רצח חייל יהודי בידי פלסטיני תופס את כותרות כל עיתוני הבוקר. כרגיל, נוסח הכותרת הראשית נחלק בין העיתונים הלא פופולריים "מעריב" ו"הארץ", שפונים ראשית כל לשכלו של הקורא, לבין העיתונים הנפוצים בהרבה "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", שפונים ראשית כל לרגש. מצד אחד, "חייל נרצח בגדה על-ידי פלסטיני עימו עבד בישראל" ו"חייל נרצח בשומרון, המחבל תיכנן לסחור בגופתו כדי לשחרר את אחיו הכלוא בארץ". מנגד, סרטי האקשן ההוליוודיים "מלכודת מוות" ו"מלכודת מוות לחייל".
ב"הארץ" מדווח כי הקורבן, תומר חזן, עבד כשליח במסעדת צחי-בשרים בבת-ים, והרוצח, נידאל עמאר, עבד בדלפק השירות של המסעדה. ב"ידיעות אחרונות" מדווח כי עמאר שיכנע את חזן לבוא עימו לשטחים במטרה לרצוח אותו כדי לסחור בגופתו ולנסות לשחרר בתמורה את אחיו, הכלוא בישראל לעשרות שנים בשל פעילות חבלנית.
זמן קצר אחרי שחזן נעלם, מדווח יוסי יהושוע ב"ידיעות אחרונות", "הגיע לשב"כ דיווח על כך שנהג מונית הסיע ביממה האחרונה את חזן ואת עמאר ליישוב שערי-תקווה. בעזרת אמצעים מודיעיניים הצליח השב"כ לסגור מעגל במהירות על משפחתו של עמאר בן ה-42". ב"מעריב" מדווחים עמיר רפפורט ואחיקם משה דוד כי "בפיקוד המרכז ובשב"כ הוקמו חמ"לים שאוישו על-ידי גורמים בכירים ביותר, בשטח היו חפ"קים שניהלו מבצעי חיפוש ומעצר מהירים. בתוך זמן קצר הובא החשוד לחקירה, שם הודה במעשה".
הבדלי הגישה בין העיתונים אינם מתמצים בניסוח הכותרת הראשית. הסיקור של "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" אמוציונלי ופטריוטי יותר לכל אורכו (וב"ידיעות אחרונות" גם ארוך יותר במידה משמעותית). "ישראל היום", לדוגמה, הוא העיתון היחיד שאינו מביא בדיווחו ולו ציטוט אחד מכיוונם של משפחת הרוצח או תושבי כפרו, בית-אמין. ב"הארץ" מדווח כי תושבי הכפר חוששים כי כעת יבטלו את אישורי השהייה שלהם בישראל ופרנסתם תיפגע. ב"ידיעות אחרונות" מצוטטות אשתו ובתו של הרוצח, המספרות כי הופתעו מהמעשה, וכן ראש מועצת בית-אמין ותושב הכפר.
"מעריב" מעניק לבני משפחת הרוצח ותושבי כפרו פתחון פה נרחב במיוחד. הידיעה על התגובות למעשה בכפר (אסף גבור) כמעט זהה בגודלה לידיעה על המעשה עצמו והתגובות הרשמיות לו בישראל. יתר על כן, "מעריב" כלל אינו מספק לקוראיו מידע על התגובות בקרב משפחת הנרצח ושכניו, עובדה שמן הסתם נגרמה בשל מחסור בכוח-אדם בעיתון, הפועל בתנאים קשים במיוחד בחודשים האחרונים, ולא משיקולי העורכים. ב"ישראל היום", לעומת זאת, עיתון שאינו ידוע בקשייו הכלכליים, מדווחים על תגובת משפחת הנרצח, אך בכל הקשור למשפחת הרוצח ותושבי כפרו מסתפקים בשורה בודדה ולפיה עדי ראייה בכפר מסרו כי הצבא הטיל עוצר באזור.
זאת ועוד, הן "ישראל היום" והן "ידיעות אחרונות" מצניעים את ההערכה כי הרוצח פיתה את הקורבן לבוא עימו אל מעבר לקו הירוק ממניעים פליליים, ככל הנראה באמתלה של עסקה בלתי חוקית. בלב כותרת המשנה ל"מעריב" נכתב "החשד: לאירוע היו גם היבטים פליליים". כותרת טור פרשנות מאת עמוס הראל ב"הארץ" קוראת: "בין הלאומני לפלילי", והמידע על החשד מופיע בפתח הפסקה השנייה של הידיעה החדשותית. מנגד, ב"ישראל היום" המידע מובלע בגוף הידיעה ואינו זוכה אף לכותרת ביניים (ציטוט מפי נפתלי בנט, "טרור של חיות אדם", דווקא מובלט בכותרת ביניים). גם ב"ידיעות אחרונות" מותירים את החשד בגוף הידיעה בלי להבליטו. תיבה שמקבלת את הכותרת "הפיתוי" וכלולה במסגרת מה ש"ידיעות אחרונות" מכנה "מסלול המוות" מזכירה רק "עסקה כלשהי" ומותירה לקורא לחשוב – או לא לחשוב – על טיבה.
הפגנה בבת-ים, מול מסעדה שהעסיקה פלסטיני שרצח יהודי. 21.9.13 (צילום: גדעון מרקוביץ')
ב"ידיעות אחרונות" מוקדשת ידיעה נפרדת לתגובות זעם בקרב תושבי בת-ים. הידיעה תופסת את כל התוכן החדשותי בעמ' 9. תחת הכותרות "רחובות זועמים" ו"מהומות ליליות מול המסעדה שהעסיקה את הרוצח" מדווחת אדוה כהן כי כמה מאות מפגינים התקהלו אתמול מול מסעדת צחי-בשרים, שם עבדו הרוצח והנרצח.
"המפגינים זעקו 'מוות לערבים' ו'בת-ים יהודית' [...] במשך שעות עמדו התושבים מחוץ למסעדה, ובשלב מסוים אף ניסו לפגוע בדלתות המקום", היא מדווחת. "[...] לקראת 11 בלילה גילו חלק מהתושבים ברחוב סמוך שני דגלי פלסטין שתלויים על גג בניין, ומוקד ההפגנה עבר לשם. עשרות תושבים צעקו על מנת שהדיירים שגרים במקום ייצאו אליהם, אולם ככל הנראה איש לא היה בבית". תצלום של מפגינה אוחזת שלט המאשים את בעל המסעדה באחריות לרצח מקבל את הכיתוב הניטרלי "ההפגנה מול המסעדה, אתמול".
ב"ישראל היום" מצטטים קרובת משפחה של הנרצח, שאמרה: "הגיע הזמן שבבת-ים או בכל מקום לא יעסיקו אנשים שיש להם זיקה או קרבה למחבלים". ב"הארץ" מצטטים מפגינה שאמרה: "צריך לשרוף את המקום הזה. זה מה שקורה כשמעסיקים ערבים". תצלום של בני-אדם עומדים בשלווה על רקע מסעדת הבשר הבת-ימית מקבל בעיתון זה את הכיתוב הביקורתי "המון התאסף מול המסעדה בה עבדו השניים וניסה להזיק למבנה".
ובינתיים, באפריקה
"ישראל היום", שהקצה לרצח בישראל את כפולת העמודים הפותחת, מקדיש את התוכן המערכתי בשלוש הכפולות הבאות (וכן כמחצית מעמוד השער) לאירוע טרור בניירובי, בירת קניה. מחבלים מסומליה נכנסו לקניון בעיר, פתחו באש לכל עבר והרגו עשרות בני-אדם.
אמנם כותרת משנה של אחת הידיעות בעיתון זה מציינת כי לפי משרד החוץ הישראלי, "מדובר בתקרית פנים-קנייתית, שלא כוונה נגד ישראלים", אולם העובדה שישראלים נמנים עם בעלי הקניון, שישראלים שהו בקניון בעת המתקפה ושהמחבלים הם חברים בארגון טרור מוסלמי קיצוני מצדיקה כנראה בעיני עורכי העיתון את הסיקור הנרחב. "ביקשו מהמוסלמים לברוח – והחלו לירות", קוראת כותרת ידיעה אחת. "ישראלים בלב התופת", קוראת כותרת ידיעה נוספת.
ב"ידיעות אחרונות" מתמקדים בפן החווייתי של האירוע ומקדישים את כפולת האמצע של העיתון לסיקור הפיגוע תוך שימת דגש על עדויות ישראלים שנכחו במקום. "רימון התפוצץ לי ליד הרגליים", "הכדורים שרקו לי מעל הראש" ו"הישראלי שנמלט" הן שלוש הכותרות הבולטות בכפולת העמודים. ב"הארץ" מדגישים את המניע למעשה, שאינו קשור לישראל. "ארגון מוסלמי המסונף לאל-קאעידה ביצע את המתקפה בבירת קניה בתגובה למעורבותה בסומליה", נכתב בכותרת המשנה לידיעה שעל השער. בפנים העיתון מוקדש שטח שווה לזווית הישראלית של הפיגוע ולרקע על ארגון הטרור המוסלמי א-שבאב ומניעיו לביצוע פיגוע בקניה.
ב"מעריב" מתפרסם הדיווח הקצר ביותר על הפיגוע בקניה, אולם מוצמד לו דיווח נוסף שלפיו 140 איש נהרגו ביום שישי האחרון במתקפה של ארגון טרור מוסלמי בניגריה. באף עיתון אחר לא מוזכר הפיגוע הקטלני בניגריה, אף שמספר הקורבנות בו גדול פי כמה. אולי משום שפיגוע זה אינו קשור לישראלים.
בלעדי
סניף שופרסל (צילום: אורי לנץ)
רק בכפולת האמצע של "מעריב" מתפרסם דיווח מאת יובל גורן על קואופרטיב הצרכנות ששבר את המונופול של שופרסל ביישוב מצפה-רמון.
לדיווח נלווית טבלה המדגימה את פערי המחירים של מוצרים נבחרים בין המרכול הקואופרטיבי לבין סניף שופרסל ביישוב. "העניין שלנו לא היה אף פעם עם שופרסל", טוען עמר ברט, חברת תנועת דרור-ישראל, שהקימה את הקואופרטיב. "אני מאמין שכל רשת אחרת שהיתה מפעילה סופרמרקט שהוא היחיד ביישוב היתה נוהגת כמוהם מבחינת המחירים הגבוהים, כי זו השיטה של הרשתות האלו".
גם אם לא היתה זו רשת שופרסל, אלא מגה, לא ניתן להעלות על הדעת דיווח כזה בתקופה שבה שלט נוחי דנקנר בעיתון.
באותו עמוד מתפרסם דיווח נוסף מאת גורן, על גוף עסקי נוסף שבעבר היה קשה למתוח עליו ביקורת ב"מעריב". לפי דיווח זה, בנק הפועלים, המפעיל את סניף הבנק היחיד במצפה-רמון, סילק מסניפו שביישוב את מכשיר הכספומט, וזאת בעקבות נסיון פריצה. בשל כך, מדווח גורן, תושבי מצפה-רמון נותרו כמה ימים בלא אפשרות למשוך כספים, למעט נסיעה של 55 ק"מ לכספומט הקרוב (לרבים ביישוב אין כלי רכב).
ועוד בכפולת האמצע של "מעריב" – עדי חשמונאי מדווחת כי רשת סטימצקי החליטה לסגור את הסניף שלה בקצרין, חנות הספרים היחידה בכל רמת-הגולן. לפי הדיווח, הסניף אינו רווחי, אולם הוא המקום היחיד שבו תושבים רבים יכולים לרכוש את עיתוני סוף-השבוע, כיוון שלפני כמה שנים בוטל הדואר ליישובים כפריים בגולן בימי שישי.
גם ל"ידיעות אחרונות" שלל ידיעות בלעדיות הבוקר. רק בעיתון זה מוקדש עמוד שלם לדיווח המשך מאת נחום ברנע על פרשת "בנק אוף-צ'יינה" שחשף (במקביל ל"מקור ראשון"). לפי הדיווח הבוקר, עוזי שעיה, שהתבקש להעיד נגד הבנק הסיני, קיבל בעת ביקור בארה"ב זימון רשמי לעדות.
רק ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם גם דיווח המשך לדיווח הבלעדי של העיתון מיום שישי האחרון, על ניסיון להפליל את שר הרווחה מאיר כהן בעבירות מין. השר כהן, למי ששכח, נמנה עם חברי-הכנסת ממפלגתו של יאיר לפיד יש-עתיד, הזוכים דרך קבע לסיקור חיובי בעיתון. על-פי דיווח ב"וואלה", לאחרונה אף נחתם הסכם בין משרד הרווחה לעיתון לפרסום בסך רבע מיליון שקל בעיתון בתמורה לסיקור חיובי של מיזם מטעם המשרד (לאחר הפרסום נראה כי ההסכם בוטל, שכן לא נמצאו מודעות רבות למיזם או סיקור מערכתי שלו).
ועוד דיווח בלעדי ב"ידיעות אחרונות" – איתמר אייכנר מדווח על "האח הדרוזי של הבית-היהודי". לפי אייכנר, המפלגה מריצה מועמד דרוזי למועצת דליית אל-כרמל. תצלום של המועמד, ליד השר נפתלי בנט, נלווה לידיעה. כמו שרי מפלגת יש-עתיד, גם בנט מקבל דרך קבע סיקור חיובי בעיתון זה. מבקר התקשורת אביב הורביץ עמד על כך בעבר לא פעם.
ורק ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם הבוקר דיווח מאת ישראל מושקוביץ על חלומותיה של ניצולת השואה בת ה-92 אלה טיפליצקי: מכשיר שמיעה ומזגן. לדיווח נלווה סמל המיזם "להזדקן בכבוד", שיתוף פעולה (מסחרי?) בין העיתון לארגון הקרן-לידידות, שמקבל מדי יום ביטוי במדור קבוע במוסף "24 שעות" של העיתון.
לעומת כל זאת, רק במדור חדשות החוץ של "ישראל היום" (עורך: בועז ביסמוט) מתפרסמת ידיעה עם כותרת דו-משמעית על מצעד בסקוטלנד שנועד לקרוא לעצמאות ופילוג מבריטניה. על אף שמדובר בצעדת מחאה, ובתצלום הנלווה נראים אנשים צועדים ומנגנים בחמת-חלילים, כותרת הידיעה קוראת "ר(ו)צים עצמאות", במקום "צ(ו)עדים עצמאות".
ענייני תקשורת
אמיר אורן מדווח בשער "הארץ" כי הצנזורה הצבאית תהפוך בתוך שנתיים לגוף אזרחי. "בין החלופות הנדונות למשכנה החדש של הצנזורה: רשות ממלכתית, הנתונה לאחריותו של אחד השרים אך חסינה ממעורבות פוליטית", הוא כותב.
יעל פרידסון כותבת ב"מעריב" על נסיונם של עיתונאי מקומונים להתברג בשלטון המקומי. בין היתר מוזכרים דוד קקון, בעלים של פורטל אשדוד 4u (וכן משרד פרסום בעיר), וכתבת "קול הכפר" בכפר-סבא אירית מרק.
יסמין גואטה מדווחת ב"דה-מרקר" כי בית-הדין לעבודה דחה את תביעת אריה גולן, כרמלה מנשה ואורי לוי לקבל מרשות השידור פנסיה תקציבית בחוזה האישי.
במאמר המערכת של "מקור ראשון" טוען אמנון לורד כי "ארגוני החברה האזרחית שולטים ללא עוררין בשיח הציבורי", בין היתר בשל "משת"פיות ארוכת שנים של כלי תקשורת". לדבריו, "באמצעות שתלטנות אלימה בשיח התקשורתי מסוגל מיעוט אליטיסטי להתבצר כנגד החברה ולכפות עליה החלטות שנוגדות את האינטרס של הכלל, ויש שיגידו שהאינטרס הזה הוא העניין הלאומי".
אתר "הארץ" פירסם אתמול כותרת משנה ולפיה פצצת מימן שנפלה ב-1961 ממפציץ אמריקאי לא התפוצצה בשל "נס". הבוקר, במהדורה המודפסת, במקום התערבות האלוהית מייחסים את גורל הפצצה ל"מתג אחד שלא פעל".