ערוץ הספורט מעורר מיאוס בקרב צרכני תקשורת רבים בשל ההתנהלות הצינית שלו מולם. כעת הוא מצליח לעורר מיאוס גם בקרב צוות העובדים בערוץ עצמו. דני אמיר, עובד ותיק ומוערך, פוטר בשבוע שעבר במפתיע. האם פוטר בגלל נסיונותיו להקים ועד עובדים? לאמיר אין ספק שכך הדבר, הערוץ מכחיש קשר בין הדברים.
בשנתיים האחרונות עובר ערוץ הספורט גל של קיצוצים ופיטורים, ועובדים מתלוננים על יחס מנוכר מצד ההנהלה. אנשי ערוץ הספורט אינם לבד במלחמת ההישרדות היומיומית. ביותר מדי כלי תקשורת המציאות שוררת אווירה של איש לנפשו, בלי ועד שידאג לתנאים ולזכויות, ללא גוף שיילחם מול ההנהלה.
האופנה של השנים האחרונות בגופי תקשורת, במיוחד באינטרנט, היא לפטר ותיקים ומנוסים ולהביא תחתיהם צעירים חסרי ניסיון בחצי מחיר. זו גם הסיבה העיקרית לחוסר המקצועיות באתרים רבים. עיתונות הספורט מייצגת במקרה הזה את תחתית החבית של העיתונות בארץ.
אמיר, 48, אב לשלושה, 15 שנה בערוץ הספורט בתפקידי בימוי, תסריטאות, הפקת פרומואים והדרכת עובדים חדשים, החליט להקים ועד עובדים על רקע עננת חוסר הוודאות המרחפת מעל רבים מעמיתיו. לפני חודשיים הוא פנה לארגון כוח-לעובדים והחל בהליכים.
"חשבתי שהקמת ועד דווקא תיטיב עם הערוץ, הנעדר תרבות ארגונית וסוציאלית", אמר השבוע אמיר. "בסך-הכל היו לי יחסים אישיים מצוינים עם כולם, מהמנכ"ל ועד לאחרון העובדים, ללא שום בעיות מקצועיות", הוא מעיד על עצמו, ומספר כי השאלה הראשונה שנשאל על-ידי רבים מהעובדים היתה אם אינו פוחד שיפוטר בעקבות פעולותיו. "למרות שמעמדי היה יציב, הייתי מודע לסכנה שהנהלת הערוץ תעשה צעד נגד ההתארגנות, כמו להיפטר ממוביל המהלך. לצערי, זה מה שקרה. עשר שנים של פידבקים חיוביים ופתאום מפטרים אותי, לכאורה משיקולים מקצועיים. מספרים לי שאני עולה להם יותר מדי כסף והם רוצים לרענן את השורות. לי אין ספק שפוטרתי על רקע הקמת הוועד. זהו מהלך המנוגד לחוק".
מאז פיטוריו בשבוע שעבר הספיק אמיר לשלוח לערוץ הספורט מכתב מעורך-דין, רגע לפני הגשת תביעה בבית-דין לעבודה, והארגון כוח-לעובדים אף ערך הפגנה קטנה ליד בניין הערוץ. אמיר מאמין שבתוך זמן קצר ייושרו ההדורים והוא יחזור לעבודה ("אני פטריוט גדול של ערוץ הספורט"). בערוץ הספורט מכחישים בתוקף: "פיטוריו של אמיר נעשו משיקולים מקצועיים בלבד, ולא בגלל נסיונו להקים ועד. כל ניסיון לטעון אחרת הוא שקר ציני וגס".
מכבי חיפה נגד מירי אליקים
ניסיון לסתימת פיות, או סתם ריב זעיר שיצא מפרופורציות? מירי אליקים, כתבת הערוץ הראשון, בסך-הכל ניסתה לראיין ל"מבט" את שחקני מכבי חיפה לקראת משחקם האחרון בליגת האלופות, אבל התגובה שקיבלה מדובר המועדון הדהימה אותה. לפי האתר אייס, שפירסם את הסיפור, הדובר דודו בזק לא אישר לשחקני הקבוצה לשוחח עם הכתבת רק משום שאמרה יום קודם לכן, בתום שידור המשחק המרכזי, כי בנקודת הזמן הנוכחית, הפועל תל-אביב טובה ממכבי חיפה.
בתגובה לבקשותיה לראיונות, סימס לה בזק: "על מה? על גניבת דעת בשידור שהפועל הכי טובה בארץ? השחקנים שלנו לא מתראיינים מול גישה כזאת". אליקים ההמומה צילצלה לנשיא המועדון, יעקב שחר, שלהפתעתה תמך בגישת הדובר.
הסיפור כה הזוי, שהרושם המתעורר הוא כי ההתבטאות האחרונה היא שיאה של מערכת יחסים עכורה שנמשכת כבר זמן מה. אליקים מכחישה: "תמיד היו לי יחסים טובים עם מכבי חיפה, תמיד פירגנתי להם, מעולם לא השמצתי אותם או הזכרתי את הקבוצה בהקשר רע".
אז מדוע לא מאפשרים לך לראיין את שחקני הקבוצה?
"אין לי מושג. ממש תמוה כל העניין הזה. ואחרי זה הדובר עוד התקשר לדני דבורין ברדיו [קול-ישראל], ואמר לו שאם הם רוצים לראיין את שחקני מכבי חיפה, אז שמירי לא תראיין אותם. מה זה הדבר הזה שקבוצה נעלבת כך מהתבטאות? זו פגיעה קשה בחופש העיתונות".
הדובר דודו בזק סירב להתייחס לסיפור: "לא מגיב לשטויות שלה, אין תגובה". גורם במכבי חיפה טוען שהמועדון נמצא ביחסי עבודה תקינים עם עשרות עיתונאים מהארץ ועם עוד מאות באירופה. "תשאל מאה עיתונאים מגרמניה, מאה מאיטליה ומאה מצרפת, והם יספרו לך איזה שירות מצוין הם קיבלו מאיתנו במהלך משחקי ליגת האלופות. אבל אתם מסתכלים על עיתונאית אחת. אין לנו בעיה עם ביקורת. שחטו אותנו בצדק בתקשורת על היכולת שלנו בליגת האלופות".
מה הבעיה עם התבטאות לגיטימית של עיתונאית?
"זה עניין פנימי שלנו. ברגע שהיא יצאה לתקשורת עם הסיפור, אנחנו גמרנו איתה".
עד כאן הסיפור המוזר של קבוצת הכדורגל הכי אירופית בישראל, שהחליטה להיעלב עד עמקי נשמתה מהבעת דעה של עיתונאית ולהחרים אותה. צנזורה? סתימת פיות? עוול לדמוקרטיה? כל האפשרויות נכונות, עד שבמכבי חיפה ייצאו מהחשאיות ויגלו מה באמת גרם להם לנהוג בשרירות לב.
וזה רק אמצע הסיפור: המשחק המרכזי שישודר בערוץ הראשון ביום ראשון הוא בין מכבי חיפה לבני-יהודה. מירי אליקים תהיה שם כשדרית קווים. האם תלוהק לכסות את מכבי חיפה? איך תגיב הקבוצה במקרה כזה? נכון לשבוע זה, במועדון הירוק נחרצים בדעתם: "היא את הקשרים שלה איתנו סיימה".
ומה יש לערוץ הראשון להגיד? "ביום שמכבי חיפה תאפשר לנו לקבוע את הרכב הקבוצה", אומר בתגובה גורם בערוץ, "אנחנו נאפשר לה לקבוע מי ישדר אותה ומי לא. עד אז לא יעלה על הדעת שהם יתערבו בשיקולינו".
3 קטנות
המסקנה הבלתי נמנעת. בספורט "ידיעות אחרונות" משתלבים באירועי חגיגות ה-70 להקמת העיתון. השבוע שלפו ממחסן ההיסטוריה את סיפוריהם של טל ברודי ושייע גלזר. ב"מעריב" אין אמנם חגיגות 70, אבל הם לא נותרו חייבים. בשער הספורט ביום שני הם הגיבו בציון 40 שנה למשחק שהעלה את נבחרת הכדורגל למונדיאל מקסיקו 1970. המסקנה ברורה: סיפורי העבר מרתקים יותר מהשכשוך ברכילות הבצה דהיום.
לא נעים. צביקה נעים, מבקר הטלוויזיה בספורט "ידיעות אחרונות", התייחס לפינת ה"צרבת" ב"יציע העיתונות" של ערוץ הספורט, שבה חברי הפאנל מספרים על הדברים שמעצבנים אותם. נעים ניצל את ההזדמנות לספר מה עושה לו צרבת בערוץ הספורט עצמו: צרבת מהפרסום הסמוי והלא סמוי, מהדיונים הזחוחים והקשקשניים, מההתעלמות מניגודי אינטרסים בין חברי הפאנל (צביקה שרף ואלי אוחנה), מתוכנית סיכום מחזור הכדורגל המשודרת 24 שעות לאחר סיום המשחקים, מזליגת תכנים ועוד. טור שאולי יעשה קצת צרבת לאנשי ערוץ הספורט.
הוצא מהקשרו. זו אינה הפעם ראשונה שבאתר ערוץ הספורט מכניסים לפה של מרואיין מלים שלא אמר ובכך משנים את משמעות דבריו. כך למשל הציטוט הזה של פיני גרשון (ראו צילום מסך): המלים "לתת לו" לא נאמרו על-ידי גרשון. הן תוספת של עורך באתר, שמשנה את משמעות דבריו של המאמן, שהתכוון שטכנית אין די דקות משחק לתת ללאמפה, ולא שאין רצון או כוונה לתת לו לשחק.
טור אורח: מפגן של טעויות
קורא המכנה את עצמו "אורדון", אוהד הפועל רמת-גן (הקבוצה שאני אוהד), עבר בעיון על אתרים ועיתונים של אחרי משחקי סוף-השבוע ודלה שורה של טעויות. הטעויות מביכות, וגם קטנוניות, ואורדון כותב בהקדמה לאוסף הטעויות ששלח: "בספורט בכלל, ובכדורגל בפרט, הדיוק בפרטים הוא עניין מהותי לקוראים. לביל שאנקלי, המנג'ר האגדי של ליברפול, מיוחסת האמרה, 'יש אנשים שטוענים שכדורגל זה עניין של חיים ומוות. אני מאוד מאוכזב מהגישה הזאת. אני יכול להבטיח שזה הרבה, הרבה יותר מכך'".
האתר לייב-ספורט, שמהמרי ספורט רבים מסתמכים עליו, קבע שפרנקפורט ניצחה 1:2 את הופנהיים. התוצאה הסופית היתה דווקא 1:1 (למה ב"מעריב" כתבו 0:0?).
ועוד מלייב-ספורט: המשחק הסתיים אמנם ב-3:3, אבל לפי רשימת המבקיעים, צ'לסי כבשה ארבעה שערים ואברטון רק שניים. הכיצד? שער עצמי לזכות אברטון נרשם דווקא בצד של צ'לסי. חלמאות לייב.
לפינייה או ליפנייה? ב"ישראל היום" מעדיפים שהקוראים יבחרו.
עדיין "ישראל היום": אותו עמוד, אותו משחק, רק שהדקה התבלבלה.
שוב "ישראל היום", הפעם בלגן לא מאורגן בתוצאות הבונדסליגה. מה לעשות שוורדר ברמן שיחקה מול שאלקה, ואילו לברקוזן שיחקה מול הרטה ברלין, כמו שכתוב למעלה.
בן-גוריון טבע את הביטוי "או"ם שמום". 55 שנה אחר-כך "ישראל היום" הופך את מאיוקה לשמאיוקה.
"ישראל היום" רושם שגיאה נוספת: הפועל רמת-גן, שניצחה את רעננה, הפכה בשרוליק להפועל עכו. וזה באמת בלתי נסלח.
אורדון פותח ynet ומגלה שלל טעויות: אסי דומב, כך נכתב, כבש שער; טעות קשה, נוסף לבלבולים ואי-דיוק בהרכבי הקבוצות. אורדון לא מתעצל וכותב תגובה. ב-ynet לוקחים לתשומת לבם ומתקנים. את התגובה עצמה לא פירסמו, כך שהעורך יצא נקי הודות למגיב האלמוני, שגם לתודה קטנה לא זכה.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il