עזר מציון

"במקום תרגילים יצירתיים, דנקנר צריך לוותר על השליטה באי.די.בי", נכתב בכותרת הראשית/מאמר המערכת של "דה-מרקר" הבוקר. "באי.די.בי לא היו – ואין עדיין – מי שימנעו מתאוותו של נוחי דנקנר לעוצמה ולהימורים לסבך את הקבוצה בעסקות רעות", נכתב בכותרת המשנה. "כעת דנקנר מבקש מבעלי האג"ח של אי.די.בי להסכים לדחייה של עד 15 שנה בהחזר כספם. הוא אינו מציע בתמורה לכך בטחונות חדשים, אלא רק אפשרות להזרמה של 180 מיליון שקל מכספו של המשקיע אדוארדו אלשטיין. אם זה מה שיש לו לתת, מוטב שהוא ואנשיו יירדו מהבמה".

רותם שטרקמן מונה בעיתון עשר סיבות לסירוב להצעתו של דנקנר לדחיית חובותיו. בין הסיבות: "הוא נכשל" ("הוא כישלונר סדרתי") ו"הוא חשוד בפלילים". "הצעת הפריסה משקפת תספורת – והתספורת היא משמעותית", מבהיר איתן אבריאל במאמר נפרד. "[...] קיימת הסתברות, בכלל לא זניחה, שחלק (או כל) הכסף לא יוחזר – ולכן יש כאן 'תספורת'".

אבריאל מדמה את דנקנר לאדם שמנסה לשדל אחר, בהבטחות שווא, לצרף את אשתו לאורגיה. במוסף "עסקים" של "מעריב" מדמה ערן בר-טל את דנקנר לאדם שמציע למנהל הבנק שלו צ'ק ללא כיסוי כדי לשלם את חובותיו. "ההצעה של דנקנר היא הצעה שאי-אפשר לסרב לה", טוען בר-טל, "ולא כיוון שהיא מאוד נדיבה, היא פשוט מוצעת מעמדה של כוח". לדבריו, החוב מדאיג את בעלי החוב יותר מאשר את דנקנר עצמו, משום שלרובם אין בטוחות.

"ההצעה של אי.די.בי היא לא בסיס למו"מ", מצוטטת בכותרת מוסף "שוק ההון" של "גלובס" תגובת מנכ"ל קרן הפנסיה גילעד, יואב ערמוני. "אין בה שום דבר שאנחנו מכירים מהסדר חוב סביר, ראוי והגיוני", הוא אומר.

המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" הוא היחיד שמצניע מאוד גם הבוקר את צרותיו של דנקנר. רועי ברגמן, שאתמול הביע תמיכה בעסקת בעלי עניין בקבוצת אי.די.בי, מדווח היום בקצרה כי "מחזיקי האג"ח מתנגדים להסדר שהציעה אי.די.בי". הידיעה מתפרסמת בתחתית עמ' 9 במוסף, בלא הפניה מהשער. בראש שער "ממון" מתפרסמת הפניה לידיעה המוקדשת לתגובתו של בן דודו של נוחי דנקנר, דני דנקנר, לכתב האישום שהוגש נגדו לאחרונה. "פעלתי בתום לב" הוא הציטוט שבכותרת.

במוסף "השוק" של "כלכליסט" מציג יניב רחימי את "מכונת הדיבידנד של אי.די.בי". לפי דיווחו, בין מרץ 2008 לאוקטובר 2010 התכנס דירקטוריון אי.די.בי אחזקות עשר פעמים לצורך חלוקת דיבידנד לבעלי המניות. "כך רוקן דירקטוריון חברת האחזקות הגדולה בישראל את הקופה רבעון אחרי רבעון", נכתב בכותרת המשנה.

רחימי מתבסס על פרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון שנחשפו במהלך תביעה נגזרת שהוגשה נגד נושאי משרה בחברה. "בפרוטוקולים שפורסמו", הוא כותב, "לא מצוינות שאלות שהעלו הדירקטורים, והסכום שהוצע לחלוקה אושר פה אחד. תמיד".

בין היתר מוזכר כי באוקטובר 2008, חודש לאחר קריסת ליהמן-ברדרס, הדירקטוריון אישר דיבידנד של 260 מיליון שקל לאחר שדנקנר ציין כי לחברה אין חוב בנקאי ולכן היא אינה כפופה לאמות מידה פיננסיות. במאי 2009, כשהדירקטוריון אישר דיבידנד של 216 מיליון שקל, ציין גונן ביבר, סמנכ"ל הכספים, כי לחברה אין צורך בסכומים גבוהים בקופה. באוגוסט 2009, חודש אחרי שחברת הדירוג מעלות הורידה את דירוג האג"ח של החברה, חולק דיבידנד בסך 270 מיליון שקל.

"אלביט-הדמיה לוחצת על פלאזה-סנטרס לחלק דיבידנד של 30 מיליון יורו", מדווח יורם גביזון ב"דה-מרקר". גביזון מזכיר כי לפני עשרה ימים הורידה חברת מעלות את דירוג האג"ח של אלביט-הדמיה והעריכה שהחברה עלולה להגיע לחדלות פירעון בשנה הקרובה. לפי מעלות, יכולת הפירעון של אלביט מותנית בקבלת דיבידנדים מהחברה הבת פלאזה-סנטרס. "נראה שבעל השליטה באלביט-הדמיה, מוטי זיסר, החליט לנקוט פעולה נחרצת יותר כדי להבטיח את חלוקת הדיבידנד בידי פלאזה-סנטרס ולהסיר חלק מהספקות של מעלות", כותב גביזון. "הפעולה עלולה לפגוע בבעלי אגרות החוב של פלאזה-סנטרס".

עמ' 5 במוסף "המגזין" של "מעריב" מוקדש לכתבה קצרה על סדנת בישול לחולי סרטן שנערכה בביתם של מוטי וד"ר ברכה זיסר, "הכל במטרה לאפשר להם לשכוח מעט מסדר היום העצוב שמלווה אותם". ארי גלהר מדווח על היוזמה של בני הזוג זיסר ומציין כי בעוד שברכה זיסר, מנהלת מאגר מוח העצם בעמותת עזר-מציון, "סוחבת חבילת ירקות למטבח", "גם מוטי זיסר, בעל הבית שהחלים מסרטן והפך לאיש עסקים מצליח, שינה את סדר יומו ונכנס למטבח".

"בארוחה כזאת אני שמח מאוד לתת לאורחים תחושה משפחתית, כי מנסיוני כלי הנשק להחלמה מהמחלה הוא האנושיות, היא נותנת הרבה כוח", אומר זיסר. התצלום המלווה את הכתבה, של בני הזוג זיסר לצד כל משתתפי הסדנה, מקבל את הקרדיט "יח"צ עזר-מציון".

הצגה לתקשורת

מבקר הטלוויזיה של "הארץ", מורן שריר, מדמה הבוקר את כתב "חדשות 10" אלמוג בוקר לשק חבטות הנשלח מטעם המערכת למשימות עיתונאיות שסבל בצדן. אתמול דיווח מאזור הדרום על מזג האוויר הסוער כשהוא "רועד מקור וספוג במי גשמים".

"מתי הוא יעז וימרוד בשרשרת המעמדית?", תוהה שריר. "מתי הוא יודיע לממונים עליו שהוא לא מוכן לחטוף דלקת ריאות בשירות מהדורת החדשות? מתי הוא יסחוף אחריו את עמיתיו שרון וכסלר, תמיר סטיינמן, אלעד זוהר ואחרים – כתבים בדרום וחזאים מערוצים מתחרים שנשלחים החוצה במהלך סופות – ויחד הם יגידו: 'די, גם אנחנו רוצים להישאר בחדר החדשות ולייבש את הגרביים שלנו בתנור ספירלות!'?".

יוסי אלי מדווח ב"מעריב" כי אלינה חמצוב, העובדת כשומרת מחוץ לחניון הכנסת, סובלת בתנאי מזג האוויר הקשים. חמצוב, בת 22, נמצאת בחודש השמיני להריונה וחוששת לבריאותה. "כשביקשתי מעיל, אמרו לי שאין מעיל. כשביקשתי תנור חימום, אמרו שאין תנור חימום", היא מצוטטת. שמעון שטרית, מנהל החניון, אמר בתגובה כי חמצוב קיבלה מעיל מטעם חברת הקבלן שמעסיקה אותה. "חשוב להבהיר כי העבודה היא לא מתחת לכיפת השמים אלא בחניון מקורה", הוא אומר, "נכון שקר שם, אך לא מתחת לגשם".

הכותרת הראשית והכפולה הפותחת ב"גלובס", עיתון שאינו חושש לתמוך בעבודה המאורגנת, מוקדשות להכרה התקדימית של חברת פלאפון בוועד העובדים שאירגנה ההסתדרות. ברק לוי, יו"ר ועד העובדים, מתראיין אצל שי ניב ומביע תקווה שמנכ"ל החברה גיל שרון לא יעזוב את תפקידו. "בואו באמת נשנה את ההיסטוריה בלי לחזור על מקרים אחרים שמאבקי עובדים הסתיימו בפיטורים של המנכ"ל. אני לא רוצה שהוא יתפטר, זה סתם יכול לייצר טלטלה בחברה. מבחינתי אני יכול גם לחבק אותו", הוא אומר.

"מה היתה לדעתך נקודת המפנה שגרמה להנהלה להכיר בהתארגנות שלכם?", שואל ניב, ולוי משיב: "בשבוע האחרון השובתים גילו שלמלה 'כוח' יש גם משמעות, שהם יכולים להשתמש בכוח הזה. אנשים הבינו שאם הם שמים את היד על השער של המרכז הלוגיסטי, אז איש לא נכנס פנימה. זה שינוי בתודעה. ההנהלה תפסה את הראש, שהנה העובדים הבינו איך משתמשים בכוח".

בידיעה נפרדת מדווח ניב כי נקודת המפנה באה לאחר שיו"ר החברה והבעלים, שאול אלוביץ', התערב. "את המהלך האיצה במיוחד הפסיקה של בית-הדין הארצי לעבודה, שקבעה באופן תקדימי ועקרוני כי מעסיק אינו רשאי להביע כל התנגדות באשר להתאגדות עובדיו", הוא מציין.

"השביתה נפסקת לאלתר, והעובדים ישובו מחר לעבודה סדירה", מצטט ניב בטור פרשנות נלווה משפט מתוך ההודעה המשותפת של פלאפון וההסתדרות. "המשפט הזה ודאי היכה בתדהמה את עורכי העיתונים", הוא מוסיף. "זה חודש ימים הם מקבלים מבול של שיחות טלפון מגורמים שונים בהנהלת החברה שטוענים בתוקף כי אין שום שביתה בפלאפון, רק הצגה לתקשורת. הודעות דואר אלקטרוני נשלחו בצירוף תמונות של מוקדים שונים בחברה, רק כדי להמחיש שהעסקים כרגיל. בחלק מהמקרים עובדים צולמו בפוזות של דוגמנים, מחזיקים נייר עם הכיתוב 'אנחנו לא שובתים'. החברה עובדת כסדרה, השירות לא נפגע, הכל דופק – זה המסר שחזר על עצמו. עכשיו מתברר מעל לכל ספק כי ההצגה היחידה לתקשורת היתה מצד ההנהלה. או אם להיות בוטים יותר: מי דפק את מי".

"שרון עשוי לשלם במשרתו על הסכסוך", מצוטטים "מקורבים להנהלת בזק" בכתבה מאת רותי לוי ומיקי פלד המתפרסמת ב"כלכליסט". "כבר בתחילת הדרך נרמז לוועד להסיט את האש מאלוביץ' כיוון שככה המאבק לא ייפתר, ולהעביר את הכעס והדרישות למשרד המנכ"ל", מצוטט "גורם המקורב לוועד".

לפי דיווחם של לוי ופלד, "השאיפה של החברה [פלאפון] היא לראות הקמת ועדים גם במתחרות סלקום ופרטנר, כדי שיפעלו כמעין מנגנון 'השוואת תנאים' בהתמודדות עם התחרות בענף הסלולר. בינתיים גם בבזק בינלאומי, חברת האינטרנט והשיחות לחו"ל של קבוצת בזק, החלה להתגבש בחודשים האחרונים קבוצה של עובדים שהחלו לגשש בהסתדרות על מהלכים להקמת ועד, אם כי אלו עוד לא הבשילו לכדי התארגנות של ממש".

ב"דה-מרקר" מדווח חיים ביאור כי בעקבות ההתארגנות בפלאפון החלו מגעים בין ההסתדרות לעובדים בחברות הייטק.

הכותרות הראשיות

"הרופאים שוקלים לא לחייב טיפול בנשאי HIV", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "החזית שלא קמה", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", המוקדשת לעימותים הפנימיים בגוש מפלגות המרכז. "דאגה בישראל: צ'אק הייגל מונה לשר ההגנה האמריקאי", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". "מסתמן: אל"מ וינר יודח בעקבות דו"ח הרפז", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב".

מאמרים נבחרים

מאמר המערכת של "הארץ" קורא לפתיחת חקירה פלילית בעקבות ממצאי מבקר המדינה בדו"ח פרשת הרפז. על הכוונת: גבי אשכנזי. "אין צדיקים בפרשה הזאת", נכתב במאמר. "נתניהו וברק כשלו בהטלת מרותם על הפיקוד העליון של צה"ל, זה בסירובו להתערב במשבר, וזה ברמיסת המינהל התקין. אבל מחדלי נתניהו ומעשי ברק אינם מצדיקים את התנהגות אשכנזי. מחצרו של הרמטכ"ל נוהל מאמץ ריגול והכפשה נגד ברק, עוזריו וקצינים שנחשבו למקורבי השר". דן מרגלית מביע עמדה דומה ב"ישראל היום".

במאמר המערכת של "מקור ראשון" מתריע אסף גולן כי "גוברת הסכנה לדיקטטורה בארץ". לדבריו, ריבוי המפלגות והעסקנות הפוליטית גורמים "לכמיהה ציבורית נרחבת לסוג אחר של הנהגה. הכוונה כמובן לעלייתו של מנהיג בעל מאפיינים דיקטטוריים שעיקר כוחו יהיה אישיותו הכריזמטית ושלא ירגיש את עצמו מחויב לכללי המשחק הדמוקרטי". גולן מציע להימנע מכך על-ידי שינוי השיטה הפוליטית לשיטה נשיאותית, עם שתי מפלגות גדולות, כמקובל בארה"ב.

במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" מציע דב ויסגלס "לחזור ולהרהר בעקרונות 'מפת הדרכים', ולנסות לממשה". לדבריו, "זה רגע אחרון לניסיון".

במדור הדעות של "מעריב" מתפרסם מאמר מתורגם מאת ג'קסון דיל, עורך בכיר ב"וושינגטון פוסט", הממליץ לנשיא ארה"ב ברק אובמה לא להפוך את השלום במזרח התיכון ליעד המועדף עליו. "ארצות-הברית צריכה לשאוף ליצור תנאים לפתרון ארוך טווח, אך לשמור גם על פרופיל נמוך ולא להתיימר לפתור את הסכסוך בתוך שנה-שנתיים", הוא כותב.

השערורייה היומית

סבר פלוצקר כותב ב"ידיעות אחרונות" כי הודעת נשיא ארה"ב ברק אובמה כי החליט למנות את צ'אק הייגל לשר ההגנה היא "המנה הראשונה בסעודת המרורים שמתכוון אובמה להאכיל את ראש הממשלה נתניהו".

"הייגל אינו ממונה על-ידי אובמה בגלל איראן או תהליך השלום במזרח התיכון", כותב נדב איל ב"מעריב". "[...] הייגל ממונה בגלל מספר, והמספר הוא 700 מיליארד דולר. זה, פחות או יותר, סך ההוצאות של אמריקה על ביטחון. [...] עשרות מיליארדים מהכספים זורמים בכל שנה לחברות פרטיות, תעשייתיות, קבלני שירותי ביטחון ואחרים".

"בעולם אוטופי שבו יש רק טוב – יש מקום למזכיר הגנה בדמות הייגל", כותב בועז ביסמוט ב"ישראל היום" על שר ההגנה החדש של ארה"ב. "בעולם שבו מסתובבות צנטריפוגות ללא הפסקה במקומות מסוכנים דוגמת איראן, מדובר בבחירה אוטופית שלצערנו בעידן אובמה הפכה למציאותית".

"לישראלים המאמינים שהשימוש או האיום בכוח צבאי אמריקאי הם מכשיר חיוני להתמודדות עם תוכנית הגרעין האיראנית, 'ישנן אכן סיבות טובות להיות חשדנים כלפי הייגל'", טוען הדיפלומט האמריקאי לשעבר ארון דייוויד מילר. חמי שלו מדווח ב"הארץ" כי מילר מעריך שהסנאט יאשר את מינויו של הייגל וכי "בתוך כמה שבועות 'כל השערורייה הזו תישכח'".

בשולי החדשות

עדי חשמונאי מדווחת ב"מעריב" כי גם אתמול, כמדי חורף כמעט, הוזרמו מי ביוב לים מול חופי צפון תל-אביב.

במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מדווחת טובה צימוקי כי מדו"ח מבקר המדינה על פרשת הרפז עולה כי המבקר הקודם ניסה לקבל מהשב"כ תוכן מסרונים שהרפז שלח וקיבל. "אני רואה בכך שימוש לא ראוי בסמכויות ובאמצעים שניתנו בידי שירות הביטחון הכללי לביצוע תפקידיו", השיב ראש השב"כ דאז, יובל דיסקין. המבקר לינדנשטראוס לא ויתר, אך גם ראש השב"כ הנוכחי והיועץ המשפטי לממשלה סירבו לבקשותיו.

טלילה נשר מדווחת ב"הארץ" כי שר החינוך גדעון סער יכנס היום ישיבה שלא מן המניין של מליאת המועצה להשכלה גבוהה כדי לתת חותמת נוספת להכרה באוניברסיטת אריאל. לפי דיווחה, "צעד זה של סער הוא ניסיון להיעזר בגוף ממלכתי-ישראלי, האמור להימנע מפורשות מלעסוק בעניינים הנוגעים לאקדמיה בגדה המערבית".

חיים לוינסון מדווח ב"הארץ" כי המועצה האזורית גוש-עציון הגישה לבית-המשפט העליון תצהיר שקרי.

ענייני תקשורת

נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי לטענת משרד התקשורת, אין ניגוד עניינים במינוי שי באב"ד למנכ"ל הרשות השנייה, על אף שכיהן קודם לכן כמנהל בכיר בצים, חברה שנשלטת על-ידי משפחת עופר ואודי אנג'ל, השולטים גם בזכיינית ערוץ 2 רשת. "אין ולא היו לי קשרים אישיים או ממשקים קרובים עם עופר או אנג'ל", מצוטט באב"ד.

ב"ישראל היום" מתפרסם עוד מאמר התוקף את "ידיעות אחרונות". הפעם תורו של איציק סבן. במדור הדעות של "מעריב" טוען נועם שיזף כי פרשן "ישראל היום" דרור אידר אינו ראוי להיות מועמד לפרס מטעם האגודה לזכות הציבור לדעת משום שקיבל משכורת ממשרד ראש הממשלה בעודו כותב על משרד ראש הממשלה.

לי-אור אברבך יוצא ב"גלובס" להגנת בעלי השכר הגבוה במיוחד ברשות השידור. "בואו ניקח את עודד שחר, ששכרו הוא הגבוה מבין העיתונאים האחרים", כותב אברבך. "שחר, שציין בשנה שעברה את שנתו ה-30 ברשות השידור, עוד העניק ניתוח כלכלי לצופי 'מבט' בזמן האינפלציה הגדולה של שנות ה-80. נכון, שחר מטיף לסוציאליזם ולהגבלת שכר הבכירים במשק, בעודו מרוויח כ-50 אלף שקל. אבל ראש הדסק הכלכלי של ערוץ 1 ממשיך לעבוד היום בארבע עבודות שונות לפחות ברשות, בדיוק כמו ביום הראשון לעבודתו. שחר הוא פרשן כלכלי, מגיש 'פוליטיקה', מגיש פינות ברשת ב' וממלא-מקום בהגשה השוטפת. לא מזמן מילא מקום מדי יום במהדורת 'מבט', ולא קיבל על כך שכר נוסף. האם לא מגיע לאדם כזה, עם מידת השפעתו הרחבה על תפיסת העולם של כה רבים לאורך השנים, להרוויח בגילו ובמעמדו 50 אלף שקל?".

ב"הארץ" מתפרסמת ידיעה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס" על עובדי שבועון מוביל בסין שפתחו בשביתת מחאה על הצנזורה שמוטלת עליהם.