קבלו אותה במחיאות כפיים

שמה ופניה של ד"ר אורלי אינס, שטוענת כי ניצב בר-לב תקף והטריד אותה מינית, מודפסים הבוקר במרכז שערי כל העיתונים. בכותרות "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"ישראל היום" מצוטט משפט מפתח מתוך דבריה, אמש ברחבת מוזיאון תל-אביב: "אני אורלי אינס", "שמי אורלי אינס ואני לא מפחדת", "דמי הותר, חיי הפקר – אבל אני לא מפחדת". הכותרת הראשית ב"הארץ" קוראת "ד"ר אורלי אינס, מקורבן לגיבורה", ומובילה לטור דעה תומך מאת גדעון לוי.

בשדה הקרב התקשורתי – וברור שמדובר בשדה קרב לכל דבר, שבו מתנהלת כעת מערכה בין בר-לב לאינס – רושמת הבוקר אינס ניצחון ברור. המשך ישיר למכת המחץ שהנחיתה אמש, בעזרת יועץ התקשורת שלה נסים דואק, כשהשתלטה על עשר הדקות הראשונות של שתי מהדורות החדשות הנצפות ביותר בישראל. נאום שנשאה בעצרת לרגל יום המאבק באלימות נגד נשים שודר בשידור ישיר בערוץ 2 ובערוץ 10, בין שמונה בערב לשמונה ועשרה.

אירוע התקשורת המוצלח של אמש מיתרגם הבוקר לכותרות ראשיות, ידיעות ומאמרי דעה בעמודים הראשונים של העיתונים. הרוב המוחץ תומך באינס ומעודדה. "האאוטינג העצמי האמיץ הזה היה חיוני מאין כמותו", כותב לוי ב"הארץ". "כמה טוב וכמה נעים לראות ולשמוע את האשה המרשימה הזאת, לא עוד א' המטושטשת, אלא ד"ר אינס הנחרצת והחורצת [...] היא הרשימה מאוד. לבושה בהידור מאופק, מטופחת ובוטחת מאוד, אוחזת את נאומה הכתוב בידה ולא נזקקת לו יותר מדי, אותות התרגשותה וצלקות הימים האחרונים, הנוראיים, שעברו עליה, כמעט לא ניכרו עליה. רק לרגע קט רעד קולה. קשה מאוד שלא להאמין לאשה הדעתנית הזאת".

ב"ידיעות אחרונות" (כמו גם ב"הארץ") מודפסים "עיקרי הנאום" של אינס על מרבית עמ' 2. מתחת לטקסט מדווח נעם ברקן: "הפלאשים הבזיקו לעברה ללא הרף והיא חייכה לעבר הצלמים. נבוכה מעט. מכירה את כללי המשחק [...] לפני שעלתה לבמה לגמה מעט מים, לקחה נשימה עמוקה וטיפסה במעלה המדרגות. הקהל מחא כפיים בהתרגשות [...] כשסיימה לנאום וירדה מהבמה, מחאו לה עשרות הנשים והגברים כפיים".

"הנאום של אורלי אינס על הבמה במוזיאון תל-אביב היה לא פחות מהיסטורי", פותחת עינת פישביין את טורה, המתפרסם בעמ' 3 של "ידיעות אחרונות". "מעולם לא נראתה אשה בישראל קורעת את מסכת הפיקסלים מעל פניה, מוותרת על ההגנה העלובה של האות הראשונה עם הגרש, משאירה מאחור את החיבוק הנשי המנחם, ועוד כל-כך נהנית מזה". טור מאת ליהיא לפיד, המתפרסם לצד זה של פישביין, תומך אף הוא באינס ובמעשה שלה.

את קול האופוזיציה משמיע בן כספית. ברשימה ארוכה המתפרסמת בעמ' 3 של "מעריב" כותב כספית כי "הבעיה היא שלסיפור הזה יש גם צד שני. בצד השני ניצב ניצב, שהוא גם בן-אדם. מהצד שלו אפשר לראות באירוע המדהים אתמול בערב סוג של וידוא הריגה. הוצא להורג בכיכר העיר". כספית מביע פליאה על הביקורת שמתחה אינס על יחסה של התקשורת אליה מאז התלוננה נגד בר-לב.

בהמשך הוא שואל: "האם כשמדובר בתלונה על עבירה מינית של אשה נגד גבר צריך מיד לקבל את גרסת המתלוננת ולהמשיך ישר לביצוע גזר הדין?", ועונה: "מכיוון שתלונה כזו יכולה להרוס עד היסוד את חייו של אדם בצד השני, צריך לעשות בדיקה יסודית. וצריך לתת לצד השני את הזכות להתגונן [...] ד"ר אורלי אינס לא נראתה אתמול כאנדרדוג. להפך. היא נראתה כמי שנמצאת בקמפיין".

סוגיות של אתיקה ומוסר

"באותו בוקר הספיק החשוד המפורסם לקצור כמה נקודות זכות זמניות כשהצהיר כי הגיע לחקירה ללא פרקליטים וללא סוללת אנשי יחסי-ציבור", כותב מרדכי גילת במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" על אורי בר-לב. "כלומר, בניגוד למתלוננת א', ששכרה לעצמה יחצן צמוד, לו אין צורך במכונת תעמולה. אין לו מה להסתיר. אין לו צורך בדוברים, בפרשנים צמודים, במעצבי דעת קהל. הוא מחוץ למשחק הזה". מיד בהמשך מוסיף גילת בסוגריים: "בינתיים גם הוא שכר לעצמו משרד יחסי-ציבור".

טובה צימוקי מדווחת ב"ידיעות אחרונות" כי בר-לב צפה אמש בנאומה של אינס "בבית חברים במרכז הארץ כשהוא מוקף בקומץ מידידיו, בעורכת-דינו אירית באומהורן וביועצו לענייני תקשורת צחי ליבר". צימוקי מצטטת את "אחד מידידיו של בר-לב", המספר לה כי בעת הצפייה בנאום של אינס בר-לב "שמר על פנים חתומות". בכל העיתונים מדווח כי הולך ומתגבש כתב אישום נגד בר-לב. ב"ידיעות אחרונות" מדווחים ירון דורון וטובה צימוקי כי על-פי "גורם במשטרה" נבדק מידע על אשה אחרת, שלישית, שטוענת שנפגעה מינית על-ידי ניצב בר-לב.

ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" כותב נחום ברנע בהרחבה על אינס ובר-לב. "אנסה לעשות קצת סדר בסאגה הזאת", כותב ברנע, ומתאר בלשון בהירה ככל שניתן את מהלך העניינים בין בר-לב לאינס ובין בר-לב למתלוננת מ', על הגרסאות השונות של הצדדים. אחד החידושים בטורו של ברנע: בר-לב ואינס מסכימים כי לא היתה גהירה, אלא משיכת יד חזקה שגרמה לאינס למעוד. לתשומת לב הנקרופילים, בין היתר עולה מטורו של ברנע שהסם שמ' טוענת שנעשה בו שימוש כדי לנצלה מינית "הוכנס לתוך כוס המשקה שלה". כלומר, ככל הנראה לא מדובר בעוגיות מריחואנה, אלא מה שמכונה "סם האונס", Gamma Hydroxybutyrate (בקיצור GHB) או אחת מנגזרותיו.

"בשבוע האחרון נתגלה כי הוראות הדין בעניין החובה לשמור כל פרט מזהה של המתלוננות בסוד וכללי האתיקה של מועצת העיתונות מופרים בריש גלי ובראש חוצות", כותב ד"ר אביעד הכהן ב"ישראל היום". "טוב יעשה היועץ המשפטי לממשלה אם ייתן דעתו גם לעצירת הסחף בעניין זה, שתוצאותיו ההרסניות הן בנות השפעה לא רק על המתלוננות בהווה, אלא על היכולת להילחם במגפת ההטרדות המיניות גם בעתיד".

"אתמול הותר לפרסום שמה המלא של מי שנודעה בימים האחרונים כא'", מציין ברנע בשלב די מוקדם של טורו. לטענת עו"ד יהונתן קלינגר, המצב מורכב מעט יותר. קלינגר כותב בבלוג שלו כי הן אינס עצמה והן אמצעי התקשורת שפירסמו את שמה ופניה עברו על החוק, שכן הם עושים זאת "מבלי שקיבלו את האישור הדרוש לכך על-ידי בית-המשפט". לפי קלינגר, "בשום מקום בחוק לא נדרשת רשות המתלונן על מנת לפרסם את שמו, אלא רשות בית-המשפט [...] א' הפרה היום את הוראות החוק, אמצעי התקשורת הפרו את החוק, והכול בזכות אותה הסכמה. אף אם ההסכמה היתה מדעת, הרי שאין בכך כדי להכשיר את העבירה על החוק".

"יש משהו צבוע ומתחסד בתחושה שמעבירים כלי התקשורת לקוראים או לצופים, כאילו העיסוק בפרשה הזו גורם להם מבוכה", כותב קלמן ליבסקינד ב"מוספשבת" של "מעריב". "[...] ראינו כבר אינספור עיתונאים שניסחו מאמרים מכוננים על משבר ערכי בצה"ל, במשטרה או במשרד הביטחון, בלי שטרחו קודם להעיף עין במראה. כמה מהם, שבברנז'ה יודעים היטב על מעלליהם, עסקו השבוע בפרשה במצח מקומט, תוצאה של רצינות יתר. 'זה עניין מוסרי, הוא גבר נשוי', התחסד השבוע רפי רשף בראיון עם חברו של אורי בר-לב. רשף יודע היטב שבמערכות שבהן עבד במשך השנים היו הרבה מאוד גברים נשואים שעשו מה שעשה הניצב. נכון שהם לא מועמדים להיות מפכ"ל המשטרה, אבל הם ועמיתיהם חירבו ללא מעט מועמדים את התפקיד בגלל סוגיות של אתיקה ומוסר שהעלו".

שבוע חלף מאז פירסמו איציק סבן והדס שטייף במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" כתבה על אחורי הקלעים של המאבק על המפכ"לות תחת הכותרת "פקד שמועתי הועלה לדרגת רב-ניצב". "יש במשטרה מי שטוענים שכלי התקשורת נפלו קורבן לגורמים אינטרסנטיים שיצרו סיפור שלא באמת קיים במציאות, וניפחו אותו מעבר לכל פרופורציה בניסיון להשפיע על בחירת המפכ"ל הבא", כתבו השניים בגוף הכתבה, אך בכותרת המשנה הנוסח היה נחרץ יותר: "הכל בלוף, שמועות שאינטרסנטים מפיצים כדי להביא למינוי מקורבים". מאז סבן בלבד מסקר את הפרשה. שטייף לא פירסמה בשבוע האחרון אף לא ידיעה או כתבה אחת בעיתון.

הז'יטונים על דיסקין

"דריכות שיא לקראת ההכרזה הצפויה על ראש המוסד הבא", קוראת כותרת לידיעה מאת שלמה צזנה ב"ישראל היום". על-פי צזנה, "בלשכותיהם של שרים בכירים טוענים כי ראש הממשלה כבר החליט על המועמד, אף שלא שיתף רבים בשמו של הראש החדש [...] בבורסת השמות מהמרים רוב השרים והפקידים המדיניים בירושלים על מינויו של ראש השב"כ, יובל דיסקין, לתפקיד".

"אם ירצה ראש השב"כ יובל דיסקין להעתיק את משרדו למוסד, הוא יוכל לעשות זאת", כותב דן מרגלית בטור פרשנות נלווה. "לדברי מקורביו, יש בכיסו הצעה רשמית והכל ממתינים למוצא פיו". מרגלית, שמגדיר את דיסקין "מועמד ראוי בסבירות גבוהה לראשות המוסד", מזכיר כי "היה מועמד ראוי נוסף, שכינויו ת' [...] אין לי כלים לטעון שדיסקין טוב ממנו או שדווקא מועמדותו עדיפה על זו של ראש שב"כ. אך ברור כי בהגיע ההכרעה לשלבים סופיים, לא נשקלה מועמדותו ברצינות הראויה".

מרגלית כותב כי "ת' ישב עם גדי אייזנקוט וד"ר גבי סיבוני בבית-הקפה שהפך מיתולוגי סמוך לכוכב-יאיר, והיה נתון להקרנה של ביקורת חריפה על אהוד ברק ויד ימינו יוני קורן, וכן על יואב גלנט. אייזנקוט סיפר על מסמך מסתורי שהוכן כביכול בלשכת שר הביטחון. [...] מה היה תפקידו [של ת'] בפרסום מסמך הכזב הזה, שהרעיל את שורות צה"ל לתקופה ארוכה? לא הרבה. סיבוני קיבל את המסמך מראש לשכת הרמטכ"ל, ארז וינר. סיבוני חיפש קשר לעיתונאי אמנון אברמוביץ'. ת' הכיר את אבי גוט והם טילפנו אליו והביאו לו את המסמך למסירה לעיתונאי, ובכך תם תפקידו של ת'".

לדעת מרגלית, "אם על רקע זה לחץ אהוד ברק למנוע את בחירת ת', הוא שגה. [...] רק שיש מקרים רבים שבהם התוצאה טובה אפילו אם לא הגיעו ליעד בדרך הראויה. [...] אם אכן זה יקרה, יישב יובל על כסאו. ת' יישאר על כסאו בבית-הקפה ליד כוכב-יאיר. ככה זה תמיד. העולם מלא במשחק הכסאות".

מנגד, אמיר בוחבוט מדווח הבוקר ב"מעריב" כי ת' היה קצין הקשר של יוני נתניהו במהלך מבצע אנטבה. "בעיני גורמים במערכת הביטחון", כותב בוחבוט, "עובדה זו מעניקה לו נקודת זכות". הידיעה כולה מדברת בשבחו של ת', ובסיומה ניתנת זכות הציבור ל"מכריו", המגיבים על הטענה כאילו היה לו חלק בפרסום "מסמך גלנט". "הטענות כלפיו לא רציניות", הם מצוטטים, "הוא לא היה מעורב בפרשה והמסמך עבר לידו".

יתר חדשות היום

דנה ויילר-פולק מדווחת ב"הארץ" כי "עובדי חקלאות תאילנדים רבים בדרום הארץ נאלצים להשתמש בסמים ממריצים כדי להתמודד עם שעות העבודה הרבות". על-פי הדיווח, "ממאי 2009 הוברחו לארץ כ-116 משלוחים של סם ממריץ מסוג יאבה (YABA), שיעדם היה משקים במושבים, בעיקר בערבה וברמת הנגב. על-פי הערכות שונות, ישנם מאות עובדים תאילנדים שמשתמשים בסם בקביעות".

יוסי יהושוע מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי בעקבות פרסום פרטיהם האישיים של 200 קצינים וחיילים באתר אינטרנט שטען כי הם ביצעו "פשעי מלחמה" במהלך מבצע עופרת-יצוקה, התקבלו אתמול מכתבי נאצה בבתיהם של עשרות קצינים, בין היתר בביתו של ראש אגף המודיעין היוצא, האלוף עמוס ידלין, ואלוף פיקוד המרכז, אבי מזרחי. "למכתב שנשלח לאחד הקצינים", מדווח יהושוע, "אף צורפה תמונה של נערה פלסטינית שנהרגה במהלך עופרת-יצוקה". על-פי הדיווח, מקור המכתבים בספרד.

ברק רביד מדווח ב"הארץ" כי ארה"ב הזהירה את לשכת ראש הממשלה לקראת פרסום מאות אלפי מסמכים של משרד החוץ האמריקאי, ביניהם ככל הנראה גם תכתובות העוסקות ביחסי ישראל-ארה"ב. רביד מצטט "פקיד ישראלי בכיר" שאמר כי לדברי האמריקאים, "מדובר כנראה במברקים בסיווג נמוך יחסית, אבל אין בידי הממשל מידע על תוכנם".

ענייני תקשורת

ב"מוסף "הארץ" מראיין ארי שביט את אילנה דיין. "יש בארץ חיבור קטלני ומחפיר בין תקשורת מסחרית שנושאת פנים לפעמים לפופולרי ולזול לבין חדשות שעברו תהליך של רידוד ובנאליזציה לבין עיתונות כתובה הנשלטת בחלקה בידי אינטרסים המחלחלים לעמודי החדשות ולכותרות", אומרת דיין, ובכל זאת שומרת על אופטימיות יחסית לגבי יכולתה של התקשורת הישראלית לבצע את תפקידיה כראוי.

דיין חולקת על שביט, הטוען כי התקשורת נמנעה מדיווח אמת במהלך שלבים מכריעים בתהליך אוסלו, אך מסכימה עם טיעון דומה שהוא מעלה לגבי הנסיגה מעזה. "קרה דבר לא טוב בהתנתקות", היא אומרת, "היה פה חיבור קטלני בין העוצמה האדירה שהיתה לאריק שרון לבין התרופפות האחיזה של המתנחלים בחברה הישראלית. לאריק היו מהלכים אדירים בתקשורת. כתוצאה מכך רובנו השתתקנו".

בפתח הראיון מציין שביט כי "גם בתוך המערכת [של התוכנית 'עובדה'] היו כמה וכמה בעיות" בשנה האחרונה, בלי לפרט. כשהוא שואל את דיין, "את לא מרגישה לפעמים כמו נזירה בבית-בושת?" היא משיבה: "אני לא נזירה וערוץ 2 הוא לא בית-בושת". בהמשך היא טוענת: "אמות המידה שבהן אני נבחנת לא מתמצות בגרף של הרייטינג", ומכחישה כי חל כרסום באיכות התוכנית לטובת השתעבדות לרייטינג. על הכתבה שהובילה לתביעה של סרן ר' אומרת דיין: "לא טעינו שום טעות משמעותית. לא טעינו בשום דבר שנוגע לעובדות ולתיאור של מה שהיה שם".

ב"גלובס" מדווח לי-אור אברבך על "זעזועים בקבוצת התקשורת הגרמנית דומונט-שאוברג, מבעלות עיתון 'הארץ'". על-פי דיווחו, המסתמך על דיווח ב"גרדיאן", מתקיים "קרב אישי וציבורי בין האב העומד בראש האימפריה, אלפרד נבן דומונט בן ה-83, ובין בנו היורש קונסטנטין, אשר קרא לפיטוריו של האב". במדור חדשות החוץ של "הארץ" מתפרסם הבוקר תרגום הידיעה של ה"גרדיאן", מאת קייט קונולי.

גם בעמודי החדשות של "מעריב" מתפרסמת הבוקר ידיעה הנוגעת לבעלי עניין בעיתון. תחת כותרת הגג "הנפקה מוצלחת" מדווח ינאי אלפסי כי "חברת הכשרה-אנרגיה, מקבוצת הכשרת-היישוב, מבעלי השליטה ב'מעריב', הנפיקה אתמול את מניותיה בבורסה בתל-אביב".

"נמרודי לא שכח את העבודה", קבע לפני כמה ימים שי שלו ב"גלובס". "עבור רבים בשוק ההון", כתב שלו, "מזוהה שמו של נמרודי עם דעיכת העיתון 'מעריב' שבשליטתו בשנים האחרונות. לאלה צריך להזכיר כי בתחילת העשור הקודם נחשב איש העסקים לאחד ממגייסי ההון הפוריים בבורסה של תל-אביב. נמרודי ניצל את הגאות בשווקים, ובזו אחר זו הנפיק את חברות הביטוח, המלונאות, המוזיקה והתקשורת של קבוצת הכשרת-היישוב במחירים מפולפלים".

ב"ישראל היום" מדווחים גדעון אלון ומתי טוכפלד כי "בטאון מפלגת ש"ס 'יום ליום' משתלח בח"כ חיים אמסלם באופן חסר תקדים". על-פי הידיעה, הביטאון יצא במוסף מיוחד שמבקר את ח"כ אמסלם. אתמול הוגשה תלונה במשטרה נגד העיתון.