קורא שהזדמן בפעם הראשונה לאתר one דווקא השבוע היה עלול לחשוב שהכותרת הראשית – "לוזון מוכר את עתיד הכדורגל כדי לשמור על כסאו" – היא סיכומו של תחקיר אמיץ. במהלך הקריאה יהרהר הגולש הנבוך באפשרות שמדובר בכלל בטור דעה מקצועי ומנומק, רושם שילך וידעך ככל שיידרדר במורד הטקסט. רגע לפני הסוף, למקרא תגובתו של יו"ר הטוטו, יחשוב שאולי שוב טעה ומדובר בידיעה חדשותית. אלא שיו"ר הטוטו הוא דמות משנית ביותר בידיעה הזו. בעודו מתלבט יתמה הקורא על העובדה המוזרה שהאיש המושמץ בטקסט שלפניו, יו"ר התאחדות הכדורגל אבי לוזון, לא קיבל כלל את זכות התגובה. יש להניח שלמחרת, כשייתקל בכותרת ראשית נוספת באותו נושא, "היושב-ראש אבי לוזון נגד היושב-ראש אבי לוזון", כבר יתלבט הרבה פחות. בשלב הזה, גם אם נתקל ב-one בפעם השנייה בחייו, יפנים הקורא עם מי יש לו עסק.
שתי הכותרות הראשיות הללו כיכבו השבוע שעות ארוכות בראש דף הבית של one, כשהן מאפילות על מדליית הזהב של קופצת המוט האגדית איסינבייבה, על פיטוריו של יו"ר בית"ר ירושלים איציק קורנפיין ואפילו על עלייתה של מכבי תל-אביב לשלב הבתים בליגה האירופית בגלל סילוקה של קבוצה אחרת. על שתי הדעות-ידיעות הללו חתומים אופירה אסייג, מנהלת התוכן, וגידי ליפקין, עורך האתר. שני הבכירים ביותר באתר הלינו על מחטף שביצע יו"ר ההתאחדות לכדורגל, שבמהלך מפתיע החליט למכור את זכויות השידור של ליגת-העל לשנים 2016–2018.
"לוזון מוכר את העתיד", כותרת ראשית ב-one
אסייג ציינה כי נכון להיום, הזכויות מובטחות לצ'רלטון עד שנת 2016, תהתה מה היה כל-כך דחוף ללוזון למכור כבר עכשיו זכויות לעוד חמש שנים קדימה, ביכתה את כבודה האבוד של מינהלת הליגה החדשה, שהיתה אמורה לטפל בעניין – וגם סיפקה את התשובה למהלך: לוזון רוצה כסף מהיר, כאן ועכשיו, כדי להתגבר על המשבר מול מועצת ההימורים במסגרת מלחמת דו"ח זליכה.
כזכור, הטוטו, בגיבוי משרד הספורט, החליט למשוך את תמיכתו הכספית מקבוצות ליגת-העל כל עוד לוזון ממשיך בתפקידו למרות הביקורת החריפה שנמתחה עליו בדו"ח זליכה של המשרד. ההערכה היא שרק צ'רלטון תוכל להתארגן במהירות, לגשת למכרז הזה וגם לזכות בו, טענה אסייג. משמע, מדובר במכרז מכור. "הצורה בה ההתאחדות החליטה לפעול במהירות של שבוע ימים על מנת למכור זכויות של עשרות מיליוני שקלים מראה שלראשי ההתאחדות לא כל-כך אכפת מהעתיד והם בעיקר מתרכזים בהווה ובאיך לשמור על הכסאות", כתבה.
למחרת כתב על כך גם ליפקין. העובדה שהוא דש בדיוק באותו נושא, רק מזווית אחרת, לא הפריעה לו למקם את עצמו בכותרת הראשית. ליפקין קבע שלוזון לא סופר את ועדת דודי כהן, שהוא עצמו מינה, ושקבעה כי מינהלת הליגה היא זו שצריכה למכור את זכויות השידור: "את ההתאחדות לכדורגל לא מעניין המלצות הוועדות השונות שהיא החליטה לאמץ. היא עושה מה שטוב לה. צריך כסף מיידי כי יש מלחמה עם מועצת ההימורים, אז אין בעיה למכור את זכויות השידור לשבע שנים מהיום".
"לוזון נגד לוזון", כותרת ראשית ב-one
התהיות וההאשמות כלפי לוזון בנושא הזה מוצדקות. אלא שלא רק המינהל התקין וטובת הענף עמדו לנגד עיניו של one. ב-2009 זכתה דעה/ידיעה שוצפת דומה לככב שעות רבות בכותרת האתר. היה זה כשיו"ר המועצה לשידורי כבלים ולוויין, ניצן חן, עמד לאשר לערוץ הספורט ערוץ נוסף בתשלום. ל-one עוד לא היה אז ערוץ טלוויזיה, אבל הוא יצא בזעם נגד מה שכינה "הביזיון של ניצן חן" תחת הכותרת "שיטת השקשוקה של המועצה". one נלחם לא רק למען הצופים שעמדו להיפגע מזליגת תכנים, אלא גם למען האינטרסים שלו עצמו – כלומר, פגיעה באינטרסים הכלכליים של ערוץ הספורט.
one הקים בינתיים ערוץ טלוויזיה, שכבר גידל כנפיים ויש לו חזון שמשתרע מזכויות השידור של הליגה הצרפתית, שנפלו לאחרונה בחיקו (ותודה לפטריק דרהי), ועד שידורי ליגת-העל הישראלית. one, שראה את עצמו בעבר כמגן הציבור מפני עושק ערוצים חמדניים, החליט שמסחטת הכספים הקפיטליסטית מתאימה גם לו, והגיש בקשה לערוץ בתשלום. הוא אורב לסיומו של זכיון שידורים כלשהו, נניח ליגת-העל הישראלית, כדי לגשת למכרז יחד עם הגדולים, צ'רלטון וערוץ הספורט, ולטרוף את הקלפים בשוק שידורי הכדורגל.
הכותרות הראשיות המלינות על לוזון מריחות למרחוק מהאינטרסים של one. אפשר בקלות לשנות את כותרת הטור של אסייג ל"לוזון מוכר את עתיד one כדי לשמור את כסאו", והטקסט לא ישתמע אחרת.
שיטת השקשוקה של one
מאז פרסום דו"ח זליכה וההתכתשות בין ההתאחדות למועצת ההימורים, הדיווחים של one נוטים בבירור לטובת המועצה. האם זה קורה משום שב-one מאמינים בתום לב שמועצת ההימורים היא הטובה וההתאחדות לכדורגל היא הנבזית? או שגם זה קשור לאינטרסים כספיים?
השבוע חשף רון קופמן ברדיו 103 את חלוקת כספי הפרסום של מועצת ההימורים לאתרי אינטרנט. בשלוש השנים האחרונות הלכו מרבית הכספים ל-one. ב-2011, מתוך תקציב של 1.4 מיליון שקל, עברו לאתר 951 אלף שקל, שהם כ-70%. ב-2012, מתוך תקציב של 2.2 מיליון שקל, קיבל האתר 702 אלף שקל ועוד 443 אלף שקל הועברו לחברה-בת (TMF) העוסקת ברכש ומדיה. בסך-הכל 52% מסך תקציב הפרסום. במחצית הראשונה של 2013, מתוך שני מיליון שקל, קיבלו one וחברת-הבת שלו 1.1 מיליון שקל.
ההעדפה של מועצת ההימורים להשקיע ב-one לא נגמרת רק באינטרנט. בתקציב הפרסום לטלוויזיה מהשנה שעברה, שעמד על 1.6 מיליון שקל, קיבל ערוץ one הזניח 330 אלף שקל, בעוד שערוץ הספורט, הנצפה והפופולרי פי כמה, שיש לו ארבעה ערוצים, קיבל 554 אלף שקל. "זה מעלה שאלות", סיכם קופמן, איש ערוץ הספורט.
את התשובות לא מוכרחים לחפש הרחק מהפנס. האג'נדה הלא מוסתרת של one, שאופירה אסייג היא הפרזנטורית שלו, היא שהכל אישי. האתר טובל בנימה פמיליארית, מעורבת, סאחית, ויש יאמרו – חמה, אסלית, ישראלית. האתר, ואיתו אסייג, נטועים עמוק בעולם הכדורגל הישראלי מכל בחינה – רכילותית, תקשורתית ועסקית. אסייג, ועימה one, לא מתיימרים לרגע לעיתונאות אובייקטיבית. הם מציעים, אם תרצו, סוג של עיתונאות-משתתפת, מסקרת ובו בזמן מג'נגלת בשלל אינטרסים, הטיות, חשבונות סמויים וגלויים, העדפות גחמניות או כאלה שיניבו רווחים בעתיד הרחוק. הספורט הישראלי הוא העסק הפרטי של אסייג, ולא רק כמטפורה, אלא בפועל ממש: one הוא גם חלק מהעסק המשפחתי שלה (בעלה, גיל מנקין, הוא אחד מבעלי האתר).
נראה שבעיני אסייג, הטורים נגד לוזון והמחטף שלו מיועדים לקהל שבוי. אסייג מרגישה מספיק בטוחה לשתף את הקוראים בבאסה שלה בלי להזדקק לעבודה עיתונאית, אפילו לא בכאילו. שוב ושוב מוזכר בידיעה-דעה שלה המושג "שבוע ימים", שבו נדרשים גופי השידור להגיש הצעות, כשמשתמע מכך שמגבלת הזמן היא שמונעת מ-one, לפחות טכנית וארגונית, לגשת גם הוא למכרז. בין לבין היא תשלם מס דאגה מאולץ לגורלן של קבוצות ליגת-העל, אבל לכל מי שמכיר את הנפשות הפועלות ב-one, ברור לכיסו של מי היא דואגת.
מה שבכל כלי תקשורת אחר היה זוכה לסיקור ענייני, חקרני, שהיה מנסה להאיר את הספק-שחיתות או למצער אי-סדרים בסוגיית מחטף השידורים של לוזון – הופך ב-one לקינה בכיינית פרטית, שכונתית, בלי בדל ניסיון לעשות עיתונות ראויה. ההנחה המובלעת בשני הטקסטים הללו היא שהאינטרס של one הוא ממילא גם האינטרס של הקורא-האוהד. העובדה שאסייג משתמשת באתר שלה כפלטפורמה לקידום ענייניה השונים והמשונים כבר מזמן לא הופכת לאף אחד את הבטן. היא גם לא קאלט. היא תמונת מראה קיצונית, מביכה, לפניה של תקשורת הספורט בכללה.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il