדיין להכיר בארגון העיתונאים כארגון יציג. סירוב זה מודגש ומוסבר בתשובה שהגישה אתמול חברת מעריב הוצאת מודיעין בע"מ לבית-הדין לעבודה, באמצעות עו"ד נחום פינברג ועו"ד אוהד גלעדי.
מהתשובה עולה כי לאחר שההסתדרות הודיעה להנהלת העיתון על היותה ארגון עובדים יציג של עיתונאי "מעריב", דרשה הנהלת החברה טופסי חברות או רשימת העובדים שהצטרפו כחברים להסתדרות, לצורך בחינת היציגות שלה בעיתון. בחלוף חודש וחצי התקבלו עותקים של טופסי החברות, אך לטענת מעריב, כ-20 מהם נחתמו לאחר הודעת ההסתדרות על יציגותה.
זאת ועוד, לטענת מעריב, ההסתדרות העבירה אליה 142 טופסי הצטרפות של עובדים שכירים ב"מעריב" ו-16 טפסים של פרילנסרים. בנוגע לאחרונים נטען כי הם אינם חלק מיחידת המיקוח (כלומר, לא ניתן לכלול אותם בחישוב המצריך שליש מסך המועסקים כדי להפוך ארגון עובדים ליציג).
עוד טוענת הנהלת החברה כי בין השכירים שהצטרפו להסתדרות נכללים ארכיבאים, גרפיקאים, מגיהים, מפיקים, כתבים, צלמים, עורכים ורכזי דסקים, בעוד שהסכם העבודה הקיבוצי מ-1991, שנחתם עם אגודת העיתונאים בתל-אביב, הגדיר את יחידת המיקוח כמורכבת מכתבים, עורכים, סגני עורכים ומתרגמים-מסגננים. באשר לארכיבאים, הגרפיקאים, המגיהים והמפיקים טוענת הנהלת החברה כי "אלה הם עובדי משרד, הם אינם כותבים דבר, אינם אוספים חומר עיתונאי ואינם עוסקים בעבודה עיתונאית כלשהי".
כמו כן, בהסכם מלפני 21 שנה נכללו רק עובדי "מעריב", "את" ו"מעריב לנוער", ואילו כעת בין החותמים על טופסי הצטרפות להסתדרות נמנים גם עובדים מרשת המקומונים, מאתר nrg, מהמגזין "נשיונל ג'יאוגרפיק" ומהמגזין "להיות הורים".
"מדובר בבקשה מתחכמת, המסתירה עובדות מחד והמבקשת 'לרתום את העגלה לפני הסוסים' – לדרוש סעדים שאולי היו יכולים להינתן לארגון עובדים יציג, מבלי לבקש שום סעד זמני לעניין היציגות עצמה, בלי להביא ראשית ראיה או הסבר לשאלת היציגות ו/או היקפה ובלי לדון בכך במלה!", נכתב בתשובת מעריב שהוגשה לבית-הדין.
20066-07-12