שלא להסכים

גם היום עוסקות כותרות העיתונים בסוגיית הגרעין האיראני, אם כי עבור הצהובונים שביניהם אפשר לשער שיום מחר ישבור את הרצף והכותרת הראשית תוקדש להסרת צו איסור הפרסום מעל שמו של אייל גולן ככוכבה של "פרשת הזמר המפורסם". כמו תסריטאי טלוויזיה מיומנים, דאגו המעורבים, המשטרה ונפתולי המציאות לכך שצווי איסור פרסום אחרים הקשורים לפרשה יישארו על כנם, ייחשפו בהדרגה ויספקו לטבלואידים עניין מתמשך.

בינתיים, כאמור, יש לנו איראן. "לקראת הסכם: שיחות הגרעין מתחדשות היום", נכתב בכותרת על שער "הארץ". "העסקה קרובה" היא הכותרת הראשית הלקונית של "ישראל היום"; "בדרך להסכם גורלי עם איראן", מאריכה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות"; ואילו הכותרת הראשית של "מעריב" מנסה ליצור עניין באמצעות אינפורמציה: "פוטין ינסה לרתום את נתניהו לתמוך בעסקה עם איראן". "הנשיא הרוסי, שמבקש להיות שושבין ההסכם בין המעצמות לטהרן על חשבון ארה"ב, ייפגש היום עם ראש הממשלה במוסקבה. במקביל ייפתח בז'נבה סבב השיחות השני עם איראן, ובמחלקת המדינה סבורים: נתניהו פועל לחבל במאמץ האמריקאי לחתום על עסקה", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "מעריב".

נשיא איראן חסן רוחאני בראיון לרשת NBC, מצהיר כי איראן אינה מעוניינת לפתח נשק גרעיני. 18.9.13

בדיווח אחר ב"מעריב", החתום על-ידי אריאל כהנא וגדעון קוץ, נכתב כי "חרף ההצהרות הרשמיות של ראש הממשלה ושרי הממשלה, הדרג המדיני בישראל השלים עם העובדה שהמעצמות צפויות להגיע להסכם עם איראן, כנראה כבר בימים הקרובים". בכותרת המשנה לידיעה בעניין ב"ידיעות אחרונות" נכתב כי "בישראל השלימו עם העובדה שלא ניתן למנוע את חתימת ההסכם, אך ינסו להכניס בו שיפורים עד הרגע האחרון". ב"ישראל היום" המידע הזה מנוסח כך (בכותרת המשנה לראשית): "מאמץ ישראלי אחרון: נתניהו יוצא למוסקבה. גורמים מדיניים: 'שאף אחד לא ישאל איפה היתה ישראל כשנחתם הסכם גרוע'".

לא קנוניה

כל העיתונים מדווחים על בחירתו של שי ניצן לתפקיד פרקליט המדינה. מכלל הדיווחים עולה תמונה של אדם הנחשב "מבריק", "יהיר", חסר ניסיון בתחומים מסוימים (ומי לא?) ומי שנתקל בביקורת ציבורית מימין אך גם משמאל. ב"הארץ" (עידו באום ומאמר המערכת) וב"גלובס" (יובל יועז) מציינים את נאמנותו למערכת ויכולתו לטעון בלהט בעד עמדותיה, יהיו אשר יהיו, ומביעים תקווה כי יפעל בנחישות בתחום המלחמה בשחיתות השלטונית. ב"ידיעות אחרונות" מגישים דיווח אינפורמטיבי ומדגישים בעיקר את הביקורת עליו מימין. גם ב"מעריב" מדגישים אותה ביקורת ואף נותנים לה במה, בדמות טור חריף של אורי אליצור.

"לפעמים תרבות היד-רוחצת-יד של האליטה הליברלית-שמאלנית עולה פתאום על גדותיה כמו כיור סתום, בשלולית שמשאירה אחריה סימני לכלוך שלא יורדים בשום ניקוי. מינויו המחוצף והמצפצף של שי ניצן הוא אחד הרגעים האלה. מערכת המשפט מצפצפת על הממשלה, על הציבור, ואפילו על מראית עין של נוהלי עבודה תקינים. העיתונות שותקת כי מדובר באיש 'משלנו', רודף המתנחלים הנמרץ והמצטיין", שוצף וקוצף אליצור, הקובל כי ועדת האיתור "נתפרה מראש לפי מידותיו של שי ניצן", מאשים את הפרקליטות ב"קומבינה" ומגיע עד להאשמתה בתפירת תיקים פליליים לשרים שיעזו להתערב בהליכי המינויים בקרבה ("ואחרי כל זה, אני לא חושב שמדובר בקנוניה שמאלנית אפלה של מאפיה שזוממת במודע להשתלט על העולם", ממהר אליצור להרגיע).

המשנה לפרקליט המדינה, שי ניצן, מודיע על החלטת בית-המשפט לקבל את עסקת הטיעון של המדינה עם משה קצב. בית-המשפט העליון, 26.2.08 (צילום: אוליביה פיטוסי)

באותה כפולת עמודים מתפרסם טור הפרשנות המשפטית של ברוך קרא, שהופך מיניה וביה לטור תגובה לאליצור: "כל מי שמכיר את ניצן לא מפסיק לגחך על הדימוי שנבנה לו בקפידה, כאילו היה שליחה של תנועות מצפן ההיסטורית או גוש-שלום ברחוב סלאח א-דין – בניין משרד המשפטים בירושלים. הדימוי אידיוטי, מרחק אוקיאנוס מהמציאות". קרא מציין כי ניצן הוא אדם דתי וממשיך: "מי שלא שמע באיזה להט הוא מגן על המעצר המינהלי השנוי במחלוקת של פעילת השמאל טלי פחימה, ועל מעצרים מינהליים רבים נוספים של פלסטינים וערבים ישראלים, ובכלל על הכלי האנטי-דמוקרטי הזה שנקרא מעצרים מינהליים; מי שלא שמע את ניצן מגן על האכיפה האגרסיבית נגד ענת קם ונגד העיתונאי אורי בלאו; מי שלא שמע אותו מגן על מה שנקרא 'בטחון המדינה' (לעתים ממש באופן עיוור), תוך שהוא נשמע כמעט מזלזל בערכים אחרים, למשל חופש העיתונות, כנראה לא יבין עד כמה הקמפיין נגד ניצן הוא כל-כך ציני, כל-כך ממוקד מטרה".

כותרת הידיעה החדשותית של "מעריב", המודפסת בתווך בין שני הטורים, היא "קם על צד ימין".

החברה האזרחית

הכותרת הראשית של "הארץ" מוסרת כי "רוב תיקי ההטרדה המינית נסגרים מקושי ראייתי". בכתבה עצמה מבואר כי שיעור התלונות הנגנזות עומד על 62%. "לפי נתונים חדשים של הפרקליטות", נכתב בכותרת המשנה של הידיעה מאת רויטל חובל, "רק מיעוט קטן מהתלונות מבשילות לכדי הגשת כתב אישום פלילי. תובעת בפרקליטות: 'לא כל הטרדה מינית היא פלילית'".

בשער המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת הפניה לכתבה על מתחים בין תושבים חרדים לחילונים בערד. "בית-שמש הבאה?", שואלת כותרת הכתבה, של מתי סיבר. "אלפי חסידי גור עברו בשנים האחרונות לערד. חילונים רבים מתלוננים על תופעה של יריקות וקללות לעבר נשים ונהגים בשבת. לקראת הבחירות לעירייה בעוד כחודשיים, המאבק מגיע לנקודת רתיחה. 'מדובר בהסתה נגדנו', טוענים בתגובה החרדים", נכתב בכותרת המשנה.

מי הנמען

מו"ל "כלכליסט" יואל אסתרון (צילום: יהודה שגב)

"הציבור איבד אמון בתאגידים ובאלה שהלוו להם כסף, גם בנקים וגם מוסדיים", אמר מו"ל "כלכליסט" יואל אסתרון בוועידה שאירגן העיתון ושכובשת היום את שערו, והדברים נדפסים במסגרת הסיקור הנרחב של הוועידה בדפים הפנימיים. "מה זה שוק ההון? בשורה התחתונה יש לווים, יש מלווים ויש סוחרים ומתווכים שביניהם. אבל הכסף העובר מצד לצד הוא לעתים קרובות שלנו. אנחנו מפקידים את הכסף שלנו בחסכונות, בקרנות הפנסיה והגמל, בקרנות ההשתלמות וכל השאר, בידיהם של המוסדיים ושל הבנקים שמלווים אותו לפירמות. בלי אמון ציבורי – כל המערכת בסכנה. לכן, הלווים והמלווים, וכל מי שבתווך, צריכים את האמון שלנו, שנסדק ונחלש. אתם צריכים לשכנע אותנו שאתם ראויים לאמון שלנו".

"7,500 מפוטרי סלולר בשנתיים", נכתב בכותרת הראשית של "ממון", שיחד עם רני רהב מוביל בחזית העממית של הציבוריות הישראלית את התפיסה המתנגדת לרפורמות מבניות המיטיבות עם הצרכן הקטן. "מחיר הרפורמה", נכתב בלוגו לצד הכותרת. "אנחנו משלמים הרבה פחות בחשבון החודשי, אבל יש מי שמשלם את המחיר", מאשימה כותרת המשנה את אזרחי ישראל ששילמו במשך שנים מחירים מופקעים על שירותים סלולריים. בכתבה עצמה מתגלה כי עיקר המפוטרים היו "בתחומי השירות", כלומר עובדים זמניים במשמרות טלפוניות.

מעמד הביניים

"צמיחה מכלילה" היא הכותרת הראשית של "כלכליסט". לפניה נכתב: "קרנית פלוג מנסחת יעד שאפתני חדש למשק", ואחריה נכתב: "בהופעה הראשונה מאז כניסתה לתפקיד ניסחה נגידת בנק ישראל את תפיסת העולם הכלכלית שלה, שביסודה צמיחה שבה נכללים כל חלקי האוכלוסייה ופירותיה מחולקים ביניהם באופן שוויוני". "האתגר הוא צמיחה שפירותיה יחולקו בשוויוניות" היא גם כותרת הכפולה הפותחת של העיתון, המוקדשת לדברים שאמרה פלוג בכנס של העיתון.

"אף על פי שאנחנו בונים גם מגורי יוקרה, מרבית הפרויקטים שלנו כיום מיועדים למה שנהוג לכנות 'מעמד הביניים', זה למעשה רוב אוכלוסיית ישראל. אנחנו. אני גדלתי בקיראון, בדירת 2.5 חדרים. כמה אנשים כבר כוללת השכבה שמתגוררת במגדלי אקירוב ושכותבים עליה כל הזמן?", שואל גיל גבע, מנכ"ל ויו"ר חברת הבנייה תדהר, את דיאנה בחור-ניר במוסף הנדל"ן של "כלכליסט".

"מעמד הביניים בישראל הולך ונעלם", נכתב בהפניה על שער "דה-מרקר" למאמר של מירב ארלוזורוב. "בחלוף שנתיים מהמחאה החברתית, מצטברים נתונים כלכליים שתומכים בזעקת המוחים", היא כותבת. "מעמד הביניים נמצא בבעיה בכל העולם, והבעיה הזו הגיעה גם לישראל. הנתונים מלמדים כי מעמד הביניים בישראל נחלש והולך, כמעט נעלם". ארלוזורוב מסתמכת על מחקר של מרכז טאוב שלפיו "הבעיה בישראל אינה העשירים ביותר, ובאופן מפתיע אפילו לא העניים ביותר. [...] נתון מפתיע ראשון הוא שבעיית אי-השוויון בישראל אינה נובעת מהתבססותה של שכבת אוליגרכים צרה ועשירה מאוד – אין אצלנו כמעט שכבה כזו".

"בסופו של דבר, אין זה מתפקידה של מדינת ישראל לטפל בהפחתת מחירי הדיור, אלא לדאוג לפתרונות דיור לאותן משפחות שידן אינה משגת לרכוש דירה או לשלם דמי שכירות ריאליים", כותב "מנהל השקעות ראשי ויו"ר קרן ריאליטי" ד"ר מיקי ורדי בפתח מוסף הנדל"ן של "כלכליסט". "הרי מי שביכולתו לרכוש דירה ביותר מ-1.5 מיליון שקל אינו זקוק לחסדי המדינה. במקום זאת, מדינת ישראל חייבת להביא בחשבון שפיתוח עולה כסף רב וקרקע היא משאב יקר, ולחזור ולבנות בבנייה תקציבית במרכזי הערים, תוך ניצול התשתיות הקיימות ושטחים שאינם נמצאים בשימושם המיטבי".

"העשירים לא מוותרים על איכות האוכל, אבל מזמינים פחות אורחים", מצטט אמיר קמינר ב"ידיעות אחרונות" את "השף המזוהה עם האלפיון העליון בישראל".

כותרות כלכליות

"גוגל היא החוק: עסקים שלא יצייתו – יתקשו לשרוד בעולם הדיגיטלי", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "בבילון וחברות ישראליות נוספות גילו באחרונה את העוצמה של גוגל – הכוח החזק ביותר בג'ונגל של הרשת, שמסוגל להשבית עסקים בהחלטה פתאומית אחת", נכתב בכותרת המשנה. אור הירשאוגה כותב על ההחלטה של גוגל לסיים את החוזה עם בבילון, מסיפורי ההצלחה של הבורסה הישראלית וחברה שבגלגולה הנוכחי עשתה את הונה מהליכה בתחום האפור והיסמכות על הבורות הטכנולוגית של גולשים. ב"כלכליסט" מתפרסם מונולוג של בעל השליטה בחברה, נעם לניר, המתייחס להחלטה של גוגל, שפגעה קשות בחברה, משווה אותה להחלטה האמריקאית לחתור להסכם עם איראן ואת עצמו לראש ממשלת ישראל נתניהו, ומוכיח שיש לו טעם רע לא רק בעסקים.

"רשות מקרקעי ישראל מתכננת בניית עשרות אלפי יחידות דיור מעבר לקו הירוק", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס" (במהדורת הבוקר המצורפת ל"מעריב" קוצרה הכותרת והביטוי "הקו הירוק" הוחלף ב"שטחים"). "מסמכים שהגיעו לידי 'גלובס' מצביעים: יחידות הדיור מתוכננות בין השאר ביישובים נוקדים, עלי-זהב, נווה-דניאל, אלון, קדומים ועוד", נכתב בכותרת המשנה. "הרשות בתגובה: 'אנחנו לא מקדמים תכנון ביו"ש. במסגרת מדיניות שנקבעה על-ידי מועצת מקרקעי ישראל לפני כמה שנים, משתתפת הרשות במימון הוצאות התכנון של רשויות מקומיות על אדמות מדינה".

פרוטקשן

כתבה מעניינת של אורן מג'ר ב"דה-מרקר", שאינה נמצאת באתר, עוסקת בביקורת על פעילותו של איגוד לשכות המסחר מפי בעלי עסקים שנדרשו לפתע לשלם לו דמי חבר. "חוק מ-1957 מאפשר לאיגוד לשכות המסחר לגבות מבעלי עסקים בענפי היבוא, היצוא והמסחר הסיטוני אלפי שקלים בשנה עבור דמי טיפול ארגוניים. בעלי עסק שלא שמעו על החוק ולא שילמו מעולם נתבעים לשלם עבור שבע שנים אחורה – כפי שמתיר החוק – או להיתבע בבית-המשפט. איגוד לשכות המסחר: 'כל עסק שחייב בתשלום דמי טיפול מקבל הזדמנות להצטרף כחבר. אם לא, הוא יחויב בתשלום דמי טיפול ארגוני".

"תמיד חששתי מפרוטקשן, בסוף קיבלתי דרישת תשלום מאיגוד לשכות המסחר" היא הכותרת הפרובוקטיבית, ומתחת לתמונתו של אוריאל לין, נשיא האיגוד המרבה להופיע בתקשורת, מובא ציטוט של אחד מאנשי העסקים המרואיינים בכתבה: "סתם זרקתי כסף. אם יש לי בעיה – אני אמור לפנות אליהם? למי לפנות? באיזה נושא? אחרי ששילמתי אף אחד לא טרח להתקשר ולהסביר אילו שירותים הם מציעים. עשקו אותי ונעלמו".

ההיסטוריה בראי המחלה

בשער המוסף "ספרים" של "הארץ" ממליץ בעז נוימן על הספר "מלכת כל המחלות: ביוגרפיה של מחלת הסרטן": "אף על פי שהספר עוסק בסרטן, אל לקהל הקוראים להירתע ממנו. הספר הזה הוא אופטימי בעיקר בזכות ההישגים הכבירים בחקר המחלה. אולם הסיבה העיקרית שאין להירתע ממנו היא שהספר אינו באמת רק על הסרטן. במרכזו ניצבת אמנם המחלה הארורה, אך מאחר שידה בכל ויד כל בה, בביוגרפיה שלה אפשר למצוא לא רק חוקרים ורופאים, אחיות, פסיכולוגים ועובדי רווחה, אלא גם את קופות החולים, חברות התרופות, תעשיות הסיגריות, המזון, חברות ביטוח, חברות שיווק ופרסום, ממציאים, פוליטיקאים, פרלמנטים, ראשי מדינות ועוד".

התקבלות

אחת ההפניות על שער מוסף הטראש "זמנים מודרניים" של "ידיעות אחרונות", בין "כן, שוב חזרה התחרה השחורה" לבין "3 דברים שיעל בר-זוהר חייבת להספיק", היא "כשמערכת יחסים לסבית הופכת אלימה".

ענייני תקשורת

"מילצ'ן עלול לטרפד עסקת לאודר–ג.יפית בערוץ 10", נכתב בכותרת ידיעה של לי-אור אברבך ב"גלובס". "צפוי לדרוש מלאודר שישיב לו את השקעתו בערוץ בסך 50 מיליון דולר". לפי אברבך, "כניסתה של גרינברג לבדה כמשקיעה לערוץ 10 אמורה להיות זמנית ולשמש את הערוץ לצורך קבלת רישיון ב-2015". בגיליון מתפרסמת גם "הבהרה" בנוגע לטעות בידיעה של אברבך שהגיעה לכותרת הראשית של גליון "גלובס" הקודם, ושחיתנה מקורבת לגרינברג עם אחי בעלה.

"גיל סמסונוב: 'שחם מתפרנס מעיתונות, ולכן יש חשש שהוא מנסה להזיק לטלוויזיה", נכתב בכותרת דיווח של ענת ביין-לובוביץ' ב"גלובס".

ב"דה-מרקר" מצטטים את הדוברים בכנס "כלכליסט", ואף מדפיסים בעיתון כמה פעמים את השם המפורש של העיתון המתחרה.

רני רהב, "פגוש את העיתונות" בערוץ 2, 16.11.13 (צילום מסך)

"רני רהב מטריף גם אותי לפעמים", מצוטט צביקה הדר, אחד ה"שופטים" בריאליטי המוזיקה "הכוכב הבא" על שער "ישראל היום". בצירוף הצהרתו לאחרונה של אסי עזר, המנחה את התוכנית, כי רהב הוא "משוגע", נראה כי בזכיינית ערוץ 2 קשת בחרו באסטרטגיה להתמודדות עם הביקורת המופנית כלפי הופעתו המוחצנת של היחצן, שתגבר כעת כשיתברר כי הוא היחצן של "הזמר המפורסם" החשוד בבעילת קטינות: מיתוגו כ"משוגע" ו"מטורף" חמוד כזה, דמות אקסצנטרית, צבעונית ולא מזיקה, שכוונותיה טובות.