היום לפני שנה צייצה ג'ודי רודורן, ראש משרד ה"ניו-יורק טיימס" בירושלים, כי זה עתה פגע טיל בעזה, במכונית שנסעה מאחורי רכב ובו נציגי עיתונה. כמה דקות אחר-כך עידכנה רודורן כי הרכב שהופצץ, שסומן כרכב של עיתונאים, היה שייך לערוץ אל-אקצא, וכי שני עובדי הערוץ נהרגו.
היה זה יומו הלפני אחרון של מבצע "עמוד ענן", ושני העיתונאים ההרוגים היו מחמוד אל-קומי וחוסאם סלמה. באותו היום הופצץ ונהרג גם מוחמד אבו-עייש, מנהל הרדיו החינוכי של ערוץ אל-קודס, שכמו ערוץ אל-אקצא, שייך לחמאס ותומך בו.
ארגון זכויות האדם HRW (משמר זכויות האדם, Human Right Watch), חקר לעומק את מותם של אל-קומי וסלמה. נציגיו שוחחו עם בני משפחותיהם וביקרו בבתיהם. לפי דו"ח שפירסם הארגון, התמונה העולה היא של שני עיתונאים מתים ולא שני טרוריסטים. בניגוד לעזתים אחרים שפעלו עבור חמאס, בביתם של אל-קומי וסלמה לא נראו כרזות שהכריזו עליהם כשאהידים, והזרוע הצבאית של הארגון לא כללה את שמותיהם ברשימת חללי הקרבות.
עשן עולה מבניין א-שורוק בעזה, 19.11.12 (צילום מסך: אל-ג'זירה)
במהלך מבצע "עמוד ענן" הוטלו פצצות גם על בניינים שבהם פעלו משרדי תקשורת פלסטיניים וזרים. על-פי דיווחים מעזה, בליל ה-18 בנובמבר 2012 שוגרו חמישה טילים למגדל א-שאווה חוסארי, שם שכנו מערכות תקשורת בינלאומיות לצד משרדי ערוץ אל-קודס. מהפגיעה נפצעו שישה עיתונאים, ובהם צלם שרגלו נקטעה. כמה שעות אחר-כך הפציץ צה"ל גם את בניין א-שורוק, שממנו פועלים עוד כמה כלי תקשורת זרים, כמו גם משרדי ערוץ אל-אקצא.
דובר צה"ל הבהיר בזמן אמת כי התקיפות נגד בנייני התקשורת נועדו להשמיד אנטנה וציוד תקשורת נוסף שהופעלו על-ידי חמאס ושימשו את הארגון לביצוע פעולות טרור נגד ישראל. אולם עד היום לא נמסר מדובר צה"ל הסבר מפורט להתנקשות בעיתונאים.
סא"ל אביטל ליבוביץ', שהיתה לפני שנה ראש תחום תקשורת בינלאומית בדובר צה"ל, טענה כי שלושת העיתונאים היו "אנשים הקשורים לפעילות טרור", אולם לא הבהירה אם עצם עבודתם כעיתונאים בכלי תקשורת של חמאס הופכת אותם למטרות לגיטימיות בעיני הצבא, או שמא מעבר לעבודתם כעיתונאים תרמו גם למאמץ המלחמתי של חמאס.
בכל זאת, רמזים נרמזו. דובר ראש הממשלה דאז, מארק רגב, הסביר בראיון לתחנת אל-ג'זירה באנגלית כי יש להבדיל בין "עיתונאים לגיטימיים" לבין עובדים של כלי תקשורת המשרתים את חמאס. ליבוביץ' עצמה טענה במכתב ששלחה ל"ניו-יורק טיימס" כי העיתונאים שנהרגו על-ידי כוחות צה"ל היו "קשורים קשר עמוק לג'יהאד-האסלאמי ולחמאס ועודדו והיללו מעשי טרור נגד אזרחי ישראל בעשור האחרון".
אך הצבא לא קבע מפורשות כי בשל עידוד מעשי טרור הוחלט להוציא את העיתונאים הללו להורג, ולא הסביר מדוע דווקא השלושה האלה נבחרו. במקרה אחר שהתרחש בזמן מבצע "עמוד ענן" צה"ל דווקא הצהיר בפומבי כי פגע בטרוריסט בכיר שהתחזה לעיתונאי. במקרה של שלושת עיתונאי אל-קודס ואל-אקצא לא נמסרה הודעה דומה.
אולפני תחנת הטלוויזיה אל-אקצא בעזה, יוני 2010 (צילום: עבד רחים כתיב)
הרג העיתונאים על-ידי כוחות צה"ל הוביל לגינויים משלל ארגונים בינלאומיים. אם הוחלט להתנקש בהם רק בשל היותם עיתונאים הפועלים עבור ארגון טרור, זוהי הפרה של דיני המלחמה הבינלאומיים. לפי מומחים לנושא, לכל היותר מותר לתקוף את משדרי ומשרדי כלי התקשורת המפיצים פקודות או מסרים המעודדים את מורל הלוחמים. העיתונאים עצמם אמורים להימצא מחוץ לתחום הפגיעה. עו"ד פנינה שרביט-ברוך, לשעבר ראש מחלקת הדין הבינלאומי בפרקליטות הצבאית, אמרה ל"העין השביעית" כי למיטב ידיעתה צה"ל אינו נוהג לתקוף מתקני תקשורת על בסיס הפצת מסרים של תמיכה בלחימה.
אם העיתונאים שנהרגו היו פעילי טרור שסומנו למה שמכונה "חיסול ממוקד", בוודאי הצטבר במערכת הביטחון הישראלית מידע הקושר אותם לפעילות טרור. מידע כזה טרם נחשף. אפשר שחשיפת המידע תפגע בפעילות המודיעינית של מערכת הביטחון ומשום כך נמנעה המערכת מלהפיצו, אך אפילו הסבר כזה לא ניתן.
מאז הריגת העיתונאים על-ידי צה"ל פנה אתר "העין השביעית" לדובר צה"ל בבקשה לקבל הסברים: האם הריגתם היתה מכוונת? אם כן, מדוע הוחלט להתנקש בהם? האם בשל עבודתם בערוץ השייך לחמאס או בשל סיבה אחרת? אם בשל סיבה אחרת, מהי? האם היו פעילי טרור מחוץ לשעות עבודתם בערוץ חמאס? אם כן, מהם הראיות לכך?
בימים הראשונים שלאחר ההתנקשות לא נמסרה כל תגובה מדובר צה"ל. כעבור כחודשיים נמסרה תגובה כללית שלפיה צה"ל מחויב לפעול על-פי דיני הלחימה של המשפט הבינלאומי, וכי האירועים בבדיקה. שלושה חודשים מאוחר יותר, אחרי שממצאי הבדיקה הצה"לית לא כללו כל התייחסות להרג העיתונאים, מסר דובר צה"ל כי לא יתייחס לשאלות נוספות בנושא מבצע "עמוד ענן". בחודש אוגוסט האחרון, אחרי פניות חוזרות והפניות חוזרות ונשנות מדובר צה"ל לדוברות השב"כ וחזרה, התקבלה תשובה מנציגת דובר צה"ל. תשובה זו היתה חלקית, לא משכנעת, וניתנה בתנאי שלא ייעשה בה כל שימוש.
לקראת ציון יום השנה להרג העיתונאים העזתים על-ידי כוחות צה"ל, פנינו שוב לדוברות צה"ל, בתקווה לקבל הפעם הסבר מפורש להחלטה להתנקש בחיי העיתונאים, או לפחות תגובה מסודרת המבהירה מדוע לא ניתן למסור פרטים על הריגתם. במקום זאת הפנה דובר צה"ל את "העין השביעית" לדוברות השב"כ בטענה כי זו הכתובת לטיפול בסוגיה. מדוברות משרד ראש הממשלה, המטפלת גם בדברור השב"כ, נמסר לפני ימים אחדים כי פניית "העין השביעית" התקבלה. תשובות לשאלות טרם התקבלו.