מצוד ומלכודת

מותו של חייל צה"ל בשירות חובה, השני בתוך שתי יממות, מפרנס הבוקר את כותרותיהם הראשיות של כל העיתונים. גל (גבריאל) קובי, בן 20 מטירת-כרמל, נורה אתמול בצווארו על-ידי אדם בלתי ידוע בעת שאיבטח יהודים שפקדו את מתחם מערת-המכפלה בחברון ומת זמן קצר לאחר מכן. עובדות מותו עדיין אינן ברורות – הירי מיוחס לצלף פלסטיני עלום – והעורכים מגישים, שלא כמקובל בצהובונים, דיווח אינפורמטיבי גרידא.

מקרה המוות שסוקר בעיתוני אתמול, של חייל שהגיע מיוזמתו לשטח פלסטיני ונרצח על-ידי אדם שהכיר, מוסגר בעיתונות הישראלית המרכזית כסיפור עם התחלה, אמצע וסוף, שהיו גם מי שהסיקו ממנו מוסר השכל ברור: זמן קצר לאחר היוודע דבר הרצח הפגינו תושבים מול המסעדה בבת-ים, שם עבדו החייל הנרצח תומר חזן והחשוד שהודה ברצח, פלסטיני בשם נידאל עמאר.

ב"ידיעות אחרונות", העיתון הנמכר והמשפיע בישראל, בחרו אתמול העורכים למסגר את מותו של החייל חזן בכותרת החבוטה-אך-רועמת "מלכודת מוות", שלצורכי המחשה הסתייעה בעזרים הגרפיים השגורים במחוזותיהם: צבע אדום עז, הטיית המלים באלכסון ורקע המדמה שריטות על מתכת. כותרת הגג סיכמה את עיקרי הסיפור: "פלסטיני פיתה חייל לנסוע לשטחים ורצח אותו".

הבוקר פינתה כותרת הסנסציה הגנרית את מקומה למידע יבש, חסר ייחוד. "חייל נהרג בחברון", נכתב באותיות לבנות בינוניות בגודלן על רקע שחור נקי בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". העמימות היחסית בנוגע לנסיבות המוות והמחסור במידע, או אולי הרצון לשוות לרצח מראית עין של המשכיות, הביאו את העורכים לציין בכותרת הגג כי הדבר קרה "יממה אחרי רצח החייל תומר חזן בשומרון". זאת, על אף שבכותרת המשנה של הדיווח עצמו מובהר: "צה"ל: אין קשר בין הירי לרציחתו של החייל תומר חזן ז"ל בסוף-השבוע".

הכתבה, שעליה חתומים יוסי יהושוע, איתמר אייכנר ואליאור לוי, חריגה ביובשה. פתיח הידיעה הראשית, שביום-יום נרקח על-ידי עורכי הדסק של "ידיעות אחרונות" כך שיכיל תמהיל מזוקק של מידע מוצהב, פומפוזי וככל הניתן גם בלעדי, תופס הבוקר שלוש שורות בלבד. הפרטים הכלולים בהן הם אלו שהופיעו כבר על השער: שמו של ההרוג, מקום מותו, והעובדה כי יממה קודם לכן נמצאה גופתו של חייל אחר.

אופיו הענייני של הדיווח ("לדברי גורמי ביטחון פלסטיניים, החיפושים התמקדו בתחומי העיר חברון ולא בכפרים הסמוכים לה") נשמר גם בהמשך, למעט ההחלטה לכנות את ההרוג בשמו הפרטי, כאילו היה ילד ולא גבר חמוש וממוגן שנמנה עד מותו עם כוחותיו הסדירים של הצבא החזק והמתקדם ביותר במזרח התיכון.

הכותרת שנבחרה לדיווח בכפולה הפותחת, "מצוד אחרי הצלף" (מלה ראשונה בלבן, היתר באדום), נועדה, כך נדמה, לרכך את תחושת הדיסאוריינטציה שבה אולי לקו קוראיו הקבועים של הטבלואיד לנוכח המידע הנקי. המלה "מצוד", אורחת קבועה בבנק הכותרות של עורכים חובבי אקשן, היא בחירה מתעתעת – לפי הדיווח עצמו נראה שמצוד ממש טרם החל. "כל כיווני החקירה נבדקים, ובשלב זה לא קיים כיוון חקירה ברור. מתבצעות סקירות באזור על מנת להתחקות אחר כיוון הירי ומציאת רמזים נוספים", נמסר ל"ידיעות אחרונות" מדובר צה"ל.

בידיעה נלווית מאת איתן גליקמן, שנשלח לשרטט את דמותו של ההרוג, מובא תצלום מסך מתוך עמוד הפייסבוק שלו, שבו תהה עד מתי ימצא עצמו באמצע הלילה ב"כפרים של ערבים" ומה יהיה הסוף. "גל משך את החבר'ה להיות קרביים" הוא הציטוט המשמש כותרת לידיעה.

"חייל צה"ל נהרג מירי במחסום ליד מערת המכפלה", מודיעה הכותרת הראשית של "הארץ", העיתון היחיד המקפיד באופן מסורתי וכמעט הרמטי על מתן כותרות עובדתיות לידיעות המרכזיות הנדפסות בו (בשנה האחרונה הצטרף לנוהג זה גם "מעריב").

הכותרת הראשית מפנה את הקוראים לידיעה התופסת בסך-הכל כרבע עמוד בכפולה השנייה של העיתון. "במערכת הביטחון התייחסו בספקנות לכמה הודעות ובהן נטילת אחריות מצד ארגונים פלסטיניים שונים", נכתב בידיעה, שעליה חתומים גילי כהן, עמוס הראל, ג'קי חורי וחיים לוינסון. כנהוג ב"הארץ", לצד גורמי הביטחון הישראליים ניתן פתחון פה גם לגורמים פלסטיניים, המספרים על האופן שבו הפעולות הצה"ליות לאיתור היורה משפיעות על חייהם של תושבי חברון וסביבתה. עיתון זה הוא היחיד שאינו מקדיש ידיעה נפרדת לחייו ולאישיותו של ההרוג.

"חייל נהרג מירי צלף סמוך למערת המכפלה, צה"ל מכתר את חברון", מודיעה הכותרת הראשית של "מעריב", שכותרת הגג שלה קוראת: "בעיצומן של חגיגות חול-המועד עם עשרות אלפי מבקרים". הכפולה הפותחת, שאתמול נשאה את הכותרת הטבלואידית-אך-עובדתית "תסריט הבלהות התממש: חייל נחטף לשומרון ונרצח לשם מיקוח", נושאת הבוקר כותרת שהיא רק עובדתית: "פיגוע נוסף: חייל נהרג מירי צלף בחברון".

כמו בשאר העיתונים, גם הדיווח שעליו חתומים אחיקם משה דוד ואסף גבור נוטה שלא לחרוג מתיאור העובדות והטענות, אם כי נעשה בו שימוש נרחב ומעט מסורבל במידע על התקרית הקודמת ותקריות אחרות, המשובץ משום מה בין תיאור תקרית הירי לבין הערכותיהם של גורמי ביטחון והצהרותיהם של גורמי טרור.

בניגוד לדיווח ב"הארץ", שבו הוטל ספק באמינות הצהרותיהם של ארגוני טרור, ב"מעריב" מביאים את נטילת האחריות של אחד מהם, גדודי חללי אל-אקצה, בלי לסייגה. על-פי הדיווח, הארגון המזוין מאיים לחדש את הפיגועים גם בתוך שטח ישראל.

מאמר פרשנות מאת בן-דרור ימיני מזכיר כי "כל נפגע הוא עולם ומלואו", אך גורס – בלי לציין על איזה מידע הוא מסתמך – כי שני מקרי המוות הצמודים אינם מבשרים על בואה של אינתיפאדה חדשה. בד בבד כותב ימיני כי "אם יתרחש נס והמשא-ומתן יוביל להתקדמות כלשהי, אנחנו עלולים לחזות בגל מתגבר של טרור" (העיתון האח של "מעריב", "מקור ראשון", מספק הבוקר סיקור דומה אך קצר יותר, המבליט מעט את הצהרותיהם של דוברי הקהילה היהודית בחברון והצהרה בגנות שחרור אסירים פלסטינים שניפק השר נפתלי בנט).

"מצוד בחברון" היא הכותרת הראשית המפארת את עמוד השער של "ישראל היום", שהוא הבוקר העיתון היחיד הכולל מידע על מסקנותיה של התקרית בעיניו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. "נתניהו הורה לאכלס את בית-המכפלה: 'נילחם בטרור, נחזק ההתיישבות'", נכתב במובלט בכותרת הגג של הפניית השער הראשית.

בדומה ל"ידיעות אחרונות", גם הכפולה הפותחת של טבלואיד זה מספקת הבוקר דיווח נקי באופן יחסי, הנושא כותרת מאולצת (במקרה זה, "דם בעיר האבות"). לילך שובל, אפרת פורשר, יורי ילון ודניאל סיריוטי מציינים בדיווחם כי במהלך חג הסוכות נמנעת כניסתם של מתפללים לא-יהודים למערת המכפלה, וכי "בכיר במנגנוני הביטחון הפלסטיניים" סיפר כי כוחות צה"ל "ביצעו מעצרים של חשודים במעורבות בפיגוע".

בידיעה לא נכתב מיהם אותם עצורים ומה מידת המעורבות המיוחסת להם; לנוכח הנארטיב הפתוח שנוקטים בעיתון זה לעת עתה ("כוחות הביטחון פתחו בסריקות אחר המחבל, שהצליח להימלט מהזירה"), נדמה שהטענה הפלסטינית אינה נלקחת ברצינות, וכי גם מקורותיהם של כותבי ועורכי "ישראל היום", השופר השלטוני המובחן ביותר בישראל, עדיין לא ממש יודעים מי האחראי לירי.

במסגרת הנטייה לשופרנות מוקדשת ידיעה מובלטת ששובצה בכפולה הפותחת להצהרתו של ראש הממשלה נתניהו, ולפיה "מי שינסה לעקור אותנו מעיר אבותינו ישיג את ההפך. נמשיך ביד אחת להילחם בטרור ולפגוע במחבלים, ונמשיך ביד השנייה לחזק את ההתיישבות". בכך היה "ישראל היום" לעיתון המרכזי היחיד שמגייס את כותרותיו כדי להשתמש בתקרית הבלתי מפוענחת לצרכים פוליטיים.

בית ראש הממשלה

"שלוש משרות אמון חדשות בבית נתניהו", מודיעה כותרתה של ידיעה קצרה מאת איתמר אייכנר, המוקדשת למה שעורכי "ידיעות אחרונות" מכנים "מחטף של לשכת ראש הממשלה". על-פי הידיעה, רגע לפני ערב חג הסוכות הצליחה לשכת נתניהו להעביר ללא דיון או הצבעה החלטת ממשלה המאפשרת ל"בנימין נתניהו ולרעייתו שרה" לגייס שלושה עובדים חדשים למעון הרשמי, במתכונת של "משרות אמון". "מדובר בעובד מטבח, ביועץ תפעול ובעוזר תפעול למעון", מדווח אייכנר.

לפי "ידיעות אחרונות", העסקתם של השלושה במתכונת של "משרת אמון" נועדה לשרת את צרכיהם התדמיתיים של ראש הממשלה ורעייתו, וגם כדי למנוע בזבוז כספים. "עובדים במשרת אמון ניתן לפטר בקלות, ללא שימוע או הגנה של ועד העובדים", כותב אייכנר בהתבסס על "גורמים במשרד ראש הממשלה". "כמו כן, הם נפלטים מהמערכת ואינם ממשיכים לעבוד במשרד ראש הממשלה, ובכך נמנעת האפשרות שהם 'ילכלכו' אחר-כך על בני הזוג נתניהו ויפיצו דברי רכילות".

עיתונות הסמוך

כתב "ידיעות אחרונות" דני אדינו אבבה נשלח לאזור התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב כדי להעביר "לילה עם המסתננים", בעקבות פסיקת בג"ץ שביטלה חקיקה שקבעה כי ניתן להחזיקם במעצר של עד שלוש שנים בלי להרשיעם בדבר מלבד הכניסה הבלתי חוקית לישראל. הדיווח שעימו שב אבבה, שזכה לכותרת המתגרה "אנחנו, הסודאנים, ניצחנו אתכם" (ציטוט המיוחס לאחד המרואיינים), הוא דוגמה לז'אנר "עיתונות הסמוך" – "סמוך עלי, הכל נכון".

אבבה מביא את דבריהם של שישה בני-אדם שאיש מהם אינו מוזכר בשמו המלא, וכמה מהם כלל אינם נושאים שם כלשהו. "איברהים", למשל, מספק לו את הציטוט העסיסי הנלקח לכותרת. "חלבה, אזרח סודאני", מאשים את הישראלים בהזנחת החצר האחורית שלהם. "מאלק מאריתריאה" מבין ללבם של הישראלים ("לא באנו כדי לקחת מכם את המדינה שלכם"). אדם המזוהה סתם כ"אריתריאי" מנפק איום עמום ברצח. "ישראלי נמוך קומה המתגורר באחת משכונות דרום תל-אביב" מוצג ככזה המתעמת עם המהגרים, ו"סודאני" שדבריו חותמים את הכתבה מצוטט כאומר: "כולנו באופוריה עכשיו, אבל אנחנו יודעים שזה ייגמר".

העמימות שנוקט אבבה פוגעת באמינותם של הממצאים שהוא מגיש לקוראים, ונוסף לכך מאפשרת לדוברים האנונימיים להימנע מלקיחת אחריות על דבריהם. אם כולם – המהגרים והאזרח הישראלי – התעקשו שלא להזדהות בשמם מחשש שייעשה להם דבר-מה בלתי רצוי, או מכל סיבה אחרת, ראוי היה לציין זאת. צמצום זהותם של המרואיינים לשמות ומוצא אתני הוא מעשה המעיד על מידת הכבוד שרוחשים הכתב ועורכיו למקורותיהם ולקוראיהם.

בין השורות

במדור הדעות של "מעריב" התפרסם אתמול מאמר מאת אמנון לורד, שקבע באופן נחרץ כי "ארגוני החברה האזרחית שולטים ללא מצרים בשיח הציבורי", וכי "הם מצליחים בזה בגלל משת"פיות ארוכת שנים של כלי התקשורת ובייחוד של בית-המשפט העליון" – מהלך שהשלכותיו תומצתו בסלוגן הפותח את המאמר, "החברה האזרחית נגד אזרחי ישראל".

לורד כרך יחד את פסיקת בג"ץ שפסלה את התיקון לחוק למניעת הסתננות, את כשלונה של עמותת אם-תרצו בתביעת הדיבה שניהלה נגד מבקריה, את ועידת דרבן מ-2001 ואף "טכנולוגיה שלטונית"(?) ש"הבשילה" לכדי מצב שבו ביכולתם של אותם ארגונים "לכוון את מדיניות מוסדות השלטון הנבחרים – בעיקר באמצעות בג"ץ". בהמשך הטור נקב לורד במונח "טכנולוגיה חברתית-פוליטית", שלדבריו מאפשרת למושאי מאמרו "שליטה אלימה בשיח התקשורתי", וזאת מתוך "תאוות השלטון הקיימת באליטה הישראלית".

הבוקר מתפרסם באותו מדור מאמר הנדמה כתגובה לתיאוריית הקונספירציה. תחת הכותרת "תסביך הימין" מספק נועם שיזף תיאוריה הופכית. "אם להאמין לימין, בישראל שולט תמנון משוכלל של ארגונים חברתיים עשירים כקורח, שלצדו מחתרת של עיתונאים מתואמים היטב, שמכתיבה פסקי דין לבתי-המשפט באמצעות גלי רנטגן משוכללים ומטרתה להשמיד את עם ישראל באמצעות יצירת 'עם' פלסטיני, הולכת מיליוני אפריקאים ברגל לגבולנו הדרומי, קידום האנטישמיות באירופה והמצאת 'מחאה חברתית' מבית", כותב שיזף.

"ברגעים אלו ממש – אחרי שהקרן-החדשה, בצלם ומצפן גרמו לעריקה המונית מהצבא האריתריאי, לרעב בסודאן, להפגנות בבילעין ולמשבר בשוק הדיור – מגיעה התוכנית לשלביה הסופיים, שמטרתם להחליף את בנימין נתניהו בעזמי בשארה ולכפות על צה"ל למסור את ארץ ישראל כולה, למעט חורבות הכפר שיח' מוניס, לכוחות הג'יהאד האסלאמופשיסטנאצי. אלמלא שלושה טוקבקיסטים ושני בעלי טורים העומדים לבדם בפרץ, התוכנית כבר היתה יוצאת אל הפועל מזמן".

שיזף גם מצביע על חור בתיאוריה: מאז שנות ה-80, השלטון בישראל מאויש כמעט תמיד באנשי ומפלגות ימין; הצבא "מלא בכיפות סרוגות, וגם התקשורת הולכת ימינה בתהליך קבוע ודי מהיר" ("אגב, גם העיתון שבידכם כרגע לא שייך לאגודה לזכויות האזרח", הוא כותב); "הימין בחר לראשות העליון את המועמד המועדף עליו, אשר גרוניס, מינה מבקר בלי שיניים, העביר את חוקי האזרחות, הנכבה, ועדות הקבלה ועוד כל מיני רעיונות הזויים, וכל מה שהשמאל הצליח לעשות זה למרוט את השערות ולצווח".

אל מול התמנון השמאלני חורש הרע ואכול השנאה העצמית של לורד מציב שיזף תמנון ימני שמן, טיפש וכוחני, אשר בכלל מכחיש שהוא תמנון. שניהם, נדמה לרגע מבין השורות, משקיפים זה על זה כשעינם האחת פקוחה לרווחה והאחרת נתונה ברטייה. לורד בטענות הקונספירציה ההולכות ומתנתקות שלו רואה יצור עצום ורב-זרועות המאיים לקחת אותו ואת כל היקר לו אל המצולות. שיזף, שכתב ההגנה השמאלני שלו מנומק יותר מזה של עמיתו, סבור שהזרועות שייכות בכלל לאורגניזם ימני, חובש כיפה, שלו רק היה ניחן במעט שכל היה מצליח להגשים את משאות נפשו (הסיבה לכך שהימין לא הצליח לספח את השטחים, לבטל את הסכמי אוסלו ולחסל את בג"ץ, כותב שיזף, נעוצה בכך ש"לימין אין שום רעיון שקשור למציאות").

נראה שלרגע לא עלה בדעתם של שני הכותבים שייתכן כי המציאות מורכבת יותר, וכי יש בעצם שני תמנונים – או אולי חמישה תמנונים, לווייתן, דג חרב, כמה מאות אלפי סרדינים, ספינה רב-תרנית או שתיים ומזל"ט – השרויים זה עשרות ומאות שנים במאבק שחלקו פולמוסי וחלקו אלים, עם עצמם ועם אינספור קבוצות אחרות של אורגניזמים רודפי סכסוכים ומערבולות, ותוך כדי כך נדרשים להתמודד עם תהליכים פנימיים של אבולוציה והישרדות. מאבק כוחות כזה קשה אמנם לדחוס אל תוך מגבלותיו הקבועות והידועות של טור בעיתון, אך אין זה אומר שמדובר במשימה בלתי אפשרית.

ענייני תקשורת

עמנואל רוזן. ירון דורון מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי משטרת ישראל סיימה את חקירת המעשים המיוחסים לעיתונאי והמגיש עמנואל רוזן, ומעריך כי המלצת המשטרה להגיש נגדו כתב אישום בגין ביצוע עבירות מין צפויה להתקבל על-ידי פרקליטות המדינה. "כרגע מיוחסות לרוזן הטרדות מיניות נגד כמה נשים, אך גורם המקורב לחקירה אמר שייתכן כי יומלץ להעמידו לדין גם בגין מעשים מגונים". על-פי הדיווח, מלבד חמש תלונות שעליהן ככל הנראה יתבסס כתב האישום, רוב המעשים שיוחסו לרוזן התיישנו או התבררו ככאלה שאינם פליליים.

לפיד, אולמרט, מרגלית. בגליון אמש של "גלובס" דיווח לי-אור אברבך כי שר האוצר יאיר לפיד הגיע למערכת "ישראל היום" וקיים שם פגישה עם עורכים בכירים ופגישה נוספת, אישית, עם העורך הראשי עמוס רגב. במדור "השיחה" באותו עיתון מדווחת כתבת החברה של "גלובס", מיכל גלנטי, כי הפובליציסט הבכיר של "ישראל היום", דן מרגלית, התארח עם רעייתו בסוכה של איש העסקים רמי אונגר בכפר-שמריהו. באירוע נצפו גם חברו הטוב לשעבר, אהוד אולמרט, ורעייתו עליזה. המארח הוא מתורמיו של ראש הממשלה לשעבר.

מי מת. "ידיעות אחרונות", "הארץ" ו"ישראל היום" מדווחים על מותם של חמישה בני-אדם בארבע תאונות דרכים שאירעו בתוך יממה אחת: גבר יהודי נשוי, שני צעירים מבועיינה-נוג'ידאת ושני רוכבי אופנועים בלתי מזוהים. ב"מקור ראשון" מדווחים על שלושה הרוגים בלבד (רוכבי האופנועים נעדרים מהדיווח). "במעריב" לא מדווח על הרוגים כלשהם.

אנומליה. מהעיתון "ידיעות אחרונות" על מוספיו השונים נעדרת הבוקר תמונה של מלכת היופי, הדוגמנית טיטי איינאו.