עוד קרב מכריע אחד

עמרי מניב מדווח ב"מעריב" כי ציפי לבני, העומדת בראש "התנועה", נועדה בימים האחרונים בוושינגטון עם עיתונאי "מעריב" בן-דרור ימיני והציעה לו להצטרף למפלגתה במקום גבוה. ימיני, כך מדווח מניב, טרם השיב להצעה. ב"הארץ" מדווח על כך אילן ליאור ומציין כי ימיני ביקש שלא להגיב לפנייה בנושא.

בכפולה הפותחת של "מעריב" מתפרסם דיווח מאת ימיני על המתרחש ב"פורום סבן", כנס מדיני ביוזמתו ובחסותו של איש העסקים והפילנתרופ חיים סבן, שבו משתתפת בין היתר ציפי לבני. תצלום של לבני, לצד סבן ומזכירת המדינה היוצאת הילרי קלינטון, מלווה את רשימת ימיני, אך העיתונאי אינו מזכיר את שמה. טורו מוקדש לביקורת על נתניהו וממשלתו, בשל החלטתם לבנות עוד 3,000 יחידות דיור מעבר לקו הגבול של 1967, ביקורת שלבני שותפה לה. "רה"מ נגד ישראל", נכתב בהפניה בשער "מעריב" לטורו של ימיני, ושוב בכותרת טורו בכפולה הפותחת.

לצד הטור של ימיני מתפרסמת ידיעה חדשותית על ההחלטה לבנות יחידות דיור נוספות בשטחים ועל התגובות לה. לבני מצוטטת כמי שהגדירה את ההחלטה של נתניהו "רעה" והוסיפה כי היא "רק מענישה את ישראל וגורמת לה נזק נוסף". במלים אחרות – "רה"מ נגד ישראל".

"ארה"ב זועמת על החלטת נתניהו לקדם בנייה שתמנע מדינה בגדה", לשון הכותרת הראשית ב"הארץ". ברק רביד, חיים לוינסון וניר חסון שמים את הדגש על ההחלטה לבנות בשטח E-1, המחבר בין ירושלים למעלה-אדומים, אזור המכונה "שנוי במחלוקת בינלאומית". לפי הדיווח, ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק התחייבו בשנת 2009 בפני נשיא ארה"ב ברק אובמה שלא לבנות באזור זה.

"E-1 היא התנחלות בינארית", מצוטט בידיעה עו"ד דני זיידמן. "מי שמקדם את הבנייה שם שואף למצב שבו לא תהיה מדינה פלסטינית רציפה ובת-קיימא. לכן זה הקרב המכריע על ההיתכנות של שתי מדינות לשני עמים". בטור פרשנות נלווה מעריך אייל גרוס כי ההחלטה על בניית יחידות דיור חדשות בהתנחלויות "עשויה להוליך את ישראל למסלול התנגשות עם בית-הדין הבינלאומי הפלילי בהאג", לאור השינוי במעמדה של הרשות הפלסטינית.

בכל הקשור לזעם, יש פער בין הכותרת הראשית של "הארץ" לבין המפורט בידיעה תחתיה. קלינטון מצוטטת כמי שאמרה כי פעולות כאלה "מזיקות למטרה של משא-ומתן לשלום", ונוסח דומה מצוטט מפי דובר המועצה לביטחון לאומי. חמי שלו, בטור פרשנות נלווה, אף מסביר מדוע הביקורת בארה"ב מתונה יחסית למה שהיה ניתן לצפות. "מאחורי הקלעים הם אולי מרטו את שיערותיהם מרוב ייאוש, אבל בפני המצלמות הסתפקו הדוברים האמריקאים ב'לא מועיל' יבשושי, בתקווה שבכך יתרמו להרגעת המצב", הוא כותב.

לדבריו, "לאמריקאים אין עניין להיקלע עכשיו לסערה הפנימית שהיתה מתפתחת בהכרח אילו נקטו לשון חריפה יותר כלפי ישראל". אובמה עסוק בצוק הפיסקלי, קלינטון כבר חושבת על ימיה מחוץ לממשל. מרטו או לא מרטו שיערות? שלו אינו מתחייב. זעמו או לא זעמו? "הארץ" מדווח שכן. כותרת הטור של שלו בעיתון המודפס היא "מורטים שיערות".

לפי הכותרת הראשית של "מעריב", גם "מערכת הביטחון מתנגדת לתוכנית הבנייה של נתניהו". בידיעה מאת אלי ברדנשטיין, אריק בנדר ואסף גבור, המתפרסמת בכפולה הפותחת של העיתון, לא נכתב מי הם הגורמים במערכת הביטחון שמתנגדים לבנייה. כל שנכתב הוא ש"ההחלטה התקבלה בהתייעצות בטחונית שכינס ראש הממשלה בנימין נתניהו למרות התנגדותה של מערכת הביטחון, שסברה כי יש להשתמש בסנקציה זו רק אם הפלסטינים יחליטו לפנות לבית-הדין הבינלאומי בהאג שיפעל נגד ישראל" (ב"הארץ" מוזכר כי שר הביטחון ברק טען כי ההחלטה נבעה "משיקולי בחירות").

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" נכתב כי "גורמי המקצוע" התנגדו אף הם לתוכנית הבנייה. איתמר אייכנר, עופר פטרסבורג, רוני שקד ואורלי אזולאי מדווחים כי "גורמי המקצוע [הזהירו] את הדרג המדיני הבכיר שהחלטה על בניית התנחלויות כצעד תגובה להצבעה באו"ם תקומם את אירופה וארצות-הברית ותצטייר כצעד ענישה נגד הפלסטינים". הכותרת הראשית של העיתון מחזקת את התפיסה הזו וקוראת: "ההכרה – והעונש".

"ישראל היום" מקדיש את כותרתו הראשית ל"מלחמה" המתחוללת במפלגת העבודה. בראש עמוד השער מובהר כי לפי עמדת מדינת ישראל, הבנייה בהתנחלויות היא אכן "תשובה לאו"ם". כתבי העיתון שלמה צזנה, אלי לאון, יוני הרש ודניאל סיריוטי מדווחים על ההחלטה והתגובות לה בלי לציין כי "מערכת הביטחון" או "גורמים מקצועיים" התנגדו לה, בלי להזכיר את ההתחייבות של נתניהו וברק לא לבנות באזור E-1, ותוך ציטוט "גורם מדיני בכיר" שאמר אתמול כי "המשך הבנייה נעשה בהתאם למפת האינטרסים האסטרטגיים של ישראל".

עמוד לאחר מכן נפתחת כותרת משנה לידיעה במלים "וושינגטון ממשיכה לגבות את ישראל". יוני הרש ודניאל סיריוטי מדווחים על תגובת ארה"ב להצבעה באו"ם על הכרה ברשות הפלסטינית כמדינה משקיפה. התגובה הזו ניתנה, כמובן, לפני התגובה של ישראל והתגובה של ארה"ב לתגובה של ישראל. את הידיעה מלווה תצלום [שחר עזרן] של קלינטון ושר החוץ אביגדור ליברמן יושבים זה מול זה במסגרת כנס סבן. המסר העולה מהתצלום הוא "עסקים כרגיל".

"ההופעה שלו [של ליברמן] היתה מביכה", כותב נחום ברנע בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" על נאומו של שר החוץ בכנס סבן. "לא בגלל דלות השפה או כובד המבטא הרוסי. [...] המבוכה נבעה מהשילוב המיוחד לליברמן בין תוכן לסגנון. [...] ליברמן הציג בנאומו תיזה שהאמריקאים לא שמעו מעולם מפי ראש ממשלה או שר חוץ ישראלי. הסכסוך בן מאה השנה בין הציונות לתנועה הלאומית הפלסטינית לא מעניין אותו, לא בהקשריו ההיסטוריים, לא בהקשריו האתניים, לא בהקשריו הדתיים. הוא לא מכיר בשאיפה לחופש, לחירות, כשמדובר בערבים. הוא לא מכיר בהם כבני-אדם. הבעיה הפלסטינית סובבת לדעתו סביב כסף: כל עוד ההכנסה לנפש בשטחים לא מגיעה לעשרת אלפים דולר לשנה, אין תוחלת להסכם, אין טעם לראות בהם מדינה".

לדברי ברנע, אחד השרים הישראלים שהשתתף באירוע אמר בעקבות נאום שר החוץ כי "ליברמן הוא הקולוניאליסט האחרון".

במדור הדעות של "הארץ" מתפרסמת רשימה מאת אמיר אורן, לקראת ההחלטה הצפויה שלא להעמיד לדין את שר החוץ ליברמן למעט בתת-פרשה אחת, פעוטה בחומרתה ביחס לאחרות שבהן נחשד. בשנה שעברה, מזכיר אורן, הביע היועץ המשפטי יהודה וינשטיין ביטחון בהרשעת ליברמן. מאז השתנה המצב, וכעת הוא נוטה שלא להגיש כתב אישום בפרשות העיקריות. לאן נעלם הביטחון, שואל אורן, ומשיב: זיכוי אולמרט בתיקי ראשונטורס וטלנסקי הפיל את רוחה של התביעה בישראל. בשל כך ממליץ אורן לדחות את ההכרעה אם להאשים את ליברמן גם בסעיפים החמורים יותר עד שבית-המשפט העליון יפסוק בערעור המדינה על זיכויו של אולמרט.

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מתפרסם תצלום [שחר עזרן] של "שולחן הזהב" בכנס סבן. מלבד סבן ורעייתו, יושבים בשולחן הנבחר גם ציפי לבני, אביגדור ליברמן, אהוד ברק ואהוד אולמרט. על אף שהשולחן עגול, זווית התצלום מציבה את אולמרט במרכז. הלילה דיבר אולמרט במסגרת כנס סבן. אתר ynet העלה בין 04:09 ל-05:06 תשעה מבזקים, כולם עדכונים בזמן אמת של התבטאויותיו של ראש הממשלה לשעבר.

אם לא יהיו עשירים

הכפולה השנייה והשלישית של "כלכליסט" מוקדשות לחיים סבן, שבמקביל לאירוח בכירי המדינאים בוושינגטון, חתם על עסקה לרכישת השליטה בחברת פרטנר תמורת 1.5 מיליארד שקל.

"חיים סבן חוזר לקדמת הבמה למרות הסיכון ולא בגלל הדיבידנדים", כותב יניב רחימי. בכל זאת, לאור ההחלטה להשיב את נוהג חלוקת הדיבידנדים לחברה, מוסיף רחימי אזהרה בטור פרשנות נלווה. "אם חלוקת הדיבידנד תיעשה רק כדי לממן את רכישת השליטה, מבלי להביא בחשבון את טובת החברה ונושיה – החלוקה עלולה להיתקל בהתנגדות מצד ציבור מחזיקי האג"ח", הוא מבהיר. "ציבור זה נקעה נפשו מלשמש פיון על לוח השחמט של הטייקונים".

"טייקונים אינם דבר רע, זו תופעה מאוד טובה", מצוטט מבקר המדינה יוסף שפירא בכפולה הפותחת במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". טובה צימוקי מביאה מדברים שאמר המבקר בסוף-השבוע במכללת נתניה.

לדברי שפירא, "אם לא יהיו עשירים, יהיו יותר עניים, כי הם מספקים מקומות עבודה. ההתמקדות הציבורית של הביקורת לא צריכה להיות במי הם בעלי ההון, אלא בתופעה ובאם אכן יש שחיתות במעשיהם". כמו כן, מדווחת צימוקי, הזהיר מבקר המדינה מעודף רגולציה, שעלולה לשתק את המשק. "אנחנו רוצים רגולציה, אבל אם נגזים, גם החסמים יגברו", אמר.

על כישוריה של הרגולציה בישראל אפשר ללמוד מעמ' 23 של "דה-מרקר", שם מדווח יורם גביזון כי "ישראייר שאבה 55 מיליון שקל מאי.די.בי פיתוח ב-2012". גביזון מזכיר כי אי.די.בי תיירות רכשה לפני כשלוש שנים מנוחי דנקנר ואחרים את חברת ישראייר תמורת 1.2 מיליון דולר בלבד, "באחת מעסקות בעלי העניין השערורייתיות שידע שוק ההון".

בכפולה הפותחת של "כלכליסט" מנתח שאול אמסטרדמסקי את המהלכים שביצעו בעלי שליטה בחברות ישראליות בשבועות האחרונים, לקראת יישומו של תיקון לחוק שיגביל את יכולתם להעניק משכורות עתק לבכירים. "מה שקורה כאן הוא בעצם ניסיון של בעלי השליטה המדוברים לנצל את הנורמות שהיו נהוגות בעולם הישן רגע לפני שהעולם הזה מתחלף", כותב אמסטרדמסקי. בראש כפולת העמודים מתוארים הימים האלה כ"שעת המבחן של רשות ניירות הערך".

אילוף הסוררת

"'ידיעות' נגד שלי", טוען שלמה צזנה, הכתב המדיני של "ישראל היום", בכותרת טור המתפרסם הבוקר בעיתון. לדברי צזנה, הסיקור המחמיא מאוד של ציפי לבני בעיתון "ידיעות אחרונות" נובע מאיבה לשלי יחימוביץ'. "אי-אפשר לומר שלא מתחדשים שם ב'ידיעות' לפי רוח הזמן", כותב צזנה. "אחרי 'רק לא ביבי', הם עכשיו בקו ברור של 'רק לא שלי'".

לבני אמנם זכתה מצד "ידיעות אחרונות" בימים האחרונים לסיקור מחניף במידה מביכה, אך הבוקר מסקר העיתון את תוצאות הבחירות המקדימות במפלגת העבודה באופן הוגן, ואפילו מחמיא.

"נשים בעבודה", נכתב בשער, לצד תצלום של שבע נשים המשובצות במקומות 1 עד 25. שלושה עמודים מוקדשים למפלגת העבודה: אחד על הנשים הרבות יחסית (למפלגות אחרות, לא לחלקן באוכלוסייה); אחד להצגה נאה של 20 המועמדים במקומות הראשונים; ואחד לעימות בין שלי יחימוביץ' לעמיר פרץ על האג'נדה המדינית של המפלגה. נראה כי "ידיעות אחרונות" עדיין מעדיף את מדיניות "רק לא ביבי" על פני כל מדיניות אחרת.

ב"ישראל היום", אגב, הסיקור של מפלגת העבודה הרבה פחות מחמיא. "בעבודה: מלחמה", מצהירה הכותרת הראשית. "הליכוד: 'רשימת העבודה קיצונית'", נכתב בראש עמ' 11, ואחת מכותרות הביניים בידיעה המוקדשת לרשימה החדשה היא "הסרבנות של מיכאלי" (מרב מיכאלי, שנבחרה למקום חמישי ברשימת העבודה, התבטאה בעבר בזכות סרבנות).

בטור פרשנות נלווה טוען דן מרגלית כי הצלחת מיכאלי "מכבידה" על יחימוביץ'. מרגלית מסביר כי מיכאלי "היא בעלת זכויות במאבק לשוויון נשים ופובליציסטית מעניינת, אבל לשונה מגוחכת (מחליפה במתכוון זכר בנקבה), ומה שחשוב יותר מכל, שהצביעה בעבר בעד בל"ד ועודדה סרבנות שירות בצה"ל". מרגלית משווה בין קריאה לסרבנות לביצוע עבירת מין, וכותב כי אם מיכאלי רוצה לקבל "פטור" מהדעה שהביעה בעבר, "כדאי לה להתחרט בפומבי על העמדה ההיא".

טור הפרשנות של יוסי ורטר ב"הארץ" מסתיים אף הוא בהערה לחברת-הכנסת לעתיד מיכאלי. "מדבר אחד היא בטוח תצטרך להיגמל במהרה", כותב ורטר, "מהנוהג המטופש והילדותי לדבר בשפת נקבה. אם היא תבחר לנאום כך במליאה ובוועדותיה, היא תהפוך מהר מאוד לבדיחה של הכנסת ה-19".

הבלוגרית טל שניידר פירסמה אתמול פוסט על בדיחה סקסיסטית שפלט נבחר אחר ברשימת העבודה לכנסת, עומר בר-לב. הפוסט נפתח דווקא בהערה על מיכאלי. "אתמול בערב, יום שישי, ביליתי עם חברים ותיקים ביישוב הר-אדר", כתבה שניידר. "אנשים שאני מכירה יותר מעשרים שנה. אף אחד מהם לא עיתונאי ולא עובד בתקשורת. בעלת הבית, חזנית רפורמית, כמה חברות אחרות שלי במשרות אקדמיות, אחת אדריכלית, עוד 2–3 בהייטק.

"כולן חצו את גיל ה-40, וכמעט כולן חייכו באושר גדול על זכייתה של מרב מיכאלי במקום כה גבוה במפלגת העבודה. מדוע? הן אפילו לא מצביעות של המפלגה הזו, אך מפנטזות על היום שבו מיכאלי תעלה לבימת הכנסת ותדבר אליהן בלשון נקבה. הן אוהבות את הדיבור הזה שלה, נמשכות אליו, ובניגוד לדעה על סגנונה אצל חלק מן הפרשנים הפוליטיים, הן חושבות שלמלים יש משמעות. כן, לדעת לדבר בלשון נקבה זה יותר מגחמה מצחיקה, זה יותר משיעור לשון".