קריאה בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" היא חוויה ויזואלית מעוררת חושים ומתישת קרניות. בכל יום וגם ביום חמישי האחרון. בפרפרזה על "כתונת פסים" של מאיר אריאל, כבר מעמוד השער הקורא מזהיר את עצמו: "צבעים, צבעים, צבעים – אני לא אשתגע". נראה שככל שעיתון הדפוס מאבד רלבנטיות וניגף מפני התקשורת האלקטרונית, כך עורכים הגרפיים מנסים להדגיש את צדדיו הוויזואליים ולקרב את חוויית הקריאה לזו של צפייה במסך. בימים טובים התוצאה היא לפחות מאירת עיניים (גם אם מזלזלת באינטליגנציה). בימים פחות טובים היא נראית כיצירה של ילד שקיבל לראשונה בחייו קופסה גדולה של צבעים.
כותרת גג בולטת ממסגרת את עמודים 2–3, "הכפולה הפותחת" בעגה המקצועית, של גליון "ידיעות אחרונות" של יום חמישי האחרון: "הזמר המפורסם נחשף: אייל גולן נחקר בחשד לבעילה בהסכמה 2 נערות ונשלח למעצר בית". המלה "של" נשמטה מהמשפט, אבל לא טעות הדפוס מעסיקה אותי. גם לא הניסוח: זאת כותרת גג לגיטימית לטבלואיד, וחלבית במונחים של "ידיעות אחרונות".
מה שלכד את עיני הוא הצבע. האותיות בלבן והרקע בסגול עז, מלווה במשיכות מכחול לבנות כסלילי עשן מתאבכים. הסגול הלוהט הזה ממשיך גם בעמודים 4 ("הנערות, האורגיות, והסמים") ו-6 ("ההקלטות מפלילות את האב"), ומפנה את מקומו לרקע האדום, המשעמם והשגרתי כל-כך, רק כשמגיעים לנושאים שוליים באותו גיליון כמו איראן, רוצחו של נהג המונית דרק רוט והקרינה המסרטנת מפרויקט החץ. הסגול עושה קאמבק מרהיב בכפולת האמצע, "המגזינית", שבה מוגשים ניתוחים נוספים של כתבי "ידיעות אחרונות" ביחס לפרשת אייל גולן.
מתי הפך סגול עז הבעה, משהו בין מג'נטה לחציל, לצבע חדשותי לגיטימי? מתי בדיוק הוא נכנס לטבלת הצבעים החדשותית, האמורה לשרת את הטקסט ולשמש מחבר רגשי בין הקורא לידיעה? בראשית היה לנו שחור ולבן. אחר-כך נוסף האדום, צבע החירום, שמלווה ידיעות בעלות חשיבות גבוהה, אלמנטים טרגיים או מפחידים. ואז קפצו להם צבעים "זוהרים, נעימים ונאים": תכלת ליום העצמאות ואירועי גאווה לאומית (אלא אם כן קורה בהם אסון נורא), גוונים של כחול לבחירות ואירועים פוליטיים אחרים (אלא אם כן הם מלווים באלימות), שלל ורודים לנושאים נשיים וילדותיים (להוציא עבירות מין וגילוי עריות), גוני ירוק לתחום הסביבה (אלא אם כן הסביבה מסרטנת) וכן הלאה.
"ידיעות אחרונות", גג עמ' 4, 21.11.13
אבל מהו הסגול? מה ערכו התרבותי בקשת הצבעים של חיינו? לאיזה זרם תודעה ביקשו העורכים והגרפיקאים של "ידיעות אחרונות" לכוון? בצה"ל סגול מייצג את גבעתי. האם אייל גולן שירת בחטיבה? בעולם, סגול הוא הצבע הרשמי של מחלת האפילפסיה. האם ב"ידיעות" מתכוונים לרמוז שמדובר בפרשה חולנית? ברפובליקה הרומאית הצבע הסגול יוחס לאצולה. כתב הבידור מכתיר בגיליון את גולן ל"מלך", האם זו הסיבה לסגול? בשנות ה-70 של המאה הקודמת סגול ייצג את תנועת השחרור הנשית. האם השימוש של "ידיעות אחרונות" בסגול לפרשת ניצול נערות הוא בדיחה אכזרית?
לא נראה שאף אחת מההשערות הללו קרובה לאמת. הסיבה להבלחתו של הסגול היא שכדי לבדל "פרשה" מאחיותיה, יש לצבוע אותה בצבעים אחרים, עזים ושונים. לא סתם עוד אדום. הסגול בא לומר לקורא: שמע, חביבי. אנחנו יודעים שכבר קראת אצלנו על עמנואל רוזן ושרון גל, מרגול ודודו טופז, אבל הפעם, באמא שלנו, מדובר במשהו אחר לגמרי. ולכן פתח לעצמך קטלוג חדש בעיניים, כי הסגול היום סגול מאוד.
שער "ידיעות אחרונות", 21.11.13
ואולי הסגול הוא המשך של יריבות מסחרית שזלגה מזמן לעמודי המערכת ונדמה היה לאחרונה שנרגעה. הכוונה לקרב עם קשת, המזוהה עם הצבע הסגול, ששלט באחת מתוכניות הדגל שלה, "כוכב נולד". וכיצד הגיע הסגול לתוכנית הריאליטי של קשת? סגול הוא צבע המותג של חברת הסלולר סלקום, שמימנה את הפרסום הסמוי בתוכנית. אייל גולן הוא "טאלנט" של קשת ו"שופט" בגלגול הנוכחי של אותה תוכנית ריאליטי.
לא רק הסגול, מאחורי הגיוון הצבעוני בכללותו יש גם מחשבה עסקית, גם אם פרימיטיבית משהו: צבעוני זועק מהדוכנים, ועשוי לגרום לעובר ושב לעצור ולהתבונן. אם הוא מתבונן – הוא נחשף. אם נחשף, אולי אפילו יעלעל לרגע. גם אם לא ירכוש גיליון (ובינינו, מי רוכש היום עיתונים?), הוא יזכור את עמוד השער של "ידיעות אחרונות" וזה ילווה אותו לאורך כל היום, או לפחות עד שיקבל ברכבת את "ישראל היום" בחינם.
ואולם, בסיקור פרשיות מין נראה שיש לצבעים תפקיד נוסף: להלהיט את היצר. עוד לפני הסגול שבפנים, כבר בעמוד השער, המוקדש רובו ככולו ל"סערת גולן" (תג עגול וצהוב שילווה כמחצית העיתון), משחקים הגרפיקאים בכותרת הראשית עם אדום ולבן: "אני צריך" בלבן, "נערות?" על רקע אדום, "יש לי 40 נשים" בלבן.
מדוע רק המלה "נערות" מודגשת ברקע אדום בולט? כנראה כדי שתקפוץ מהנייר ותזעזע אותנו, או תגרום לנו לפנטזיות ארוטיות אסורות. ואכן, תרגיל פשוט שעשיתי הוכיח את התיאוריה: מסיטים את העיתון לכמה דקות, וחוזרים אליו בבת אחת. מתוך הטקסט כולו, רק המלה "נערות" קופצת לעין וממקדת את המבט. כל השאר נמהל בתוך הרקע השחור כפחם של העמוד כולו.
* * *
מאמר זה מתפרסם במסגרת הפרויקט "סריקת מערכות". חלקו הראשון של הפרויקט מוקדש לעיתון "ידיעות אחרונות"