איור: דוד פולונסקי
התמונות ריצדו על מרקע הטלוויזיה בזו אחר זו: אנשי צבא, פקידים בכירים במשרד הביטחון, פוליטיקאים, ואפילו נשיא מפלגת השלטון שוחחו בגלוי על דרכים לקידומה של עסקת נשק עבור הצבא. אחר-כך התמקדה המצלמה בעיקר: הרבה שטרות של כסף, שעברו מידיהם של "סוחרי הנשק" לבני שיחם, ואלה נטלו את הכסף, וטמנו אותו בכיס או במגירה.
תמונה אחת, גם בהודו, שווה אלף מלים. וארבע וחצי שעות של צילומי וידיאו במצלמה נסתרת, המשודרים בשעת שיא בטלוויזיה, יכולות לטלטל מדינה שלמה למשבר פוליטי חמור, המאיים למוטט את הקואליציה. ימים ספורים לאחר השידור החל גל התפטרויות בצמרת הממשלה ומערכת הביטחון בניו-דלהי. שר ההגנה ג'ורג' פרננדס, מראשי המפלגה הסוציאליסטית, ובאנגרו לקסמן, נשיא מפלגת השלטון "בהרטיה ג'נטה" (BJP) המפלגה ההינדית הלאומנית, היו הבכירים שהלכו הביתה. גם שרת הרכבות מטאה באנרג'י הודיעה על התפטרותה, במחאה על כך שהממשלה לא העבירה את הממצאים הקשים לחקירה בלתי תלויה. הממשלה (שבה שותפות לא פחות מ-24 מפלגות), בראשותו של אטאל ביהארי ואג'פאי, נמצאת מאז במתקפה בלתי פוסקת מצד גורמים בקואליציה ובאופוזיציה כאחת, ומתרבות ההערכות שלא תאריך ימים.
מאחורי חשיפת השחיתות המסעירה, המעסיקה גם את תעשיית הנשק העולמית, עומד אתר אינטרנט הודי, שהפך בן-לילה לשם הלוהט ביותר באמצעי התקשורת בהודו. "טהלקה.קום" הוא פורטל המשלב חדשות, פרשנות, אמנות, איכות הסביבה, ספרות וארוטיקה, תחת הסיסמה: "חדשות. דעות. כל המיץ", וציור קטן של פלפל אדום חריף. טהלקה בהינדית פירושו פלפל חריף וגם סנסציה. ועכשיו מציע מאמר מערכת בעיתון "הינדו" לעדכן את המילון בהגדרה חדשה לטהלקה: "סוג של ריגול תחקירני למען הדמוקרטיה".
"טהלקה.קום" הוקם בשנת 2000, וזמן קצר אחר-כך כבר קטפו עיתונאיו את הסקופ הראשון, כאשר חשפו פרשה חמורה של מכירת משחקי קריקט, אחד מענפי הספורט הפופולריים ביותר בהודו. התחקיר גילה כי עסקאות בהיקף של יותר מ-12 מיליון דולר השפיעו על תוצאות המשחקים.
אחרי ההצלחה בתחום הספורט החליטו עורכי האתר וכתביו לטפל בשחיתות בעסקאות הנשק של הצבא ההודי. שמועות על שוחד ודמי תיווך נדיבים הזורמים לכיסיהם של אנשי צבא, ולא פחות מכך גם לפוליטיקאים ולמפלגות, רווחות מזה עשרות שנים. שוחד ו"כסף שחור" מעולם לא היו זרים לחברה ההודית. רג'יב גנדי, ראש הממשלה לשעבר, הואשם בקבלת שוחד מחברה שבדית, תמורת רכישת תותחים. לאחרונה בוצעו בהודו כמה עסקות נשק גדולות שעוררו תמיהה, ביניהן קניית נושאת-מטוסים משומשת-במצב-בינוני מרוסיה תמורת 700 מיליון דולר. על-פי הערכה אחת, כשבעה אחוזים ממחיר כל עסקה בטחונית המבוצעת בהודו מופנים לתשלומים מתחת לשולחן. אבל עד לאחרונה הממשלה עצמה לא התאמצה לחסל את התופעה, ואמצעי התקשורת לא הצליחו, ואולי אף לא ניסו, לחשוף את מקבלי השוחד.
ב"טהלקה.קום" הגיעו למסקנה כי לא ניתן לתעד עסקאות שוחד, הנרקמות בחדרי-חדרים, בשיטות השגרתיות של עבודה עיתונאית. איש מן השותפים לעבירות לא יהיה מוכן לדבר, וגם אם יימצא "גרון עמוק" כזה, יקשה להביא הוכחות לטענותיו, שיוכחשו מיד בפי כל דוברי הממשלה ומערכת הביטחון. הפתרון נמצא אפוא בעסקת "עוקץ" קלאסית: שניים מכתבי האתר, אנירודהה בהאל, בן 34, ומתהיו סמואל, בן 24, התחזו לסוחרי נשק, הפועלים בשמה של חברה בריטית בשם "וסט אנד", שמשרדיה ממוקמים ברחוב ריג'נט בלונדון. הגרפיקאים של האתר עיצבו כרטיסי ביקור וניירות מכתבים של "וסט אנד", עם מספרי טלפונים בלונדון ובדלהי.
אחר-כך ביררו צמד התחקירנים ומצאו כי צבא הודו נזקק לציוד ראיית לילה, לשימוש כוחותיו בקשמיר, חבל המחלוקת עם פקיסטאן. הם ליקטו מן האינטרנט פרטים על מערכות ראיית לילה, הורידו תצלומים של הציוד,הכינו מפרטים שנראו מקצועיים ורקמו עסקה מתוכננת של מכירת הציוד לצבא הודו, תמורת 870 אלף דולר. מצוידים בכל אלה, ובעיקר בתקציב של כארבעים אלף דולר ובמצלמה נסתרת, יצאו לתחקיר.
הם התחילו מלמטה. על סמך מידע מוקדם הגיעו לכמה קצינים שהבטיחו לסייע להם להיפגש עם האנשים הקובעים בצמרת. בסרטי הווידיאו שצילמו אפשר לראות כיצד מייג'ור בצבא ההודי מבטיח לסלול את הדרך אל תוככי משרד הביטחון, ומחליק לכיסו כמה מאות דולרים. זו רק מקדמה, הבטיחו לו השניים, כאשר העסקה תתממש - תקבל עוד.
לא היה כמעט איש מבני שיחם, במעלה הדרך לצמרת, שסירב לסייע - ולקבל תמורה. אחד הגנרלים חזר ודרש את הוויסקי היקר ביותר, ואחר-כך הבהיר להם כי כדי לקדם את העסקה יידרשו ל"כיסים עמוקים מאוד". מן הסרטים עולה בבירור שהקצינים, הפקידים והפוליטיקאים מורגלים בסוג כזה של מפגשים עם אנשי עסקים, המסתיימים בשוחד. ג'יה ג'איטלי, נשיאת מפלגתו הסוציאליסטית של שר ההגנה פרננדס צולמה כאשר קיבלה את הכסף סמוך למשרדו של השר. היא הבטיחה להביא את עניין העסקה המתוכננת לידיעתו של השר. האיש הבכיר ביותר שאליו הגיעו היה בנגרו לקסמן נשיא מפלגת השלטון שהבטיח להמליץ עליהם בחום ליועצו של ראש הממשלה לביטחון לאומי. ה"סוחרים" הבטיחו לו כ-30 אלף דולר ובינתיים כמקדמה העניקו לו מאה אלף רופיות (כ-2175 דולר) - כ"מתנה קטנה לראש השנה". לקסמן נטל את המזומנים בנונשלנטיות והניח אותם במגירה. והמצלמה הנסתרת תיעדה הכל.
התחקיר נמשך קרוב לשמונה חודשים, ובמהלכו נפגשו שני הכתבים עם עשרות אנשים וצילמו כמאה שעות של סרטי וידיאו. העבודה היתה כרוכה במתח עצום, סיפרו השניים בראיון לעיתון הבריטי "גרדיאן", וחשש מתמיד שמישהו יגלה שאין מדובר בסוחרי נשק. "חיינו כל הזמן בסכנה שמישהו יחשוף אותנו", סיפר בהאל, "כל יום שהצלחנו להמשיך היה בבחינת בונוס עבורנו".
ההתחזות, הם מודים עכשיו, לא היתה מושלמת. כאשר הופתע אחד מהם בשאלה על הבנק שבאמצעותו הם עובדים, השם היחיד שיכול היה להעלות באותו רגע בזכרונו היה "תומאס קוק" (חברת נסיעות בינלאומית, המנפיקה גם המחאות נוסעים). במקרה אחד, כאשר נשאל סמואל היכן הוא מתגורר באנגליה, השיב מיד "מנצ'סטר יונייטד". אבל גם תשובות מוזרות כאלה לא עוררו את חשדם של קורבנות העוקץ. הכסף סנוור אותם, אומרים הכתבים. כמה ממושאי התחקיר לא הסתפקו בשטרות, וביקשו מ"סוחרי הנשק" גם להפגיש אותם עם נשים צעירות. כמה עיתונאיות מ"טהלקה" התנדבו למשימה, יצאו למפגשים כאלה, ובהתאם להנחיות מוקדמות שקיבלו ביימו התקף אסתמה בדיוק ברגע שבו ביקש הפקיד או קצין הצבא להתקרב אליהן יתר אל המידה, ונמלטו מן המקום.
בינואר אזל התקציב למבצע; במקביל גבר הלחץ של אנשי הקשר על הכתבים לקבל תשלומים נוספים. העוקץ החל להיחשף. מישהו גילה שאחד ממספרי הטלפון על כרטיסי הביקור של שני "סוחרי הנשק" מוביל למערכת אתר האינטרנט. הכתבים חדלו מן הפגישות והתפנו לצפייה בצילומי הווידיאו. במערכת "טהלקה" הכירו בכך שפרסום התחקיר באופן בלעדי באתר האינטרנט יזכה לתהודה מוגבלת בלבד, אך לא פחות מכך ידעו שלמסמך העיתונאי שלהם יש ערך כספי בלתי מבוטל. משום כך נמכרו הסרטים לרשת תחנות הטלוויזיה "ZEE" (ששידוריה נכללים גם בערוצי הכבלים בישראל). השידור ב 15 תחנות טלוויזיה -ארבע וחצי שעות של צילומי המצלמה הנסתרת, בשעת שיא של צפייה - הוא שהעניק לתחקיר את החשיפה שהובילה מיד למשבר הממשלתי. "טהלקה" זכתה באשראי המקצועי, ועשרות מיליוני גולשים הגיעו לפורטל בשבועות הראשונים לאחר החשיפה. העולם כולו ראה, כתבו באתר "טהלקה,",כיצד הולכת לעולמה הפרה הקדושה האחרונה של הודו - מערכת הביטחון.
הפוליטיקאים, שצילומיהם הוצגו בכתבות חופנים את כספי השוחד, נאלצו להתפטר, אבל ליוו את הליכתם בשלל תירוצים והאשמות נגד התחקיר ומבצעיו. מדובר היה בתרומות חוקיות למפלגה, טענו כמה מהם. שר ההגנה פרננדס בחר טיעון אחר ותקף את האתיקה של העיתונאים: הקצינים והפקידים היו שיכורים, והבטחותיהם לסייע לעסקה בוצעו תחת השפעת אלכוהול. וכמו תמיד היו איומים בתביעות משפטיות וטענות של פוליטיקאים על כך שהתחקיר בוצע ממניעים פוליטיים, ולא פחות מכך - בשליחות של גורמים זרים המבקשים לערער את מעמדה של הודו.
הטענה העיקרית הופנתה נגד "שיטת העוקץ" שהפעילו התחקירנים: שני העיתונאים טמנו מלכודת לרגליהם של הפוליטיקאים והקצינים. הם לא חשפו מעשים בלתי חוקיים אשר התבצעו קודם לכן, אלא הובילו את בני שיחם לבצע עבירות. הוויכוח על שיטות פעולה עיתונאיות כאלה מתנהל בכל רחבי העולם: יש עיתונאים המאמינים בהיצמדות לשיטות העבודה הקלאסיות, של איסוף מידע בראיונות, במסמכים ובתיעוד אחר; אחרים משוכנעים כי במצבים מסוימים, בהם שימוש במצלמות נסתרות ובתרגילי "עוקץ" הוא הדרך היחידה לחשוף מעשי שחיתות, זהו אמצעי לגיטימי לאיסוף מידע.
"רצינו לתפוש אותם על חם", הסביר המנהל והעורך הראשי של "טהלקה", טארון טג'פאל. "לא פעלנו בשליחותו של איש. התפקיד שלנו הוא לשרוק במשרוקית ולהתריע על השחיתות". נשיא מועצת העיתונות ההודית, השופט פ ב. סוואנט, מיהר להעניק גיבוי לתחקיר ואמר לסוכנות הידיעות סי"צ: "זהו יום חשוב בהיסטוריה של העיתונות ההודית. המדיה החלה סוף-סוף למלא את תפקידה, ככלב השמירה של הדמוקרטיה".
גיליון 32, מאי 2001