בתוך חודש ימים אמורה לצאת אל הפועל הרפורמה ברשות השידור, מיזם עצום ממדים שעלותו מוערכת בלמעלה מ-700 מיליון שקל. הכסף הזה, מכספי משלם המסים, נועד לממן השבחה טכנולוגית, מהפכה בנדל"ן וצמצום ניכר בכוח האדם של הרשות. המטרה הסופית של הרפורמה היא הבראת רשות השידור, כדי שתוכל למלא את ייעודה המקורי: שידור ציבורי איכותי שישרת את כלל אזרחי מדינת ישראל.
אחרי שנים ארוכות של עיכובים והשהיות, מסומן ה-1 בדצמבר כתאריך היעד האחרון לתחילת ביצועה של הרפורמה בפועל. התיקונים הנדרשים לחוק רשות השידור אושרו במליאת הכנסת בחודש מרץ, הסכם המימון נחתם באוגוסט, ומועצת מינהל מקרקעי ישראל עתידה לאשר בימים הקרובים את התמורות בנכסי הרשות. עד ה-1 בדצמבר אמורה הנהלת הרשות להגיע לסיכומים אחרונים עם אגודת העיתונאים בירושלים, המייצגת את עובדי הרשות, בנוגע לקיצוץ המסיבי של מאות משרות שהרשות התחייבה לו כתנאי לקבלת מימון העתק ובנוגע לתנאי התעסוקה של העובדים הנותרים.
יו"ר רשות השידור אמיר גילת, בטקס אישור הרפורמה ברשות השידור בהיכל התרבות בלוד, 5.8.12 (צילום: "העין השביעית")
ההערכה היא כי למרות אי-האמון הבסיסי השורר בשנים האחרונות בין הנהלת הרשות לבין נציגי העובדים, יצליחו הצדדים לגשר על הפערים, השוליים יחסית, שעוד נותרו ביניהם. הערכה זו נסמכת על ההנחה שאם בשבועות הקרובים לא ייסגרו כל קצוות ההסכם, אגף התקציבים באוצר עלול שלא להעביר את התשלום הראשון למימון הרפורמה, סכום של למעלה מ-100 מיליון שקל.
צעד כזה יציב את רשות השידור בבעיה חמורה. מחד, לא יהיה לה די כסף לטובת הפקות חיצוניות, ובכך היא תפר את התחייבותה בפני בג"ץ. מאידך, הרשות, שכבר הוציאה במהלך השנה כספים על חשבון המימון לרפורמה, תמצא את עצמה בגירעון של עשרות מיליוני שקלים. במקרה כזה, כדי לסיים את השנה באיזון, כפי שהיא מחויבת לעשות, תיאלץ הרשות לבצע תוכנית קיצוצים מרחיקת לכת עוד יותר, שאף צד אינו מעוניין בה.
אלא שגורמים ברשות השידור מביעים חשש כי גם אם הפערים ייסגרו והרפורמה תצא לדרכה, המטרה הסופית, הבראת הרשות, לא תתממש. השינויים בטכנולוגיה ובנדל"ן אולי יתבצעו, מצבת כוח האדם ברשות ודאי תצטמצם, אך בשל הניהול הבעייתי, השידור הציבורי ימשיך להיות חלש וקלוקל. אם כך יקרה, למעלה מ-700 מיליון שקל מכספי הציבור יירדו לטמיון.
כדי להבין את הסיבות לחששות הללו כדאי לקחת בחשבון את מה שכבר התרחש ברשות השידור בתקופת ההנהלה הנוכחית. ראשית לכל, נוסח התיקון לחוק רשות השידור, שנועד לפרום את הקשר בין הפוליטיקה לשידור הציבורי, שונה כדי להותיר על כנה את השליטה של ממשלת ישראל ברשות. לפי התיקון לחוק, שהתקבל בתחילת השנה, הדרג הפוליטי ימשיך להשפיע על זהות המנהלים הבכירים ברשות.
יצוין כי ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו, מכהן במקביל כשר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור. יו"ר הרשות הנוכחי הוא אמיר גילת, לשעבר דובר אוניברסיטת חיפה ומי שהיה יועצו של נתניהו כשכיהן כשר אוצר. גם חברים אחרים בוועד המנהל, ביניהם יואב הורוביץ ואסתי אפלבאום, עבדו בעבר במטהו של נתניהו. חבר אחר, יעקב בורובסקי, היה בעבר מועמד מטעם נתניהו לתפקיד יו"ר הרשות.
אבן נגף, סרח עודף
על הוועד המנהל אמורה לפקח מליאת רשות השידור, אולם זו מתקשה למלא את תפקידה. המליאה, המורכבת מנציגי ציבור, היא הגוף שעל-פי חוק אמור להתוות את דרך הפעולה של הארגון ולפקח על פעולות הוועד המנהל. אך לטענת גורמים ברשות, בשנה וחצי האחרונות, מאז שמונתה המליאה הנוכחית, הוועד המנהל ויו"ר הרשות אמיר גילת משתמשים במגוון כלים ביורוקרטיים כדי להתיש ולהרדים את המליאה, למדר את חבריה מההחלטות הגורליות ולמנוע ממנה לבצע את עבודתה כראוי.
בפועל, כך נטען על-ידי גורמים ברשות, חל היפוך של כוונת המחוקק. במקום שהוועד המנהל יוכפף למליאה, הוא פועל על דעת עצמו ובלא פיקוח, ואילו המליאה הפכה להיות מעין סרח עודף, ואינה מסוגלת, גם אם היא רוצה, למלא את תפקידה. בחודשים הקרובים של ביצוע הרפורמה עלולות להיות למצב זה השלכות הרסניות, שיקבעו את גורל הרשות לשנים הבאות.
אבן נגף מרכזית לפיקוח צמוד ויעיל של נציגי הציבור היא האופן שבו יו"ר הרשות מנהל את עצם כינוסה של המליאה. אחד מחברי המליאה סיפר כיצד בשיחה פרטית התייחס יו"ר הרשות גילת אל המליאה שאמורה לפקח עליו כאל גוף מיותר: "כל מה שאני צריך זה לכנס אותם שש פעמים בשנה". על-פי חוק רשות השידור, המליאה חייבת להתכנס, לכל הפחות, לשש ישיבות שנתיות. תאריכי הישיבות הללו אמורים להיקבע מראש, כדי לאפשר למספר הגדול ביותר של חברי מליאה להשתתף בהן. יש לזכור כי נציגי הציבור אינם מועסקים ברשות השידור ואינם מקבלים שכר על השתתפותם בישיבות המליאה. רובם אנשים עסוקים, ואינם יכולים להתפנות לישיבות בהתראות קצרות.
למרות האמור בחוק, בתחילת דרכה של המליאה הנוכחית נמנע היו"ר מלקבוע תאריכים מבעוד מועד וזימן את חברי המליאה לישיבות בהתראות קצרות יחסית, של כמה שבועות מראש. גילת אינו מכחיש את הדברים. בטווח זמן שכזה, בייחוד כשהישיבה נקבעת לשעת צהריים בירושלים, רבים מבין חברי המליאה נאלצים להעדר, וממילא אינם יכולים להשפיע על החלטות היו"ר והוועד המנהל.
לדברי גורמים ברשות, רק לאחר התרעות חוזרות ונשנות מצד חברי מליאה ניאות היו"ר לקבוע תאריכים לישיבות מן המניין. ברם, גם באלה לא תמיד ניתנים לחברי המליאה התנאים הנדרשים כדי לבצע את מלאכתם. תנאי בסיסי לפיקוח המליאה על הוועד המנהל אינו מתקיים ברשות השידור תחת ההנהלה הנוכחית: חברי המליאה אינם זוכים לראות באופן קבוע פרוטוקולים של הגוף שעליו הם אמורים לפקח (חברי המליאה מקבלים לכל היותר את תמצית ההחלטות), וחברי הוועד המנהל אינם טורחים תמיד להגיע לישיבות. בשל כך, חברי המליאה אינם מקבלים את מלוא המידע הרלבנטי לסוגיות העולות לדיון. למעשה, כאשר חברי הוועד המנהל מתייצבים להציג את פעולותיהם והחלטותיהם בפני המליאה, אין לחברי הגוף המפקח יכולת של ממש לדעת את הרקע לפעולות או את מלוא היקפן.
לעתים, כמו במקרה של הדיון על התיקון לקוד האתי של רשות השידור, חברי המליאה מתקשים אף להעלות במליאה את עצם הנושא שבו הם מבקשים לדון, והיו"ר גילת, שאחראי על זימון הישיבות וקביעת סדר היום, יכול לנצל שלל תקנות כדי לתמרן את דיוני המליאה על-פי רצונו, כפי שפורט כאן בעבר.
עדות לחולשת המליאה בעיני הוועד המנהל היא העובדה שכמה מחברי הוועד המנהל, ובהם יואב הורוביץ ולנה קריינדלין, כמעט שאינם טורחים להגיע לישיבות המליאה. עדות לחולשת המליאה גם בעיניה של שדרת הניהול של הרשות ניתן למצוא במסמך שיצא באחרונה מלשכתו של מנהל הרדיו, ד"ר מיכאל (מיקי) מירו. בעוד מליאת רשות השידור קבעה כי יש לעדכן את הקוד האתי של הרשות ("קוד נקדי") ואף הסמיכה ועדה לביצוע המשימה, מדגיש מנהל הרדיו בפני חברי ועדת התוכן של הרשות כי "כל ניסיון להתאים כביכול את כללי האתיקה למציאות ולהתיר לעובדי רשות השידור להביע עמדה, בדרך זו או אחרת, יגרום להרס השידור הציבורי ולא תהיה לו תקומה". כך, במקום שההנהלה תבצע את המדיניות שהתוותה המליאה, ההנהלה מתנגדת לאותה מדיניות ואף מנסה להכשילה.
מכשלה נוספת שמעמיד היו"ר בפני חברי מליאת רשות השידור נוגעת לקשר הישיר שלהם עם הציבור. מימיה הראשונים של המליאה ביקשו חבריה לפרסם באתר הרשות את שמותיהם ואת פרטי הקשר שלהם כדי שיוכלו, כנציגי ציבור, לייצר דו-שיח בלתי אמצעי עם הציבור הרחב. למרות בקשות חוזרות ונשנות, והבטחות מצד יו"ר הרשות ולשכת הדוברות כי כך יהיה, אתר הרשות עדיין אינו כולל את רשימת חברי ועדות המליאה ופרטי הקשר שלהם. אזרח משלם אגרה שמעוניין ליצור קשר עם נציגו במליאה נאלץ להסתפק בלשכת הממונה על קבילות הציבור.
בתגובתו לכתבה זו הצהיר גילת כי הפרטים כן מופיעים באתר הרשות. ואכן, יום לאחר שליחת הבקשה לתגובה, ב-31 באוקטובר, עודכן באתר מסמך פרטי חברי המליאה. גם כך הוא אינו כולל מידע מדויק: למשל, מופיעה בו ועדת מורשת, ובה חברים שכבר אינם מכהנים במליאה. אחת מהן, יעלה גרנות, הלכה לעולמה בתחילת השנה. כמו כן, הפרטים כלולים במסמך PDF, המאוחסן בארכיון האתר ואינו מאפשר יצירת קשר.
לשכת הדוברות, מצדה, מדבררת בעיקר את יו"ר הרשות וכמעט שאינה מביאה לידיעת הציבור את הנעשה במליאה. בשנה וחצי הראשונות לכהונת המליאה הוציאה דוברות הרשות בשמו של היו"ר גילת 75 הודעות לעיתונות. 70 מהן מזכירות את שמו וב-47 הוא מוזכר לפחות פעמיים. 37 הודעות נפתחות בציון תוארו ותפקידו. 20 הודעות לעיתונות מתמקדות בגילת ומדגישות את פועלו האישי, החלטותיו, הוראותיו ורעיונותיו. יש לציין כי טענה דומה באה גם מצדה של דוברת רשות השידור עצמה. במכתב ששלחה עורכת-דינה ביוני האחרון נטען כי "העדפת דברורו של היו"ר על פני מלאכת דוברות לרשות השידור – בלתי נתפסת, נלעגת, וגורמת לנזק לרשות השידור דווקא בתקופה רגישה של רפורמה".
רשות השידור היא כלי תקשורת ציבורי המחויב בשקיפות מלאה. חרף עובדה זו, הציבור הרחב אינו יכול ללמוד על הנעשה בישיבות המליאה, שכן פרוטוקולים של הנאמר בהן אינם מתפרסמים והרשות אף מסרבת בעקביות למסור פרוטוקולים לתקשורת. לא רק הציבור הרחב, גם חברי המליאה עצמם אינם זוכים לנגישות מלאה לפרוטוקולים של המליאה עצמה ושל ועדותיה. אלו נמסרים להם רק בעקבות בקשות פרטניות.
רפורמה לא מפוקחת
בתנאים הקשים הללו אמורה מליאת רשות השידור לפקח על ביצוע הרפורמה, המיזם הגדול ביותר שלקחה על עצמה הרשות זה שנות דור. בשל היחסים העכורים בין ההנהלה הנוכחית לקודמת, לא התבצעו חפיפה ראויה ולימוד הולם של פרטי הרפורמה, כך שתנאי הבסיס ליישומה אינם מיטביים.
במצב כזה הפיקוח על יישום הרפורמה הוא בעל משמעות מכריעה. אך גילת, כך טוענים גורמים ברשות, רואה חשיבות בעיקר בהעברת הרפורמה ויישומה עוד בתקופת כהונתו. מליאת רשות השידור, האמורה לפקח על איכות יישום הרפורמה ולא רק על מהירותו, היא לכן גורם מפריע. כמו כל דירקטוריון, המליאה מבקשת הבהרות, שינויים ותיקונים. למעשה, עד היום פרטי הפרטים של הרפורמה טרם הוצגו בפני חברי המליאה, ונסיונות שלהם לקבל את הפרטים הללו סוכלו, כפי שיפורט להלן.
על נציג ההנהלה ליישום הרפורמה הוטלו מגבלות משפטיות המחזקות את הצורך בפיקוח המליאה. אותן מגבלות הוטלו בשל זהותו של מי שבחרה ההנהלה: זליג רבינוביץ', עוזרו הבכיר של המנכ"ל, הנושא בכמה תפקידים ברשות. במהלך טקס החתימה על הסכם המימון לרפורמה העניק היו"ר גילת לרבינוביץ' תואר "דוקטור לרשות השידור" והכריז כי מלאכת ריכוז יישום הרפורמה תהיה מעתה בידיו. בעקבות פנייה של אגודת העיתונאים בתל-אביב לבית-הדין לעבודה בירושלים, חזרה בה הנהלת רשות השידור ממתן סמכויות נרחבות לרבינוביץ' בתפקידו כמרכז הרפורמה.
הרשות, יצוין, סייגה גם את התחייבותה זו, והודיעה כי רבינוביץ' יוכל בכל מקרה לפעול כ"ידו הארוכה של המנכ"ל". במלים אחרות, למרות ההגבלות שהתחייבה להן, רבינוביץ' יוכל לרכז וליישם את הרפורמה כל עוד הוא עושה זאת על-פי הוראות המנכ"ל ומדווח לו על פעולותיו.
ומי יפקח כי כך אכן נעשה? גילת עצמו הציע להקים ועדת מעקב על יישום הרפורמה מטעם המליאה, ואף הציע את עצמו לתפקיד יושב-הראש שלה (נוסף להיותו יו"ר המליאה, יו"ר שתיים מהוועדות החשובות ברשות, ועדת התוכן וועדת נדל"ן, כמו גם יו"ר ועדת המשנה לענייני פרסום). בעקבות דרישת חברי מליאת רשות השידור הוחלט לבסוף להעמיד בראשה את חבר המליאה אורי ארבל-גנץ.
נקבע כי לאחר חג סוכות תקיים הוועדה דיונים מרתוניים כדי להספיק ללמוד את החומר לפני שהרפורמה מתחילה לצאת אל הפועל. אולם, עד היום היתה לוועדת המעקב רק ישיבה אחת, ונכון לעכשיו לא נקבעו תאריכים לישיבות נוספות. גם אותה ישיבה בודדת נדחתה ממועדה הראשוני משום שגילת קבע לאותו יום ישיבה אחרת.
על-פי הודעת דוברות רשות השידור, באותה ישיבה בודדת שוועדת המעקב הצליחה לקיים, דיווח מנכ"ל הרשות, יוני בן-מנחם, כי "לא יהיה עוד צורך בתפקיד 'מרכז רפורמה' לאור הכוונה לבחור במכרז משנה למנכ"ל, שעיקר תפקידו יהיה יישום הרפורמה והטמעתה". חרף עובדה זו, שלושה שבועות מאוחר יותר הגיש בא-כוחה של רשות השידור לבית-הדין לעבודה בירושלים מסמך המפרט את סמכויות "מרכז הרפורמה", הלא הוא העוזר הבכיר זליג רבינוביץ'.
חשש מטיהורים
יהיה מיישם הרפורמה אשר יהיה – המשנה למנכ"ל שטרם נבחר או עוזרו הבכיר שמוגבל משפטית – אחד התהליכים המשמעותיים ביותר שיהיה עליו להוציא אל הפועל הוא השינוי המקיף במצבת כוח האדם ברשות. על-פי תוכנית הרפורמה הראשונה, כ-700 עובדים ותיקים היו אמורים לפרוש, לצד גיוס של 150 עובדים חדשים. מאז השתנו המספרים, בעיקר משום שנקבע כי לצורך הרפורמה, ספירת כוח האדם תחל ב-1 בינואר 2011. כל מי שפרש וגויס מאז נחשב כאילו עשה זאת במסגרת הרפורמה. כעת נדרשים פרישתם של כ-525 עובדים וגיוסם של כ-70 עובדים חדשים.
באופן טבעי, תהליך הפרישה והגיוס, שאמור להימשך לכל היותר שנתיים וחצי, מעורר את החשש הגדול ביותר בקרב עובדי הרשות. עקרונית, נקבעו קריטריונים ברורים לזהות המפוטרים. העובדים היעילים ביותר, בעלי הערכות המנהלים הגבוהות ביותר, אמורים לשמור על מקומם, ואילו העובדים הפחות יעילים, שהמנהלים העניקו להם הערכות שליליות, אמורים לעזוב. אך עובדי הרשות חוששים כי ההנהלה הנוכחית, שכבר התעמתה כמה פעמים בשנה האחרונה עם נציגי העובדים בנושאי כוח אדם, עלולה להשתמש ברפורמה ככלי לטיהור הרשות מעובדים שאינם נושאים חן בעיניה, או כאלו המזוהים עם ההנהלה הקודמת.
הנהלת הרשות, יש לציין, רוחשת תיעוב מופגן להנהלה הקודמת, שבא לידי ביטוי תדיר בתגובות שהיא מנפקת (כמו גם בתגובה שמסרה לכתבה זו), עם או בלי קשר לתוכן התגובה. לאחרונה טען גם מגיש "מבט" לשעבר, ינון מגל, בכתב תביעה נגד רשות השידור, כי ההנהלה הנוכחית התנכלה לו משום שמונה על-ידי ההנהלה הקודמת.
בעקבות אחת הפניות של אגודת העיתונאים בירושלים לבית-הדין לעבודה נקבע כי נוהל הפרישה יחייב את ההנהלה להתחשב גם בהערכות של מנהלים קודמים. ההנהלה אף אמורה להעביר לידי האגודה רשימה שמית של העובדים המיועדים לפיטורים. כך, במקרה של חשש לפעולה ממניעים זרים, תוכל אגודת העיתונאים לפנות שוב לבית-הדין לעבודה ולבקש את התערבותו. אך כאשר מדובר במאות עובדים, ברור שהאגודה תיאלץ לבחור את מלחמותיה.
הליך הפרישה והגיוס מחדש הוא הליך קריטי להצלחת מטרת-העל של הרפורמה. הליך זה יקבע את התשתית האנושית של רשות השידור לשנים הבאות. אם הנהלת הרשות תפעל על-פי אינטרסים לא ענייניים, עלול גורלה המקצועי של הרשות להיחרץ, והיא לא תצליח להיחלץ ממצבה העגום ולספק שידור ציבורי איכותי ומגוון, כפי שהיא מחויבת לעשות על-פי חוק. במקרה כזה, גם אם הטלוויזיה הישראלית תשדר באיכות HD, התוכן יישאר ירוד.
"כל השינויים זה קוסמטיקה", אומרים גורמים ברשות. "הכל מתחיל ונגמר באנשים שמנהלים. אם הפיטורים לא ייערכו בצורה שקופה ואמיתית ונכונה, מה עשינו? מי יישאר? מה הטעם ברפורמה? התחושה שלנו היא שסתם זורקים כסף לריק".
תגובות
מרשות השידור התבקשה תגובה לטענות המוצגות בכתבה.
על הטענה כי יו"ר הרשות אמיר גילת מקשה על המליאה למלא את תפקידה ומסכל את נסיונותיה לעשות כן ומתייחס אליה בשיחות סגורות כאל גוף מיותר, ענה היו"ר: "מוכחש לחלוטין. מדובר בהוצאת לשון הרע, משום שלעולם לא יימצאו לכך תימוכין ו/או סימוכין".
על הטענה כי היו"ר לא קבע מראש, עם כינון המליאה, מועד לשש הישיבות השנתיות כפי שמחייב חוק רשות השידור, על כל המשתמע מכך, ענה היו"ר: "מוכחש לחלוטין. בשנה החולפת נערכו יותר ישיבות מאשר קבוע בחוק – 10 ישיבות. ערב ראש השנה האחרון שלחה לשכת המוסדות, בהתאם לנוהל, זימון ל-6 ישיבות מליאה שייערכו במהלך השנה הקרובה".
על הטענה כי חברי המליאה ממודרים ולא מקבלים בישיבות את מלוא המידע הרלבנטי על פעילויות ההנהלה ענה היו"ר: "חברי המליאה הנוכחית מעורים יותר מאי-פעם בפעילות הרשות, מקבלים בקביעות את ההחלטות של כל המוסדות, ואף איגרת שבועית מלשכת היו"ר והמוסדות המסכמת את הפעילות השבועית".
על הטענה בדבר היקף נוכחותם של כמה מחברי הוועד המנהל, ובהם יואב הורוביץ ולנה קריינדלין, בישיבות המליאה, ענה היו"ר: "מר הורביץ וגברת קרניידלין הם חברים פעילים בוועד המנהל המתכנס אחת לשבוע ותרומתם לרשות לא תסולא בפז".
על הטענה בדבר חוסר שקיפות באתר הרשות ענה היו"ר: "שמות חברי המליאה מופיעים באתר הרשות". על הטענה בדבר חוסר שקיפות כלפי חברי המליאה עצמם ענה היו"ר: "כל חבר מליאה רשאי לעיין בכל מסמך של מוסדות רשות השידור. לנוחיותם של החברים, מופצים בקביעות סיכומי החלטות של כל ישיבות מוסדות הרשות".
על הטענה כי היו"ר רואה ביישומה המהיר של הרפורמה בתקופת כהונתו את משימתו העיקרית ענה היו"ר: "הרפורמה היא אמצעי ולא מטרה, ובאמצעותה תחל הרשות כבר השנה בהתייעלות, בהסכמי שכר חדשים, בפרישה של מאות עובדים, בשדרוג טכנולוגי של 300 מיליון שקל ובעיקר בהקצאת עשרות מיליוני שקלים לתוכן. מספר הישיבות שניהל היו"ר בנושא הרפורמה סותרת את הטענה המועלית, מה גם שלא ברור מהם הכלים של 'העין השביעית' לבחון את איכות היישום שעוד לא החל".
על הטענה בדבר לקות בעדכון חברי המליאה בפרטי הרפורמה ואופי הקמת ופעולת ועדת המעקב השיב היו"ר: "מוכחש לחלוטין. חברי המוסדות מקבלים דיווח שוטף על ההערכות לרפורמה ואישור כל פסיק מהסכמי הרפורמה. יו"ר הרשות הוא שהציע כי ועדת הרפורמה לפני תחילת עבודתה תקדיש חמישה ימי עיון, כדי לסייע לחברי הוועדה ללמוד את פרטי התוכנית, ככל שיידרש. היו"ר סבור היה כי אך טבעי כי הוא יעמוד בראש הוועדה, אך נענה בחפץ לב להצעה שד"ר אורי ארבל-גנץ יעמוד בראשה. כמו כל ועדה אחרת במליאה, קובע יו"ר הוועדה את מועדי התכנסותה ואת סדר היום שלה".
על הטענה בדבר מינויו של רבינוביץ' ל"מרכז הרפורמה" ענתה הנהלת רשות השידור: "המנכ"ל העביר לבית-הדין בירושלים הודעה מפורטת המתארת את אופי העבודה המתוכנן למרכז הרפורמה על-פי החלטת בית-הדין מיום 16.10.12. המנכ"ל מכבד את בית-הדין לעבודה וממלא אחר החלטותיו".
על הטענה כי עובדים ברשות חוששים שפרק כוח האדם ברפורמה יתבצע תוך התחשבות במניעים לא ענייניים וישמש את ההנהלה הנוכחית לטיהור הרשות מעובדים שאינם נושאים חן בעיניה, ענתה הנהלת רשות השידור: "הנהלת הרשות הנוכחית, בניגוד לקודמתה, מקדישה את כל זמנה ומאמציה להבראת הרשות ולקידום השידור הציבורי".
על הטענה כי אם הרפורמה תתבצע בלא פיקוח נאות ומתוך אינטרסים לא ענייניים, למעלה מ-700 מיליון שקל מכספי הציבור יירדו לטמיון, ובמקום שרשות השידור תבריא, מצבה המקצועי רק יחמיר, ענה היו"ר: "הוועד המנהל וועדת הכספים של המליאה עוקבים זה שנה וחצי באופן שוטף על ההכנות לרפורמה וימשיכו בפיקוח גם אחרי התנעתה. בנושא הנדל"ן פיקחה ועדה מיוחדת שקמה לנושא על כל הסוגיות הקשורות בו".