לפני לא מעט שנים היה נחום ברנע עיתונאי לוחם, בעל השקפת עולם. הוא עבד אז בעיתון עם השקפת עולם ("דבר"), וכתב טור בעל השקפת עולם. מותר היה אולי להגדיר אותו אז כעיתונאי שמאלני, לבטח ניתן היה להגדיר אותו כעיתונאי חשוב, חרוץ ומבריק. השנים, רבבות השורות שיצאו תחת ידיו, הגיל המעמד, מצב הרוח ומנעמי הקריירה עשו את שלהם. עיתונות היא מקצוע שוחק, אומרים, וברנע שינה את אכסנייתו ואת חברבורותיו. הברק הלך קצת ודהה, השקפת העולם נמחקה כליל. אולי אין להלין עליו; קשה מאוד לעבוד בעיתון כמו "ידיעות אחרונות", להיות בכיר כתביו ולשמור על השקפת עולם. סוף-סוף מדובר בעיתון נטול כל השקפת עולם, להוציא את מספר העותקים שהוא מוכר.

ברנע התרווח בבית המידות החדש שלו, בית שרושם שיאי מכירה עולמיים באמצעות ליבוי יצרים, שיסוי, לאומנות וסחר בדם. זה כנראה לא היה קל לו. לפני כחודשיים יצא ל"חופשת התאווררות" מטורו השבועי; כשנה קודם לכן איים בכתב לפרוש מהעיתון אם עורכו דאז, אלון שליו, יפוטר. אמר ועשה. ברנע יצא אז ברעש גדול ובאומץ לב ראוי לציון לחופשת מחאה. אבל ימיה היו קצרים להפליא. שליו פוטר. ברנע חזר, זנבו בין רגליו, מבלי שאי פעם נתן דין וחשבון ציבורי למהלכו. איים להתפטר, אז מה? מה, כבר לא מותר לאיים ולא לקיים? טוריו של ברנע הרי מלאים בדוגמאות כאלה למכביר. ומי יטיף מוסר לברנע, תחום ששמור לו?

ברנע התגבר בקלות על מצפונו והמשיך לכתוב בעיתון שכמה עמודים אחריו ולפניו התגברה בו מלאכת ליבוי היצרים הלאומניים והגיעה לשיאים חדשים, גם במונחי "ידיעות אחרונות". הוא המשיך במלאכתו, וגם אם ניטל ממנו מעט מהברק הישן והטוב שלו, הוא ממשיך להיחשב, ובצדק, לכוכב של "ידיעות". ברנע מדווח מכל מקום, עוקץ את כולם. כאן גילוי, שם סקופ, פה פרוטוקול, שם מכתב סודי. במי המדמנה של הפוליטיקה הישראלית ברנע שוחה כדג. גם את מכמני המו"מ המדיני הוא חושף בשקדנות, מדי פעם הוא מתלווה למפקד של צה"ל או לבכיר של המשטרה. אפילו את בכירי הרשות הפלסטינית הוא ראיין. גם במחנה פליטים הוא ביקר. רק דבר אחד חסר בדיווחיו המרתקים: השקפת עולם. גם במיקרוסקופ אי אפשר למצוא לה זכר. מישהו יודע מה עמדתו של בכיר עיתונאי "ידיעות אחרונות"? מישהו שמע מברנע מה הוא חושב? מה הוא מציע? האם קראתם פעם התמודדות שלו עם עמדה, ולא רק עם נושאה?

לזכותו של ברנע ייאמר שהוא כנראה מודע לכך, אולי זה אפילו לא נותן לו מנוח. איך אפשר לדעת? כי כך, רק כך אפשר להסביר את השתלחותו חסרת הרסן בעיתונאי השמאל, הח"מ ביניהם ("העין השביעית", גיליון מס' 29). לברנע קשה כנראה לכתוב בלי השקפת עולם וקשה לו שבעתיים להכיר בקיומם של עמיתים למקצוע שהשקפת עולמם היא נר לעבודתם. ברנע לא מנמק את התקפתו. אין לה נימוקים. יש לה רק מניעים. "לוי הוא אמא תרזה, ליתר דיוק, פוזה של אמא תרזה", כתב ברנע. הבריק. למה אמא תרזה? ולמה פוזה? שנינות, אתם יודעים. "לוי קפץ בקושי מתחת לרף", כתב ברנע. הבריק. איזה רף? איזה קושי? שנינות, אתם יודעים. "התמיכה של אחדים מהבולטים בעיתונאים בעניין הפלסטיני היא מוחלטת. היא לא נובעת מרגישות לזכויות אדם אלא ממניעים אחרים", כתב, הבריק. מנין לו מניעי כולם? ברנע יודע. ברנע יודע הכל (והוא כותב על "הלהט הפטרוני" של עמירה הס). אילו היתה המציאות המדממת מופע סטנד-אפ היה ברנע, בניסוחיו, כוכב-על שלה. אלא שמה לעשות, יש גם כמה שאלות מוסריות בסביבה, שמהן מתרחק ברנע כמפני אש. הוא רק מצדד, על-פי "מבחן הלינץ'" שלו ב"שקט יורים" המפורסם והרע.

אין לי כל צורך להצטדק בפני ברנע על עבודתי. גם לא בפני קוראי "העין השביעית": מותר להניח שהם מכירים אותה. אולי היא טובה, אולי לא. אולי היא נכונה, אולי לא. אבל היא לבטח שונה מכתיבתו של ברנע, בדיוק כמו כתיבתם של שני עמיתי המאוד נחשבים בעיני, עמירה הס ויגאל סרנה, גם הם נשואי התקפתו: היא מונעת מהשקפת עולם גם אם רבים חולקים עליה.

אבל על משפט אחד ברשימתו אני חש צורך עמוק להגיב: על שורתו האחרונה. לפנים הצטיין ברנע בפאנץ' ליין שלו. כל קטע במדורו ב"דבר" הסתיים תמיד בשורת מחץ תחתונה. היא ניסה גם הפעם. בכיר אלמוני (למה אלמוני?) ברשות-הפלסטינית, כתב ברנע, שאותו שאל פעם על עבודתי, צחק צחוק גדול ואמר: "זה בשבילכם, לא בשבילנו". ברנע משוכנע שבכך עקץ את עקיצתו הארסית מכל. אני מודה לבכיר הפלסטיני וגם לברנע, נושא דברו על השורה התחתונה הזו. שנים שאני מנסה לנסח אותה בפחות הצלחה ודיוק. מה שאני כותב בעיתוני, "הארץ", כל מה שאני כותב בעיתוני "הוא בשבילכם, לא בשבילנו". אני כותב בעיתון ישראלי, לישראלים, לא לפלסטינים. אני כותב לישראלים שרוצים לקרוא על מה שעובר על העם הפלסטיני שתחת הכיבוש הישראלי. אני כותב את הדברים מנקודת ראות ישראלית,  שלא לומר מנקודת ראות פטריוטית בעיני עצמי. אני כותב בעיקר על מה שאנחנו מעוללים להם, לא כדי לעזור להם, לא כדי לעזור למישהו, אלא רק כדי שנדע. ברנע עם אליק רון ונשואי התקפתו בהלוויות שאליק רון מותיר אחריו. יש מקום לזה וגם לזה והקורא ישפוט מי הוא מי ומה הוא מה.

גיליון 30, ינואר 2001