בימים האחרונים כולם קמים לפתע על ועדת שחם להסדרת שוק הטלוויזיה של הרשות השנייה, והיא מאבדת גובה ולגיטימציה בקצב מסחרר. פרסומאים בכירים טוענים כי היא מזיקה לענף וראשי משרדי הפרסום הגדולים אף התאגדו כדי לפעול נגדה באמצעים משפטיים; היוצרים פוצצו ברעש רב ישיבה משותפת עם ראש הוועדה יעקב שחם ויו"ר הרשות אילן אבישר, וזכו בתמיכתה של שרת התרבות והספורט לימור לבנת; וזכייניות ערוץ 2 קשת ורשת, ששיתפו עימה פעולה בתחילה, טוענות עכשיו שמסקנותיה של הוועדה יובילו לקריסת המודל העסקי של הטלוויזיה המסחרית בישראל.
נדמה שכל הביקורת שנלחשה במסדרונות אך לפני כמה חודשים ושנחשפה כאן ב"העין השביעית" – באשר לגבולות הגזרה הלא ברורים של הוועדה, זהותו של העומד בראשה, ניסוח מטרותיה, אופן פעולתה והאופן הבעייתי שבו הוקמה – פורצת עכשיו החוצה במלוא עוזה ומאיימת על הלגיטימיות של מסקנותיה, אם אלו יתקבלו בסופו דבר על-ידי הרשות השנייה. בצעד שנראה כפעולת מגננה דחתה השבוע הרשות את תאריך הגשת המסקנות לינואר, רגע לפני סיום הקדנציה של המועצה הנוכחית. הקלישאה "הכתובת היתה על הקיר" מתבקשת במקרה זה. ועדה שנולדה בחטא, לא מן הנמנע שתוציא ימיה באופן דומה.
את עיקר האש מושך, כצפוי, יו"ר הוועדה ומי שהיא קרויה על שמו, יעקב שחם. כבר עם הקמת הוועדה טענו בפנינו חברים ברשות השנייה שהיא נתפרה במיוחד למידותיו, בלי לתת הזדמנות אמיתית למועמדים אחרים. שחם הוא מה שאוהבים לכנות בחיבה "איש רעים להתרועע". למעשה דומה שאישיותו מוגדרת באמצעות מערכת קשרים ענפה עם שורה ארוכה של "חברים" מתחומים שונים ומגוונים של החיים. את ספרו הסמי-אוטוביוגרפי (הבלתי חתום) הוא הכתיר בשם "שחם וחברים", ובשיחות פומביות ופרטיות הוא נוהג למנות בגאווה את הרשימה הארוכה והמפורטת של מקורביו – רבים מהם שועי עולם, אנשי עסקים, פוליטיקאים ודמויות מוכרות מן התקשורת – ובהם גם אנשים המשתייכים לגופים שהרשות השנייה אמורה לפקח עליהם ולבקר אותם.
חברויותיו של שחם אינן מוגבלות לתחום האישי. יש חברים שהוא מזכה בסיקור נאה במקומון רב-העוצמה שלו בחיפה, יש חברים שמסייעים לו לפלס את דרכו לצמרת עולם הרגולציה התקשורתית. השופט בדימוס ומבקר המדינה לשעבר מיכה לינדנשטראוס כתב עבורו מכתב המלצה יפה שסלל את דרכו למליאת רשות השידור, למרות העדר השכלה מתאימה; שר התקשורת משה כחלון מינה אותו כחבר במועצת הרשות השנייה בלי לחשוף את השותפות איתו בחברה שנסגרה. ואילו חברו הקרוב פרופ' גבי וימן, שחוג התקשורת שלו נהנה מתרומות נכבדות ששחם מארגן ושהצמיד לו את התיוג המחמיא "פוליצר הישראלי", מונה על-ידי שחם לשבת לצדו בוועדה.
לאחרונה נחשף, בעקבות פנייה על-פי חוק חופש המידע של תנועת "הצלחה" לשר התקשורת, כי בטרם מונה לחבר מועצת הרשות השנייה התבקש שחם לחתום בפני ועדת שפניץ לבדיקת מינויים על שורה ארוכה של התחייבויות למניעת ניגודי עניינים. שחם התחייב להימנע מ"טיפול בנושאים הקשורים באופן אישי או עסקי עם אחד הגופים בהם אני מועסק", ובמיוחד בעניינים הקשורים ב"ידיעות אחרונות" (הבעלים של "ידיעות חיפה"), "ידיעות חיפה" (ששחם עורך ומנהל) ומגדלור הוצאה לאור (המוציאה את "ידיעות חיפה"). שחם התחייב גם להימנע מקשר או זיקה לנציגי הזכייניות של ערוץ 2 וערוץ 10.
ההתחייבויות הללו מחדדות עוד יותר את התמיהות העולות ממינויו של שחם לחבר במועצת הרשות השנייה, ובוודאי כיו"ר של שתיים מהוועדות החשובות והמשפיעות של הרשות (ועדת הטלוויזיה והוועדה להסדרת שוק הטלוויזיה). דומה שוועדת המינויים מציבה מכשול בפני עיוור כאשר היא מאשרת מינוי של אדם המקושר למו"ל הגדול בעיתונות הישראלית (ארנון מוזס) ולרשת המקומונים הגדולה בישראל (ידיעות-תקשורת). היות ששחם יועד לתפקיד יו"ר ועדת הטלוויזיה למן היום הראשון (מינויו אושר בישיבה הראשונה של מועצת הרשות, עוד לפני שהוכרזו הרכבי הוועדות עצמן), ניתן היה לצפות שוועדת המינויים תצפה כמה צעדים קדימה.
העיסוק בטלוויזיה מסחרית משמעותו עיסוק מסיבי בשוק הפרסום, ועוגת הפרסום בטלוויזיה ואופן חלוקתה או הסדרתה (ובכלל זה סוגיות הנגזרות ממנה, כמו תוכן שיווקי, פרסום סמוי ועוד) משפיעים במישרין גם על עוגת הפרסום של העיתונים, ובכלל זה על המקומון של שחם ועל הבעלים של רשת המקומונים שלו הוא משתייך, קבוצת "ידיעות אחרונות". דומה שוועדת המינויים בחרה בפתרון קל מדי: חתימה על התחייבות שאיש אינו בודק אחר-כך אם בוצעה. אלמלא דרישתה של "הצלחה", איש בציבור גם לא היה יודע על קיומה.
ואכן, לפחות כמה מההתחייבויות הללו מופרות על-ידי שחם באופן גלוי או מאחורי הקלעים. כאשר התקיימו דיונים במועצת הרשות לבחינת מועמדים ל"דירקטורים מטעם הציבור" בחברות החדשות הטלוויזיוניות, עמד שחם בראש ועדת האיתור. חברי המועצה מספרים כי שחם הקפיד לעבור בין חברי הוועדה ולוודא שהם מצביעים עבור שני מועמדיו המועדפים: תמי רווה (שמונתה ליו"ר חברת החדשות של ערוץ 2) ואיתמר צ'יזיק (שמונה לדירקטור מטעם הציבור בחברת החדשות של ערוץ 10). "הוא עבר אותנו אחד-אחד וביקש שנצביע עבורם", אומר חבר מועצה. "אחר-כך גם וידא את זה".
צ'יזיק, הבעלים של מכבי חיפה, הוא מכר ותיק של שחם בעיר הצפונית. הוא מפרסם בולט במקומון שלו "ידיעות חיפה", והוא ובני ביתו מרבים להופיע במדורי הרכילות בעיתון. תמי רווה נחשבת מקורבת לראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו. שחם היה במשך שנים רבות חבר מרכז הליכוד. גם תמי רווה ובעלה עו"ד יהודה רווה מתארחים במדוריו של העיתון החיפאי של שחם.
מועמד אחר ששחם תמך בו בפומבי הוא יורם שכטר, שנבחר בעידודו לתפקיד יו"ר דירקטוריון ערוץ 10 – צעד שגרם לפרופ' אלי אללוף להתפטר מהדירקטוריון במחאה. אללוף טען ששכטר הוא מינוי חפוז שנתפר למידותיו של הבעלים של ערוץ 10 רונלד לאודר. שכטר הוא איש נדל"ן שהסתבך עם שותפיו ונתבע על-ידיהם אחרי שהחברה שבבעלותו פשטה רגל. אלי אללוף הוא חתן פרס ישראל למפעל חיים ומנכ"ל קרן רש"י לשעבר. מי מתאים יותר לייצג את האינטרסים של הציבור בחברת החדשות ולהגן עליו מפני האינטרסים של הבעלים? ובמי בחר שחם?
במהלך הכנת כתבת התחקיר על שחם ביקשנו ממנו, איתמר ב"ז ואנוכי, שימציא עבורנו "רשימת חברים ומקורבים" שיוכלו לדבר בשבחו. שחם, למרבה ההפתעה, הרכיב רשימה שרובה המוחלט מורכב מנציגי הזכיינים, אותם נציגים שהתחייב כשמונה "להימנע מכל קשר או זיקה" עימם, "לרבות קשר אישי או מקצועי". ברשימה כלול גם יוסי ורשבסקי, חברו הוותיק של שחם מהימים שבהם ורשבסקי היה מנכ"ל העיתון "כלבו" בחיפה. שחם לא הקפיד על "הימנעות מכל קשר או זיקה" לוורשבסקי. נהפוך הוא. וכך מספר שחם בספרו על הקשר החברי עם ורשבסקי: "כשוורשבסקי עבר לכהן כמנכ"ל ערוץ 10 – הפכו היחסים לחבריים [...] חבורה שכללה את יוסי ורשבסקי, ציון פרץ, מודי פרידמן, אלי עזור ויעקב שחם היתה נפגשת באופן קבוע, פעם בחודש, באחת המסעדות הנחשבות בתל-אביב. מסורת זו נמשכה יותר מעשר שנים, עד 2013".
פניות שונות שהתבצעו בשנה האחרונה ליועצת המשפטית של הרשות השנייה הילה שמיר, בבקשה לבחון את ניגודי העניינים של שחם, נענו בהרמת כתף: היועצת המשפטית סבורה שידיה כבולות, לנוכח תעודת הכשירות של ועדת המינויים של שפניץ. כך נוצר מצב אבסורדי: ועדת מינויים מכשירה מינוי שנוי במחלוקת ומעגנת אותו בשורה של סייגים – אבל איש, כך נדמה, אינו רוצה או אינו יכול לאכוף את הסייגים האלה, והם נותרים אות מתה הנטמנת עם שאר המסמכים, עמוק במגירה.
שחם, אגב, אינו סבור שיש ניגוד עניינים באף אחת מפעילויותיו; לא בעיסוקו ברגולציה של הפרסום, לא בקשריו החברתיים עם נציגי זכיינים ולא בלובי שהוא עושה לחברים. הוא מניח, ובצדק מבחינתו, שאף אחד לא באמת יטרח לבדוק. אירועי הימים האחרונים עשויים לערער את ההנחה הזאת.
תגובות
מיעקב שחם לא נמסרה תגובה. מהרשות השנייה נמסר בתגובה: "מועצת הרשות השנייה הקימה את הוועדה המייעצת בתחילת שנת 2013 לצורך בחינה רוחבית של סוגיות שונות בתחום שידורי הטלוויזיה, ובכוונתנו לקבל את ההחלטות הנכונות שיתרמו לשוק הטלוויזיה המסחרית בישראל לטובת הציבור והיצירה המקורית. דבר הקמת הוועדה ואופן פעילותה פורסמו בפומבי לציבור, נשמעו בפניה גורמים רלבנטיים רבים והיא אף פירסמה 'קול קורא' להצגת עמדות הציבור בנוגע לפעילותה. ממועד מינויה קיימה הוועדה למעלה מ-15 ישיבות בהן נדונו בהרחבה נושאים שונים. אין כוונה לשנות את הרכב הוועדה.
"כעת, כאשר הוועדה עומדת לדון בהמלצות שיועברו למועצת הרשות, אך טבעי הוא כי גורמים שונים בעלי אינטרס מובהק בהמלצותיה ינקטו פעולות שונות שמהותן ניסיון להשפיע על ההמלצות האמורות. יצוין כי אותם גורמים לא העלו במהלך השנה האחרונה מאז מונתה הוועדה כל טענה הנוגעת לסמכות הוועדה או חבריה, אף לא בעת שהוזמנו להופיע בפניה ולהביא את עמדתם.
"המועד האחרון להגשת המלצותיה של הוועדה הוארך עד 24 בינואר 2014 בשל הסוגיות המורכבות שעומדות על הפרק ולצורך סיום הדיון בנושאים הרבים העומדים על סדר יומה. בכוונת הוועדה לזמן לשימועים נוספים את הגורמים הרלבנטיים ולאחר מכן לקבל את ההחלטות המקצועיות ביותר, תוך שקילת כל השיקולים המקצועיים והציבוריים הנדרשים. לעניין תזמון הגשת ההמלצות לקראת סיום כהונת המועצה, המלצות הוועדה נועדו לשרת את הציבור והן יתבססו, בין היתר, על הידע והניסיון שרכשו חברי המועצה בארבע שנות כהונתם. עם סיום פעילותה תגיש הוועדה את המלצותיה לדיון במועצת הרשות השנייה. הרשות דוחה את טענות השווא לגבי ניגוד העניינים של יו"ר הוועדה, שחם, ותוהה לגבי התזמון והאינטרס של הגורמים המעלים טענה זו".