ישיבת ליכוד בכנסת, אתמול (צילום: קובי גדעון)
מציאות מורכבת ומלאת סתירות
הכותרות הראשיות מתחלקות הבוקר בין "מעריב" ו"הארץ", המקדישים אותן לעסקה המתגבשת עם חמאס, ובין "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", המדווחים על הקואליציה הפוליטית המתגבשת. ההבדלים עצומים, ובכל זאת שוליים. בשני הנושאים ובכל העיתונים השורה התחתונה היא קיפאון. העסקה, כך נכתב, אינה מתקדמת, וגם הקואליציה, כך מדווח, לא ממש מצליחה להתגבש.
ב"מעריב" כותב הבוקר בן כספית על העסקה לשחרור החייל השבוי גלעד שליט את המשפט הבא: "על-פי גורמים בטחוניים, עסקת שליט לא מתקדמת כלל, אין שום רשימת אסירים, בישראל לא עובדים על רשימה וחמאס לא קיבל רשימה, כך שכל הדיבורים מוקדמים והאשליות שמפזרים בציבור מיותרות ומסוכנות". יחד עם זאת, מיד אחרי משפט זה כותב כספית: "ואחרי כל זה? מחר יתכנס הקבינט וידון במתווה האפשרי לעסקה כוללת". מה אפשר ללמוד מכך? שהמציאות (ובן כספית) היא ישות מורכבת ומלאת סתירות.
ובינתיים העיתונים מלאים בדעות שונות על העסקה האפשרית. ב"מעריב" מופיעה ידיעה מאת אלי לוי תחת הכותרת "קול השכול בעד שחרור המחבלים", העוסקת בזמרת רוחמה רז, שאחותה נרצחה בפיגוע לפני עשרים שנה, ותומכת כעת בשחרור המחבלים הפלסטינים. זו ידיעת המשך לפרסום אתמול ב"מעריב", שעסק בתמיכת משפחות שכולות בשחרור אסירים פלסטינים. הידיעה אתמול הבליטה את המשפחות השכולות המצדדות בעסקה והצניעה את המתנגדות לה, עובדה שכבר גררה תגובה באתר ביקורת התקשורת החדש "לאטמה". בידיעה הבוקר מוזכרים, פרט לרז, עוד בני משפחה של קורבנות טרור התומכים בשחרור, ואין כל זכר למשפחות שכולות המתנגדות למהלך. ללמדך שעד כמה שהעיתונות מוטה לדעתך נגד עמדותיך, תמיד יכול להיות גרוע יותר.
הפגנה למען שחרור אסירים פלשתינים, אתמול בעזה (צילום: ויסאם נסאר)
לא רק משפחות שכולות מביעות את דעתן על העסקה, גם הפרשנים הבטחוניים. אלכס פישמן כתב אתמול בטורו שב"ידיעות אחרונות" כי "החמאס בהלם" וזקוק נואשות לעסקה כדי לשקם את עצמו. היום עונה לו עפר שלח ב"מעריב" בשאלה "איזה הלם בדיוק?", ומיד מוסיף: "לפי הידוע, בינתיים דבר לא זז ברשימת האסירים שחמאס דורש". גם בטור הפרשנות של עמוס הראל ואבי יששכרוף ב"הארץ" עולה אבחנה דומה. "ישראל", הם כותבים, "ניגשת כעת בחוסר רצון לעסקה הדומה להפליא למה שהוצע לה לפני חודשים רבים. אחרי ההצלחה היחסית של צה"ל במבצע בעזה, אפשר היה לצפות לשיפור ההסכם לטובת ישראל. בינתיים, זה לא קרה".
בין שלל מאמרי הדעה המתייחסים לעסקה בולט זה שמפרסם הבוקר יעקב עמידרור ב"ישראל היום" תחת הכותרת "לשחרר – למרות המחדל". מאמר זה בולט בעיקר מפני מה שחסר בו. בטור עצמו לא מובעת כל תמיכה בעסקה או כל עמדה שעשויה היתה להוביל לכותרתו. הטקסט של עמידרור מוקדש כולו לביקורת על הממשלה על שלא המשיכה את המבצע הצבאי בעזה עד לשחרור החייל.
כשאין כסף לתחקירנים
"מעריב", "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" מצניעים באופן יחסי את התגובות במערכת הפוליטית להתקדמות המגעים בין קדימה לישראל-ביתנו, ומביאים אותן בפסקה המסיימת את הדיווחים בעניין זה. ב"ישראל היום", לעומת זאת, זו הכותרת הראשית ("זעם במרץ ובעבודה"), ובעמ' 3 של העיתון מופיעה ידיעה שלמה ומודגשת המוקדשת להרחבה בעניין [מתי טוכפלד ונצחיה יעקב]. תחת הכותרת "בשמאל זועמים על לבני: 'התרמית שנקראת קדימה נחשפה לעיני כל'", מוגש לקוראי העיתון אוסף ביקורות על לבני וקדימה מקיר לקיר – מאופיר פינס, איתן כבל וחיים אורון, ועד לאחמד טיבי ומוחמד ברכה.
אבל ההסכמות בין קדימה לישראל-ביתנו עדיין לא הובילו להמלצה של ליברמן על לבני לראשות הממשלה. ממליך המלכים עודנו במינסק, ולפי דיווחים בעיתוני הבוקר, נמצא בקשר טלפוני עם נתניהו ולבני.
מתי גולן מקדיש את טורו האישי ב"גלובס" לשאלה המסקרנת "למה ליברמן במינסק?". לאחר שגולן מעלה מגוון אפשרויות פוליטיות וקואליציוניות, הוא מקנח בתהייה "ואולי הוא נמצא שם בגלל סיבות אחרות, הרבה יותר מעניינות?". למה גולן רומז? כל אחד מוזמן להחליט בעצמו, ולעשות זאת לאור המשפט הבא המופיע בטור של גולן: "בהעדר הסברים מניחים את הדעת, אפשר רק לשער, מתוך הכרת האיש, אופיו ודרך מחשבתו".
הבנתם? "האיש", "אופיו" ו"דרך מחשבתו". ההשערות כמובן צצות מיד עם תום קריאת משפט שכזה, ונעות על הסקאלה שבין פעולה חשאית מטעם המדינה במטרה לחזק את הברית האסטרטגית בין צבאות ישראל ובלארוס (למען הנאמנות והאזרחות של דורות העתיד!), ועד להכנת מצות לפסח מדמם של ילדים בלארוסים. גולן אינו מספק תשובה, אבל דורש כזו מעמיתיו לעיתונות. "מסקרן מאוד מה עושה ליברמן במינסק", הוא ממשיך. "לא פחות מסקרן למה אנחנו לא יודעים את התשובות העובדתיות. כלומר: איפה התחקירנות העיתונאית הישראלית? שולחים עיתונאים לרוב לאירועים זניחים. האם לאף אמצעי תקשורת אין עניין ליידע את הציבור מה ליברמן עושה – באמת עושה – במינסק?".
ודאי שיש עניין, אלא שהכסף אזל מזמן.
באותו גליון "גלובס" הופיעה אמש ידיעה מאת יעל גאוני שדיווחה כי חברת החדשות של ערוץ 2 מעכבת תשלומים לספקים משום שבעלי המניות שלה (הזכייניות קשת ורשת) לא העבירו אליה כספים במועד. כשאין כסף לספקים, אין לצפות שיהיה כסף לעבודה עיתונאית. אבל למה להרחיק עד לחברת החדשות של ערוץ 2?
הדרישה של גולן מעמיתיו היא הזדמנות מצוינת להזכיר את מה שאמר עורכו, חגי גולן, כשנשאל בעבר על תחקירנות עיתונאית. "באופן כללי", הסביר עורך "גלובס" בראיון ל"מעריב", "משרת התחקירן בעיתון היא משרה לא משתלמת. תחקירן יכול לעבוד חודש-חודשיים על תחקיר ולהגיע למצב שזה יורד לטמיון. זה לוקסוס גדול מדי עבור רוב בעלי העיתונים. אתה רוצה לראות תוצרת מעיתונאי. זו הסיבה שאין מספיק תחקירים בעיתונות בכלל ובעיתונות הכלכלית בפרט".
לגיליון מצורפת שקית הקאה
בעוד כל העיניים נשואות למינסק, אהוד אולמרט זוכה לעוד רגע של נחת מ"ידיעות אחרונות". איתמר אייכנר כותב הבוקר על טיסתו של ראש הממשלה לדרום הארץ. כותרת המשנה קוראת "הרוח טילטלה את המסוק של אולמרט – ואנשי הפמליה הקיאו את נשמתם; רק ראש הממשלה נראה משועשע מהטיסה". לצד הידיעה, תצלום גדול למדי של אולמרט במהלך הטיסה המטלטלת, כשהוא נראה רגוע לחלוטין, משעין סנטר על כף יד ומביט בנוף הנשקף מהחלון. כיתוב התצלום: "לקח את זה בקלות". חבל שקיבה חזקה אינה התנאי הבלעדי לראשות ממשלה, ויש צורך גם לשמור על חוקי המדינה.
ראש הממשלה אהוד אולמרט טס בשמי הנגב (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
בידיעה עצמה, אגב, טמון כשל. תחילה מצוין כי "מי שלא הקיא היה חיוור כמו סיד", ובהמשך נכתב "מי שלא הקיא בהלוך, כבר הקיא בחזור", אך למרות שתי ההכללות מדווח כי "רק נוסע אחד לקח את הטיסה דווקא די בקלות: ראש הממשלה אולמרט. הוא אף היה משועשע מהמצב ולא הושפע מהטלטולים העזים". למעשה, הכשל כפול. מבחינה לוגית, אולמרט מצליח לפרוץ גם מקבוצת ה"חיוורים כמו סיד" וגם מקבוצת ה"מקיאים", שאמורה לכלול את כל נוסעי המסוק.
מבחינה עיתונאית הכשל מטריד עוד יותר, שכן גם אם אכן כל נוסעי המסוק הקיאו את נשמתם ואילו ראש הממשלה לא הושפע כלל, ראוי היה שלא לפרסם נוסח כה מתחנף. תיאורים שכאלה אינם מוסיפים כבוד לעיתון שמפרסם אותם במדינה המתגאה באי-תלותם של עיתונאיה.
פרסום סמוי (גלוי)
במוסף "הערב" של "גלובס" מתפרסמת כתבה על כפולת עמודים תחת הכותרת "היקף התוכן השיווקי בטלוויזיה זינק ב-13% ב-2008" [אורי רודריגו-גרסיא]. כצפוי, הכתבה אינה מתריעה מפני הפרסום הסמוי, אלא מסקרת אותו באהדה. אחרי הכל, בימים קשים כאלה למשק, כל צמיחה ראויה לברכה.
בכתבה נתונים שיש בהם עניין. הזכיינית קשת, למשל, אחראית על 43% מהפרסום הסמוי בטלוויזיה הישראלית, ותוכניות המציאות הביאו את התופעה הפסולה לגבהים חדשים.
לכתבה מצורפות גם כמה טבלאות, וביניהן טבלה המסכמת את "פעילויות התוכן השיווקי הטובות ביותר לאורך השנה". את המקומות 5 ו-6 בטבלה תופסות תוכניות חדשות, "מה קורה" של קשת ו"היום שהיה" של ערוץ 10. הכתבה אינה דנה כלל בבעייתיות שבשילוב פרסום סמוי במהדורות חדשותיות, ואין בה כל אזכור לפרסום סמוי שאינו "תוכן שיווקי" מוצהר.
במלים אחרות, אין כל התייחסות לאלפי המקרים של קידום תוכנית אחת באמצעות תוכנית אחרת, או לקידום אינטרסים עסקיים חיצוניים באמצעות פינות צרכנות, ראיונות וכתבות. עסקאות אלה, כמובן, קשות הרבה יותר למדידה ופיקוח.
יתרון הרכב: הרגשה בטוחה
על מצבה העגום של מדינת ישראל יכולה להעיד הכתבה המתפרסמת הבוקר במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות". הכתב אודי עציון לקח לסיבוב ניסיון כלי רכב משוריין חדש, שאמור להיכנס בקרוב לשירות במשמר-הגבול, ומביא את ממצאיו בפרודיה עצובה על כתבות המציגות נסיעות מבחן בדגמי רכב חדשים.
עציון מספק, כמתבקש, נתוני מנוע ("פורד V8, עם 6,400 סמ"ק, 325 כוחות סוס ומספיק מומנט להתניע גם את התהליך המדיני"); מתאר את עוברי האורח המתקנאים ("איזה אוטו קטלני"); ואת יתרונות הדגם ("הגחון תוכנן כך שיעמוד בפני מטענים, וברשימת האופציות נמצאים כמה פריטים שלא תיתקלו בהם – לצערכם והכל – באולם התצוגה הקרוב לביתכם, כמו מערכת כיבוי אש אוטומטית, עמדת ירי אוטומטית בשלט-רחוק בגג והגנה בפני לוחמת אב"כ").
מלווה במנהל השיווק של החברה המייצרת את הרכב, נוסע עציון לאורך גדר ההפרדה, נכנס למזרח ירושלים, ונוהג גם לאורך הכביש המוביל למעלה-אדומים ("כביש האפרטהייד"), במטרה לבחון את הרכב בתנאי השטח העתידיים. לסיכום הכתבה, לאחר בחינה מקיפה, כותב עציון: "רוצים סיבוב? לשכות הגיוס של מג"ב פתוחות".
כרגע כתבה כזו היא סתם עוד תרומה קטנה ליחסי-הציבור של צה"ל. בעתיד עלולות להופיע כתבות דומות ללא כל טון פרודי, אלא כשירות לציבור המתקשה לשמור על בטחונו במהלך נסיעות שגרתיות.
ענייני תקשורת
הדר חורש מדווח הבוקר במוסף "עסקים" של "מעריב" כי משרד התקשורת יבחן דרכים להטלת פיקוח על שידורי טלוויזיה באינטרנט. "מדובר למעשה בצנזורה על רשת האינטרנט, כפי שדובר בזמנו בנוגע להגבלה על גלישה לאתרי פורנו", הוא כותב. לפי הידיעה, ההשראה להחלטה באה מכיוונן של חברות הכבלים והלוויין, ויותר משנועדה להטיל רגולציה על שידורי הטלוויזיה באינטרנט, היא נועדה להסיר את הרגולציה על שידורי הטלוויזיה בכבלים ובלוויין.
מעיין כהן מדווחת ב"דה-מרקר" כי במסגרת הסכם שיתוף הפעולה בין ynet לרשת, התחייב האתר לשלם לזכיינית לפחות מיליון דולר בשנה תמורת שימוש בתוכן הטלוויזיוני שלה. לי-אור אברבך מדווח במוסף "עסקים" של "מעריב" כי הממונה על ההגבלים העסקיים עשויה לפסול את שיתוף הפעולה.