"רכישת 'מעריב' נעשתה כשלנגד עינינו עמדה טובתה של קבוצת דסק"ש, ובפרט זרוע התקשורת של דסק"ש, וזאת בראייה ארוכת טווח של התהוות סלי מוצרים בשוק התקשורת", כך מצהיר עמי אראל, שכיהן כמנכ"ל דסק"ש בעת הרכישה.

לפי אראל, חברת דיסקונט-השקעות בע"מ (דסק"ש) רכשה במרץ 2011 את עיתון "מעריב" משתי סיבות: כדי "להתחיל בבניית מערך התוכן של קבוצת התקשורת של דסק"ש", ומתוך "אמונתנו בכך שביכולתה של דסק"ש, על משאביה ועל נסיונה העסקי הרב, להביא לשיפור במצב הפעילות של 'מעריב', ובסופו של יום – להביא את 'מעריב' לאיזון ואף לרווח".

אראל מסר את תצהירו במסגרת תביעה נגזרת שהגישו שני בעלי מניות מיעוט בחברה, בטענה כי רכישת "מעריב" לא שירתה את החברה ואת בעלי מניותיה ובדרישה כי הדירקטוריון שאישר את הרכישה יפצה את החברה בסכום שהושקע ב"מעריב" וירד לטמיון – כ-370 מיליון שקל. דסק"ש היא חברת אחזקות עיקרית של קונצרן אי.די.בי, שבשליטתו של איש העסקים נוחי דנקנר.

"'מעריב' נועד לשמש פלטפורמה לניוד תכנים בעתיד מפורמט העיתון לפורמטים נוספים", מצהיר אראל וטוען כי "רכישת 'מעריב' היתה משום ניצול הזדמנות חד-פעמית לרכוש מותג ומוצר תוכן בשוק שמלכתחילה ההיצע בו דל, וזאת באופן שיאפשר שימוש בלעדי, בשפה העברית. כפלטפורמה שלמה הכוללת מערכת איסוף מידע, עריכה, עיתונאים, ארכיון, מותג וכיוצ"ב, וכמערך משולב הכולל תכנים מסוגים שונים (חדשות, כלכלה, ספורט ובידור). [...] ברור היה לנו (גם מהתבוננות במגמה העולמית) כי עצם שילוב התוכן לצד מוצרי התשתית של דסק"ש הינו בבחינת הכרח בראייה ארוכת טווח".

בעקבות חקירת יו"ר ועדת הביקורת של דסק"ש, פרופ' ניר אחיטוב, שבה הודה הדירקטור כי חברת "מעריב" נרכשה בלא הערכת שווי ובלי הכנת תוכנית עסקית, מציין אראל כך: "עובר לעסקה לא ביקשנו כי תבוצע ל'מעריב' הערכת שווי, וזאת מן הטעם שלא ניתן היה לכמת את הערך האסטרטגי של יצירת זרוע התוכן שתעבוד במשולב עם קבוצת התקשורת הקיימת של דסק"ש. למיטב נסיוני והערכתי, דסק"ש גם לא יכלה לגבש ל'מעריב' תוכנית פעולה חדשה לפני השלמת הרכישה, שכן הדרך לבצע turn around בחברה-נרכשת היא רק מתוך אותה חברה נרכשת".

יו"ר דסק"ש עמי אראל (צילום מסך: המכון הישראלי לייצוא)

יו"ר דסק"ש עמי אראל (צילום מסך: המכון הישראלי לייצוא)

לטענת אראל, עסקת הרכישה של דסק"ש היתה אמורה לספק ל"מעריב" קופת מזומנים שתספיק לה עד סוף שנת 2011, כאשר בזמן זה הנהלת "מעריב" היתה אמורה להכין תוכנית עסקית חדשה. אולם, לפי תצהירו של אראל, התפתחויות חיצוניות, כגון המחאה החברתית והרפורמה בשוק הסלולר, טרפו את הקלפים.

בכך סותר אראל את גרסת פרופ' אחיטוב, כפי שנמסרה לבית-המשפט בחקירתו בתחילת החודש. פרופ' אחיטוב אישר בחקירתו כי בישיבה שאישרה את רכישת העיתון ידעו חברי הדירקטוריון שייאלצו להזרים סכומים נוספים. "לא ידעתי בדיוק כמה", אמר, "אבל היו הערכות [...] סדרי גודל של מספר תשלומים שהסתכמו בסדר גודל של 150, 200 מיליון שקל".

"אני מכיר את פרופ' אחיטוב שנים רבות, ומעריך מאוד את יושרו ואת פעילותו כדירקטור בדסק"ש", מצהיר אראל, "אולם לצערי, דומה כי חל בלבול בעדותו של פרופ' אחיטוב בעניין זה: ראשית, נושא ההזרמות הנוספות ל'מעריב' לא עלה לדיון בישיבה זו, שכן הנחת העבודה היתה שקופת המזומנים של 'מעריב' תספיק לצורכי 'מעריב' עד סוף השנה וניתן יהיה לשפר את תזרים המזומנים של 'מעריב' כך שהיקף ההפסדים שלו יצטמצם בצורה משמעותית; ושנית, למיטב זכרוני ולמיטב ידיעתי, מעולם לא עלה לדיון הסכום של 200 מיליון שקל כצורך בהזרמה ל'מעריב'".

לפי תצהירו של אראל, בדסק"ש חזו טרם הרכישה הכנסות של כ-40 מיליון שקל מפרסום מדי רבעון, אך המחאה החברתית הורידה את ההכנסות מפרסום ל-36 מיליון שקל ברבעון השלישי ו-27 מיליון שקל בלבד ברביעי. יחד עם פער בתחום מכירת שירותי דפוס, שהסתכם לפי אראל ב-19 מיליון שקל, נוצר גירעון שדרש מדסק"ש להלוות ל"מעריב" 50 מיליון שקל בסוף אותה שנה.

"הזרמה זו, במועד בו נדרשה וניתנה, סטתה מהנחת העבודה שעליה התבססנו בעת הרכישה", מדגיש אראל. חודש לאחר מכן ביקשה "מעריב" 50 מיליון שקל נוספים, הפעם "על מנת שתוכל לבסס תוכנית עבודה ארוכת טווח". העברות הכספים האחרונות, בסך 40 מיליון שקל, נועדו לאפשר הכנסת שותף אסטרטגי לעיתון, או לאתר רוכש שיקנה אותו כעסק חי, מצהיר אראל.

אראל הוסיף כי הירידה הדרמטית בשווי דסק"ש וחברותיה פגעה אנושות בתוכניות שהיו לחברת האחזקות בנוגע ל"מעריב" ומנעה ממנה להקדיש לעיתון את "תשומת הלב הניהולית שלה".

"קיצורם של דברים אלה", כותב אראל: "זמן קצר לאחר השלמת העסקה לרכישת השליטה ב'מעריב' החלו להיווצר נסיבות חדשות אשר שינו לחלוטין את 'כללי המשחק', הן מבחינתה של 'מעריב' והן מבחינתה של דסק"ש".

10466-09-12