רביב דרוקר (צילום: "העין השביעית")
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו קיבל אתמול את ערעורו של ערוץ 10 ועיתונאיו על פסיקת בית-משפט השלום בתביעת הדיבה שהגישו ארגון המורים בישראל והעומד בראשו רן ארז. השופט ישעיהו שנלר קבע כי אמנם הערוץ פירסם לשון הרע על ארז, אך בניגוד לקביעת בית-משפט השלום, עומדות לו ההגנות הקבועות בחוק. במקביל דחה בית-המשפט המחוזי את הערעור שהגיש ארגון המורים על פסיקת בית-משפט השלום.
תחילת הפרשה בכתבה ששודרה במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10 בשנת 2007 ועסקה בשביתה במערכת החינוך. הכתב רביב דרוקר ציטט בפני צופי ערוץ 10 את ארז כמי שאמר, בין היתר, "לא אפסיק את השביתה", וכן "יש לי תמיכה של אנשי ברק, שמגובים על-ידי אולמרט להמשיך בשביתה, עד שכולם יראו שיולי תמיר לא יכולה להיות שרת חינוך ואז יחליפו אותה בעמי איילון, ואנחנו נקבל את הדרישות שלנו". דרוקר המשיך וציטט את ארז כאומר: "אני שיכנעתי את המורים שהם דפוקים, שהם רעבים ושהם מקופחים, אז איך אני יכול להפסיק את השביתה, אפילו אם הייתי רוצה לא הייתי יכול".
ארז הכחיש שאמר את הדברים, ובעקבות הפרסום הגיש יחד עם הארגון תביעת דיבה נגד הערוץ, נגד חברת החדשות של הערוץ, נגד גלעד עדין, שכיהן באותה תקופה כמנכ"ל החברה, נגד גיא סודרי, שכיהן כעורך הראשי, נגד המגיש יעקב אילון ונגד דרוקר.
לפני כשנה פסק בית-משפט השלום כי ערוץ 10 הוציא את דיבתו של יו"ר ארגון המורים רן ארז וחייב אותו בפיצוי של 35 אלף שקל (סכום נמוך משמעותית מהסכום שדרשו התובעים – מיליון שקל). בעקבות פסק הדין עירערו שני הצדדים לבית-המשפט המחוזי. ערוץ 10 דרש, באמצעות עורכי-הדין ברוך כצמן וגילית מנטינבנד, להפוך את הפסיקה. הארגון דרש, באמצעות עורכי-הדין צבי גלמן ודפנה אזולאי-רגב, להגדיל את סכום הפיצויים ולחייב את הערוץ לפרסם התנצלות.
"לטעמי", כתב השופט שנלר בפסיקתו, "לא נפל פגם בקביעת בית-המשפט כי הדברים שבגינם הוגשה התביעה על-ידי ארז מהווים הוצאת לשון הרע, אך מטעם שונה במקצת". לדבריו, "די בכך שאופן הצגת ארז כאדם שאינו אמין, שפועל במחשכים, ושאינו מקדם את האידיאלים עליהם עמד ככאלה אשר עומדים בבסיס השביתה, על מנת שיהוו לשון הרע". לפי השופט שנלר, "הכתבה מציגה את ארז ככזה שלא פועל באמת לקידום החינוך, החברה והמדינה כפי דבריו שהובאו בתחילת הדיווח, אלא כמי שפועל משיקולים זרים, פוליטיים במהותם".
השופט שנלר לא הסתפק בניתוח הכתבה על בסיס הטקסט שכללה ושילב בפסק דינו תצלומי מסך מערוץ 10, כפי שנראה בעת שידור הכתבה. "אין ספק שלתמונות ישנה השפעה רבה על הצופה הסביר במספר היבטים: משך הופעתן, תזמון הופעתן בכתבה ומאפייניהן (גודל, צורה, כותרות)", ציין. לפי בדיקת השופט, במשך 20 שניות בקירוב, בשלבים שונים של הכתבה, הופיעה בתחתית המסך הכתובת "שביתה פוליטית". לפי השופט שנלר, "אין ספק שהצופה הסביר מתרשם שאכן ישנו פער בין האופן שארז מציג את השביתה ובין מה שככל הנראה השביתה נועדה להשיג בפועל: החלפת שרת החינוך, וזאת במנותק מהאופן שבו ארז מציג את השביתה".
על אף שפסק כי יש בכתבה שפורסמה משום הוצאת לשון הרע ביחס לארז, בבואו לבחון את ההגנות הקבועות בחוק הגיע השופט שנלר למסקנה שונה מזו של בית-משפט השלום. באשר להגנת "אמת בפרסום", כותב השופט שנלר כך: "דעתי היא כי כיוון שמתן משקל ראוי לחופש הביטוי, ובוודאי כאשר ניתן להתרשם על פניו כי מתקיים עניין לציבור בכתבה, הרי שראוי לא לדקדק בציציותיו של הפרסום הפוגע, וגם אם קיים פער מסוים בין המציאות לבין הצגתה בפרסום, ניתן בכל זאת ליהנות מהגנת אמת בפרסום.
"די בכך שהמשמעות הכללית של הדברים אכן מתקיימת. גם אם ישנם שוליים עובדתיים לא מדויקים במלואם, כל עוד רוח הדברים אינה משתנה, אין מדובר בפרסום שונה באופן מהותי מהאמת", כותב השופט שנלר בהמשך ומפנה לפסיקתו של שופט בית-המשפט העליון אליעזר ריבלין בפסק הדין על ערעור אילנה דיין בפרשת סרן ר'. השופט שנלר מציין כי בית-משפט השלום לא דן כלל בהגנת "אמת בפרסום" וקובע כי זו עומדת למפרסמים במקרה זה.
מעבר לכך בוחן השופט שנלר גם את הגנת תום הלב, שנשללה מהמפרסמים על-ידי בית-משפט השלום. השופט שנלר מפנה לסעיף 15(2) בחוק איסור לשון הרע, הקובע כי "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: [...] (2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום". ההגנה על-פי סעיף זה אוזכרה בפסק הדין של בית-משפט השלום, אך נדחתה ללא נימוק. השופט שנלר מגדיר זאת "טעות היורדת לשורש העניין אשר שללה הגנה מרכזית מהמערערים".
"דרוקר", מדגיש השופט, "הן לפני הכתבה והן לאחריה פנה לארז; פעל על סמך מידע שהגיע לידי מנכ"ל חברת החדשות, שווידא את רצינות המקורות שמוכנים להעיד על מה ששמעו; הצליב את המידע עם כהן, וכן ניתן להתרשם שדרוקר בעצמו סבר כי הכתבה אינה עוסקת ישירות בארז, אלא במניעים הפוליטיים של אולמרט וברק".
בהמשך פסק הדין נכתב: "דומה כי התקיימות העניין הציבורי 'המשמעותי' בענייננו לגבי עתיד החינוך בישראל ולגבי השיקולים הפוליטיים הממשמשים בו מקים את החובה לפרסום כחובה חברתית ובמידה רבה גם מוסרית. זכותם של מאות אלפי הורים בישראל לדעת יותר על מהלכי השביתה לא רק בהקשר הפרטי, הפנים-משפחתי, אלא בהקשר הרחב – עתידו של החינוך במדינת ישראל.
"אינטרסים אלה כה חשובים עד שיהיה זה מוצדק לדידי לפרסם את הדברים, גם אם יתברר בדיעבד שתוכן הפרסום אינו אמת. וכאשר דמות ציבורית ידועה כרן ארז מביא דברים המיוחסים לראש הממשלה, לראש מפלגת העבודה ביחס לשרת החינוך ולאי-התערבותם בשביתה, דומה כי אין מנוס אלא לפרסם את הכתבה תוך אזכורו של ארז כמביא ומוציא הדברים אל האור".
השופט שנלר מתייחס למבחן "עיתונות אחראית" שקבע השופט עוזי פוגלמן בפסק הדין שלו על פרשת סרן ר', וקובע כי לפי התנאים שהעמיד השופט פוגלמן, המפרסמים פעלו כשורה. "מעבר למסקנתי כי דרוקר נקט אמצעים סבירים לאימות עובדות הפרסום, עולה כי גם הפרסום עצמו היה סביר ומידתי", הוא כותב. "התוצר הסופי של מלאכת העריכה הינו תוצר של תמונת האירוע שעמדה לנגד עיניו של דרוקר, שאין בה עיוות מודע ומהותי של המציאות".
בשל כל זאת, ונימוקים אחרים, קבע השופט שנלר כי אין לשלול מהערוץ את הגנת תום הלב.
סיכומו של דבר, הערעור של ערוץ 10 ועיתונאיו התקבל והערעור שכנגד נדחה והוחלט כי הארגון וארז ישיבו למערערים כל סכום ששולם להם בעקבות פסק הדין בבית-משפט השלום בתוספת שכר טרחת עורכי-דין בסך כ-35 אלף שקל.
השופטים רות לבהר-שרון ואבי זמיר הסכימו לפסיקת השופט שנלר.
1413-05-11