אם היתה עיתונות בישראל
"אביגדור ליברמן מדבר על הכל", נכתב בראש שער "מעריב", והקורא המיומן יודע מיד שמדובר בהבטחה ללא כיסוי. לא משום המגבלות האובייקטיביות שמטילים הזמן והמרחב, אלא משום המגבלות שמטיל ליברמן, גם אם לא באופן רשמי. יש שאלות שלא יישאל, ואם יישאל, בוודאי לא ישיב.
מייסד "דה-מרקר" גיא רולניק הזכיר באחרונה כמה מהן: "אדוני שר החוץ, ברשותך, אני מבקשת לחזור לנושא של איגור, הנהג שלך. האם תוכל להסביר את המיליונים שהוזרמו לחברה שנרשמה על שמו?"; "אני מבינה שזה נמצא חוקי על-ידי היועץ המשפטי לממשלה. אבל מה שמעניין את הציבור זה לא החוקיות, אלא כיצד קורה שהנהג שלך והבת שלך מתעשרים במהירות ומקבלים מיליוני דולרים, ובוחרים לעשות הכל בחברות שמקבלות כספים מחברים שלך"; "האם תוכל לפרט את שמות האנשים ששילמו לך מיליוני דולרים עבור שירותי 'פתיחת דלתות' ואת סוג העסקים שעשתה בתך מיכל, שהניבו לחברת ml שהיתה רשומה על שמה מיליונים?".
"אם היתה עיתונות בישראל", כתב רולניק באותה הזדמנות, "אנשים מסוגם של ליברמן, אהוד אולמרט, ברק ומשפחת שרון לא היו מסוגלים להיכנס לאולפן ולהתחיל ראיון – לפני שהיו נשאלים עשרות שאלות חוזרות ונשנות על המעטפות, המזומנים, ניגודי העניינים וההתעשרות של בני משפחותיהם. אבל רוב העיתונות בישראל, ודווקא הבכירה שבה, חיה בסימביוזה מלאה עם האנשים שהיא אמורה לבקר, ואין לה שום עניין לעסוק בשחיתות, בניגודי עניינים ובמעטפות של הפוליטיקאים".
הראיון עם ליברמן, שערך אריאל כהנא, מתפרסם ב"מוספשבת" של "מעריב" (וכן ב"יומן" של "מקור ראשון"). בשאלתו הראשונה מבקש כהנא מליברמן להסביר מדוע כבר שלוש פעמים, ערב בחירות, מוגש נגדו כתב אישום. ליברמן מאשים את הממסד הישראלי בדעות קדומות. אחר-כך מוקדשות כמה שאלות לפרשת השגריר, שבגינה הוגש נגדו לאחרונה כתב אישום, וליברמן מדגיש את חזקת החפות בכלל וחפותו האישית בפרט.
מיד בהמשך מגיע שלב ההון-שלטון המתבקש. כהנא אומר לו: "אבל יש משהו, לפחות בדימוי שלך, בקשרים עם אנשי עסקים, באותה ישיבה בקפריסין – זה נראה שאתה הולך על הסף". ליברמן מסביר כי חבריו הם אנשים מוצלחים ומוכשרים המעוררים קנאה ומציע להתמקד בעובדות ולא ב"בובע מייסעס". "למה מרטין שלאף?", שואל כהנא, ושר החוץ לשעבר משיב כי גם הוא אדם מצליח מאין כמותו, שדמותו הושחרה מאז שהפסיק להיות יקיר השמאל. "וכל הקשרים האלה כשרים?" היא השאלה הקשה ביותר שמפנה כהנא בסוגיה זו, וליברמן משיב: "כשרים למהדרין".
המיליונים לחברה על-שם הנהג איגור אינם מוזכרים, גם לא המיליונים לחברה על-שם הבת מיכל. מיליוני הדולרים האלה אינם בובע מייסעס אלא עובדות, אולם דומה כי מה שלא הפך לכתב אישום נעלם מן העולם לבלי שוב. עם החלטת עו"ד יהודה וינשטיין שלא להגיש כתב אישום נגד ליברמן בעניינים אלה, פירסם היועץ המשפטי לממשלה גילוי דעת וקרא להעביר את השאלות מהזירה המשפטית לזירה הציבורית. לתקשורת חשיבות מכרעת בניתוב השיח הציבורי לעיסוק בסוגיות הללו. בשאלה "וכל הקשרים האלה כשרים?" אין די.
"אחת הבעיות היא שהמבחן שהציבור מעמיד לנבחריו עבר למישור המשפטי בלבד. אם נתת את הדין ושילמת את חובך לחברה, אז אתה בסדר, לכאורה", מצוטטת עו"ד גליה שגיא, מנכ"לית עמותת שקיפות בינ"ל ישראל (שבי"ל), בכתבה מאת שוקי שדה ועידו אפרתי המתפרסמת ב"מרקר ויק". "לפעמים חושבים שאם אדם יודע להסתדר ולעשות קומבינה, אז זה יפעל לטובת הכלל, אבל חסרה כאן ההבנה הבסיסית שאדם שנתפס בשחיתות הוא אדם שדאג לאינטרסים של עצמו במקום לאינטרס הציבורי – וזה תמיד פוגע בכולנו".
שדה ואפרתי בדקו ומצאו כי "שמם של 13 מהמתמודדים לכנסת נקשר ברמה כזו או אחרת בעבירות של טוהר מידות, לעתים באופן מובהק ולעתים ברמת חשד בלבד". שני הבולטים הם אריה דרעי וצחי הנגבי, שהורשעו בבית-המשפט. מיד אחריהם אביגדור ליברמן, שנגדו הוגש כתב אישום.
"האם הפרקליטות נהגה בליברמן בהגינות בתקופה שנחקר בחשדות שונים?", נשאלו המשיבים על סקר דעת קהל שנערך עבור "מעריב" ו"מקור ראשון". 41% השיבו בחיוב, לעומת 21% שהשיבו בשלילה. גם בקרב מצביעי ישראל-ביתנו רק מיעוט חושב שהפרקליטות נהגה בשר החוץ לשעבר בחוסר הגינות – 29%.
"לדור סוגר את תיק סיריל קרן נגד אריאל וגלעד שרון", מדווחת עפרה אידלמן ב"הארץ", העיתון שחשף את הפרשה לפני כעשור. אידלמן מזכירה כי התיק ייחס לאריאל וגלעד שרון קבלת שוחד של מיליוני דולרים מאיל ההון מרטין שלאף באמצעות ידידו של שרון, איש העסקים הדרום-אפריקאי סיריל קרן. לפי דיווחה, בפרקליטות הוחלט לסגור את התיק מחוסר ראיות, בעיקר בשל מצבו של החשוד העיקרי – אריאל שרון.
"מחר ימלאו שבע שנים לאירוע המוחי הקשה שעבר אריאל שרון", מזכיר איתמר אייכנר ב"ידיעות אחרונות". הידיעה של אייכנר עוסקת בבקשה של הבן גלעד שרון לקרוא לעיר הבה"דים המוקמת בנגב על שם אביו. שרון הבן שלח לראש הממשלה נתניהו את הבקשה לפני שלושה חודשים, אבל "עד היום לא קיבל תשובה", כך מדווח.
בידיעה צמודה מדווח תלם יהב על סגירת תיק סיריל קרן. להבדיל מהדיווח ב"הארץ", ומהדיווחים ב"מעריב" וב"ישראל היום", ב"ידיעות אחרונות", עיתון הבית של שרון, לא מוזכר הסכום העצום שהגיע כביכול מקרן למשפחת שרון. כל שנכתב הוא כי גלעד שרון "נחשד שתיווך לשוחד".
שיר
"סיזיפוס כותב ביומנו. מילא אני, כך נגזר עלי. אבל את הסלע איני מבין" (אלכס אפשטיין, "תרבות וספרות", "הארץ". צויץ בנוסח דומה לפני כחצי שנה).
עסקים קטנים
בשבוע שעבר החזיק מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" 16 עמודים, שני עמודים מהם של מודעות על מכרזים ועוד מודעה אחת גדולה לבנק HSBC, שהתפרסמה בשער האחורי. כך גם לפני שבועיים. הבוקר המוסף גדל לכדי 20 עמודים, וכולל מודעה לבנק הפועלים על פני כפולת העמודים המרכזית ומודעה נוספת בשער האחורי. בעצם, המוסף כולו הוא מודעה לבנק הפועלים. לבד מהמדור הקבוע של סבר פלוצקר בכפולה הפותחת, כל התוכן המערכתי במוסף מוקדש לסיקור המיזם המשותף ל"ידיעות אחרונות", ynet ובנק הפועלים.
"אמרו להם שהם לא יצליחו, אמרו להם שזה מטורף להקים היום עסק ושהם משוגעים לעזוב עבודה טובה: תכירו את אלה שלא ויתרו – הזוכים בתחרות העסקים הקטנים שלנו", נכתב בשער העיתון.
"הרצון להיות שותפים לקידום מגזר העסקים הקטנים השתלב גם בהחלטתנו להשתתף בתחרות 'עסקים קטנים בצמיחה', שהוכרזה על-ידי 'ידיעות אחרונות'", כותבת לילך אשר-טופילסקי, משנה למנכ"ל וממונה על החטיבה הקמעונית בבנק הפועלים, בטור מיוחד המודפס במוסף. "[...] התקווה היא שהגברת המודעות הציבורית באמצעות 'יום העסקים הקטנים' תסייע למגזר העסקים הקטנים להרחיב את מאגר הלקוחות ולהגדיל את מחזור העסקים לאורך כל השנה".
"עבורי, הקמת עסק קטן היא הביטוי הטוב ביותר לרוח הישראלית", כותב ציון קינן, מנכ"ל בנק הפועלים, בטור משלו. "[...] מתוך הכרה בחשיבותם של העסקים הקטנים הכרזנו על שנת 2012 כ'שנת העסקים הקטנים', ויצאנו בתוכנית סדורה להצמחת עסקים קטנים. [...] תחרות 'עסקים קטנים' סיפקה לעסקים שהשתתפו בה ליווי מקצועי, ופרסומה ב'ידיעות אחרונות' נתן הזדמנות לרבבות בעלי עסקים קטנים לעקוב אחר עסקים הדומים להם, וללמוד מנסיונם ומנסיון אנשי המקצוע המלווים אותם".
את טורו הקבוע ב"ממון" פותח סבר פלוצקר בהתייחסות משלו לחשיבות העסקים הקטנים בישראל. בהמשך הוא נותן כמה תחזיות לשנת 2013. בכל הקשור לעיתונות הדפוס כותב הפרשן הכלכלי: "פינוי הזירה מגופים שאיבדו את יכולתם להתקיים בנוף התקשורת המשתנה יחזק את אלו המסוגלים להתאים את עצמם למציאות החדשה, לשמור על איכות ועל קוראים נאמנים".
גם ב"דה-מרקר" התייחסו השבוע למיזם של בנק הפועלים – מאמר מאת קינן בשבח העסקים הקטנים והתחרות לעידודם פורסם במדור הדעות של העיתון. אם במחלקת יחסי-הציבור של בנק הפועלים הסיקו שהעיתון פותח מולם דף חדש, הם צפויים להתאכזב.
"ב'יום העסקים הקטנים', יונתן ואיריס חיסלו את העסק", כותבת ענת ג'ורג'י ב"מרקר ויק". ג'ורג'י מספרת על יזמים קטנים שנקלעו למשבר ופגשו את הצד הפחות נעים של בנק הפועלים.
"אף אחד לא באמת עוזר לך פה בעסק. לא רק זה, אלא שברגע שהעסק נקלע לקשיים אתה כבר לא מעניין אף אחד", אומר לה יונתן (שם בדוי). "כולם חונקים אותך ולא מעניין אותם אם אתה ישר, הגון ועובד קשה כבר המון שנים. בנק הפועלים, מהניסיון שלי, רוצה לעבוד עם הדברים הסקסיים. הם לא יודעים להעריך באשראי יושר של אדם שעובד איתו 20 שנה. הם לא יודעים להעריך עבודה קשה.
"[...] כשהעסק נקלע לקשיים והבנק מתחיל ללחוץ עליך – אתה חייב לשלם להם. אותם לא מעניין חובות לספקים או פיטורי עובדים, הם רוצים את הכסף שלהם ומהר. אם לא הייתי מוכר את הבית ומשלם חובות לספקים, הייתי גורם לכך שספקים נוספים היו קורסים יחד איתי [...] בהתחלה הבנק גילה סבלנות, אבל לא להרבה זמן. בניגוד לטייקונים הגדולים שזכו לתספורות טובות, ממני דרשו לשלם את החוב עד השקל האחרון".
"אני לא עני. גם מעמד הביניים לא עני", אומר יאיר לפיד, לשעבר הפרזנטור של בנק הפועלים, בראיון לשרי מקובר-בליקוב, המתפרסם ב"מעריב" וב"מקור ראשון". "גדלתי בבית קלאסי של מעמד הביניים. [...] אני לא חושב שרופא צריך להיות חולה ושסנדלר צריך שיהיה לו חור בנעל. אנשים לא רואים משהו רע באדם שהצליח. הצלחה זה טוב". בתשובה לשאלה בדבר הצהרתו כי מפלגתו תזכה ל-22 מנדטים משיב לפיד: "מעמד הביניים הישראלי מונה הרבה יותר מ-22 מנדטים. [...] מעמד הביניים שכח שהוא הרוב, לכן הוא לא תובע את זכויותיו כמו רוב".
יש כמה הגדרות מקובלות למעמד ביניים, והגדרה נוספת של יאיר לפיד, שבה מעמד זה הוא רוב בציבור.
חברו לסיעה, יעקב פרי, מופיע על שער "גלובס" לצד הכותרת "מחלוקת בין רשות המסים ליעקב פרי על חבות המס שלו". ספיר פרץ, חנן מענית וטלי ציפורי מדווחים כי המחלוקת נוגעת לחברת "פרי יעקב שירותי ניהול".
חברה זו, כך מוסבר, היא "חברת ארנק", כלומר "חברה שמוקמת על-ידי שכיר (בדרך-כלל יו"ר או מנכ"ל) בעל עלויות שכר גבוהות, ודרכה הוא מעניק לארגון בו הוא עובד את שירותיו ובאמצעותה הוא מקבל את שכרו ואת שאר ההטבות הסוציאליות להן הוא זכאי.
"הפופולריות הגבוהה של חברות ארנק", מוסבר בהמשך "[...] נובעת משיעור המס הנמוך בגינו מחויבת החברה, וזאת לעומת מס הכנסה על הפרט. למעשה, שימוש בחברת ארנק הוא מעין תכנון מס, והשכיר שמשתמש בה מחויב במס שוטף של 25% (כל עוד הוא אינו מושך ממנה דיבידנד), ולא במס שולי גבוה של 48%–50%".
בידיעה על פרי מוזכרת התבטאות שלו מלפני כמה חודשים: "גדלתי בבית של פועלים ואני בא מבית שחווה קשיים. מרבית שנותי הקדשתי למדינה וב-18 השנים האחרונות אני שכיר. מה רע בזה?".
"המסר שלנו לכל הצבועים", כותב אלי ציפורי בטורו השבועי שב"גלובס", "תפסיקו לעשות טובות כביכול למסכנים ולחלשים. תתחילו לשלם מס אמת. זה הדבר הכי גדול שאתם יכולים לעשות כדי לצמצם את הפערים החברתיים".
שיר הלל
"טל רוסו נראה כמי שנהנה מכל רגע בחברתו של נתניהו. קשה היה לראות עליו שהוא אפוף צער ויגון קודר על פרידתו מחברתו" (אמנון לורד, "יומן", "מקור ראשון")
עסקים גדולים
"פלאפון אחראית לפסק הדין, היא עשתה כל טעות אפשרית", נכתב אתמול בכותרת הראשית של "גלובס". זהו ציטוט מפי "גורם בכיר המזוהה עם המעסיקים הגדולים במשק", וזאת בעקבות פסק הדין של בית-הדין הארצי לעבודה, שקבע כי אסור למעסיקים להביע עמדה בנוגע להתאגדות עובדיהם. "אפילו כשהצבא רוצה לחסל מחבל, הוא דואג שלא יהיו בסביבה בני משפחה. פה נלחמו בעובדים, ולא חשוב מה התוצאות", הוסיף הגורם באוזני שי ניב.
"אתמול, לאחר פרסום פסק הדין, קיימה ההסתדרות הפגנה רעשנית לתמיכה במאבקם של עובדי פלאפון למען הכרה של החברה בהתארגנות שלהם", מדווח הבוקר חיים ביאור ב"מרקר ויק". "בין 800 המפגינים היו לא רק עובדי פלאפון, אלא גם עובדי חברת החשמל, בזק, הבנקים, בית-החולים איכילוב ותל-השומר ופקידי ההסתדרות, שחסמו צירי תנועה במרכז תל-אביב. המפגינים חדרו עם משרוקיות לבניין עזריאלי, שבו ממוקמים משרדי בזק, החברה-האם של פלאפון, והשתלטו על משרדי החברה למשך עשר דקות. הם דרשו מבעל השליטה של בזק, שאול אלוביץ', להיפגש עימם, אך לא נענו".
עמירם ברקת דיווח אתמול ב"גלובס" כי דירקטוריון חברת החשמל אישר תשלום בונוסים לראשי החברה. לפי דיווחו, יו"ר הדירקטוריון, יפתח רון-טל, המנכ"ל אלי גליקמן והיועץ המשפטי דוד יהב יקבלו "תגמול אישי" בגובה 10% משכרם השנתי, כ-73 אלף שקל כל אחד, וזאת עבור שנת 2011, שאותה סיימה חברת החשמל בהפסד של 785 מיליון שקל.
הכותרות הראשיות
"יחימוביץ': לא אשב בממשלת נתניהו; הליכוד: היא בלחץ", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". "מתרחקים מנתניהו", נכתב בראש שער "הארץ", מעל פתיחת הטור הפוליטי השבועי של יוסי ורטר. הכותרת הראשית של "מקור ראשון" קוראת: "מסתמן: ממשלת ימין וחרדים". ב"מעריב" אין כותרת ראשית כלל, אלא פסיפס של הפניות בגדלים דומים.
הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", ורובו של שער העיתון, מוקדשים לראיון עיתונאי שערך השבוע דרור מורה עם ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין. הציטוט שנבחר לכותרת הוא: "נתניהו פוחד, מזגזג. לא לוקח אחריות. האינטרס האישי בא לפני האינטרס הלאומי". אחרי "מסמך ארד", מגיע תורו של "מסמך דיסקין".
"38 שנים שירת בנאמנות ובמסירות במערכת הביטחון. שירת ושתק", נכתב בכותרת המשנה. "עכשיו יובל דיסקין, ראש השב"כ לשעבר, מרגיש שהוא לא יכול לשתוק יותר. שהוא חייב לדבר, לפני שיהיה מאוחר מדי. לפני שהאינתיפאדה הבאה תתפוצץ לנו בפנים, לפני שישראל תסתבך במהלך מול איראן". אפשר להוסיף – "לפני הבחירות" (זו, אגב, התשובה שדיסקין נותן בראיון לשאלה מדוע החליט לדבר דווקא עכשיו).
הראיון עצמו תופס שמונה מעמודי "המוסף לשבת". הוא נפתח בסיפור צבעוני על ראש ממשלה ושר ביטחון שדנים על אפשרות לתקיפה באיראן תוך כדי עישון סיגרים ושתיית ויסקי וממשיך בביקורת על אישיותם, חוסר המחשבה בנוגע לאיראן וחוסר המעש והטעויות בזירה הפלסטינית. מה שנאמר פעם בפורום לא עיתונאי, מה שנרמז "בשיחות סגורות", נאמר כעת לציטוט ולייחוס.
"כשאני מסתכל על נתניהו, אני לא רואה בו שמץ של דוגמה אישית כמנהיג, וכשאני מסתכל על אהוד ברק אני לא רואה בו שמץ של דוגמה אישית כמנהיג", הוא אומר. "[...] אצל נתניהו משחקים לדעתי בערבוביה אידיאולוגיה, תחושה עמוקה שהוא נסיך מ'המשפחה המלכותית' ומהאליטה הירושלמית, לצד חוסר ביטחון ופחד עמוק מהחלטות ומלקיחת אחריות".
הראיון עם דיסקין, שבועיים וחצי לפני הבחירות, הוא רגע השיא במסע התקשורתי של "ידיעות אחרונות" להניא אנשים מלהצביע לליכוד-ביתנו. יו"ר התנועה ציפי לבני כבר הודיעה, בעקבות פרסום הראיון, כך: "גילויי דיסקין מחייבים את החלפת נתניהו וליברמן בהנהגה אחראית ובעלת ניסיון מדיני ובטחוני". באתר ynet הקדישו לכך מבזק.
ענייני תקשורת
מיקי רוזנטל, עד לאחרונה עיתונאי וכיום מועמד לכנסת, לומד על בשרו את מחיר החיים הפוליטיים. בשער "מעריב" מתפרסמת הפניה לכתבה מאת קלמן ליבסקינד ואליק מרגלית ב"מוספשבת" של העיתון. לפי הכתבה, בביתו של רוזנטל קומת מרתף שנבנתה בניגוד לחוק ושעליה מעולם לא שילם ארנונה.
במוסף "סופשבוע" של "מעריב" מתפרסמת כתבה מאת שרה ליבוביץ-דר על איש העסקים ג'מאל דניאל ועל אתר האינטרנט שלו, "אל-מוניטור", שצירף באחרונה שורה של עיתונאים ישראלים בכירים (ובהם עיתונאי "מעריב" לשעבר בן כספית). עקיבא אלדר, שאף הוא הצטרף באחרונה לאתר, נשאל: "לא מפריע לך לכתוב באתר שהבעלים שלו הוא סורי?".