נוחי דנקנר (צילום: יוסי זמיר)

יום העשיר

אתמול ביכו העיתונים בכותרותיהם הראשיות את הבורסה האמריקאית, שרשמה ביום שני את הנפילה החדה בתולדותיה, כל עיתון בסגנונו הוא. "הארץ" התמקד במדיניות האוצר בארה"ב, "ידיעות אחרונות" בגיבוש אווירת מתח כללית ו"מעריב" בהצבעה על האפקט ההרסני של המשבר על קרנות הפנסיה שלנו, כאן בישראל. הבורסה הישראלית ניצלה מ"יום שני השחור" ומכותרות אדומות בעיתונים רק בגלל שעקב ראש-השנה לא התקיים בה מסחר. אלא שלרוע מזלם של המשקיעים, באחד-העם לא עשו גשר, ויום המסחר שהתקיים אתמול הסתיים במה ש"מעריב" בחר לקרוא לו בכותרתו הראשית "היום השחור של עשירי ישראל" ו"ידיעות אחרונות" ביכר להקדיש לו את הכותרת הראשית הלא-אלגנטית לא פחות: "מפסידים בגדול". ב"הארץ" מוותרים על הכותרת הכלכלית ל"דה מרקר", שכותרתו הראשית היום היא "מפולת בת"א: המשקיעים לא מאמינים בטייקונים".

על שערי "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מודפסות תמונותיהם של לב לבייב, סמי עופר, יצחק תשובה, נוחי דנקנר, שרי אריסון (שני האחרונים רק על שער "ידיעות אחרונות". ב"דה מרקר" אלה אליעזר פישמן, מוטי זיסר, לב לבייב, נוחי דנקנר, עידן עופר ושרי אריסון). אלא שהפעם לצד התמונות לא מובאת כותרת מחמיאה על עוד הצלחה עסקית, אלא מספרי ענק שליליים - נתונים אודות ההפסדים העצומים של החברות שלהם בבורסה. המספרים עצומים ובלתי נתפסים, כמו כל המספרים שנתקלנו בהם בכלכלה האופטימית של השנים האחרונות, אולם בכל זאת קשה לפספס את הפער בין ההערכה של "מעריב" לזו "ידיעות אחרונות": ב"מעריב" לב לבייב הפסיד מיליארד שקל, ב"ידיעות אחרונות" 18 מיליארד; ב"מעריב" הפסידה משפחת עופר 9 מיליארד שקל, ב"ידיעות אחרונות" 11.5; ב"מעריב" הפסיד יצחק תשובה 300 מיליון שקל, ב"ידיעות אחרונות" 5.4.

האם ההבדל נובע מהבדל בזמן המדידה? אי אפשר לדעת, משום שב"ידיעות אחרונות" לא טורחים ללוות את המספרים באותיות שיבהירו את העניין (ב"מעריב" מציינים שהכוונה להפסדים כתוצאה מירידות ביום המסחר האחרון). ושאלה מעניינת יותר: האם אנו עדים לשינוי היחס האוהד לו זכו עשירי ישראל בשנים האחרונות מצד העיתונים? אם להסתמך על אפקט-דנקנר, אז התשובה היא כן. נוחי דנקנר – עם קבוצת האחזקות אי.די.בי - היה הסמל של הכלכלה האופטימית של השנים האחרונות בעיתונות הישראלית, במיוחד הכלכלית. הוא הוכתר כגאון, איש עסקים ממולח, מי ששורת החלטות מזהירות הביאה אותו לשלוט בחלק גדול מהמשק הישראלי ולחדור לחייו של כל אזרח במדינה. העיתונות, במיוחד הכלכלית, חגגה איתו, חגגה אותו, התבשמה מהצלחותיו, שיחרה למוצא פיו, נזהרה בכבודו והזילה ריר כשכתבה על עולם המותרות בו הוא חי. שלא כמו שרי אריסון, הוא היה גבר; שלא כמו סמי עופר, הוא היה צעיר ויפה; שלא כמו לבייב, הוא היה ישראלי; שלא כמו תשובה, הוא היה אשכנזי. הישראלי החדש המושלם, הצבר שבאופן מהיר ואלגנטי הפך למנגו מהונדס גנטית, דל קלוריות, מיועד ליצוא ויקר להחריד.

אלא שהצלחותיו של דנקנר – ולא רק שלו – היו הצלחותיו של השוק, וכשהשוק החל למעוד, גם עסקיו של דנקנר – ולא רק שלו – כשלו יחד איתו. העיתונים, במיוחד הכלכליים, לא מיהרו לסקר את הכשלונות. הרגל, הערצה וצל היחצנים הדירו את תמונתו של נוחי דנקנר מידיעות על הפסדים ומפולות בחלק מהחברות הרבות בהן הוא שולט. היום השתנתה המגמה, במקום תחזיות מרגיעות ואמירות בוטחות, הפעם ליד תמונתו על שער "ידיעות אחרונות" מופיע המספר מינוס 1.9 מיליארד. ליד תמונתו של שער "דה מרקר" מופיע המספר מינוס 17 אחוז. אלא אם כן יקרה נס ומגמת השוק תתהפך, הרי שדנקנר – ועשירי ישראל – צפויים להרגיש עכשיו על בשרם את אופייה ההפכפך של העיתונות. כפי שליטפה, כך תצליף; כפי שסגדה, כך תכפיש. השמחה לאיד תעלה על גדותיה ודנקנר ועמיתיו ישלמו ביוקר על התנפצותו של החלום האמריקאי-ישראלי, גם אם הם עצמם כלל אינם אשמים בה. בועת הנדל"ן התפוצצה, בועת האשראי פקעה, עכשיו הגיעה תורה של בועת הערצת העושר להתרסק, עם קביעות כמו זו של גיא רולניק אתמול ב"דה מרקר וויק": "אסור להפקיד את הקפיטליזם בידיהם של הקפיטליסטים כי הם תמיד ינצלו אותו לרעה".

מי שיעמדו למבחן כעת הם היחצנים ויועצי התקשורת, מרעיליה הגדולים של העיתונות, מי שבשירות אדוניהם השפיעו על אופי הכותרות ותוכן הידיעות. כעת, כשההערצה תהפוך למיאוס, מלאכתם תיעשה קשה יותר. כותרות כמו זו היום על שער "דה מרקר": "אני ישן טוב בלילה" (יצחק תשובה), תהפוכנה נדירות. כשאזרחי ישראל - והעיתונאים בתוכה - לא יצליח להירדם בגלל שכספי הפנסיה שלהם נמסו, לאף אחד לא יהיה חשק לקרוא – ולכתוב – על שנתו העריבה של הטייקון. אבל רגע, מאותתים לי כאן ממשרדו של היחצן של המדינה שכל מה שכתבתי הוא שטות גמורה, וכי אני סתם רע (רע, רע). אני, כמובן, מתנצל בהכנעה.

אז כמה זה עולה לנו

האם באמת לא נצליח להירדם בשבועות ובחודשים הקרובים? העיתונים עוסקים בכך בקדחתנות כבר כמה ימים, וממשיכים לעסוק בכך גם היום. סבר פלוצקר ממשיך לשמור על רוח פסימית בסך הכל: "מקווים לטוב, נערכים לרע" היא כותרת טורו. פלוצקר מזהיר מגל שמועות שיביא לקריסה של בנק.

גדעון עשת כותב, בניגוד למה שאמר גיא זוהר אתמול בתוכניתו "היום שהיה", כי מי שצריך לדאוג לגבי כספי הפנסיה שלו הם דווקא אלה שהחלו לחסוך לאחר 1995, ולא מי שיוצא לפנסיה בשנים הקרובות. מדוע? משום שאחרי שנה זו "הממשלה שלחה את כספו לבורסה. עד רגע הפרישה הוא לא יידע כמה כסף יקבל בגימלה חודשית". השורה התחתונה שלו מעודדת: "מי שלא מוכר לא מפסיד. לכן, רק הלב כואב. הבטן – לא. מי שנפגעו בגדול הם בעיקר בעלי ההון". ואם אתמול העריכו ב"מעריב" כי מאז תחילת השנה נמחקו 9 מיליארד דולר מכספי הפנסיה שלנו, הרי שב"ידיעות אחרונות" לא יסתפקו בפחות, ובעצם בהרבה יותר: 40 מיליארד שקל הוא המספר בו נוקב היום העיתון: "סך ההפסד של הציבור בפנסיה, גמל והשתלמות מתחילת השנה" (גדעון עשת). הדר חורש כותב ב"מעריב": "קריסתה של כל אחת מקבוצות הענק במשק תגרום מיד להפסד של כמה אחוזים בשווי החסכונות ארוכי הטווח של רבים מאזרחי ישראל".

וקצת חדשות שאינן כלכליות

כל העיתונים מדווחים על החלטת בית המשפט המחוזי אתמול בירושלים, שלא לאפשר לאריה דרעי לרוץ לראש עיריית ירושלים, בשל הקלון המשפטי שדבק בו לאחר שהורשע בשוחד. דרעי טוען כי תמה תקופת הקלון, מאחר שהארכתה בחוק נכנסה לתוקף לאחר שהורשע. התלבטותו האם לערער לבית המשפט העליון היא אחת הכותרות על שער "הארץ" ("דרעי יתייעץ עם הרבנים ופרקליטיו אם לערער לעליון"), הפרשן המשפי של העיתון, זאב סגל, מעריך כי "הסיכוי שהערעור יתקבל קלוש". "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" בוחרים, כהרגלם, בכותרות אינפורמטיביות פחות וציוריות יותר. "ידיעות אחרונות" מאזכר בכותרת בחרוזים "דרעי בחוץ – לא יוכל לרוץ" את קריאתו המפורסמת של הרב עובדיה, פטרונו של דרעי, שצעק "תצא בחוץ" כלפי הכתב ניצן חן ששאל אותו שאלה שלא מצאה חן בעיניו על עבירות השחיתות של דרעי.

בידיעה בעמוד 2 של "הארץ" חוזר בו יאיר אטינגר מהסקופ על תמיכת אגודת ישראל במאיר פרוש כמועמד החרדי לראשות עיריית ירושלים, ומביא את ההכחשה הגורפת של המפלגה. הפרסום לא נעשה בצורת תיקון, הבהרה או התנצלות בפני הקוראים, אלא מוכתר בכותרת המגוחכת "בעקבות הפרסום ב'הארץ'". בעמוד 3 מדווח אטינגר על קריאה של "מקורבי דרעי" לאלי ישי לפנות את מקומו כיו"ר ש"ס לטובת דרעי. מזל מועלם כותבת כי יתכן שהחשש מחזרתו של דרעי לש"ס יניע את ישי לא להצטרף לממשלת לבני וללכת לבחירות כשהוא עדיין מי שעומד בראשה של ש"ס. בטור צד כותבת מועלם על כך שטרם הוקמו צוותים למו"מ קואליציוני על הקמת הממשלה. ב"מעריב", אבישי בן חיים לא מושפע מהפסדו של דרעי בבית המשפט וכותב טור משתפך החוגג את חזרתו של הפוליטיקאי המשוחד לזירה.

דרעי אינו הפוליטיקאי היחיד שהסתבך בפלילים המופיע היום על שערי העיתונים. "הארץ" בוחר להקדיש את הכותרת הראשית שלו לאברהם הירשזון, מי שהיה שר האוצר בממשלת אולמרט ומואשם כעת בגניבת מיליונים. הכותרת היא "הפרקליטות: הירשזון צריך לרצות לפחות ארבע שנות מאסר בפועל", והיא נשאבת מעונשו של עובדיה כהן, מנהל אגף הכספים לשעבר בהסתדרות הלאומית, שגנב מקופתה 10 מיליון שקלים לפי הודאתו, 2.5 מהם הועברו להירשזון. דבר עיסקת הטיעון עם כהן פורסם אתמול ב"ידיעות אחרונות", והידיעה של עפרה אידלמן היום מחדשת רק בהצהרת הפרקליטות (המובאת בצורה אנונימית) ובהבאת פרטים מעדותם של כהן ושל נאשמת אחרת בפרשה (יורם ירקוני, שדיווח אתמול על הפרשה ב"ידיעות אחרונות", מביא את הפרטים האלה היום בעיתונו).

גם בעניין אולמרט יש התפתחויות. המשטרה מספקת את הציטוט "אולמרט טמן מארב לחוקרים", "הארץ" משתמש בו ככותרת ידיעה בעמוד 4 ואפילו "ידיעות אחרונות" מאזכר אותו בעמוד שהוא מקדיש היום להכנת כתב האישום נגד אולמרט. המארב הוא, לטענת המשטרה כפי שהיא מופיעה ב"הארץ": השתלחותו של אולמרט בחוקרים שנעשתה בתקשורת, "בעקבות הכוונה לבצע השלמות חקירה, כדי להלך עליהם אימים". הכותרת של "מעריב" לידיעה: "חקירת ראשונטורס: אולמרט סירב לענות". במדור הדעות של "הארץ" פוסק המו"ל, עמוס שוקן, כי כהונתו של אולמרט היתה אחת הגרועות של ראש ממשלה בישראל, וכותב על "ראיון החג הבלעדי" שהעניק אולמרט לנחום ברנע ושמעון שיפר ב"ידיעות אחרונות" כי "עשו המרואיין והמראיינים כל מה שאפשר כדי לסכם את כהונתו בצורה החיובית ביותר". עיקר הטור מוקדש להתקפה בוטה על שר המשפטים דניאל פרידמן וקריאה לפטרו לאלתר.

איתמר אייכנר מדווח ב"ידיעות אחרונות" בידיעה קטנה בעמוד 5 כי "שר התחבורה שאול מופז חוזר – ובגדול".

ענייני תקשורת

"הארץ" מביא היום ידיעה מ"הגרדיאן" הבריטי, לפיה נשיא צרפת סרקוזי יעביר רפורמה שתאפשר לבעלי רשתות טלוויזיה לרכוש עיתונים מודפסים, זאת כדי להתמודד עם המשבר הכלכלי של העיתונות המודפסת. אצלנו נחקק לפני כמה שנים חוק הפוך: חוק הבעלויות הצולבות, שאילץ את בעלי העיתונים למכור את אחזקותיהם בחברות הטלוויזיה.