הצנזור האזרחי הראשי

המדור היומי לביקורת "ידיעות אחרונות" ב"ישראל היום" מתפרסם הבוקר בכפולה הפותחת של החינמון, לאור חשיבות מושא הביקורת. המדור מוקדש לכותרת הראשית שפירסם אתמול העיתון המתחרה: עצירים ואסירים שהואשמו בעבירות ביטחון מוחזקים בבתי-כלא בישראל בסודיות כמעט מוחלטת.

לדעתו של גונן גינת, עורך המוסף הפוליטי של "ישראל היום" ומחבר מדור הביקורת הבוקר, הפרסום אתמול ב"ידיעות אחרונות" על קיומו של אסיר X שהוחזק בכלא איילון נוסף לבן זיגייר המנוח ("עציר X" היא ההגדרה המדויקת יותר עבורו) היה בלתי אחראי. "חרפה", מכנה זאת גינת. לדבריו, בעיתון המתחרה ידעו היטב כי "בישראל אין מרתפים אפלים, אבל יש כאן בהחלט ענייני ביטחון ברמה הכי גבוהה", ובכל זאת פירסמו את המידע על אסיר X נוסף. "כאשר נוצרה הפרצה – הם לא התאפקו", כותב גינת. "עמדה בפניהם ברירה, לנהוג באחריות או לשעוט לעברה בשמחה. הם בחרו באפשרות השנייה. בלי טיפת אחריות, ללא רגע של מחשבה על הישרדות בשכונה שלנו. בלי לחשוב על המחיר. כנראה בלי לחשוב כלל".

הנה שיעור בעיתונאות, המעניק במקביל גם שיעור מזורז בביקורת עיתונות. עורך בכיר בעיתון הנפוץ ביותר במדינה מבקר את העיתון המתחרה על שהביא לידיעת הציבור מידע בעל עניין, מידע שלפי הגורם המוסמך מטעם הרשויות (הצנזורה הצבאית) אין בפרסומו כדי לגרום בוודאות קרובה פגיעה ממשית בבטחון המדינה, מידע שלא נאסר לפרסום בצו של בית-משפט. הלכה למעשה, גינת קורא לעורכי כלי התקשורת בישראל להיות צנזורים של עצמם, קפדנים ומחמירים יותר מהצנזורה הצבאית הרשמית, שמפקחת מראש על כל פרסום הנוגע לסוגיות ביטחון רגישות.

הרעיון הבסיסי של חופש העיתונות, האתוס המכונן שלפיו עיתונאים פועלים כדי לחשוף מידע שאינו נוח לבעלי שררה, כנראה אינו קיים במערכת "ישראל היום". עורכיו היו רוצים להכחידו גם ממערכות כלי התקשורת האחרים. זה מצער ומפחיד.

יש די והותר סיבות לבקר את "ידיעות אחרונות". הטעות הנוראית בפרסום ראיון שלם עם דמות פיקטיבית ("הסטנדאפיסטית הבדואית הראשונה") מעידה על קריסת מערכות כללית בכל הקשור להרגלי העבודה במוסף הדגל של העיתון. "ידיעות אחרונות" הוא טבלואיד ירוד, שטחי וייצרי, עמוס בפרסום סמוי עם תוכן מערכתי שמושפע מאינטרסים זרים על בסיס קבוע, אולם יש בו עדיין עובדים שזוכרים מה אמורה להיות מהות העיתונאות, ומדי פעם הזיכרון העמום הזה מתעורר ובא לידי ביטוי מעל עמודיו. החרפה האמיתית היא בעיתון מתחרה שמעביר ביקורת דווקא על כך.

בידיעה המרכזית של "ישראל היום" על הגילויים שנחשפו בניגוד לרצונם של עיתונאיו, מוקדשת כותרת ביניים לשאלה "איך אושר הפרסום?". באמת, כל קורא של "ישראל היום" ישאל את עצמו הבוקר כיצד ייתכן שמידע כה רגיש, שפרסומו בוודאי משרת באופן ישיר את האויבים הרצחניים ביותר של מדינת ישראל, אושר על-ידי הגורמים המוסמכים.

שלומי דיאז, גדעון אלון ואיציק סבן מסבירים כך: "הפרשה נחשפה כאשר בית-המשפט נענה לבקשת כלי תקשורת לפרסם פרוטוקולים מחקירת פרשת בן זיגייר. באחד הסעיפים התייחס היועץ המשפטי לנוהלי המעקב אחר אסירים המוחזקים באגפים מהסוג הזה, והסביר שיש נהלים ברורים בכל הקשור לפיקוח על אסירים באגף 15 ובאגף 13, המוגדרים אגפים סגורים ושמורים. לא בית-המשפט, כאמור, ולא הצנזורה שמו כנראה לב לשורות הללו, ולא מחקו אותן או עידכנו מערכות שלא לפרסם אותן – דבר שחשף כי אסיר אחד לפחות הוחזק באותן דרכים כמו זיגייר". הסבר דומה מתפרסם ב"מעריב".

זו ה"פרצה" שגינת מזכיר בטורו. טעות בתום לב של בית-המשפט והצנזורה. חוסר תשומת לב רגעי, שעוד יעלה לכולנו ביוקר. אם ההסבר נכון, ראוי להדיח את האחראים לכך. מבחינת מנגנון החושך לא ייתכן כי צנזור צבאי, שכל תפקידו הוא למנוע מהעיתונות החופשית לפרסם מידע שעלול להעמיד בסכנה את בטחון המדינה, יירדם על משמרתו ויאפשר לעיתונאים חסרי אחריות להפיץ מידע רגיש ברבים.

אם ההסבר שגוי, והפקידים המלומדים בצנזורה הצבאית בחנו את המידע וקבעו כי אין בפרסומו ודאות קרובה לפגיעה ממשית בבטחון המדינה, על אתר "ויקיפדיה" לשנות לאלתר את השורות בערך "גונן גינת", ולהחליף את התואר "עיתונאי" ב"צנזור". בעבר, יש להבהיר בערך על גינת, הוא שימש צנזור במערכת החדשות ובמוסף השבת של "מעריב", בהמשך מונה לצנזור הראשי של "הצופה" והיה גם הצנזור הראשי של החינמון "ישראלי". כיום הוא משמש צנזור בכיר ב"ישראל היום", העיתון המצונזר ביותר במדינה.

מכל עבר ומדי רגע

גם הבוקר עוסקת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" בעובדה כי בן זיגייר לא היה היחיד שהוחזק בישראל בסודיות כמעט גמורה. "שיטת האיקסים", נכתב בגופן בעל מראה מסתורי, ליד החותמת "לא רק בן זיגייר".

"שלשום אישרה הצנזורה לפרסם כי אסיר איקס נוסף מוחזק 'בתנאים דומים ביותר' לאלו שבהם הוחזק בן זיגייר", כותבים צח שפיצן וירון דורון בידיעה המרכזית של הכפולה הפותחת. הכתבים מצטטים את עו"ד אביגדור פלדמן, שאף הוא זיהה פרצה במערכת, אולם לא פרצה בחומת ההשתקה, אלא "פרצה בטחונית איומה", שככל הנראה ניצל אדם נוסף המוחזק בחשאיות. "מי שיפתח את הפרשה הזו יעשה שירות טוב לבטחון המדינה, אבל המקרה הזה הושתק לחלוטין מפני שגם האסיר וגם הגוף הבטחוני מעוניינים בכך", אמר פלדמן בראיון לנסים משעל ברדיו-ללא-הפסקה.

העיתונאי רונן ברגמן מוסיף טור ובו רקע על מה שמכונה בכותרת המשנה "תעשיית אסירי ה-X". ברגמן מסביר כיצד נוצר אסיר X ומהם הנהלים הקבועים למקרים אלה. לפי הטור שלו, מדובר ביהודים שהמוסד אינו מעוניין להרוג בשל יהדותם, ועל כן כולאים אותם בסודיות כמעט מוחלטת. "יש לוודא כי האסיר איקס מוחזק בתנאי בידוד קשים רק בשל צורכי הביטחון ולא בשל תאוות הנקם של המערכת", כותב ברגמן בסיום טורו. "בהעדר גורמי ביקורת ממלכתיים אובייקטיביים ואפקטיביים על קהילת המודיעין, נשאר התפקיד החשוב הזה בידיה של התקשורת".

שלושה עמודים מקדיש "ידיעות אחרונות" לאסירי X, ובאחרון שבהם מתפרסם טור מאת איתן הבר, המציג עמדה אחרת מזו המערכתית. "מדינת ישראל עדיין מוקפת אויבים ונלחמת על חייה", מזכיר הבר, "[...] כליאתם של אסירים תחת שמות בדויים או סימני X למיניהם היא חלק מהמלחמה נגדם [...] אין במעשה העלמתם מכלי התקשורת שום פסול ושום רע". יחד עם זאת, הבר אינו טוען כי אם מתגלה פרשת אסיר X חדשה, אין לדווח עליה לציבור.

הסתה, והסתה נגדית

הכותרת הראשית ב"ישראל היום" מוקדשת לתקיפת חייל חרדי בשכונת מאה-שערים בירושלים. ליתר דיוק, הכותרת מוקדשת לגינוי התקיפה ("תקיפה בזויה", נכתב בין מרכאות). אפרת פורשר, שלמה צזנה, מתי טוכפלד ויהודה שלזינגר מדווחים כי "עשרות חרדים התקיפו חייל חרדי בשכונת מאה-שערים. החייל נמלט לאחד הבתים הסמוכים, הצליח להזעיק עזרה וחולץ על-ידי המשטרה בלא פגע".

כוחות מג"ב בשכונת מאה-שערים, אתמול (צילום: פלאש 90)

בהמשך הידיעה מצוטטים ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון משה יעלון, שר האוצר יאיר לפיד ("ההסתה המתמשכת והתקיפות האלימות והפרועות נגד מתגייסים חרדים ראויות לכל גינוי ומעוררות זעזוע עמוק") ועוד כמה גורמים, שמגנים בכל תוקף את התקיפה. אף אחד מהם אינו מצוטט כמי שהגדיר אותה "בזויה", המלה שמופיעה בכותרת הראשית של העיתון כציטוט ישיר.

ב"ידיעות אחרונות" מוגדר האירוע "כמעט לינץ'". בעיתון "המבשר" אין ידיעה על תקיפת החייל. גם לא ב"הפלס" או "המודיע", אולם מאמר המערכת ב"המודיע" יוצא נגד "הסתה מחפירה" נגד הציבור החרדי, בשל אי-גיוס צעיריו לצה"ל.

הנימוס מחייב

ביום ראשון האחרון רמז "מעריב" כי ישראל עומדת מאחורי התקיפה בלטקיה שבסוריה. הבוקר הכותרת הראשית בעיתון נותנת הד לטענת כוחות המורדים בסוריה כי התקיפה בלטקיה בוצעה על-ידי "צבא זר". בידיעה המרכזית של הכפולה הפותחת אין צורך אפילו בהבנת הרמז הדל הזה. עמיר רפפורט, אסף גבור ואחיקם משה דוד מדווחים כי לטענת לוחמים ב"צבא סוריה החופשית", הפיצוץ בלטקיה "היה התקפה נוספת של חיל האוויר הישראלי".

בהמשך הדיווח מצוטטת בהרחבה הטענה של קאסם סע אל-דין, דובר המועצה הצבאית העליונה של "צבא סוריה החופשית". הוא אינו אומר "חיל האוויר הישראלי", אלא מציין כי חייליו לא לקחו חלק בהתקפה שבוצעה "מהאוויר או מהים" (בעיתונים אחרים נכתב כי דווח בסוריה שהפגיעה בוצעה על-ידי חיל הים הישראלי דווקא). לקראת סיום הדיווח מצוטט שר הביטחון יעלון, שהתייחס אתמול ללחימה בקרב שכנותיה של ישראל ואמר: "אנחנו לא מתערבים".

הפרשן הבטחוני של "ידיעות אחרונות", אלכס פישמן, משרטט תמונה ההולמת את הצהרת שר הביטחון. פישמן רומז כי האחראים לפגיעה בלטקיה אינם כוחות צה"ל, ומעלה את האפשרות שמדובר בקבוצות סוניות קיצוניות שממומנות על-ידי הנסיך הסעודי באנדר איבן-סולטאן, שהרי הן עומדות היום "מאחורי מרבית פיגועי התופת בלבנון ובסוריה".

ביום ראשון האחרון היה פרשן "הארץ" עמוס הראל הזהיר ביותר בדיווחיו הראשונים על הפגיעה בלטקיה. הבוקר מתייחס הראל לסדרת פיצוצים שאירעה אתמול בביירות ושומר על הערכה דומה: "לישראל, כפי שמסתמן, אין קשר ממשי לאירועי אתמול בחזית הצפונית [...] בגבול המצרי", כותב הראל בהמשך הטור, "המאמץ הישראלי העיקרי הוא של בלימה".

הבוקר, אחרי כמה ימים שבהם שליחי "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" דיווחו לקוראיהם על הנעשה במצרים ממצרים, תופס את מקומם שליח "מעריב" גדעון קוץ (משום מה הדיווח של קוץ אינו מוזכר בשער "מעריב"). "בנאצר סיטי מוחמד מורסי עדיין נשיא", מדווח קוץ מהשכונה שבמזרח קהיר. קוץ מתאר את הנעשה בהלוויותיהם של תומכי האחים-המוסלמים שנהרגו במהומות, ומביא ציטוט מפי דובר הארגון, ג'יהאד אל-חדאד: "קרה לכם איתנו מה שקרה לכם עם חמאס. בהתחלה עודדתם בחירות דמוקרטיות, ואחר-כך החלטתם שמדובר בארגון טרור".

אחד התומכים בנשיא המודח מורסי מקבל טיפול בבית-חולים מאולתר בקהיר, שלשום (צילום: ויסאם נאסר)

"מעולם לא היה בישראל דיון מעמיק כל-כך בשאלת הדמוקרטיה", כותב צבי בראל במדור הדעות של "הארץ". "לא חלילה בדמוקרטיה הישראלית, אלא במהפכה שהתחוללה במצרים". לפי בראל, "ילמדו נא הערבים מישראל. כאן, גם כאשר השלטון משקר לאזרחיו, מתכחש לכל הבטחותיו, מסכן את חיי האזרחים ואת מעמדה של המדינה בעולם, הנימוס הדמוקרטי נשמר בקפידה.

"[...] לא על הדמוקרטיה הישראלית נסב הדיון, שהרי אופייה וטיבה אינם דורשים כלל עיון. התאמתה או אי-התאמתה של הדמוקרטיה המצרית למתווה האוניברסלי היא שמדאיגה אותנו לפתע. [...] במדינת ישראל, שהמהות בה כבר מזמן אינה נתונה לוויכוח, והיהדות בה גברה על הליברליזם, הפרוצדורה נהפכה לחזות הכל. מצרים רק מתחילה את הבירור הזה. הוא מכוער, אלים וטרגי. אבל זה לבה של המהפכה".

צירוף של מקרים

הידיעה המרכזית בכפולה הפותחת של "דה-מרקר" מוקדשת הבוקר לדיונים על קיצוצים בתקציב הביטחון. מוטי בסוק וצבי זרחיה מדווחים כי נציגי מערכת הביטחון הודיעו לוועדה המשותפת לתקציב הביטחון כי "טרם גיבשו את פרטי הקיצוצים בתקציב", ובשל כך עשוי אישור תקציב המדינה להתעכב. לפי הדיווח, יש מחלוקת באשר לגובה הקיצוץ. "במערכת הביטחון טוענים כי המערכת רוצה לתת למדינת ישראל ביטחון מקסימלי, לפי מיטב הבנתה ולפי הנחיות הדרג המדיני". לפי תוכנית הקיצוצים הנוכחית, היא תיאלץ "לחצות שורה של קווים אדומים".

בעמודי החדשות של "הארץ" ו"ישראל היום" מדווח כי בשל הקיצוץ הצפוי בתקציב הביטחון, הוחלט בצה"ל על שורה של פעולות, בין היתר סגירת טייסות פעילות. "לא בטוח שמי שהחליט על הקיצוץ מבין את כל המשמעות שלו", מצוטט קצין בחיל האוויר על-ידי גילי כהן ב"הארץ". על אף שהקיצוצים יבואו לידי ביטוי גם במערך היבשתי של צה"ל, הדיווחים ב"הארץ" ו"ישראל היום" מלווים בתצלומים של טייסים ומטוסים. הנה עוד סיבה לדחיפה המסיבית של מערך יחסי-הציבור הגדול ביותר בישראל את טקסי הסיום של קורסי הטיס בצה"ל.

על שוחד וקווים אדומים

"המושחתים נושמים לרווחה", נכתב מעל טור פרשנות מאת גידי וייץ המתפרסם ב"הארץ" ומתייחס להחלטתו של דן כהן להודות בשוחד, מרמה ושיבוש הליכים, אך לא למסור מידע על מעורבים נוספים בשחיתות.

"אם היה משתף את רשויות אכיפת החוק במידע הרב שאצור בתודעתו לגבי דמויות מפתח בשירות המדינה שקיבלו שוחד מידיהם של אינטרסנטים, הוא היה מרצה תקופת מאסר קצרה בהרבה", כותב וייץ, "אבל לשופט הצעיר ביותר בתולדות המדינה לא היו הרבה התלבטויות. בעולם שלו, שיתוף הרשויות בפשעים של אחרים הוא כנראה מעשה שחוצה את כל הקווים האדומים. וזה חבל, כי כהן אמנם הודה בקבלת שוחד אסטרונומי של מיליוני שקלים, אבל הציל כנראה מעונש שורה של בכירים שנהנו, על-פי החשד, גם הם משלמונים וטובות הנאה".

בקונטרסי החדשות של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" לא מוזכר הסדר הטיעון של כהן. על הפרשה נכתב במוספים הכלכליים "גלובס על הבוקר" (כותרת ראשית וכפולה פותחת) ו"ממון" (כותרת בתחתית השער ודיווח בכפולה השנייה).

בשולי החדשות

א. בשער "ידיעות אחרונות" מתפרסמת כותרת שלפיה ג'ארד מורגנשטרן, "ממציא הלייק" של אתר פייסבוק, נמצא בישראל ו"ישמח למצוא כלה". במוסף "24 שעות" של העיתון מראיין יואב ברינברג את צלם העיתונות ההונגרי-אמריקאי פיטר הלמג'י, שנמצא בישראל ומחפש "שידוך".

ב. תלם יהב מדווח בעמ' 26 של "ידיעות אחרונות" כי עשרות אריתריאים הכלואים בכלא סהרונים חתמו על טופס "עזיבה מרצון" וצפויים לעזוב בקרוב את ישראל.

ענייני תקשורת

סמדר פרי מדווחת ב"ידיעות אחרונות" כי 25 מעובדי אל-ג'זירה במצרים הודיעו אתמול על התפטרות קולקטיבית "במחאה על כך שדיווחי הרשת מוטים לטובת האחים-המוסלמים". לפי הדיווח, "אחד הכתבים גילה כי באולפנים בקטאר צירפו לדיווחי החדשות מקהיר תצלומי ילדים הרוגים בסוריה בניסיון להאשים את הצבא המצרי ברצח ילדים".

לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" על "הקוורטט לסגירת ערוץ 1": השר הממונה על רשות השידור, גלעד ארדן, ח"כ איתן כבל, המשנה ליועץ המשפטי, עו"ד אבי ליכט והממונה על התקציבים באוצר, אמיר לוי. לפי אברבך, הארבעה פועלים במשותף כדי להביא לסגירת ערוץ 1 ופתיחתו מחדש.

ב"דה-מרקר" מתפרסמת כתבה מתורגמת מה"אקונומיסט" תחת הכותרת "האגו הגדול של אילי המדיה הכשיל את האימפריות שלהם".