איש העסקים ולדימיר גוסינסקי האשים את עופר נמרודי כי לקח כספים שהשקיע בעיתון "מעריב" והעבירם לכיסו ולכיסי משפחתו ומקורביו, כך עולה מפרוטוקולים של הבוררות בין השניים שנערכה בשנת 2008. הפרוטוקולים הגיעו לידי "העין השביעית" ומתפרסמים במסגרת "הגנזך", מיזם משותף לאתר זה ולעמותת "הצלחה".

גוסינסקי הצטרף ל"מעריב" בשנת 1998, כשרכש 27% ממניות חברת מעריב-החזקות בע"מ תמורת 85 מיליון דולר. בשנת 2007 פרץ סכסוך בינו לבין נמרודי, ובמהלכו הגיש כמה תביעות נגד בעל השליטה דאז ב"מעריב" וחברת הכשרת-היישוב. בין היתר תבע גוסינסקי בגין עסקאות בעלי עניין שגרמו לטענתו נזק ל"מעריב". העסקה הבולטת ביותר שנגדה יצא גוסינסקי היתה רכישת "מעריב" את מרבית מניות הד-ארצי מחברת מלונות הכשרת-היישוב בשנת 1999 תמורת 29 מיליון שקל. לדבריו, העסקה גרמה נזקים ל"מעריב", נגדה את האינטרסים של בעלי המניות וגרמה לו אישית להפסד כספי ניכר.

בניסיון לפתור את המחלוקת המשפטית החלו השניים הליך של בוררות אצל נשיא בית-המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר. הבוררות לא צלחה. כעבור חודשים אחדים התפטר שמגר מתפקידו כבורר לאחר שנטען כי הוא נגוע בקשרי חברות פסולים עם בא-כוחו של גוסינסקי, עו"ד פנחס רובין. כמה חודשים אחר-כך נמחקו ההליכים המשפטיים בעקבות הסכם בין נמרודי לגוסינסקי, שבמסגרתו רכש בעל השליטה ב"מעריב" את מניות גוסינסקי תמורת 10 מיליון דולר, 75 מיליון פחות מהמחיר ששילם עבורן איש העסקים הרוסי עשור קודם לכן.

גוסינסקי: "זה אני שנתן 85 מיליון דולר למר נמרודי, לפני 10 שנים, והוא זה שניהל את החברה במלואה. כל ה-85 מיליון דולר, או יותר, איכשהו נמצאו בכיס של מר נמרודי ומשפחתו, או החברים שלו, וזו גם עובדה"

לידי "העין השביעית" הגיעו שני פרוטוקולים של ישיבות בוררות, מה-28 בינואר 2008 ומה-3 במרץ אותה שנה, הנותנים ביטוי לעימות החזיתי בין שני בעלי המניות בחברה ומספקים חרך לדילמות האמיתיות שהעסיקו אותם לנוכח השינויים הכבירים בשוק העיתונות המודפסת. בישיבות נכחו נמרודי עצמו וצוות פרקליטיו, בהובלת עו"ד רם כספי ועו"ד זאב שרף, כמו גם גוסינסקי עצמו וצוות פרקליטים מטעמו, בהובלת עו"ד פיני רובין ועו"ד דוד ליבאי.

"יש לי הרגשה שאני נמצא בתיאטרון אבסורד", אמר גוסינסקי בישיבת הבוררות מינואר 2008, כשקיבל את רשות הדיבור. "זה אני שנתן 85 מיליון דולר למר נמרודי, לפני 10 שנים, והוא זה שניהל את החברה במלואה. וזה לא נמרודי נתן לי כסף, אני נתתי לו, וזה מאוד פשוט. יכול להיות שאני לא מבין משהו. שנית, כל ה-85 מיליון דולר איכשהו נמצאו בכיס של מר נמרודי ומשפחתו, או החברים שלו, וזו גם עובדה". בהמשך תוקן הפרוטוקול כך שיבהיר כי גוסינסקי אמר "כל ה-85 מיליון דולר, או יותר".

להורדת הקובץ (PDF, 934KB)

עוד טען גוסינסקי: "טעיתי בכך שהאמנתי למר נמרודי לפני 10 שנים, הייתי לא בסדר כשהמשכתי להאמין גם כמה שנים אחר-כך ולא התערבתי מיד במה שהתחיל לטבוע וראיתי את זה, אני טעיתי [...] והדבר הראשון שראיתי, שדברים מוזרים קורים בעיתון. ניסיתי להתערב, ואני יכול להגיד בכנות להגיד שגם עופר וגם יעקב התווכחו איתי על נושא זה. זו היתה פרשה של רכישת חברה מפסידה, מחברה שלהם, על-ידי העיתון, זו היתה הד-ארצי [...] התחלתי להבין מה הולך שם בעיתון, וניסיתי במשך כמה שנים לעזור לעיתון" [הנוסח שלעיל תואם את התיקונים שהוכנסו בפרוטוקול בעקבות תרגום מחדש של דברי גוסינסקי מרוסית].

לדברי גוסינסקי, "קיבלנו את ההחלטה יחד, בשנת 2003, לעשות רה-ארגון בחברה. היתה אסיפה גדולה, שעופר דיבר בהתלהבות שם, וזה לא הסתיים בכלום. הניהול של החברה המשיך כמו שהיה, והיום העיתון מזכיר אונייה טובעת. [...] אני מרגיש את עצמי מרומה ונעלב. כי בן-אדם שהייתי חבר שלו, ואני מצטער אם אני אגיד מאוד בגסות, אני חושב שהוא רימה אותי בצורה לא טובה, ואני יהודי רוסי, אני משתדל לא לרמות אף אחד, ולא אוהב שמרמים אותי, ועופר יודע את זה היטב. אין פה שום דבר חדש".

גוסינסקי דימה את עצמו ל"בעל נאיבי שהוא היחיד שלא יודע שאשתו בוגדת בו. כולם במדינה יודעים, ואני לא", ושב והאשים את נמרודי כי "ניצל את המשאבים של העיתון לאינטרסים אישיים שלו, או של החברים".

איש העסקים העלה עוד ועוד תהיות באשר להתנהלותו של נמרודי כמנכ"ל. "העיתון כל יום בכל שנה מפסיד כסף, והוא מנוהל על-ידי אותו בן-אדם, וזה מוזר", אמר. "יש פה שתי אופציות: או לסגור את העיתון, או להחליט שהוא רוצה להיות נשיא מדינת ישראל, וכמו אדלסון יעשה עיתון יומי, כמו שהוא רוצה לעזור לביבי".

גוסינסקי הסביר כי "בביזנס המדיה יש שני מוטיבים: מניע אחד זה להרוויח כסף, זה עסק לגיטימי. מניע אחר זה לנצל את המדיה בשביל לקבל דיבידנדים". לדבריו, "אני לא מכיר אף מדינה נאורה, ואני מאוד מופתע, שבן-אדם מכריז שאני מתכוון לתמוך באחד מהמועמדים לראשות הממשלה, ושזו המטרה שלי, והמטרה זה לייסד עיתון, זה לא עסק, זה מימון הפוליטיקה. וזה לא עסק שלי וזה גם לא טענה כלפי מר נמרודי. אבל למר נמרודי צריכים להיות שני מניעים: או להרוויח כסף, או שאיפות פוליטיות. אני לא ראיתי שאיפות פוליטיות, לא מכיר אותן מצד נמרודי. אבל העיתון מפסיד כסף".

נמרודי, מצדו, הכחיש מכל וכל את טענות גוסינסקי, ובמיוחד את הטענה כי ביצע עסקאות בעלי עניין שנגדו את האינטרס של "מעריב" ופעלו לטובתו האישית. "ולדימיר גוסינסקי הגדיר את זה כתיאטרון האבסורד, ואני מסכים איתו, אבל בדיוק מהזווית שאני מסתכל עליו", אמר נמרודי בתשובה.

נמרודי: "אני אומר לך אדון גוסינסקי, לא משנה איך הסכסוך הזה ייגמר, בכל הסיפור הזה של שליחת יד לכיס של החברה, אתה טועה טעות חמורה ביותר"

"ראשית, אני רוצה להצהיר פה לפרוטוקול, שהמשפט היחידי שפוגע בי, פגיעה אישית קשה, זה המשפט שהוא טעה באמון של עופר ועופר דאג שכסף יזרום מ'מעריב' להכשרת-היישוב, ואני אומר לפרוטוקול, שאני עומד על זה, ואני יודע שגם הצד השני עומד על זה, שכל הנושא הזה של עסקאות בעלי עניין יתברר עד תום, כדי שהדבר הנורא הזה, הכתם הנורא הזה שהוא מנסה להלביש, יתברר וכבוד הבורר יראה את המספרים, יראה את העסקאות, יתרשם, כולנו יודעים שיהיה לך את כל הכלים המקצועיים לבחון ולראות, האם הדבר הנורא הזה שפה נאמר, יש לו בסיס. ואני אומר לך אדון גוסינסקי, לא משנה איך הסכסוך הזה ייגמר, בכל הסיפור הזה של שליחת יד לכיס של החברה, אתה טועה טעות חמורה ביותר, אתה טועה טעות חמורה ביותר, ואני שמח שיש את הבוררות הזאת, כי רק כך אתה תוכל להשתכנע, רק כשיעלו המספרים, כשיעלו ההגנות, כשיעלו ההערכות, כשיעלו הכל, אתה תוכל להשתכנע, לפחות אתה תפסיק להאמין במשהו שיש בו יסוד חמור של אי-נכונות".

לדברי נמרודי, גוסינסקי הגיש תביעה נגד חברת הכשרת-היישוב מפני שהוא "רואה שהעסקים של החברה הזו [מעריב-החזקות] נמצאים בבעיה, והוא נפל לו האסימון". נמרודי פנה לשופט שמגר ואמר: "הוא בא אלי, אדוני השופט, ואמר: בוא תקנה אותי [...] כשסירבתי לקנות אותו, אז הוא הפך את הכשרת-היישוב לחברת הביטוח שלו, מעריב נמצאת בצרות, אז הכשרת-היישוב תחזיר לו את הכסף.

עופר נמרודי, ינואר 2002 (צילום: ליאור מזרחי)

עופר נמרודי, ינואר 2002 (צילום: ליאור מזרחי)

"לבוא ולומר", הוסיף נמרודי, "שלהכשרת-היישוב ולעופר נמרודי לא אכפת ש'מעריב' מפסיד, כי יש לו מניעים אחרים, זה הכי, הכי מטורף שיכול להיות. הרי אני מתבייש בהפסדים האלה כל פעם כשהם מתפרסמים. זה פוגע במאזנים של הכשרת-היישוב. לי אין אינטרס ש'מעריב' ירוויח? לי אין אינטרס בתור בעל השליטה ש'מעריב' ירוויח? אז רמזת, אולי יש לי מניעים פוליטיים, אני מצהיר בזאת, אין לי מניעים פוליטיים, ואני לא מריץ שום מועמד, יש לי רצון עז ש'מעריב' ירוויח".

בעל השליטה בעיתון, שגייס זמן קצר קודם לכן את דורון גלעזר ורותי יובל לתפקיד עורכי "מעריב", הציג את המהלך כהוכחה לכך שכל רצונו הוא להשביח את העיתון. "אני הבאתי את העורכים שנחשבים הכי מומחים, את דורון ורותי", אמר נמרודי. "הם לא חברים שלי, אני רוצה להצהיר לפרוטוקול, שהם העורכים שהכי פגעו בי בקריירה שלי, כשהם עבדו ב'ידיעות אחרונות' וב'הארץ', הכי פגעו בי, כתבו עלי את הכתבות הכי שפלות. מחלתי על כבודי, כי רציתי ש'מעריב' יצליח, והתרשמתי שהם האנשים הנכונים במקום הנכון".

נמרודי הודיע כי בשל רצונו זה להבריא את "מעריב" על שני הצדדים לפעול יחדיו בשני מישורים במקביל – ניהול הבוררות מחד והצלת "מעריב" מאידך. "אני מציע שננהל את הבוררות פה, כדי שהמצפון שלי יהיה נקי", אמר לגוסינסקי, "כדי שאתה תראה שאף אחד לא לקח שום כסף מ'מעריב', אבל במקביל, כמו שאמר המנוח רבין, נילחם בטרור כאילו אין שלום, ונעשה שלום כאילו אין טרור, במקביל, נעזור ל'מעריב' לצאת...".

בשלב זה קטע השופט בדימוס שמגר את נמרודי והעיר: "זו אמרה של בן-גוריון שהתייחסה ל'ספר הלבן', אבל לא חשוב".

"טוב ללמוד מאדוני", אמר נמרודי, "אבל רבין שיכתב אותה, לא?".

"יכול להיות", השיב שמגר.

נמרודי, מכל מקום, המשיך בשלו ופנה אל גוסינסקי בדברים הבאים: "אתה תידהם לראות שהכשרה סיבסדה את 'מעריב', מפני שאני חסתי ותמיד, זו החברה שהכי אהובה עלי, ותמיד הוריתי לאנשי הכשרה למחול ל'מעריב', ואתם תראו מספרים ונתונים שאתם תידהמו לראות".

עורכי-הדין פנחס רובין (מימין) ורם כספי מתייעצים במהלך דיון בבית-המשפט על אי.די.בי, 28.4.13 (צילום: רוני שיצר)

עורכי-הדין פנחס רובין (מימין) ורם כספי מתייעצים במהלך דיון בבית-המשפט, 28.4.13 (צילום: רוני שיצר)

עורכי-הדין של הצדדים הביעו עמדות דומות, כל אחד בהתאם לדעת מרשו. "נכנס משקיע שהוא במעמד של מיעוט בתור חברה", אמר עו"ד פיני רובין, בא-כוחו של גוסינסקי, "הדבר האלמנטרי הראשון שרוצה להבטיח לעצמו, שלא יהיה פוטנציאל, וסליחה על הביטוי המוקצן משהו, של שליחת יד על-ידי בעלי ההון לתוך כספי החברה והעברתם לכיס של בעלי ההון".

לבד מעסקת הד-ארצי הזכיר רובין מסעות פרסום שקיבלו חברות אחרות שבשליטת הכשרת-היישוב מעל דפי "מעריב". "על-פי האינפורמציה שיש לנו", אמר עו"ד רובין, "ההטבה הכספית שקיבלו בעלי השליטה כתוצאה מהפרסום הזה, לאורך תקופה מסוימת, היא על-פי השערתנו במיליוני שקלים. לא שאני מזלזל במאות שקלים, אבל בענייננו, מדובר במיליוני שקלים".

נמרודי: "אני מפחד משני אנשים, מאלוהים ומאבא שלי. אני לא מפחד מאף אחד. ואני לא מפחד מזה שאתה הולך לבנק הפועלים ואומר: אל תיתנו לחברה אשראי, כדי שתתמוטט, ואני לא אכנע לשום שיטות שהבאת ממדינה אחרת"

עו"ד רם כספי, בא-כוחה של חברת הכשרת-היישוב, הביע בוז להתעסקות בעסקת הד-ארצי, שנחתמה תשע שנים קודם לכן. "מעלים פה את רצח ארלוזורוב", אמר. "איפה היית?", שאל את גוסינסקי בהמשך. "שאלה פשוטה, אתה רואה מודעה של מלונות הכשרת-היישוב, שאלה פשוטה, כמה משלמים בשביל זה?".

עו"ד זאב שרף, אף הוא מצוות הפרקליטים של נמרודי, הדגיש כי גוסינסקי ונציגיו בדירקטוריון ידעו היטב על כל עסקאות בעלי העניין ואישרו אותן. "מאוד הצטערתי על ההתבטאות של חברי אודות שליחת יד של בעלי השליטה", הוסיף עו"ד שרף. "זו אמרה חריפה של חברי, היא תהיה טעונה הוכחה וליבון. ואם יתברר שהיא לא נכונה, עשויות להיות לה השלכות. לא ראוי שחברי יתבטא כך [...] אל ישתמש חברי בביטוי – שליחת יד. זה ביטוי שיש לו משמעות קשה".

נמרודי: גוסינסקי מנע הקמת מתחרה ל"דה-מרקר"

ההאשמות ההדדיות, שעמדו במרכז ישיבת הבוררות מינואר 2008, פינו את מקומן בישיבה שנערכה במרץ אותה שנה לטובתה של סוגיית תקציב העיתון. במועד שבו נערכה ישיבת הבוררות טרם אושר תקציב "מעריב" לאותה שנה, וזאת בשל חילוקי דעות עמוקים בין הצדדים. מהפרוטוקולים עולה כי בעוד שנמרודי שאף לאשר תקציב רחב שיכלול השקעות חדשות בעיתון, גוסינסקי ביקש לבחור בתקציב מצומצם יותר שימנע הפסד של כספים נוספים.

נמרודי: "כשאני באתי לפני שנה וחצי והצעתי להקים עיתון כלכלי מתחרה ל'מרקר', אתה בזת לנו, אתה התנגדת לזה בכל תוקף, אתה אמרת שאף אחד לא קורא ידיעות כלכליות, ואנחנו נאלצנו לשמוע בקולך, ותראה מה קרה"

בסופו של דבר הוחלט, על-פי הסכם קודם בין השניים, כי עניין התקציב יוכרע על-ידי פוסק חיצוני. אלא שאז התגלתה אי-הסכמה בין הצדדים בנוגע לזהות הפוסק. גוסינסקי דרש כי הפוסק יהיה חיצוני לכלכלה הישראלית והציע להשתמש בשירותי חברת גולדמן-זאקס. עו"ד כספי, בא-כוחו של נמרודי, אמר: "גולדמן-זאקס לא הסתבכו בסאב-פריים. יופי של חברה", אך טען כי על הפוסק להיות ישראלי. הוויכוח על זהות הפוסק נמשך עוד חודשים אחדים לאחר ישיבת בוררות זו, ומנע את אישור התקציב השנתי של "מעריב".

זו רק דוגמה אחת לשיתוק שאיפיין את "מעריב" באותה תקופה והכביד עוד יותר על החברה, שהיתה שרויה בהפסדים. דוגמה אחרת הוזכרה במהלך הישיבה ממרץ 2008, אז תיאר נמרודי כיצד באמצע 2006 ביקש לקדם תוכניות לטובת "מעריב", אולם גוסינסקי מנע זאת.

"כשאני באתי והצוות של 'מעריב' בא לפני שנה וחצי והציע להקים עיתון כלכלי מתחרה ל'מרקר', כי טענו שזה העתיד", אמר נמרודי לגוסינסקי, "אתה בזת לנו, אתה התנגדת לזה בכל תוקף, אתה אמרת שאף אחד לא קורא ידיעות כלכליות, אתה אמרת שכולם קוראים את הידיעות הכלכליות רק באינטרנט, שאין לזה שום עתיד, ואנחנו נאלצנו לשמוע בקולך, ותראה מה קרה. ה'מרקר' פורח, גדל בתפוצה שלו, עד כדי כך פורח ש'ידיעות אחרונות' החליט להשקיע 50 מיליון דולר בהקמה של מתחרה ל'מרקר', שהולך לצאת בעוד 10 ימים לשוק, שנקרא עיתון 'כלכליסט', ואנחנו בזכות ההבנה העצומה שלך שאתה בלמת אותי, ובלמת בכל הכוח, ואמרת לנו שאנחנו פשוט לא מבינים שום דבר, כי בעולם זה נראה אחרת, מה שקורה בעולם, לא קורה פה".

כעת, הוסיף נמרודי, על גוסינסקי להקשיב לו ולהאמין כי התוכנית שלו לחילוץ "מעריב" מהמשבר שבו הוא נמצא, תוכנית שכוללת השקעת כספים נכבדת, תהפוך בסופו של דבר את העיתון לרווחי.

להורדת הקובץ (PDF, 897KB)

ברקע העימותים בין נמרודי לגוסינסקי על ההשקעה ב"מעריב" עמדו שינויים אדירים בשוק העיתונות, שפגעו אף הם בעיתון. באותם הימים של שלהי 2007 ותחילת 2008, יש לזכור, ראו אור הגליונות הראשונים של "ישראל היום", החינמון שהקים איל הקזינו שלדון אדלסון. אותו אדלסון ניהל קודם לכן משא-ומתן עם נמרודי לרכישת חלק מ"מעריב", אולם זה עלה על שרטון.

שלמה בן-צבי, שותפו לשעבר של אדלסון, תיאר בעבר בתצהיר שהגיש לבית-המשפט כיצד נוצר הקשר עם "מעריב". "עלה בדעתי הרעיון, לפיו החברה תרכוש עיתון יומי 'רגיל', וזאת לצורך ניצול היתרונות שיש במתכונת משולבת זו של עיתון יומי 'רגיל' וחינמון [...] מלכתחילה סברתי שיש להתמקד בעיתון 'מעריב'", הצהיר בן-צבי. הוא תיאר עוד כיצד נפגש לצורך כך עם גוסינסקי ונמרודי. "גוסינסקי שמע, ותמך ברעיון. גם נמרודי נטה לתמוך ברעיון", ציין בן-צבי.

אלא שאדלסון, כך טען בן-צבי, לקח את העניינים לידיו והחליט להיפגש בעצמו עם נמרודי. לדברי בן-צבי, הפגישה היתה כישלון חרוץ בשל התנהלות אדלסון. "גם ממרחק של השנים שחלפו מאז", הצהיר בן-צבי בפני בית-המשפט, "אני משוכנע כי התנהלותו של אדלסון, שכה הרתיחה את משפחת נמרודי, מנעה עסקה מוצלחת, שהיתה יכולה להניב רווחים ממשיים".

שלדון אדלסון ובת זוגו מרים, 2008 (צילום: אוליביה פיטוסי)

שלדון אדלסון ובת זוגו מרים, 2008 (צילום: אוליביה פיטוסי)

עד מהרה פרש אדלסון גם מהשותפות עם בן-צבי והשיק את "ישראל היום", חינמון שכמוהו לא נראה עד אז. כשנמרודי וגוסינסקי רבו ב"מעריב", "ישראל היום" כבר היה עובדה מוגמרת. נמרודי אף שיתף את הנוכחים בבוררות באירוע שהתרחש סמוך לתחילת אחת הישיבות. "בכניסה לפה לבניין הזה, רם כספי ואני עמדנו", אמר נמרודי, "ניגש אלי השוער, ואמר: נמרודי, הלך 'ידיעות', הלך 'מעריב'. אני אומר לו: למה? הוא אמר: תראה את העיתון הזה, 'ישראל היום', הפסקנו לקרוא 'מעריב' ו'ידיעות', זה לא אישי, הוא אומר. הוא אומר לרמי: אל תחשוב, זה לא אישי נגדו, זה פשוט בחינם".

האיום שהציב "ישראל היום" הדגיש את חילוקי הדעות בין שני בעלי המניות העיקריים של "מעריב". נמרודי ביקש להשקיע ממון משמעותי כדי לשפר את המוצר ולמשוך מפרסמים וקוראים חדשים, אולם גוסינסקי חיפש דרך להעביר תקציב מוקטן ומאוזן, והציע אגב כך לחלק לאורך השבוע מהדורה מצומצמת של "מעריב" חינם ולהשקיע את המשאבים בעיקר במהדורת סוף-השבוע.

עו"ד כספי, בא-כוחו של נמרודי, סיפר בישיבת הבוררות מינואר 2008 כיצד בפגישה שערך גוסינסקי עם שני העורכים שמונו זמן קצר קודם לכן לעמוד בראש "מעריב", דורון גלעזר ורותי יובל, הציע בעל מניות המיעוט בחברה "להפוך את העיתון הזה לחינמון". לדברי כספי, "האיש רוצה לחסל את 'מעריב' [...] קרליבך היה מתהפך בקבר שלו אם היה שומע את זה".

נמרודי התנגד גם הוא לתוכנית לחלק את "מעריב" בחינם או להתמקד במהדורת סוף-השבוע של העיתון. כדי לשכנע את הנוכחים בצדקת דרכו ביקש מגלעזר ויובל להופיע בפני הבורר ולהציג את עמדתם. הללו טענו ממש כמותו בזכות השקעה בעיתון כדרך היחידה שיכולה להשיבו לימיו הרווחיים.

לעומת גלעזר, יובל ונמרודי, עו"ד פיני רובין הדגיש את המצב הנוכחי הקשה של החברה והזהיר מפני השקעות נוספות. "אני חושב שאין מישהו סביב לשולחן הזה שלא מבין שאנחנו על סף תהום", אמר. לדבריו, התקציב שהוצע באותה עת לשנת 2008 היה תקציב גרעוני, שצופה הפסד של עשרות מיליוני שקלים. "כולנו היינו רוצים עיתון מצוין עם כתבים מן השורה הראשונה, עם שגשוג. בינתיים צריך להחזיר את הריבית", הבהיר. "[...] התקציב הזה, שמתיימר להיות תקציב הפסדי של 40 מיליון שקל, חלילה יהיה תקציב גרעוני של הרבה יותר מזה. הוא עלול להיות 80 מיליון שקל, הוא עלול להיות 100 מיליון שקל".

גוסינסקי: "אין לי שאיפות לחנך את הקורא הישראלי, אין לי שאיפות להיות חשוב בישראל, אני רוצה רק דבר אחד, אני משתתף בתקשורת בשביל לקבל רווחים"

בין היתר ציטט עו"ד רובין מדברים שאמר בפגישת בוררות קודמת, מספטמבר 2007, אז התריע מפני השקעת כספים ברכישת האתר יד2. "כדאי שכולם ישקלו בכובד ראש בזהירות יתרה השקעה כל-כך מסיבית ביד2", אמר עו"ד רובין, "השקעה כל-כך מסיבית של חברה שעלולה להיקלע למצוקה תזרימית לפחות [...] כיוון שהיום יכול להיות שיד2 עסקה לא רעה, אבל גם אם העסקה היא טובה, השאלה למי היא טובה ואם היא מתאימה לחברה במצב החברה שלנו".

באותם הימים אכן היו מגעים של "מעריב" לרכישת רבע ממניות יד2 לפי שווי של 100 מיליון שקל. כמה שנים מאוחר יותר רכשה "וואלה" את השליטה באתר המכירות לפי שווי של 156 מיליון שקל. השנה מכרה "וואלה" את האתר תמורת קרוב ל-800 מיליון שקל.

גם גוסינסקי לא התרשם מדברי גלעזר ויובל. "היה נאום ארוך של עורך ראשי והסגנית שלו", אמר, "יכול להיות שאני לא מבין עד הסוף במדיה ובתקשורת הישראלית, יכול להיות שאני מסכים איתם, אני לא חולק על המקצועיות שלהם, אבל שמעתי סיפורים גם מעורכים ראשיים בארה"ב שהם פנו לבעלים או לדירקטוריון בנושא, יש ברוסיה פתגם מאוד מצחיק: ברוסיה אומרים שהגמדים הרוסים הכי גדולים בעולם. [...] אין לי שאיפות לחנך את הקורא הישראלי, אין לי שאיפות להיות חשוב בישראל, אני רוצה רק דבר אחד, אני משתתף בתקשורת בשביל לקבל רווחים. אני חוזר ואומר שעיתון מפסיד, כמו ערוץ טלוויזיה מפסיד, יש לו זכות קיום רק בתנאי אחד, שלאחד הצדדים יש מניע פוליטי לממן את זה. אין לי מניע פוליטי לממן עיתון".

בסופו של דבר איש לא שיכנע את רעהו, והבוררות בפני השופט בדימוס שמגר התפרקה לפני שהגיעה לידי מיצוי. גוסינסקי יצא "ממעריב" כשנמרודי רכש את מניותיו, אולם התוכנית של בעל השליטה בעיתון להשקיע די הון כדי להשיב את "מעריב" לאיתנו כשלה. לא זו אף זו, גלעזר ויובל מצאו את עצמם נדרשים על-ידי הנהלת העיתון והבעלים לבצע סבבים נוספים של קיצוצים, בדיוק המהלך שמפניו התריעו בישיבת הבוררות. כשנדרשו לסבב אחד מעבר למה שהיו מוכנים לבצע, עזבו יחדיו את העיתון והותירו את נמרודי לחפש אחר משקיעים חדשים. מאז, בתוך שש שנים, נמכר "מעריב" ארבע פעמים ופשט רגל פעמיים.

תגובה

עופר נמרודי מסר בתגובה לכתבה כי "מדובר במחלוקת עסקית היסטורית אשר הסתיימה לפני שנים רבות. כתבי הטענות אינם בפנינו ולא זכורה לנו כי עלתה טענה כזו ובוודאי שלא נבדקה טענה כזו. המחלוקת העסקית הסתיימה זה מכבר והיחסים בין מר גוסינסקי לעופר נמרודי הינם מצוינים. לגופה של הטענה, למותר לציין כי לא היו דברים מעולם. ההפך הוא הנכון, וכמות המאמצים והמשאבים העצומה אשר הושקעה על-ידי הכשרת-היישוב ומר עופר נמרודי בפיתוח מעריב במשך כ-20 שנה היא העדות המרשימה ביותר לכך. מכל מקום, נראה כי כל תכליתה של העלאת נושא זה מן האוב הינה הכפשת משפחת נמרודי, ניסיון אשר הינו חסר בסיס, חסר טעם ועניין, ואשר לא יצלח".