גלי ההדף שעוד מורגשים בימים שאחרי החתמתו המפתיעה של גיא לוזון למאמן קבוצת צמרת בלגית מחדדים תופעה אופיינית לתקשורת הספורט המקומית, ואולי לא רק לה. ממבול של ידיעות וטורי דעה שהדגימו צורות שונות של התקפים אפילפטיים לנוכח נוכחותו החשודה, המקוממת, סרת הטעם, השערורייתית ומה לא של הסוכן דודו דהאן במסיבת העיתונאים, עברנו לגל ערפל רעיל וקונספירטיבי של טובי פרשנינו ביחס לשאלה המטרידה, הכיצד מונה מאמן מן השורה השנייה בישראל למאמן קבוצת צמרת בלגית.
איש אינו מציע תשובה מוסמכת. תשובות שייכות לעידן קדום שבו עיתונות היתה החומר המחטא האולטימטיבי – אור השמש, כמאמר הקלישאה. בעידן שלנו היא מתמחה בליבוב וגיבוי אנשי שררה מחד, ובפיזור שלל אפשרויות קונספירטיביות להנאת (או לחרדת) הקוראים מאידך.
עמיר פלג ב"ידיעות אחרונות" קבע שהמינוי בוצע "בהליך שמתאים למאפיה"; מאיר איינשטיין ב"סופהשבוע" העלה את האפשרות שהמינוי התבצע בזכות העובדה שלוזון הוא מהמשפחה הנכונה; אלון עידן שטח ב"הארץ" חיזיון מטריקסי אפל שנשלט על-ידי "דהאניזם"; ואבי רצון ב"מעריב" שאל בלעג אם הדבר הבא יהיה מינוי מאמן לוד למאמן אנדרלכט.
ספק אם המינוי של לוזון לסטנדרד ליאז' היה מפרנס בלשי-מקלדת רבים כל-כך אלמלא היה תוקע לברנז'ה אצבע בעין עם צירופו של הסוכן דהאן לשולחן המסיבה. ההישג המקצועי המופלא והתמוה הפך לחגיגה לאומית רשמית, כולל מתנת-חינם יחצנית לסוכן החרוץ. אלא שלוזון הרים להנחתה, והפרשנים התנפלו על הכדור הריחני בזעם קדוש ובעלבון רועם. מרגע שההישג האישי הומטר מהמקפצה הגבוהה, התבקשה השאלה איך לעזאזל מאמן בלי קבלות משמעותיות קפץ לפתע שלוש כיתות.
"קשרים זה שם המשחק", כתב איינשטיין. "קריירת האימון של לוזון התחילה לפני 12 שנים והוא עדיין לא יכול להתפאר באליפות או בזכייה בגביע. המסקנה המתבקשת מהנסיקה המהירה שלו היא שאין צורך בקבלות על הישגים: אם אתה נצר למשפחה הנכונה ומחובר לסוכן המתאים, הקידום שלך מובטח".
מכאן המשיך איינשטיין לשורה של חשדות באשר לקשר בין זיקתו של לוזון לסוכן דהאן לבין בחירותיו המקצועיות של לוזון בסגל הנבחרת. תשובות אין; זו אינה מלאכתו של פרשן, אלא של עיתונאי שטח. אבל איש אינו ממהר לעשות את העבודה, ומכל אלה שמכסים את ההתאחדות ואת הנבחרת נראה גם שאיש לא יעשה ("עיתונות חצר מחליאה", כינה אותם השבוע אביעד פוהורילס ב"מעריב").
גם אלה שהתמוגגו מנחת מקלדתו של עמיר פלג לא קיבלו תשובה. פלג כתב על קומבינה בחסות "חונטה שלטת" שסידרה למאמן "בעל הרזומה המפואר" את התפקיד. מי שרוצה לדעת איך זה קורה ואיך זה עובד ייאלץ לחכות.
"דהאניזם", הטור של אלון עידן ב"הארץ"
היהלום שבכתר הקונספירציות היה טורו המבריק של אלון עידן, מתפקע מרוב פטליזם ציני, ששירטט מציאות מבהילה, כמעט קמאית, שאין מה לעשות נגדה. "אתה מבין שמתחת לעולם הגלוי מתקיים עולם סמוי", התפייט עידן. "שמה שאנחנו רואים זו רק את השכבה העליונה, את עולם התופעות, ומתחת לעולם התופעות, מתחת לכל ההבלים הללו שהעין והאוזן קולטות, מתרחשת מציאות אחרת, נסתרת, מתעתעת".
בגרסה של עידן, התשובה החמקמקה לשאלת מינויו של לוזון שרויה בספירת הכוחות העלומים, העצומים, שכולנו, קוראים כפרשנים, חגבים נטולי כוחות לעומתה. "השאלה המדויקת היא לא 'איך גיא ואבי לוזון כל-כך מצליחים'", טען עידן, "אלא 'איך הם הגיעו לאותה מציאות אחרת', או: 'מי תיווך אותם לאותה מציאות בה לא נשפטים לפי יכולות אלא על-פי קריטריונים עלומים, גמישים, נזילים?'. ופה בדיוק נכנס לתמונה 'דודו דהאן': שם קוד למי שמסוגל להעביר אנשים בין שני העולמות; תחנת מעבר בין יקומים".
עידן צירף לפרשה "אינטרסים עלומים, טובות אישיות, מינופים מטורפים וקומבינות חוצות יבשות". הוא הפליג וטען ש"אנחנו מקנאים באנשים כמו אבי לוזון, וגיא לוזון, ואברהם גרנט, משום שהצליחו להיפטר באופן מוחלט מערכי העולם הישן בו אנו חיים; מבחינה אבולוציונית הם מצליחים להתאים את עצמם למציאות החדשה, ואילו אנחנו בדרכנו הבטוחה להיות מאובנים".
זה יפה, פיוטי אפילו, אבל גם אנטי-עיתונאי. החשד שעובדים עלינו כל הזמן, שפשפשים בעיני הפרשנים מטפסים למעלה בזכות כושר שרדנות נדיר ותככי-על, ולאו דווקא בזכות מקצועיותם, נכון בכל התחומים, לא רק בספורט, והוא מעורר רגשות שהן מסימני העידן שלנו: מרירות וחוסר אונים. והסיבה? אין לנו מידע מדויק. רק ספקולציות, רק פערים תמוהים בין מישורי ידע שונים, שכל פרשן מנסח בסגנונו.
כאן אמור להיכנס העיתונאי, לחשוף את השיטה והמסלול, לאפשר לנו לצאת מהמישור המדכא והמרפה ידיים אל עבר פעולה: תלונה במשטרה, מכתב למבקר, הפגנה, חרם צרכנים, משהו. טור כמו זה של עידן הופך מציאות אנושית הניתנת לחשיפה ולתיקון – למערכת של איתני טבע שאין מה לעשות מולה. במובן הזה הטור הוא אנטי-עיתונאי. מה שהעיתונות כן עושה ללא הרף זה לזחול מתחת לפנס ולהפוך זוטות לקטסטרופות, כמו בסיפור מסיבת העיתונאים, שהיה רק פני השטח של מציאות מלוכלכת שנמצאת גבוה מעל יכולות התחקיר שלה.
בעיתונות הספורט אין כסף, אין תחקירנים, ובעיקר אין מוטיבציה. מה יש? אוזלת יד ופרשנים-מקוננים. קל להתאחדות להתנצל על מסיבת עיתונאים שחרגה מכללי הטקס, ובכך להסיט את האש מהאשמה מהותית הרבה יותר, שלא עולה אלא ממקלדתם של עידן, פלג, איינשטיין ופרשנים אחרים חדים פחות – שרובם ככולם מגששים באפלה. את הערפל יכולה לפזר רק עיתונות אמיצה, ללא מחויבויות ואינטרסים צולבים.
כשכולם סותמים את האף מרוב סירחון, מישהו חייב לשחרר את הידיים וללכת לחפש את מקור הזיהום. אבל עד שזה יקרה, הטור של עידן ודומיו הוא לפני הכל כתב אשמה נגד העיתונות, והייאוש שהיא לוקחת חלק בהנצחתו.
מפעל לדרמה
מפעל אירופי מכובד בכדורגל נפתח בישראל, טורניר היורו עד גיל 21, אבל המוספים המיוחדים בעיתונים הוקדשו דווקא לשבוע הספר. ביום הזה, כמה מפתיע, כלי התקשורת היו חצויים. כמה מהם העניקו לטורניר חשיבות עליונה, אבל אחרים דחקו אותו לטובת פרק נוסף בעלילות בית"ר ירושלים.
אירוח טורניר היורו עד גיל 21 הוא בעיקר הישג דיפלומטי. ישראל זכתה לכבוד בעיקר בזכות קשריו של אבי לוזון עם מישל פלאטיני, נשיא אופ"א. זו הסיבה שבגללה, כך נראה, הטורניר הוא לצנינים בעיני כמה מהעורכים והעיתונאים. כמו שכתב אבי רצון ב"מעריב": "הלוואי שהנבחרת תיכשל, אין לי עניין בהאדרת שמם של הלוזונים". רצון היה אנטי, אבל השער ב"מעריב" הוקדש לנבחרת הצעירה. טור הפרשנות המרכזי ב"ידיעות", מאת אורי קופר, פירגן לטורניר ולנבחרת ישראל, אבל סיפור השער היה אחר לחלוטין.
שער ספורט "ידיעות אחרונות" ביום פתיחת היורו בישראל
הכותרת בשער ספורט "ידיעות אחרונות" – "ההפתעה של גאידמק" – היתה גם ההפתעה של העיתון. התפתחות מעניינת בבית"ר ירושלים, סביב עניין הבעלות, שהתרחשה סמוך לסגירת העיתון ביום שלישי בלילה ותוארה באתרים כ"דרמת ענק", גרמה למקבלי ההחלטות ב"ידיעות" להפוך את השער על פניו. ביום פתיחת הטורניר כיכב גאידמק על שער מדור הספורט הגדול בישראל. יתרה מכך, גם בדף הראשי של העיתון לא היה זכר לטורניר.
במשך שעות לאורך יום פתיחת היורו המשיכו גם הכותרות הראשיות באתרים הפופולריים לעסוק בהתפתחויות בבית"ר. גאידמק, כך דווח, מצא רוכש לקבוצה. תכך שבא לעולם על רקע הנסיונות של אלי טביב לרכוש את בית"ר. כמו שזה נראה, נכון לכתיבת הטור הזה, מדובר בעוד ספין בעלילה מתמשכת ומייגעת שתימשך עמוק אל תוך הקיץ. תחושת הבטן של עורכי הספורט ב"ידיעות אחרונות", בערוץ הספורט וב-one, זיהתה את הספקולציה הזו כמעניינת יותר מאשר היורו.
אי-אפשר לבוא כל הזמן בטענות על החלטות עריכה "צהובות", או לא ענייניות. היורו הוא אירוע ספורטיבי-תרבותי-תיירותי, אבל נתפס כמנומנם. ישראל הצליחה להביא אליה את אירופה, אבל חלק מתקשורת הספורט לא נתן לזה לבלבל אותו. המלחמה היצרית והמרתקת על הבעלות בבית"ר חזקה יותר מגרמניה, הולנד ואנגליה.
התיקונים
רואים את הנולד בערוץ הספורט
כמה שעות לפני משחקה המכריע של מיאמי מול אינדיאנה בגמר המזרח כבר ידע דף הפייסבוק של ערוץ הספורט איך זה ייגמר, כשהכריז על המשחק הראשון בגמר ה-NBA. הקוראים מחו ולעגו, אבל המציאות חזקה מהכל: מישהו בערוץ החליט לקחת ברצינות את תפקיד הנביא.
מכתירים אלופה בערוץ הספורט
במסגרת הפינה ההכרחית "דברים שחייבים לדעת", מציעים באתר ערוץ הספורט מידע שיפתיע אתכם, במיוחד אם אתם אוהדי מכבי תל-אביב.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il