יאיר לפיד, 1985 (צילום: משה שי)
זכרונות אחרי בלותי: בערב חג הפסח תשנ"ו, ה-3 באפריל 1996, הכריזו הכותרות הראשיות של כל העיתונים המרכזיים כך: "בני בגין: שרון הטעה את אבי; שרון - לא שיקרתי". כך בישרו "ידיעות אחרונות", "מעריב", "דבר ראשון" ו"ג'רוזלם פוסט". רק "הארץ" הופיע באותו בוקר עם כותרת ראשית שונה: "מגעים בין העבודה למתנחלים על סיכום לפיו לא תפונה אף התנחלות". הידיעה על דברי בני בגין על שרון אמנם הופיעה בעמוד הראשון של "הארץ", אך לא בכותרת הראשית.
לכאורה, בחירת עורכי החדשות של "הארץ" באותו יום היתה מוזרה: לא זו בלבד שהיא עמדה בניגוד לשיקוליהם של העורכים בכל העיתונים האחרים – שסברו שהידיעה המרעישה הראויה לכותרת הראשית היא דברי בני בגין על שרון - אלא של"הארץ" היתה נגיעה מיוחדת לחדשה המסעירה הזו: הציטטה מדברי בגין נלקחה מתצהיר שהוא הגיש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, שם התבררה תביעת דיבה של השר אריאל שרון נגד הח"מ ונגד עיתון "הארץ".
עדותו של בגין סיפקה לכאורה (באותו שלב של הדיון רק לכאורה; בתום המשפט התברר כי היתה לה חשיבות נחרצת בהכרעת הדין, שדחתה מכל וכל את תביעתו של שרון) סיוע משמעותי לטענת הח"מ ו"הארץ" ששרון רימה את מנחם בגין במהלך מלחמת לבנון הראשונה.
לדור שלא ידע: באותה תקופה, 14 שנה אחרי פרוץ מלחמת לבנון הראשונה, ריחפה אמנם מעל שרון טענה כי הוליך שולל את ראש הממשלה בגין ואת הממשלה כולה באופן שבו ניהל את המערכה הצבאית לעומת הגרסאות שמסר לממשלה על התפתחותה, אך לא היתה לסברה זו ראיה חד-משמעית. עדותו של בני בגין סיפקה את ההוכחה הנחוצה: לאחר מות אביו, היה הוא העד המהימן הקרוב ביותר להתרחשות, והוא אכן אישר את מה שנכתב ב"הארץ": שבדיעבד הבין ראש הממשלה של שנת 1982 ששר הביטחון שלו, שרון, לא נהג בו ביושר באופן שבו דיווח לו על המלחמה ועל המהלכים הצבאיים הנגזרים מהתפתחותה.
זו היתה חדשה דרמטית שקרעה לגזרים את גרסתו של שרון - כאילו התנהלות המלחמה מראשיתה ועד סופה, בכלל זה הנעת צה"ל אל עבר ביירות מתוך כוונה להשפיע על חילופי המשטר בלבנון, נעשתה מלכתחילה על דעת הממשלה וראשה. לכן פתחה עדותו של בני בגין את מהדורות החדשות ברדיו ובערוצי הטלוויזיה וכבשה את כותרות העיתונים. רק "הארץ" גילה איפוק תמוה: חרף מעורבותו העמוקה בסיפור ההתרחשות, החליטו עורכיו להגיש את הסיפור לקוראים בסגנון ענייני, מרוסן, כאילו אין העיתון נוגע בדבר.
זו היתה החלטה נכונה והיא תאמה את רוח "הארץ". לא זו בלבד שהעיתון, מטבע הדי.אן.איי שלו, שומר על טון דיווחי מרוחק וחסר פניות, אלא שגם בעבר, כשהעיתון או אחד מעיתונאיו הבכירים היו מושא לסיקור (למשל בעימות שבין מתי גולן לצנזורה וממשלת יצחק רבין הראשונה בעקבות פרסום ספר על אודות השיחות הסודיות שניהל מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר במהלך מלחמת יום הכיפורים ואחריה), הקפיד "הארץ" לדווח על ההתרחשות בנימה בלתי מעורבת. העורך הראשי, חנוך מרמרי, הלך ב-1996 בתוואי שסימן העורך המיתולוגי גרשום שוקן ב-1975 ובשנים שקדמו לה.
דגם הסיקור המתואר לעיל נראה כהתנהלות של חייזרים לעומת האופן שבו סיקרו השבוע שני העיתונים הנפוצים ביותר את החלטתו של יאיר לפיד להיכנס לזירה הפוליטית. שוקי טאוסיג המחיש זאת בזריזות כאן באתר "העין השביעית". "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" מיהרו לנקוט צד: הראשון נראה כמי שמתגייס לסייע ללפיד להרחיב את אחיזתו בציבור הבוחרים; השני מצטייר כמי שנרתם לסכל זאת.
בכל מקרה, שני העיתונים אינם מסקרים את ההתרחשות הזו ללא משוא פנים; יש להם עמדה, יש להם אג'נדה בעניין הזה, והם אינם מסתירים אותה. ודוק, ההטיה - בעד ונגד לפיד - אינה תחומה, בשני העיתונים, לעמודי הדעות, אלא צועקת משערי העיתונים, מבחירת הכותרות והתמונות ומהחלטות עריכה נוספות על אופן הגשת הסיפור הזה לקוראים.
"ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" אינם לבד; כלי התקשורת כולם עומדים עתה במבחן קטן: כיצד יסקרו את מהלכיו הפוליטיים של עיתונאי בולט, בשר מבשרם, השואף להגיע להישג ניכר בקלפי. מטבע הדברים, לפיד מרושת היטב בתקשורת - יש לו בה חברים וגם יריבים. הוא צבר פופולריות באמצעות התקשורת והוא מתכוון להוסיף להשתמש בה כדי להגדיל את האהדה הציבורית כלפיו. האם התקשורת (במיוחד "ידיעות אחרונות" וחדשות ערוץ 2) תסייע לו להשיג את מטרתו, או שתנהג בו כמו בכל פוליטיקאי אחר הנזקק לשירותיה?
הימים הראשונים אינם מבשרים טובות: לא רק האופן המוטה בעליל שבו מסקרים את מהלכיו של לפיד שני העיתונים הנפוצים, אלא גם הלהיטות המופרזת שבה עוקבים אחריו צלמי הטלוויזיה וכתביה. כל רגע בנאלי של סדר יומו מתועד ומשודר: לפיד מרוקן את תיבת הדואר בביתו, לפיד נכנס למכוניתו, לפיד במעיל עור, לפיד בסווטשירט, לפיד כותב טור, לפיד מרביץ חיוך. מומלץ להירגע: מגיש חדשות חינני החליט להיכנס לחיים הפוליטיים. זו אינה התפתחות הרת עולם. לפי שעה זה מבזק בלבד.