עמוד השער של גליון "ישראל היום" ב-22.8.13, יום לאחר מתקפת הגז של צבא סוריה בפאתי דמשק, נראה כך: כותרת ענק בישרה כי "הקו האדם נחצה"; כותרת הגג פנתה לנשיא ארצות-הברית במלים "לתשומת לב אובאמה: הנשיא אסד טבח בבני עמו בדמשק בנשק כימי; '1,300 הרוגים'". כותרות המשנה הודיעו: "רקטות טעונות בגז העצבים סארין נחתו על אזרחים; השר יעלון: היה שימוש בנשק כימי בסוריה ולא בפעם הראשונה; ארה"ב 'מודאגת' – והולכת לאו"ם". שתי כותרות הפנו לטורי דעה מאת יואב לימור ובועז ביסמוט; האחד הבהיר שקל לטשטש את השימוש בגז עצבים והשני התריע על הססנותו של הממשל האמריקאי. ברקע הודפסו תמונות גדולות המשקפות את הקטל המזעזע ליד הבירה הסורית, ובמרכז התצוגה הזו התנוסס הלוגו המוכר המזהיר מפני קרבתו של אזור רעיל. אין ספק, "ישראל היום" לא הסתפק בדיווח על ההתרחשות המרעישה; הוא כרך בסיקורו מסר. היתה לו עמדה והוא הטמיע אותה בידיעות שפירסם, כמו גם בטורי הדעה.

מבט לאחור על 15 הימים שבהם סיקר "ישראל היום" את המשבר בסוריה – מאז שנודע על מתקפת הגז ועד להחלטת הנשיא אובמה לתת הזדמנות למהלך הדיפלומטי – מוביל לאבחנה שהעיתון הזה לא רק שיקף את המציאות מבעד לעיניהם (הסובייקטיביות!) של עיתונאיו, אלא תיפקד, ביודעין או לא, כשופרה של ההנהגה הישראלית (קרי, ראש הממשלה). הנה התחנות העיקריות בדרך שבה נע החינמון מאז ה-22 באוגוסט ועד ה-10 בספטמבר 2013.

שער "ישראל היום", 22.8.13, פרט (לחצו להגדלה)

הטון ששלט ב"ישראל היום" החל מיום הסיקור הראשון לא היה, ברוב המקרים, של דיווח ענייני, אלא של סיקור דעתני ואף מטיפני. כבר ב-22.8.13 קבע דן מרגלית, הפרשן הבכיר של העיתון: "האמריקאים בעד נפילתו של אסד, אבל אינם מוכנים לנקוף אצבע; אולי אצבע, אבל לא יותר ממנה". יואב לימור, הפרשן הצבאי, התריע נגד "הרפיסות המערבית" והזכיר כי אין זו הפעם הראשונה שמשטרו של אסד עושה שימוש בנשק כימי. עורך חדשות החוץ, בועז ביסמוט, יצר, מיד בראשית המשבר, את הקשר בין ההתפתחות בסוריה לסוגיה האיראנית, העומדת בראש סדר יומו של נתניהו: "בישראל צריכים לשאול היום שאלה פשוטה: איזה מסר בדיוק מעביר ברק אובאמה בהתנהלות שלו במזרח התיכון לאיראן?".

למחרת, יום שישי, התרכז החינמון, בדיווחיו בעמודי החדשות, בירי ארבעת הטילים מלבנון לישראל. שער המוסף הפוליטי השבועי מיצב את אסד כ"שטן מדמשק" וכמי שמצפצף על העולם וסומך על הגיבוי הרוסי ועל אדישות הקהילה הבינלאומית.

"השטן מדמשק", המוסף "ישראל השבוע", 23.8.13

הדיווח החדשותי בגליון ה-25.8.13 היה, בעיקרו, עובדתי, אך לא פטור לגמרי מנקיטת עמדה: "ראש המטות המשולבים של ארה"ב, הגנרל דמפסי, שוחח עם הרמטכ"ל גנץ; בישראל מעריכים: גובר הסיכוי לתקיפה אמריקאית", נכתב בכותרת הגג לראשית על שער העיתון. "נראה שהנשיא אובאמה מתחיל להבין", נכתב בכותרת המשנה. "בין האופציות הצבאיות שנבחנות: מתקפת ענישה נקודתית באמצעות טילי שיוט". טורי הדעה היו הרבה יותר מפורשים: העורך, עמוס רגב, קבע שיש אירוניה באילוץ הנכפה עתה על אובמה, נשיא הדוגל באי-מעורבות צבאית, להחליט על תקיפה בסוריה. רגב גם הזכיר כי למתרחש ליד דמשק השפעה גדולה על ישראל: "אנחנו מוקפים בקיצוני האסלאם". בועז ביסמוט ליגלג על הנשיא האמריקאי: "אצלו הכל מלים, מלים, מלים". יואב לימור תהה: כיצד על ישראל להתנהל כדי לא להיסחף למדמנה הסורית במקרה של מהלומה אמריקאית.

ביום שני, ה-26.8.13, דיווחה התקשורת הישראלית בהרחבה על ההיסטריה בתורים לחלוקת ערכות מגן. ב"ישראל היום" ניכרה מגמה לגמד את ההתרחשות. הניסוח שנבחר: "בישראל: עלייה בביקוש לערכות מגן". הנימה השלטת בדיווחי העיתון היתה – המערב, ובראשו ארצות-הברית, נערך לקראת הנחתת מהלומה על אסד. העיתון הבליט אזהרה שהשמיע נתניהו: "האצבע שלנו על הדופק – ובמקרה הצורך על ההדק", ונידב מידע מרומז על תרומתו של המודיעין הישראלי לחשיפת התנהלותו האכזרית של אסד. בצד מובאות מאיומים מסוריה ומאיראן על ישראל, במקרה של תקיפה אמריקאית, פירסם העיתון מאמרי דעה שקראו לישראלים לסמוך אך ורק על עצמם (חיים שיין), פיקפקו אם אובמה אכן יחליט על תקיפה (אברהם בן-צבי), והזכירו את חשיבות רמת-הגולן לבטחון המדינה (דרור אידר).

"מי שהשתמש בנשק כימי חייב לשלם", "ישראל היום", 27.8.13, פרט (לחצו להגדלה)

למחרת נשבו מדפי "ישראל היום" רוחות מלחמה. נאומו התקיף של מזכיר המדינה, ג'ון קרי, מוצב כמהלך הכי קרוב להכרזת מלחמה. לצד הדיווח על הנאום הופיעו ציטוטים מהעיתונים החשובים בארצות-הברית המתייגים את הנאום כסימן ברור להתכנסות הממשל לקראת תקיפה. עד אז כמעט שלא הופיעו בעיתון תובנות המצביעות על האפשרות שמיטוט שלטונו של אסד עלול לחולל בסוריה מצב מסוכן אף יותר לישראל; בגליון הזה מתפרסם מאמר ברוח זו (מאת אורי הייטנר), אך הוא מסתיים במסקנה הבאה: הפתרון הוא מתקפה ישראלית (לא אמריקאית) על מאגרי הנשק הכימי בסוריה.

"הספירה לאחור", "ישראל היום", 28.8.13, פרט (לחצו להגדלה)

את גליון ה-28.8.13 ליווה לוגו: "הספירה לאחור". האווירה שהקרין העיתון היתה של ערב מלחמה ושל גיוס הציבור לקראת השלכותיה. תיאור המהומות בתחנות החלוקה של ערכות המגן נעשה, שוב, בשפה ממזערת ("עומס בחלוקת ערכות המגן"), אזהרות נתניהו שהופנו לאסד פורסמו בהבלטה רבה, טורי הדעה המריצו את אובמה לא להסס. הדיווחים ציירו תמונה של היערכות צבאית בינלאומית ההולכת וסוגרת על סוריה, והפרשנויות איימו על אסד בתגמול ישראלי שיסלק אותו מהבימה. המידע שנכלל בטורי הדעה היה כה מוסמך, שהוא נקב במועד שבו תיפתח המתקפה, תיאר את אופייה ותוצאותיה (יואב לימור), ניתח את תהליך קבלת ההחלטות של אובמה (אברהם בן-צבי) וקצב את משך המערכה (דן מרגלית). התצלומים (גנץ, יעלון, נתניהו, סוללות כיפת-ברזל) ואינפוגרפיקה של יחסי הכוחות המחישו את המסר: המערכה קרובה, צה"ל ערוך, מוטב לרודן הסורי לא להתעסק עם ישראל.

אם עד אז הסתפק "ישראל היום" באותם ימים במתן סיוע עורפי לנתניהו בהפצת המסרים החשובים לו בסוגיה הסורית (דרבון הממשל האמריקאי לפעולה, שיגור איומים אל עבר סוריה, עידוד מדינות המערב לתמוך באובמה, הצנעת הפאניקה שהשתלטה על הציבור בארץ), הרי שגליון ה-29.8.13 התגייס באופן מלא לשירות ראש הממשלה. הכותרת הראשית הכריזה: "מגייסים ונערכים". כותרת הגג הודיעה: "לקראת שעת השין: ארה"ב מוכנה, בריטניה רוצה דחייה 'עד להוכחות'". כותרות המשנה הודיעו לציבור כי הסבירות לתגמול סורי שיופנה אל עבר ישראל היא נמוכה, הציגו את צווי הגיוס שחולקו למספר מוגבל של אנשי מילואים כצעד מתבקש שאינו מעיד בהכרח על קרבתה של מלחמה בהיקף מלא, וקראו לציבור להירגע – הפעם, לראשונה בעיתון זה, הלחץ בתחנות החלוקה תואר כפי שהוא: "בהלה: מהומות ותורי ענק בתחנות לערכות המגן".

"מגייסים ונערכים", "ישראל היום", 29.8.13, פרט (לחצו להגדלה)

פרשני העיתון התגייסו אף הם למשימה: אהרון לפידות תהה מה פשר הפאניקה למסכות אב"כ והדגיש שאין סיכוי שסוריה תשגר נשק כימי אל עבר ישראל. הוא העריך כי המהלומה האמריקאית תהיה סמלית, אם בכלל. יואב לימור קרא אף הוא לאזרחי המדינה להירגע ופסק שלא סביר שסוריה תתקוף את ישראל בנשק להשמדה המונית. צביקה פוגל נרתם להרמת המורל והצהיר כי הציבור הישראלי יודע להתמודד עם איומים וכי עורף רגוע חיוני להצלחת משימתם של החיילים בחזית. דן מרגלית שיבח את הממשלה על תבונתה בניהול המשבר, הצדיק את צעדי ההתגוננות שנקטה והעריך אף הוא שאסד לא יתקוף את ישראל. חרף הסתייגותה של בריטניה, בישר "ישראל היום" כי ארצות-הברית עברה את נקודת האל-חזור.

על גיליון יום שישי, ה-30.8.13, התנוסס הלוגו "שעת השין". תופי המלחמה הוסיפו להדהד מעל דפי החינמון: אזהרות הרמטכ"ל לסוריה, צעדי התגוננות נוספים בישראל, רוסיה משגרת טילים למזרח הים התיכון, אובמה נחוש לפעול. הרושם המצטבר שהנחיל העיתון לקוראיו היה שרגע התקיפה קרב ובא, על אף שבריטניה קיבלה רגליים קרות (והעיתון דיווח על כך) ולמרות סימני השאלה שהעלה הפרשן הצבאי יואב לימור (כדי לדחותם בהתבסס על הרוחות הנושבות מלשכת הרמטכ"ל).

"שעת השין", עמוד 7 ב"ישראל היום", 30.8.13

כפולה אחר כפולה, בעמודי החדשות ובמוסף הפוליטי, עסקו בהיבטים מגוונים של המתקפה הממשמשת ובאה, כשהעיתון מצטייר לא רק כמי שמדווח על הידוע לו, אלא גם כמי שדוחק בארה"ב למלא את שליחותה ולעמוד בהתחייבויותיה, חרף ההתלבטויות הצצות ועולות בתוכה ובמדינות המערב על צדקת המהלך ועל תבונתו. את אווירת המלחמה ליבה העיתון באמצעות דיווחים על איומים בוטים מצד איראן וסוריה, תזוזת טילי סקאד ופרסום סקר דעת קהל בישראל שלימד על תמיכה ברורה (67%) בתקיפת סוריה.

החל מה-1.9.13 שינה "ישראל היום" את טעמו. את האווירה המתלהמת שקראה להנחתת מכה צבאית על אסד ובישרה על מימושה הקרב ובא החליפה גישה לעגנית ומתוסכלת שהצביעה על הססנותו של אובמה וביקרה אותה. "אובאמה שם ברקס" היתה כותרת השער. המידע שהשתרשר ממנה, לאורך 22 עמודים, הסביר ש"אסד נושם לרווחה" לאחר החלטת הנשיא האמריקאי לפנות לקונגרס לקבלת אישור. טורי הדעה דיברו בשפה אחת: הנשיא האמריקאי נתקף פיק ברכיים; זו מנהיגות של סקרים; אובמה חשף את פניו האמיתיות; פוטין ניצח, אסד חוגג; הלקח לעתיד – כיצד תתפקד ארצות-הברית מול השלמת תוכנית הגרעין האיראנית?

"רואים סוריה, חושבים איראן", "ישראל היום", 2.9.13, פרט (לחצו להגדלה)

גם למחרת הוסיף החינמון לסקר את ההתפתחויות מתוך כעס ותסכול. הכותרות דיברו בעד עצמן: "רואים סוריה, חושבים איראן"; "אובאמה מתכונן לקונגרס ואסד צוחק בפה מלא"; "אם אתה רוצה לירות – תירה"; "בישראל חוששים: אם אובאמה מהסס עכשיו, מה יקרה אם יצטרך לתקוף באיראן?"; "ארה"ב איבדה את הרצון לתפקד כמעצמת-על"; "אובאמה – עוד סדק במנהיגות"; "מאוחר מדי לסגת".

תפנית בסיקור – שינוי בדף המסרים

החל מגליון ה-3.9.13 הורידו עורכי "ישראל היום" את פרופיל הסיקור. בכך הלכו בעקבות הוראה שהעביר נתניהו לשרים (ושפורסמה ביום הקודם בחינמון) "לא לבקר את הממשל". המשבר בסוריה שוב לא תפס את עיקר העיתון, והנחיית ראש הממשלה ושר הביטחון לאזרחי המדינה, לחזור לשגרה וליהנות מהחג, בוצעה במלואה מעל דפי העיתון.

"ישראל היום", גליון ראש השנה, 4.9.13

גם בגליון ראש השנה (ה-4.9.13) נמשכה המגמה הזו: המשבר בסוריה נפרש על פני שני עמודי חדשות בלבד, ואלה הוקדשו, בעיקר, לדיווחים על הופעות מזכיר המדינה קרי ושר ההגנה הייגל בסנאט האמריקאי.

אחרי החג, ב-8.9.13, נראה "ישראל היום" כמי שמשלים עם נסיגת אובמה ומגלה הבנה לקשייו. הגישה הזו חפפה לאופן שבו הגיבו נתניהו ואנשיו להתפתחויות. הסיקור היה עובדתי, הצביע על מורכבות מצבו הפוליטי של הנשיא האמריקאי ועל ההתנגדות לתקיפה הניכרת בדעת הקהל האמריקאית. הלוגו שעיטר את הסקירות היה "נשיא במלכוד", וכך גם תכניהם של מאמרי הפרשנות: בועז ביסמוט הסביר שאובמה מגלה שהסדר העולמי הישן עדיין בתוקף. אברהם בן-צבי הבהיר שבחירת אובמה להעביר את ההחלטה לקונגרס היא תקדים מסוכן שיקרין על הזירה האיראנית. דן מרגלית קונן על המומנטום שאבד. אייל זיסר הודיע כי מהנשיא בוש פחדו, אך לא מאובמה.

הטון הזה נמשך גם למחרת. כך גם הלוגו ("נשיא במלכוד"). הסיקור – ענייני בעיקרו: דיווחים על מסע השתדלנות של אובמה ואנשיו בסנאט ובבית-הנבחרים, ציטוט יעלון הקורא לאזרחי המדינה לממש את תוכניות החופשה שלהם בחגים, ואזכור דבריו של אסד: בעלי הברית שלנו יעזרו לנו. עמ' 5 של "ישראל היום" הוקדש לתיאור ישראל כאי של שלווה בים סוער ולא שכח להזכיר את השבחים שחלק נתניהו לעצמו על ניהול המשבר: "זו תוצאה של מדיניות שקולה ואחראית". רק דן מרגלית מגלה עצמאות: הוא ממשיך לדבוק בדעתו שלפיה אובמה גרם נזק למעמד הנשיאות האמריקאי. עליו לשגר את הטילים מיד.

"רולטה רוסית", 10.9.13, פרט (לחצו להגדלה)

ב-10.9.13 דיווחו העיתונים על המפנה הדרמטי: אובמה קיבל את הצעת הפשרה הרוסית. "ישראל היום" הכתיר את התהפוכה בלוגו "רולטה רוסית". זה גם היה טון הדיווחים והפרשנויות שלו: ארה"ב (ועימה ידידותיה) נוטלת על עצמה הימור. הוא עלול להיות גורלי. טורי הפרשנות ביטאו זאת היטב: דן מרגלית קבע כי הרוסים והאיראנים עובדים על המערב בעיניים. ברגע שיירד המתח, תחל סחבת ולא תהיה בקרה של ממש על חיסול המאגרים הכימיים בסוריה. אייל זיסר היה בדעה דומה: אין סיכוי שאסד יסכים לפשרה. המאבק בסוריה יוכרע בקרב. גם ממשלת ישראל, בראשות נתניהו, מתבוננת על המהלך הרוסי בחשדנות, שלא לומר בתסכול, כשהיא חוששת מהשלכותיו על אמינות הבטחותיו של הנשיא אובמה למנוע מאיראן נשק גרעיני.

חפיפה ספונטנית או רתימה מודעת

עורך "ישראל היום" עמוס רגב (צילום: "העין השביעית")

הסיקור שהעניק "ישראל היום" למשבר שחוללה מתקפת הגז בסוריה היה ייחודי לו. סקירות העיתונות היומיות של "העין השביעית" עמדו על כך. החינמון, יחד עם "ידיעות אחרונות", בניגוד לשאר העיתונים היומיים, תיווכו לקוראים את המשבר בסוריה בצבעים מתלהמים ופשטניים. ובכל זאת היה הבדל בין השניים: "ישראל היום" לא רק ייצג את הגישה העיתונאית המצדיקה ערבוב בין ידיעה לדעה (התנהלות פסולה בפני עצמה), אלא התמסרות מלאה לצרכיו התקשורתיים של ראש הממשלה.

האם היתה זו חפיפה ספונטנית של עמדות ראשי המדינה ועורכי העיתון או רתימה מודעת של העיתון לציפיותיהם של ראש הממשלה ואנשיו? גם אם הסיקור נבע מהזדהות כנה של אנשי "ישראל היום" עם האינטרס הישראלי, כפי שיוצג בימי המשבר על-ידי ראש הממשלה ושריו, ראוי שייתנו דין-וחשבון לעצמם על החשד שהם מעוררים מלכתחילה בגלל התנהלותם המוטה בעבר. הדרך שבה הם מפרשים את אחד מחמשת העקרונות המוצהרים שלהם, "לזכור שאנחנו ישראלים", מובילה לאבדון עיתונאי.