פעילי ימין מפגינים נגד דו"ח גולדסטון, אתמול בירושלים (צילום: דוד ועקנין)

יש רופא במערכת?

"לראשונה זה עשור: הרופאים ישביתו את מערכת הבריאות", לשון הכותרת הראשית של "הארץ". "הסתדרות הרופאים הכריזה כי תפתח מחר בבוקר בשביתת אזהרה של יומיים, במסגרת המאבק לשיפור תנאי העסקתם", נכתב בכותרת המשנה.

"הרופאים: שביתת אזהרה", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום" (הכותרת הראשית מוקדשת לענייני ביבי). כותרת הכפולה הפותחת היא "שביתת אזהרה, בינתיים" ומובאים בה שני טורי דעה, "בעד" ו"נגד" השביתה. הראשון של ד"ר ליאוניד אידלמן, יו"ר ההסתדרות הרפואית, והאחר של כתב הבריאות רן רזניק.

"שביתת הרופאים כעת היא בלתי מוסרית", קובעת כותרת הטור של רזניק. עצם האפשרות של שביתה – המסכנת חיים בהגדרה – שנויה במחלוקת גם בקרב הממסד הרפואי עצמו, כותב רזניק, ובכל מקרה צריכה להיות בגדר נשק יום הדין. "הרופאים", הוא מעיד, "עדיין רחוקים היום מאוד מלמצות את כל האמצעים והכלים העומדים לרשותם במאבקם הצודק ברובו למען הרפואה הציבורית בישראל".

גם "ידיעות אחרונות" מקדיש את הכותרת הראשית לשביתת הרופאים, וביתר דיוק, לתמיכה בה: "שבע בבוקר, אחרי 26 שעות במחלקה" היא הכותרת, המודפסת מעל למאמר של רופא, ד"ר איתי גל. גל מגולל את התלאות ותנאי העבודה הקשים שהם מנת חלקו של רופא בבית-חולים לילדים. הכפולה הראשית מוקדשת לשביתה והיא כוללת דיווח לקוני, את טור התמיכה של גל ואייטם אינפורמטיבי ("איך תשפיע עלינו השביתה").

נוסף על היותו רופא גל הוא גם, על-פי הקרדיט הניתן לו בעיתון, "כתב הבריאות של ynet", אתר האינטרנט של קבוצת "ידיעות אחרונות". רזניק היה כתב הבריאות המוערך של "הארץ", נאלץ לעבור ל"ידיעות אחרונות" ובוזבז שם בכתיבה במגזין לייף-סטייל עד שעבר ל"ישראל היום".

גם ב"מעריב" הכפולה הפותחת מוקדשת לשביתה, וגם שם הטון השולט הוא תמיכה בשביתה וקביעה שרירותית שלפיה "החולים תומכים בעמדת הרופאים". ב"הארץ", למרות הכותרת הראשית, הסיקור מינורי למדי וזכות הפרשנות ניתנת לנחמיה שטרסלר, שעמדתו נדמית כידועה מראש – נגד השובתים.

ובעיקר בלי להטיח עלבונות

"ממשלת ישראל ומטכ"ל צה"ל דבקו מלכתחילה, ובצדק, בגרסת החריגים והחקירות", נכתב היום במאמר המערכת של "הארץ". הנושא הוא דו"ח גולדסטון, על רקע הבעת החרטה של כותבו, השופט ריצ'רד גולדסטון, ו"גרסת החריגים והחקירות" היא זו הטוענת שהפגיעה באזרחים במהלך מבצע עופרת-יצוקה היתה במקרים חריגים שנחקרו וטופלו – בניגוד לקביעת הדו"ח כי היא היתה חלק ממדיניות מכוונת.

"אין שום ספק שהשופט ריצ'רד גולדסטון הוא איש אמיץ, על שום היכולת שלו להודות בטעות ולכתוב זאת בעיתון אמריקאי מוביל", כותב האלוף במיל' יום-טוב סמיה בחלק ב' של "הארץ", "אבל מעבר לכך, הדו"ח המקורי והמאמר שכתב ב'וושינגטון פוסט' מוכיחים, קבל עם ועולם, עד כמה אבסורדי הוא ארגון האו"ם ובייחוד המועצה לזכויות האדם, שלוב היתה חברה מכובדת בה; ועד כמה תגובת האומות החברות בו לרצח בני-אדם מונחית על-ידי אינטרסים בלבד, שהעיקריים שבהם הם הסגידה לנפט הערבי ושנאת ישראל".

ועוד הוא כותב: "עצם המחשבה של גולדסטון והוועדה שלו, שחמאס יקים ועדות חקירה וימנה קצינים לבדוק כל ירי קסאם ופיגוע שכוונו נגד אזרחים ישראלים, מעוררת בחילה כלפי הארגון הצבוע המכונה האו"ם. הדבר דומה במידה רבה להענקת פרס נובל לשלום למחבל יאסר ערפאת".

כתבת השער של המוסף "המגזין" של "מעריב" עוסקת באחת התוצאות של המהלך של גולדסטון: שני לוחמי גבעתי שהורשעו בכך ששלחו ילד בן 9 לפתוח תיקים שנחשדו כממולכדים במהלך מבצע עופרת-יצוקה טוענים כי הם "קורבנות גולדסטון" ומעוניינים למחוק את הרישום הפלילי שלהם.

העובדה שהמעשה של השניים כלל לא נזכר בדו"ח גולדסטון והעובדה שעל השניים נגזרו רק שלושה חודשי מאסר על תנאי מוזכרות בכתבה, אולם האור (או הצל) שהעובדות הללו שופכות על טענות חבריהם, בני משפחתם ועורכי-דינם של הלוחמים חומק מעיניו של הכתב. אולי משום שאין בכתבה אף ייצוג לצד שכנגד (להלן: צבא הגנה לישראל).

במדור הדעות של "מעריב" נוקב שמואל רוזנר בשמו של פרופ' פיטר ברקוביץ' כמי ש"אולי יותר מכל אדם אחר", לדעתו של רוזנר, אחראי לשינוי בדעותיו של גולדסטון. ברקוביץ' עשה זאת "בכבוד, בנימוס, בלי להרים קול, ובעיקר בלי להטיח עלבונות. הוא לא ניסה להדביק לגולדסטון מניעים זרים, לא עסק בפסיכולוגיזציה של מחבר הדו"ח. בלי לוותר על טענותיו העקרוניות הנוגעות לדו"ח, אך בלי לעסוק באישיותו ובמניעיו של האיש גולדסטון. רק העובדות, והפרשנות המשפטית. כנראה שלעתים גם זו שיטה אפקטיבית – אולי היתה מספיקה בכל מקרה, אולי עבדה רק משום שהשלימה היטב את הבזיונות הבוטים יותר שגולדסטון ספג מאישים אחרים".

עורכי "מעריב" לא מקבלים את התיזה של רוזנר, ומפרסמים את הכותרת הראשית "גולדסטון נבהל מהאג". "כבר זמן רב שהשופט גולדסטון חש כי מועצת זכויות האדם בז'נבה עושה שימוש פוליטי בדו"ח שכתב", נכתב בכותרת המשנה. "אחרי שז'נבה קיבלה לפני שבוע וחצי החלטה שמאפשרת להעמיד לדין חיילים ישראלים בבית-המשפט הבינלאומי בהאג, החליט השופט לפרסם את מאמר החרטה".

הזווית של "ידיעות אחרונות": "העיתון החשוב בעולם סירב לפרסם מאמר החרטה של גולדסטון", נכתב בכותרת על השער. "מקורביו: 'ניו-יורק טיימס' סירב, 'וושינגטון פוסט' פירסם". כנראה של"ידיעות" לא מספיקה החזית נגד "ישראל היום".

"ריצ'רד גולדסטון הוא אדם אציל נפש. כמה ענווה וענייניות יש באדם שמפרסם טקסט שעיקרו שינוי עמדה. שיש לו די ביטחון עצמי כדי לבחון שוב את המציאות על סמך נתונים חדשים", כותב אלון עידן במדור הדעות של "הארץ", ומספק גם קביעה על האופי היהודי בארץ: "גולדסטון הוא דוגמה מעוררת השראה לתרבות דיון שזרה לנו, ושמנוגדת לעמדה הנפשית הבסיסית שלנו" ("התגובה בישראל לפרסום ה'מחשבה מחדש' זהה לתגובה בישראל ביחס ל'מחשבה הישנה', כלומר לדו"ח גולדסטון: היסטריה").

במדור "ראש בראש" שבפתח המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מודפסים שני טורים העונים על השאלה "האם בדיעבד צריך היה לשתף פעולה עם השופט גולדסטון". התשובות: כן, ולא. "פישלתי", אומרת דמותו המזיעה של גולדסטון בקריקטורה של עמוס בידרמן ב"הארץ". "תקבל הזדמנות נוספת", עונה לו דמותו של אהוד ברק, המחזיקה תחת ידה תיק עם הכיתוב "עופרת יצוקה 2".

"הערך ההסברתי של מאמר גולדסטון מוגבל במקרה הטוב ואפסי במקרה הרע", קובע אלון פנקס במאמר שתמציתו מודפסת על שער "מעריב". הדבר הבולט ביותר על שער "הארץ" הוא איור של נעמי חזן, יו"ר הקרן החדשה, במודעה של תנועת אם-תרצו ("גולדסטון הביע חרטה, ואתם?"). "נתניהו מינה צוות למינוף מאמר החרטה של גולדסטון", נכתב בכותרת על שער "הארץ".

צפו פגיעה

עמוס גלבוע מתאר במדור הדעות של "מעריב" את אופיו של השלטון הסורי, המורכב מבני העדה העלאווית, שהם כ-10% מהאוכלוסייה, אך שולטים בכל עמדות המפתח במדינה – זאת לאחר שקודם לתפיסת השלטון היו המגזר הנחשל ביותר בסוריה.

מסיבה זאת, טוען גלבוע, "רפורמות רדיקליות אמיתיות [...] פירושן הפגנת חולשה והתאבדות מרצון של המשטר". גם 'הפיכה רכה' לא תוכל להתרחש, אלא "רק הפיכת דמים. גורלה של כל העדה העלאווית מונח כאן על כף המאזניים: להמשך שליטה, אולי עם רפורמות אטיות חסרות משמעות, או לגיא ההריגה והשחיטה. צפו לדיכוי ברוטלי ולעולם מחריש".

ביבי-טורס

מדד ביבי-טורס בעיתונים: מחצית מעמ' 12 ב"ידיעות אחרונות" ("נתניהו מנסה לבלבל את הציבור", ציטוט של אנונימי מקדימה); כל עמ' 6 ב"מעריב" ("נתניהו לא לבד", המבקר יבדוק את נסיעותיהם של כל אישי הציבור בעשור האחרון); ידיעה בעמ' 4 של "הארץ" ("הנשיא פרס נחלץ לעזרת נתניהו: 'אין לעשות רצח אופי לו ולבני משפחתו'"), וכותרת ראשית ב"ישראל היום" ("פרס: אסור להפלות לרעה את נתניהו").

כפולת העמודים השנייה של העיתון מוקדשת לדברי התמיכה של פרס. הידיעה המרכזית מוקדשת כולה לדברי התמיכה של פרס ושל אחרים, ובסופה לתיקון טעות ביחס לקביעה של העיתון לגבי טיסותיה לחו"ל של חברת-הכנסת מקדימה דליה איציק. העיתון ייחס לה יותר ימי טיסה מאלו שהיו במציאות.

ידיעה נוספת באותה כפולה מוקדשת למתקפה על חבר-כנסת אחר מקדימה, יואל חסון, שנתניהו אמר עליו כי במהלך הקדנציה הנוכחית "היה קרוב לחצי שנה בחו"ל", ולתגובתו של חסון ולפיה "רה"מ שוב לא דבק באמת, שהיתי בחו"ל בשנתיים האחרונות 66 יום, ובוודאי לא חצי שנה". "ישראל היום" מייחס לוויכוח הזה חשיבות רבה, עד כדי כך שהוא מקדיש שטח הגדול עוד יותר משטחה של הידיעה לטבלה המפרטת את נסיעותיו של חסון בכנסות ה-17 וה-18. המסקנה שאליה מגיע מתי טוכפלד היא כי "חסון שהה בשתי הקדנציות האחרונות של הכנסת 147 ימים בחו"ל".

מוזר שאחרי כל העבודה העיתונאית וההשקעה לא טרחו ב"ישראל היום" להעלות לכותרת, או לפחות לציין בפירוש את תוצאות הבדיקה שלהם, שמשמעותן היא כי נתניהו אכן מסר נתונים לא נכונים.

חארטה

"תוכנית הנדל"ן של ביבי היא חארטה בארטה", נכתב בכותרת הראשית של המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", ציטוט של שר הפנים אלי ישי, "במתקפה חריפה על תוכנית הוועדות המהירות של ראש הממשלה: 'אין צורך בסופר-ועדות. מקור הבעיה במחסור חריף בכוח אדם בוועדות התכנון והבנייה הקיימות'".

בטור פרשנות כותב סבר פלוצקר על תוכנית הנדל"ן של נתניהו, ה"סופר-טאנקר", כפי שכינה אותה באינפנטיליות ראש הממשלה עצמו. "הודעת נתניהו על הרפורמה הנ"ל טרם תורגמה אפילו לתזכיר הצעת חוק. היא הטרידה והכעיסה גורמים מקצועיים במשרד הפנים, הממונה על פעילותן הסדירה של הוועדות, ואת שר הפנים אלי ישי. אין בה צורך, הם קבעו. באמת אין".

ישי יקים "צוות יועצים מיוחד" שיהיה מורכב מ"מומחים בענף הנדל"ן" ובראשו יעמוד פרופ' אמיר ברנע (עוד בוועדה: אריה בר, משה הבא, דב קהת). ההמלצות יוגשו בעוד שלושה חודשים ויעסקו ב"דרכים האפקטיביות ביותר לזירוז אישור הליכי בנייה והסרת חסמים בענף".

פלוצקר עקבי בהתנגדותו לווד"לים (ועדות דיור מיוחדות) של נתניהו. מה שמעניין לבדוק הוא טיבה של ההתנגדות של ישי והדאגה הפתאומית שלו למצבו של מינהל התכנון (הגוף המאגד את וועדות התכנון והבנייה המחוזיות), שפועל כבר מאמצע 2010 בלי ראש.

אגב, אם הווד"לים של נתניהו כלל לא יצאו לדרך, כיצד אפשר להסביר דיווחים כמו זה שהתפרסם בשבוע שעבר ב"כלכליסט", על כך ש"ה'סופר-טנקר' לבנייה של נתניהו יוצא לדרך", באישור מהיר של 16 אלף דירות בחיפה? אפשר שהווד"לים כן יצאו לדרך, ופלוצקר טועה, ואפשר שהרפורמה המסוימת הזו של נתניהו היא ספין גדול המורכב מהמוני ספינים קטנים.

הנה הכסף

"שותפויות חיפושי הנפט והגז ריכזו עניין רב בשנה החולפת, ובדיקת 'כלכליסט' מגלה כי הסכום ששילמו השותפויות לבעלי השליטה שלהן ב-2010 עמד על 90 מיליון שקל", כותב סיון איזסקו במדור שוק ההון של "כלכליסט". "לא מדובר בסכומים שהוצאו על חיפושי נפט וגז, אלא בדמי ניהול, דמי ייעוץ, דמי מפעיל, דמי סיוע בהנפקות, דמי שכירות, תמלוגים וכדומה". נפט, מסתבר, אפשר למצוא לא רק מתחת לאדמה, אלא גם בכיסי המשקיעים.

המלצת קריאה

שבי רוזנפלד כותב במוסף "גלריה" של "הארץ" על סרט תיעודי חדש המתחקה אחר הניסוי המפורסם שערך המורה האמריקאי רון ג'ונס, שרצה להדגים לתלמידיו, בני טובים מפאלו-אלטו, כיצד הנאציזם עבד (הניסוי עובד בזמנו לסרט מצליח, "הנחשול"). רוזנפלד משוחח עם ג'ונס ועם תלמידים שהשתתפו אז בניסוי, ומזכיר גם את הילדה היחידה שלא הסכימה להשתתף.

בוקר טוב ישראל

על-פי נתוני אתר השוואות המחירים "זאפ", המובאים בסקירה של "מתנות לפסח" במוסף "ממון", "המוצר שזכה להתעניינות הגדולה ביותר (מספר ההקלקות הגדול ביותר) באתר בשבועיים האחרונים" הוא מכונות קפה. המקום השני: שואב אבק ("רובוטי"). שלישי: אופניים. חג שמח.

ענייני תקשורת

כתבת השער של המוסף "מסלול" של "ידיעות אחרונות" מוקדשת ל"טיול קולינרי באזור ג'אסר א-זרקא, כולל החוף הכי יפה שאתם לא מכירים". פרישה גיאורפית רחבה מאפיינת את כתיבתה של מי שחתומה על הכתבה, שרית סרדס-טרוטינו, הבולטת על רקע הבטטיות שמאפיינת את התחום. הנכונות לדווח מאחד המקומות הזנוחים במדינה ולהבליט כך את הדיווח, במוסף פיל-גוד קליל, ראויים לציון.

העמוד הראשון של המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מעוצב היום באופן שונה מכרגיל, והעמוד הראשון מופקע לטובת דיווח (ליטל דוברוביצקי) על עדותו של עופר הירשזון, בנו של שר האוצר לשעבר והגנב המורשע אברהם הירשזון, בהליך אזרחי המתנהל מול הירשזון האב על-ידי הסתדרות העובדים הלאומית, הדורשת ממנו לשלם לה עבור הנזקים הכספיים שגרם לה עת כיהן כיושב ראשה. הדיווח כולל את תמליל חלק מהעדות המציג את הירשזון כאדם עני שאין ביכולתו לשלם ("תמכתי באבא במיליון שקל" היא הכותרת) וציטוטים של הירשזון האב המציגים את שר האוצר לשעבר בממשלת אולמרט כחף מפשע.

במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" הידיעה המרכזית במדור הכנסת ("קריאת ביניים") מוכתרת בכותרת "געגועים לאולמרט" ("ערב ההשקה לספר על תנועת קדימה הפך למפגן של התנצלות, געגועים וערגה לראש הממשלה מצד בכירי המפלגה. גלעד שרון ניצל את ההזדמנות להופעת בכורה בזירה הפוליטית"). בידיעה לא מוזכר אם בכנס הובעו גם געגועים להירשזון (כן דווח כי אחד המתגעגעים לאולמרט הוא חיים רמון).

19 העמודים הראשונים של "דה-מרקר" מוקדשים לדיווח מוועידת האינטרנט של העיתון.

רצועה רחבה לכל אורכו של צד ימין של שער "מעריב" מופקעת לטובת מודעת פרסומת לא מוצלחת למהדורת סוף-השבוע של העיתון: הניסוח הבומבסטי והחלול (ספירה מופרכת לאחור לקראת סוף-השבוע, השימוש החוזר בתואר "יוקרתי" ו"גדול" ) אינו מחפה על העובדה שמדובר בעצם בהרעת תנאים למנויים (במקום לקבל את "רייטינג" ו"את" במהלך השבוע, אקבל אותם ביום שישי, ובתמורה יבטלו לי את המוספים היומיים ואת מוספי התרבות והעסקים השבועיים).