עד לשנות השבעים היו כמעט כל העוסקים בעיתונות בישראל מאוגדים באחת מאגודות העיתונאים המקומיות, ודרכן באיגוד העיתונאים הארצי. האיגוד הארצי שימש איגוד מקצועי, והחברים בו היו חתומים על חוזה עבודה קיבוצי. הסכמי שכר נחתמו בין האיגוד הארצי למו"לים.

בסיס השכר בכל עיתון היה זהה. פערי השכר לא היו גדולים, והקידום היה מבוסס בעיקר על ותק ומצוינות. העיתונים, בראשם "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", נהגו להעניק לעובדיהם תוספות מיוחדות מעבר להסכם הקיבוצי, כגון נסיעות לחו"ל או חשבון הוצאות מוגדל. ניתן היה גם להרוויח יותר משכר הבסיס שקבע האיגוד, אבל לא פחות ממנו.

במחצית השנייה של שנות השבעים החלו להופיע בארץ עיתונים מקומיים (מקומונים), תחילה על-ידי יזמים פרטיים, אחר-כך בידי המו"ל עמוס שוקן, ולבסוף מטעם המו"לים המסחריים האחרים. המקומונים היו הראשונים שהנהיגו הסדרי העסקה חדשים, המבוססים על חוזים אישיים.

ב-1984 הקים שוקן את העיתון "חדשות", שהיה העיתון הארצי הראשון שכל עובדיו הועסקו באמצעות חוזים אישיים. בעקבותיו החל גם "הארץ" להציע באותה שנה חוזים אישיים.

אגודת העיתונאים ניסתה להילחם במגמה החדשה. תחילה הערימו קשיים על קבלתם של עיתונאי המקומונים וכתבי-העת כחברים באיגוד, וקבעו כי יתקבלו רק מי שעובדים כעיתונאים במשרה מלאה בגוף החתום על הסכם עבודה עם האיגוד המקצועי. גם לאחר שהוקלו התנאים, נשארו רוב עובדי המקומונים והמגזינים מחוץ לאיגוד. ביום הראשון שבו יצא לאור "חדשות", ניסה האיגוד לשבש את הפצתו, ובמשך שנים סירב לקבל לשורותיו עיתונאים מהעיתון והחרים את נציגיו בפורומים שונים.

מעברו של "הארץ" לחוזים אישיים הביא את האיגוד לפנות לבית-המשפט, שקבע כי זכותו של העיתון להעסיק עיתונאים גם שלא בהסכם עבודה קיבוצי. הניצחון המשפטי של "הארץ" הביא עיתונים אחרים לזנוח את החוזים הקיבוציים. תחילה היו אלה עיתוני הערב "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", ואחר-כך הצטרף אליהם העיתון ההסתדרותי "דבר".

ככל שגבר היקף העסקת העובדים בשיטה החדשה, כך נשחק מעמדו של האיגוד, שכוחו היה מבוסס ייצוג העיתונאים במשא-ומתן על הסכמי שכר.

המעבר לחוזים אישיים שינה לא רק את מעמדו של האיגוד, אלא גם את מעמדם של העיתונאים. פערי השכר גדלו, שכר המינימום נפרץ, ומיעוט מהעיתונאים זכה למשכורות מופלגות. אף תנאי העבודה השתנו, עת פשתה העסקתם של כותבים פרילנסרים (כותבים בקבלנות), כשהעיתון מתכחש ליחסי העובד-מעביד בינו ובינם.

תוספות

בראיון ל"גלובס" אמר פרופ' יחיאל לימור:
"מהקמת 'חדשות' ועד היום אנחנו עדים לשתי תופעות. האחת היא השחיקה הגדולה בשכר של רוב העובדים, שמועסקים בתנאי שכר ירודים. בחלק גדול מהמקרים השכר הוא על גבול שכר המינימום במשק. רובם מועסקים או בחוזה אישי או בתשלומים לפי משמרות או כפרילנסרים ללא חוזים בכלל. התופעה השנייה היא הכוכבים עם המשכורות הגבוהות והתנאים הנוחים. אפשר לומר שנוצר פה פרולטריון של תקשורת" ("קחי 150 שקל, תעשי לי כפולה", מוסף "פירמה", "גלובס", ענת רוזיליו, 17.3.2005)

ביביליוגרפיה

"המתווכים, אמצעים התקשורת בישראל, 1948–1990", דן כספי ויחיאל לימור. עם-עובד, תל-אביב, 1995