מנכ"ל רשות השידור הנוכחי, יוני בן-מנחם (צילום: אורי לנץ)
פרוטוקולים של שתי ישיבות מליאת רשות השידור שדנו בהתערבות האומללה של ההנהלה בתוכנית "סדר יום" של קרן נויבך נחשפו לאחר מאבק ונסיונות להסתירם מהציבור. מהדיונים הסוערים שמתעדים הפרוטוקולים עולה תמונת היחסים הרעועים בין הנהלת רשות השידור, בראשות היו"ר אמיר גילת והמנכ"ל יוני בן-מנחם, לבין נציגי הציבור המרכיבים את מליאת רשות השידור. מהפרוטוקולים עולה כי לא זו בלבד שכמה מחברי המליאה אינם מבינים את משמעות תפקידם, גם הנהלת רשות השידור אינה מוכנה לקבל את המליאה כמפקחת.
במהלך אחת הישיבות הציע חבר המליאה יוסי דרמר, ביחס להחלטה הפתאומית להצמיד לנויבך "מגישים מאזנים" ולאחר שההחלטה עוררה ביקורת ציבורית עזה, "להיות קשובים לציבור". לדבריו, מן הראוי להעביר את הסוגיה לבדיקה, "להעביר את העמדות שלכם למליאה ולדון בעניינים האלה, ולא לעשות פה הצבעה". את דבריו קטעה חברת המליאה יפעת זמיר, שהזכירה לו: "אבל זאת המליאה".
יישום הרפורמה שימש הסבר לגילת מדוע הוא דוחה כינוס ישיבות של המליאה לטיפול בעניינים שונים, כמו ההחלטה על יישום קוד אתי חדש. ההתנכלות לתוכנית "סדר יום", יש לציין, נעשתה תוך הסתמכות על הקוד האתי הישן, האוסר כליל על הבעת דעות בשידור.
חברת המליאה גאולה אבידן הביעה חשש מפני דורסנות ההנהלה בבואה ליישם את הרפורמה: "הדגל הזה שכל הזמן מניפים, שהעבודה צריכה להיעשות והרפורמה צריכה להמשיך [...] מה שגילגלתם מהיום שאנחנו כאן, הכל טוב ויפה", אמרה, "אבל אני לא רוצה שייווצר מצב שבשם הדבר המקודש הזה תהיה פה דורסנות, יהיה פה דבר שהוא חד-צדדי, יהיו אנשים שיחשבו שבשם היותם בעלי מקצוע כזה או אחר, מותר לעשות הכל. הרפורמה תתנהל במצב של הלנו אתה אם לצרינו, ואם רוצים שתהיה שקיפות וכבוד זה צריך להתנהל כך, ולא בשם הרפורמה כמו מלחמת אנגליה או צרפת, שבשם משהו בהיסטוריה מותר להיות דורסניים כלפי אנשים".
חברת המליאה שירין חאפי תיארה את יחסה המזלזל של ההנהלה למליאה. לדבריה, המליאה לא קיבלה יחס ראוי בטקס החתימה על הסכמי המימון לרפורמה. "אני חושבת שזה מאפיין את מה שקורה בחודשים האחרונים", ציינה. "שכשצריכים אותנו קוראים לנו ושומעים או לא שומעים, שומעים ולא מקשיבים".
גם חברת המליאה יפעת זמיר טענה כי הנהלת הרשות אינה מקשיבה להנחיות המליאה. "הדבר החדש הוא שיש לגוף הזה הציבורי, המקרטע, הבקושי נושם, יש כאן דירקטוריון. יש כאן גוף ציבורי שנבחר, עושה מאמץ להגיע ולהגיד מה דעתו. אתה חייב לקבל את זה שאתה חייב להקשיב לו", אמרה למנכ"ל רשות השידור יוני בן-מנחם.
"אני מקשיב לו", השיב בן-מנחם. "לא, אתה לא מקשיב", התעקשה זמיר. "הוא לא הקשיב לי", אמר מצדו בן-מנחם על המליאה. "הוא לא זימן אותי לשמוע את דעתי, בואי נגיד את האמת כמו שהיא". "אז בוא נעשה שולם", הציעה זמיר. "אני לא ברוגז עם אף אחד", הודיע מנכ"ל רשות השידור.
אגב, לא כל חברי המליאה מתחו ביקורת חריפה על תפקודו של מנכ"ל רשות השידור. במהלך הישיבה תיאר חבר המליאה דן דייקר את בן-מנחם כאיש מקצוע "אולי הטוב ביותר במדינת ישראל, בין הטובים ביותר שאנחנו הכרנו במדינת ישראל".
"לא מוכן שיאיימו עלי"
אולם השולם לא ארך ימים. בישיבה שהתכנסה כמה ימים אחר-כך, נקטה זמיר לשון חריפה אף יותר.
"אני עיתונאית בדם ובנפש מאז שאני זוכרת את עצמי", אמרה. "לא ייתכן שאנחנו יושבים שעות ומעבירים ישיבות ומחשבות ומתקשרים לאנשים בשם האנשים המקצועיים שבתוך הרשות כדי לייצר משהו חדש, ובסוף מקבלים החלטות שנעשו לא על דעתנו, לא לאחר התייעצות. ולא רק זה, שנה עובדת ועדה [הכוונה לוועדה שעמלה על הכנת קוד אתי חדש], לא טרחו להקשיב מה יש לה להגיד. התחושה שלי המאוד קשה, מיקי, ואני שידרתי שנים, 20 שנה שידרתי, ברדיו ובטלוויזיה, בחיים לא ראיתי כזאת קבלת החלטות.
"יכול להיות שזאת טעות, צריך להגיד כאו טעינו, נעצור, נחשוב מחדש, אבל זה לא רק לחשוב מחדש, נעשתה פה עבודה, תקשיבו לנו, לקחו אותנו כדי שנעמוד פה וניתן דעה מקצועית. מה התחושה שאנחנו מקבלים ולמה אתה מרגיש את הדבר הזה, את הקושי הזה? כי התחושה היא שמשתינים עלינו. שמביאים אותנו שעות לתל-אביב ולירושלים, ובסוף אומרים לנו, לא מעניין, פשוט לא מעניין. אני לא מוכנה להיות במקום הזה".
חבר המליאה אורי ארבל-גנץ התלונן אף הוא על יחסה של הנהלת הרשות לחברי המליאה, על רקע מינויו של מנחם בן למגיש בתוכנית "סדר יום".
"לא יכול להיות שאני כחבר מליאה מקבל ממך אימייל שחברי הוועד המנהל מתכנסים לדון בעניין שחברי המליאה היו צריכים לדון בו", אמר ליו"ר הרשות. "זה דבר שלא ייעשה. כי אני בתחושה באותו רגע שאין לי על מי לסמוך, שאף אחד לא משתף אותי בתהליך קבלת ההחלטות, שאני לא יודע על מה הן מתקבלות [...] אתה מדבר איתי על לכבד? תכבדו אותי, תשתפו אותי, אל תמרחו אותי מאחורי הקלעים. כי זה מה שנעשה פה, ב-80% מהזמן זה מה שנעשה פה".
"מי מרח אותך?", שאל מנכ"ל הרשות. "אתם, כולכם", ענה ארבל-גנץ, "כל מי שהיה מעורב בתהליך הזה". "אתה פעם שוחחת איתי?", שאל בן-מנחם. "לא, אתה לא שוחחת איתי", ענה ארבל-גנץ. "זה בדיוק העניין, שאני צריך ללמוד על ההחלטות שלך מהעיתונות, החלטות שאני אמון עליהן".
בהמשך דבריו אמר ארבל-גנץ: "לא לכל דבר צריך לכנס את ועדת תוכן. יש אימיילים. אני מקבל אימיילים שלוש פעמים ביום על דברים הרבה יותר שוליים, על קוצו של איזה א' ששינו באיזה סעיף ד' לקראת אני לא יודע מה. אפשר היה ביום חמישי בערב, כשמנהל הרדיו קיבל החלטה, להפיץ את זה לחברי ועדת תוכן, לפחות לתת להם זמן להגיב, להתייחס לזה ולהמשיך הלאה. שום דבר לא היה קורה אם זה היה נעשה ביום ראשון שלאחר מכן, ובשביל זה אנחנו פה.
"[...] אני לא מוכן, במלוא הכבוד, לא מוכן שיאיימו עלי ויגידו לי, הרפורמה עכשיו תיפול, יפנו אלינו ואנחנו נפרוץ את הסכר. אנחנו רק נוכיח שיש כאן מליאה אחראית שאחת ל-3.5 שנים, אחרי שהתחלפה המליאה, הרימה את ידה ואמרה להנהלה, 'סליחה, טעיתם'. ומבקשים מההנהלה להודות בטעותם, וגם אם ההנהלה לא מודה בטעותה, בשביל זה יש לה מועצה ציבורית, והפעם המועצה הציבורית הזאת אומרת להנהלה: 'לא כך'.
"אתם רוצים לקבל החלטות, אתם רוצים לנהל דיון, אתם רוצים להגיד לקרן נויבך או לכל מגיש אחר שהוא חרג מגבולות? שיש תלונות? אדרבא ואדרבא, תעשו את זה לא בבית-קפה בשבע וחצי בבוקר [ארבל-גנץ מתייחס לפגישה היחידה שערך מנהל הרדיו, מיקי מירו, עם נויבך, לפני ההחלטה הפתאומית על ההתערבות בתוכנית], ותעשו את זה בפני ועדת תוכן ותספרו לנו מה אתם חושבים מבחינה מקצועית, ואנחנו נהיה הראשונים לגבות אתכם. ככה אני לא יכול לגבות אתכם ולא מוכן לגבות אתכם, לא בעוד שעה אחת, לא ברפורמה, לא בשידור ולא בשום דבר אחר, ותפסיקו לאיים עלי שהרפורמה תלויה בזה. אם הרפורמה תלויה בזה, אז שהרפורמה תיפול מחר בבוקר".